24.4.2009

זכות השיבה

למה רק לצד אחד יש זכות שיבה ?

הדיון בין הישראלים לפלסטיניים היה צריך להערך, מראש, כדיון הדדי -
להם צריך להיות אינטרס לדרוש זכות שיבה לפלסטינים מכל העולם לתוך תחומי מדינת ישראל.
לנו צריך להיות אינטרס לדרוש זכות שיבה ליהודים מכל העולם לתוך תחומי המדינה הפלסטינית ההדדית
(והאמת - שלכל שטח שהיה בעבר בריבונות יהודית).

מתוך נקודת המוצא הזו - שבמסגרתה צריך כל צד שמדבר על זכות שיבה להבטיח את החיים, השלום, החירות, השוויון
ושאר זכויות כל שב-פוטנציאלי, אפשר להתחיל לנהל משא ומתן אמיתי - במסגרתו כל צד יוותר על החלום.

הסיבה לכך שהדיון לא מתנהל כך, היא שאצל היהודים כבר ממזמן נוצר רוב שהגיע למסקנה שהם מוכנים לוותר על החלום של ארץ ישראל השלמה, או הגדולה. החל מהשלב ההסטורי בו נקרע עבר הירדן מעל הבית היהודי המובטח, וכלה בשלב הנוכחי בו רוב ישראלי גדול (פחות או יותר) מוכן לקבל את קיומה של מדינה פלסטינית ממערב לנהר הירדן.

אבל מי שמנהל את המשא ומתן לא צריך לפעול תחת ההנחה הזו. במיוחד בזמנים שבהם ליהודים יש הנהגה פוליטית חדשה, ודיפלומטיה שמובלת לראשונה על ידי מישהו שאיננו רואה עצמו מחוייב לכללים הישנים, נדרש שינוי מחשבתי מהיסוד.

אמור מעכשיו - גם היהודים דורשים את זכות השיבה.