11.4.2010

על חוק העונשין וידיעות סודיות

ראובן פדהצור פרסם מאמר מעניין, שמספר על חווייה אישית שלו, במסגרתה נתבע על פרסום ידיעה סודית, וכיצד בסופו של
יום נסגר עניינו על ידי היועץ המשפטי לממשלה מחוסר ענין לציבור. לדבריו, פרשת קם ובלאו היא המקרה הראשון מאז בו נעשה שימוש בסעיפים הרלוונטיים מחוק העונשין בעניין עיתונאי.
נראה שהגיע הזמן לתקן את החוק, כך שהאיזון שלפי פדהצור התקיים בשטח בין השמירה על סודות מדינה לבין יצירת האפשרות לעיתונאות חוקרת פעילה, ייכתב בחוק, ושרירותה של המערכת לנסות ולהפחיד את מי שפגעו בעומדים בראשה, תוגבל.

בשולי הדברים ... על פרשת ענת קם

גדעון לוי פרסם הבוקר בהארץ מאמר מצויין - לו אתם ענת קם , ובבסיסו הטענה הנכונה: מה הייתי אני, מה היית את, מה היית אתה - עושה - לו היינו בנעליה של ענת קם, או בנעליו של אורי בלאו.

התשובה של גדעון לוי פשוטה, נכונה, ולשם שינוי מהרבה מאוד פעמים אחרות בהן הוא מתבטא - מקובלת עליי לחלוטין: הדבר היחיד שיכול לעשות אדם עם מצפון שמאמין כי צמרת צה"ל מרשה לעצמה לצפצף על החוק, ולהרוג בני-אדם תוך חריגה מפורשת מסמכות והתעלמות מהוראות מדוייקת שבג"ץ התווה, כשקבע שחיסולים ממוקדים מותרים על פי הדין הבינלאומי והישראלי, היא לוודא שהנושא יגיע לידיעת מי שצריך לדעת.

ומי שצריך לדעת, כאשר יש חשד מבוסס כי הצמרת עוברת על החוק, הוא הציבור. רק משפט הציבור יכול לסייע, ואולי אולי אולי להטיל מורא על מי שחטא, ואולי אולי אולי אולי אף להביא לתיקון המעוות, להשבת המערכת אל פעולה תקינה בהתאם למעצוריה ובלמיה, לווידוא שההריגה - תתבצע אך ורק אם היא הכרחית - ותיעשה בצורה האנושית ביותר האפשרית, בלי פגיעה בחפים מפשע ככל האפשר.

ענת קם ואורי בלאו נלחמים על פי אמונתם על צלמה של מדינת ישראל.

גם אם הם טועים באמונה שלהם, כולנו צריכים לתמוך בהם, ולוודא שבפרשיה הזו - רק החוטאים ייענשו, ולא אלו שניסו להביא לידיעתנו את החטא.

6.4.2010

הדלפה, הסתרה והעדרו של דיון ציבורי


עתונאית ישראלית (ענת קם) במעצר בית על צילום מסמכים סודיים בשירותה הצבאי והעברתם לאחר מכן לכתב אחר. היא בהליכים משפטיים שהמדינה מנהלת נגדה וצפויה ל-14 שנות מאסר.

המסמכים שצילמה שימשו בסיס לתחקיר הטוען כי קצינים בכירים (בכיר ובכיר מכל בכיר, ככל הנראה) פעלו מפורשות בניגוד להנחיות בג"ץ בניגוע לחיסולים.

התקשורת הישראלית מחרישה בכל הנוגע להליכים המשפטיים האלה, במסגרת צווי-איסור-פרסום, וגם פרסומים שמופיעים בעניין באינטרנט הישראלי נעלמים.

סוגיות של הדלפות והפצת חומר סודי הן כמובן חמורות מאין כמותן,
אבל יש נסיבות שבהן אי-ההדלפה מאפשרת התנהלות לא-תקינה שתלך ותחריף,
ודווקא ההדלפה, היא הפעולה האזרחית הנכונה.

לא ברור אם זה המקרה.
הדרך היחידה לדעת - היא לאפשר דיון ציבורי גלוי בעניין.

והקישורים לפרסומים - 



4.4.2010