31.5.2010

משט השלום ותוצאות העצירה שלו

אני לא נמנה על אלה שרואים את המשט הזה כמשט של שלום, ללא קשר להשקפותיי באשר למדיניותה הנוכחית של ישראל בעזה.
אין ספק בלבי שהיה זה משט פוליטי, של פעילים פרו-פלסטינאים, שבמסווה של פעילות של שלום, ניסו להכניע את מדיניות הסגר הנוכחית של ישראל.
אין גם ספק בלבי שבנסיבות שנוצרו, לישראל לא היתה ברירה אלא לנסות ולעצור את המשט הזה.
תמיד, תמיד, לאחר מהלך שמסתיים בתוצאות כה מצערות וטרגיות ברמה האנושית, החוכמה שלאחר מעשה מביאה אנשים ומדינות להצהרות נחפזות. צרפת ורוסיה משוכנעות שאפשר היה אחרת. שמדובר במהלך שאיננו מידתי.
בלי להיכנס למלחמת האשמות (וברוך השם, לשתי המדינות קופות שרצים גדולות מלישראל, במיוחד בהקשרים של התמודדים עם פעילים פוליטיים מהסוג שהפעילו את המשט הזה), קשה מאוד להעריך לאחר מעשה אם אפשר היה לעשות את הדברים
טוב יותר.
כרגע, השכל הישר שאני מנסה להפעיל אינו מציע כל דרך אחרת של עצירת הספינות שאיננה כרוכה בסיכון של פגיעה גדולה יותר בנפשות הפעילים על הספינות.
אבל איך שלא נביט על זה, התוצאה היא עצובה מאוד.
גם אם מדובר בתוצאה הכרחית בהתחשב בנסיבות,
זוהי תוצאה מצערת וטרגית מאוד במישור האנושי, שעשויה לשאת עמה משמעויות הרסניות עבור ישראל במישור הפוליטי.
חבל על דאבדין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה