22.12.2010

ח"כ בן ארי, בתרגיל יח"צ מבריק, קורא לתושבי רמת-אביב לסייע בקליטת פליטים ועובדים זרים בשכונתם


לפעמים קורה ומישהו עולה על משהו שגורם לך לחייך ולהמהם באותו הזמן (לא פשוט החיוך-המהום הזה. נסו בעצמכם). ח"כ מיכאל בן-ארי מהאיחוד הלאומי הצליח לעשות זאת במהלך מבריק, במסגרתו הוא פונה לדיירי שכונת רמת-אביב ומבקש מידע על דירות פנויות להשכרה בשכונה, כדי שניתן יהיה לשכן בהן פליטים ועובדים זרים. אולי תושבי דרום תל-אביב אכן לוקים בשנאת-זרים, אבל מרתק יהיה לראות האם יהיה מישהו בצפון ת"א שירים את הכפפה, ואכן ינסה ליצור מהלך בו פליטים יעברו לגור מהדרום העני לצפון העשיר. מהרבה בחינות, בן-ארי הצליח להציב אתגר אמיתי בפני החברה הישראלית.



8.12.2010

לפעמים זה פשוט לא הולך לראש הממשלה

אחרי שהדליקה כובתה בדיוק כשהמטוס הגדול בעולם רק התחיל לעבוד, למרות שביבי הביא אותו במיוחד;
אחרי שמבקר המדינה התעקש לא לדחות את פרסום הדו"ח התקופתי על שירותי הכבאות, חרף בקשתו של ביבי, וכך הולך להתפרסם לו דו"ח שכולם יודעים שיהיה חריף וקשה בתזמון נורא עבור הממשלה הזו;
הנה מתפוצץ מהלך הגנתי נוסף של ראש הממשלה בפרצופו.

ראש צוות המשימה המיוחד לטיפול בנפגעי הכרמל מרים פיירברג התפטרה, לאור חוסר ההתלהבות של שלל גורמים מהמינוי שלה לתפקיד. לקח למרים פיירברג כנראה זמן להבין את מה שראשי הרשויות המקומיות ויו"ר הכנסת הבינו מייד - שמדובר בנסיון של ראש הממשלה ליצור מרחק בינו לבין מאמצי השיקום, שמביע, יותר מהכל, חוסר רצון שלו לשאת באחריות לכשלון השיקום.

המהלך הזה, מבהיר לנו מראש מה המרחק בין ההבטחות המפוזרות על השיקום המהיר ככל הניתן, לבין הערכותיו האישיות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פוליטיקאי מפוכח שכמותו.

האם התפטרותה של כרית-האוויר בדמות ראש-העיר-נתניה פיירברג תבהיר לו שאין מה לעשות, ועליו לקחת אחריות אישית ובאמת לעשות כל שביכולתו כדי למלא הבטחתו על שיקום מהיר ? או שמא הוא ינסה למצוא שעירים חדשים לעזאזל ? הזמן יגיד.

בכל הנוגע להסברה, התגובה המיידית של יחסי הציבור של ביבי מצביעה לכאורה על לקיחת אחריות אישית. אבל אם עוד יש מישהו במידנת ישראל שמאמין למהלך יחסי-הציבור האחרון, ומצפה שביבי ינהל את השיקום אישית עד להשלמתו המהירה והמוצלחת, נזכיר לו את מה שנשיא מצרים, מובארק, לא שכח.

אגב, לכל סניגוריו של ביבי - אם יש כובע אחד שאשמח לאכול, זה לגלות שהפוסט הזה יתגלה כמוטעה. אבל היה וגם בעניין הזה ייחשף ראש-הממשלה בערוותו, האם סוף-סוף ילמדו נאמני-ביבי להביט במציאות המאכזבת בעינים פקוחות ?

6.12.2010

הוא הא מי נולדה ? פלסטין החדשה !

מדיניותה של ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים בשנים האחרונות מתחילה לשאת פירות.
דיווח בחדשות ואלה! מלמד כי ברזיל וארגנטינה הצהירו במכתבים לראש הרשות הפלסטינית על נכונותן להכיר במדינה הפלסטינית בגבולות 1967 (יש לשים לב שהדיווח של ואלה! מעט מטעה. קשה להכיר במדינה שטרם קמה. הרשות עצמה לא הכריזה על הקמת המדינה הפלסטינית ועל גבולותיה, כך שלמרות שהניסוח בכתבה שונה מכפי שתיארתי כאן, השכל הישר מחייב אימוץ המסקנה שהסקתי).
כפי שכבר כתבתי, לממשל אובאמה יש אינטרס רציני מאוד בקידום התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני.
מדיניות ממשלת ישראל בוודאי לא מעוררת אמון כלפיה ברשות הפלסטינית או רצון לפעול בשיתוף פעולה.
כך שהתרחיש שהבטיח ראש ממשלת הרשות, סלאם פיאד, של הכרזה חד-צדדית על הקמת המדינה הפלסטינית במהלך שנת 2011, קורם עור וגידים אל מול עינינו.
האמת ? מגיע להם.

5.12.2010

לא רק בכרמל. הכובע בוער גם על ראשם של בנימין נתניהו, אלי ישי ואחרים

בעוד שהשר יצחק אהרונוביץ' (שהמשך כהונתו כשר לביטחון פנים עדיין תמוה בעיניי לאור פרשיית הערבוש הנשכחת) מפגין מנהיגות ראויה ומפתיעה ומצהיר שאין לעסוק בבעיות שהביאו לאסון כל זמן שהלהבות טרם דוכאו, מאבקם של פוליטיקאים רבים אחרים מבהיר היטב שהלהבות שבכרמל לא עצרו שם, ושהם חשים שעל ראשם בוער הכובע. מאיר שטרית, שר הפנים הקודם, פתח במאבק תקיף, נמרץ ונחרץ להטלת האחריות על כתפיו של אלי ישי. אלי ישי, השר המכהן, האחראי מיניסטריאלית לאסון, זריז כהרגלו, מתנער (במיומנותו של מי שכנראה כבר התחיל להתכונן לועדת החקירה), מכל אחריות למחדלים שהובילו לאסון.

אני לא עיוור לחלקה של התקשורת בדינמיקה שהובילה לדיונים נלהבים ולוהטים באחריות לאסון עוד לפני שכל הלהבות כבו
וטרם שמשפחות החללים זכו להביאם לקבורה.

אבל פוליטיקאי אחראי צריך לדעת להגיד שיש דיונים שטרם הגיע זמנם. שאין להטיל אשמה באחרים כשיש אנשים הנלחמים בלהבות ונתונים לסכנת חיים. שיש זמנים בהם יש לדעת להימנע מבזבוז אנרגיה ומשאבים בהטלת סרה באחרים, כך שהם יוקדשו לפתרון הבעיה הבוערת שלפנינו.

פוליטיקאי אחראי גם צריך לדעת שועדת חקירה איננה מובילה לתוצאות. גם לא ועדת בדיקה. הדוחו"ת כבר נערמו בסוגיות הכבאות במדינת ישראל. מי שדורש ועדת חקירה מבקש להגן על ישבנו מן הבעירה, ולא להביא את מערכת הכבאות התשושה לנעורים חדשים.

אבל איך אפשר לבוא בתלונות לאדונים מאיר שטרית או אלי ישי, כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, בקרב המגן על דימויו הציבורי
מתיר את רסן ההוצאה הציבורית בעבור הוצאות שנדמה שהן יותר פופוליסטיות מפרקטיות ועושה שימוש בדימויים היסטריים המזכירים את הקרב על בריטניה. נתניהו לא לבד. גם אחרים משווים בששון את האסון לאסונות לאומיים של מדינות אחרות ללא שיקול דעת, ואחרים בוחרים להטיח את דעותיהם הקדומות בנפגעי האסון.

כאשר ראש ממשלתה של מדינת ישראל בוחר לעסוק בקרב על הישרדותו האישית, ושריו מחקים-חוזרים אחריו, ומנהיגים אחרים בוחרים להטיח אבן ביריביהם במקום לחזק את הסובלים, יש לנו סיבות לדאגה.

יותר מאי-פעם בעבר, עולה בי התחושה המרה, הקשה, המאמללת, שהנהגת מדינת-ישראל מחבלת בניהול המדינה, יותר משהיא מסייעת בו. שוב ושוב, האינטרסים של המדינה, של כולנו, נדחקים לקרן זווית.

כל שאפשר להגיד ללא-מנהיגים האלה הוא:
  1. תנו לכבאים לכבות את הלהבות בלי שצווחותיכם יחרישו את אוזניהם.
  2. מי ייתן והלא-יאומן יקרה, ויום יבוא ולהבות כעסם של הבוחרים, יכלו אתכם ויאפשרו למדינה הזו להצמיח הנהגה אחרת, נאמנה, אחראית וראויה.

    אשרי המאמין.

3.12.2010

העיירה בוערת והתקשורת מבקרת

שריפת הענק בכרמל בעיצומה, ובכל זאת, בשידורי הרדיו, שמעתי שדר מתחקר טפסר משירותי הכיבוי באשר לתפקודי השירותים.
מצבם של שירותי הכיבוי הוא לא סוד. כולם ידעו שהאסון ממשמש ובא. מערך הכבאות במצב מחפיר, יחס הכבאים לאוכלוסיה הוא בלתי-אפשרי, הציוד ישן, התקציבים לא מספיקים, והמלצות ועדת גינוסר מעלות עובש. אולי הפעם סוףסוף יביא האסון לשינוי, ותוקם רשות לאומית לכיבוי אש, בדומה למשטרה. אולי.
הסיבות למצב הן רבות ומורכבות, וכולנו חכמים ויודעים את התורה. אני, אישית, סבור שעיקר הבעיה, בדיוק כמו במערכות המשפט הקורסות של מדינת ישראל, היא המורשת המנדטורית הקלוקלת, שמעולם לא תוקנה כראוי, למרות ההמלצות השונות. אבל זה לא הדבר החשוב כעת.
גם לא השאלה איך הגענו לכך שבמדינה - שבה האזרחים לא חשים ביטחון אישי ברחובות; מדינה שבה עבירות רכוש הן משהו שהאזרח מדווח עליו למשטרה כחלק מהליך הפעלת ביטוח הרכוש ולא מתוך מטרה להביא ללכידת העבריינים והשבת הרכוש; מדינה שבה צמרת המשטרה אפופה חשדות על רשלנות פושעת שהביאה למות סוכנים ועל הטרדות מיניות; איך הגענו לכך שבמדינה שכזו - האידיאל לפיו צריכים להיות מתוכנים ומתוקנים שירותי הכבאות היא משטרת ישראל - גם לא השאלה הזו היא הדבר החשוב כעת.
הדבר החשוב כעת הוא לכבות את השריפה. זה לא הזמן לתחקר ולשאול מי אחראי על מה ולמה.
האמת העצובה שבה נסרב להכיר - בדיוק כמו במלחמת לבנון השניה - היא שהמחדל הוא רב-שנים, ואחראים לו מנהיגינו לדורותיהם. הממשלה הנוכחית תתמודד עם הבעיה, ויש סיכוי שאינו בלתי-סביר שבנימין נתניהו ימצא עצמו רדוף האסון הזה, בדיוק כפי שאולמרט מצא עצמו רדוף התדמית התקשורתית של מלחמת לבנון השניה.
אבל הסיכוי הזה, והעיסוק האובססיבי של מדינת ישראל במציאת האשמים, צריכים לחכות.
האש עדיין בוערת.
במקום להאשים, נזכור את הנספים באסון, נחשוב על יקיריהם האבלים ונסייע בידם, נושיט יד למי שהתפנה מביתו, ונציע עזרה ומקלט למי שמתגורר לא רחוק משם והסכנה איננה רחוקה מביתו. והעיקר - בואו ניתן לכבאינו, ולידידינו היוונים (למודי האסון בעצמם), הבולגרים והאחרים להתמודד עם אסון-הטבע הזה.

יהיה די זמן להטלת אשמה באחרים, גם מחר.