26.1.2011

מכירים את זה שמישהו עוצם עיניו ומנסה להתעלם מהמציאות ?

מכירים את זה שמישהו עוצם עיניו ומנסה להתעלם מהמציאות ? משרד החוץ הישראלי, משחק כרגע במשחק הזה. עוצם עיניים. תוחב אצבעות לאוזניו, ומזמזם. גם ממשלת ישראל עושה את זה. אירלנד שדרגה את מעמד המשלחת הפלסטינית לשגרירות. השמועות אומרות שאנגליה בדרך. משרד החוץ הישראלי בתגובה טוען שזה לא טוב כי מחזקים את האשליה הפלסטינית.

הבעיה היא, שכל מי שלא עוצם את עיניו, אוטם את אוזניו ומזמזם, יודע שהמהלך האירי איננו משהו חדש שהופיע לפתע באוויר-העולם ללא כל תקדים או סימן.

המהלך הפלסטיני של גיוס תמיכה בינלאומית לקראת מדינתם העתידה, התחיל בדרום-אמריקה, המשיך דרך רוסיה, והגיע אל אירופה המערבית. כבר חודשים שהוא מחלחל אל מערב אירופה הלטינית, בצרפת ובספרד, ועכשיו הגיע תור המרחב הגיאופוליטי האנגלו-סקסי...

קל לדמיין מי האנגלו-סקסים הבאים שידגימו בפרהסיה את תפישתם ומחשבותיהם על הרעיון של הגדרה עצמית וריבונות פלסטינית אחרי חלוף שנים רבות, רבות מדי, מאז הכרזת האו"ם ב-1947.

לחלק גדול מהשנים הכואבות האלה אחראיות איוולתם ורשעותם של פלסטינים, לחלק גדול מהאיוולת והרשעות שותפים ואחראים גם יהודים. גם לאחרים יש מניות בסכסוך הישראלי-פלסטיני הנמשך ובקורבנות משני הצדדים.
לפחות בצד של הרשות הפלסטינית הפסיקו לשחק בנדמה לי, התחילו לעבוד קשה, ואני מאמין שהם יראו שכר בעמלם.
מתי בצד הישראלי יפסיקו לשחק באשליות?

טאקט זה לא הצד החזק שלו

חבר הכנסת אופיר אקוניס (ליכוד) הפגין טאקט יוצא-דופן, והודיע על כוונתו לפעול כך שח"כ חנין זועבי (בל"ד) לא תוכל לרוץ לכנסת הבאה.

הוא עשה זאת רגע לפני יום השואה הבינלאומי.

17.1.2011

משחק השחמט ממשיך - שרי העבודה הנותרים פורשים מהממשלה

בהמשך לפרישת אהוד ברק וחבריו ממפלגת העבודה, מקדימים חבריו הנותרים בסיעה, השרים בן-אליעזר, ברוורמן, הרצוג (בסדר הפוך דווקא) רפואה למכה ומתפטרים מתפקידיהם בממשלה.
אם אכן בכוונתו של נתניהו לתת לכל אחד מחברי סיעת "העצמאות" החדשה תפקיד של שר או סגן-שר, יציבות הקואליציה שלו מוטלת בספק, לאור יצירת אי-שוויון גדול במפתח לתפקידים לעומת חברות הקואליציה האחרות.
לאור זאת, ובהתחשב בטענות הנמשכות מצדו של ראש-הממשלה על מהלך מתוכנן היטב, אפשר לשער שלפחות בחדרי-חדרים אמורים לחבור לעצמאות חברי כנסת ממפלגות אחרות. המחשבה הספונטנית על שאול מופז מקדימה בוודאי לא מפתיעה במיוחד, למרות שברשימת הליכוד-עצמאות המדומיינת ועמוסת הרמטכ"לים והאלופים לא ברור מה יש לו לחפש. עדיף להישאר בקדימה, שם הרמטכ"ל החדש שהצטרף מוכתם בכתמי מלחמת לבנון השניה, לא ? או שהרעיון המטלטל של אפשרות-הצטרפותו של הרמטכ"ל-לשעבר-לעתיד גבי אשכנזי לקדימה כל-כך מפחיד את מופז, שהוא מבקש לחזור לביתו הישן בליכוד קודם לכן?
ואולי דווקא עזיבתו של ברק את העבודה נעשית על רקע ידיעה מוקדמת על הכיוון שבו בחר הפוליטיקאי לעתיד לבוא אשכנזי ללכת ? האם לא היה פשוט יותר לארגן בחירות השנה, מאשר לפרק את המפלגה בכזו זריזות ?
ואם לא מופז, או מישהו כמותו, מחזקת התמיהה מה בדיוק מחפשים ברשימת "עצמאות" החברים של ברק ? מה לעינת וילף ולאורית נוקד, נשים טובות שכמותן ברשימה אחת עם אהוד "ברח-ושוב-ברח" ברק ? האומנם מתן וילנאי ושלום שמחון סבורים שעתידם הפוליטי ייטב ברשימת עצמאות או בהיטמעות בליכוד ובהתרוצצות במרכזו ?
סביר להניח שהמהלך שרואים על פני השטח נושא עמו שורשים עמוקים. שריונים כאלה ואחרים לברק ולחבריו. תקווה לפרישה של אנשים נוספים ממפלגות אחרות.
כך או אחרת - הפוליטיקה הישראלית הפכה למקום מעט מעניין יותר היום, הודות לאהוד ברק וחבריו. על זה בוודאי אי אפשר להתלונן, וכל שנותר לנו לומר כעת הוא - "ישחקו הנערים לפנינו"

אהוד ברק פורש מהעבודה

אהוד ברק הודיע על פרישה ממפלגת העבודה, יחד עם חבריו - מתן וילנאי, שלום שמחון, עינת וילף ואורית נוקד.
אלה דברי ההסבר שלו במכתבו לחבריו לסיעה.
אני לא נוטה לקבל אותם כפשוטם.
כמו בימי עברו הזוהרים, בסיירת מטכ"ל, זו היתה פעולה תחת מסווה,
בסבלנות רבה, תוך כשהוא רואה רוב הזמן את הלבן בעיני האוייב.
הוא פעל בדבקות במטרה ובקור-רוח מדהימים, הראויים לציון לשבח.
הוא לא הרפה עד להשלמת המשימה, למרות המורדות, למרות הקשיים, למרות המכשולים.
אבל זהו, המשימה הושלמה.
יותר נכון -
ההתנקשות הושלמה.

בעיות ההסברה...

אחת הבעיות הגדולות של ישראל היא הסברה. חייבים להודות שאביגדור ליברמן, שר חוץ גרוע במיוחד, וגירסא מקומית מתפתחת של ולדימיר פוטין (הוא לפחות מדבר כמוהו) בכל זאת איננו חוטא בחוסר-דיוק כשהוא מסביר שההסברה קשה במיוחד אל נוכח הדיווחים והאמירות הבאים מהתקשורת ומהארגונים החוץ-ממשלתיים הישראליים. לא שאין דרך נכונה להתמודד עם הקושי הזה שאיננה עוברת דרך הפחדה, הרתעה או השמצה. בוודאי שיש.

אם ממשלת ישראל היתה מקפידה - בכל אחד ואחד מהנושאים עליהם נמתחת עליה ביקורת על ידי הארגונים והתקשורת - לביקורת עצמית מעמיקה, מהירה ומדוייקת; ליישום הלקחים בצורה חכמה זריזה, ומקיפה; ולדיווח ודיון ציבוריים כנים, שקופים ופתוחים (עד כמה שניתן) - לא היה משקל של ממש לדיווחים ולאמירות של התקשורת והארגונים החוץ-ממשלתיים.

אבל במציאות של ממשלה ומערכת בטחונית עילגות במקרה הטוב, שאינן דוברות את מלוא האמת במקרה הגרוע, או שפשוט משקרות במצח נחושה במקרה הרע ביותר - במציאות הזו, טבעי שבעולם יקשיבו יותר למוצא פיהם של כלי תקשורת שמאליים ושל ארגונים חוץ ממשלתיים, מאשר למה שיש למערכי הדוברות וההסברה של הממשלה לומר.
אל המערכת הסבוכה והמצערת הזו הצטרף לא מזמן 972+, עיתון-נט של בלוגרים שמאלניים, מין כלי תקשורת חדשני שהוא תופעה מעניינת בפני עצמה, ואשר כנראה מתווה את אחד הכיוונים המרתקים של התקשורת במאה ה-21. 972+בהחלט לא ייקל על ההסברה הישראלית. האם יהיה בישראל 972+ ימני ?

15.1.2011

וזוהי רק ההתחלה....And this is just the beginning

זיין אל עבדין בן עלי, נשיא טוניסיה, נמלט מארצו. המחאות הנמשכות הביאו לכך. על פי הדיווחים הוא יוחלף, בינתיים, על ידי ראש ממשלתו, מוחמד גנושי (Mohamed Ghannouchi ) בהתאם להוראות חוקת טוניסיה. דומה שהמהלך מתקבל, לפחות בשלב זה, בברכה על ידי העולם, לפחות עד כמה שארה"ב מייצגת אותו. האם זוהי ראשיתו של אביב העמים של מדינות העולם הערבי ? האם זהו שלב ביניים בדרכה של טוניסיה להפוך לרפובליקה איסלאמית ? מה יקרה לזכויות האדם בטוניסיה ובמדינות אחרות בעולם הערבי ? קשה מאוד להעריך בשלב זה גם בהתחשב במצב הכלכלי שעומד מאחורי המשבר, וגם בשאלה עד כמה משטרה של טוניסיה מייצג מדינות ערביות אחרות. כותב דברים אלה סבור שזוהי לבנת הדומינו הראשונה בתהליך שעתיד להתרחש, אל מול עינינו, במדינות נוספות בעולם הערבי, ומייחל שזוהי תהיה תחילתו של אביב עמים חדש, ושהודות לתוצאותיו, ארוכות הטווח על כל פנים, השנה 2011 תיזכר בנשימה אחת עם 1848.

[update, 23/3/2011: I mentioned this post, the first in my references to the middle east winds of change, in an email conversation with a non-Hebrew speaking friend. And thus the request for a translation to English arose. And here it is... ] 

Zine El Abidine Ben Ali, the president of Tunisia, Has fled his country. The ongoing protests brought this. According to reports he will be replaced, for the time being, by his prime minister, Mohamed Ghannouchi, as the constitution of Tunisia orders. 
It appears that this move, at least at this stage, is greeted by the world, as far as the United States represents the world. 
Is this the beginning of the spring of nations of the Arab world ? Is it just an intermediary step in Tunisia's road to becoming an Islamic republic ? What will happen to human rights in Tunisia and other states in the Arab world ? 
It is extremely hard to evaluate at this stage, considering the economic reality that is standing behind the crisis, and considering the question of how characteristic is Tunisia's regime, in comparison to other Arab countries. 
Writing this, I believe that this is only the first domino piece in a process that is about to unfold before our witnessing eyes, in other countries in the Arab world. I wish that this shall be the beginning of a  spring of nations, and that thanks to its outcomes, at least the Long Term outcomes, the year 2011 shall be remembered in the same breath as 1848.

13.1.2011

הכנסות מדינת ישראל בשנת 2010 ממסים: 195.4 מיליארד שקל. ואלה ? סבבה, לא ?

דיווח בואלה: הכנסות מדינת ישראל בשנת 2010 ממסים: 195.4 מיליארד שקל. ואלה ? סבבה, לא ? באמת סבבה. אבל יותר מזה, במסגרת ההכנסות האלה - יותר מ-10 מיליארד ש"ח גבייה עודפת. כלומר, כסף שלא תיכננו עליו ו"פתאום" נכנס לקופת המדינה , כי הצמיחה גבוהה מהמשוער והיתה יותר פעילות שמוסתה מכפי שנחזה.
ומה יעשו עם ה-10 מיליארד הלא מתוכננים האלה ?
יחזירו את השחיקה של קיצבאות הזקנה והנכות של הביטוח הלאומי, כשלא הצמידו למדד בשנים האחרונות ?
ישקיעו עוד תקציבים בחינוך ? אולי יעלו את שכר המורים כדי להביא אנשים איכותיים יותר להוראה ? או במלגות שיאפשרו לצעירים מהשכבות החלשות להגיע להשכלה גבוהה שתפתח בפניהם את החברה הישראלית ותפתח הזדמנויות חדשות לחברה הישראלית ?
אולי יצרו עוד כמה תקנים של עובדים סוציאליים שימנעו את המקרים הנוראים שאנחנו שומעים עליהם ?
אולי יצרו עוד כמה תקנים של שוטרים כדי שאזרחים ידעו שיש טעם להתלונן במשטרה כשפורצים אליהם לבית, ולא יעשו את זה רק בשביל הביטוח ?

כולנו יודעים שזה כנראה לא יקרה. איכשהוא. לקחי העבר. החשיבה האובססיבית של נערי האוצר על הורדת החוב (למרות שהגרעון הישראלי הוא היום נמוך מאוד, ובשאר העולם דווקא חושבים שיש זמנים שהוצאה ממשלתית היא די מוצדקת... קיינס עלה מהאפר וכולם חוזרים להאמין בו... אבל לא בישראל. כאן חסידיו של האייק עדיין שולטים... וכולנו סובלים)

זו לא השנה הראשונה, אגב, שיש עודף בגביה ממיסים. למיטב זכרוני, מאז שנת 2005, כמעט בכל שנה היה עודף (עם 2008-2009 כחריגות בגלל המשבר הכלכלי), וכמעט בכל שנה, למרות העודף, נמשכו קיצוצים במנגנוני הרווחה, ונמשך הקיצוץ בפועל בחינוך ובבריאות (כלומר העדר הגדלה מתאימה בתקציבי החינוך והבריאות, למרות גדילת האוכלוסיה, מתוך ציפיה להתייעלות המערכות).

מתי יפתח מישהו את עיניו ויבין שבקצב הזה, אי שימוש בעודפי ההכנסות להשקעה בעתיד, ולא בתשלום חובות עבר, יביאו לכך שלא יהיו יותר עודפים ?

12.1.2011

חיזבאללה עזב את מקומו בממשלת לבנון. הם מפחדים !

דיווח על מהלך פוליטי דרמטי למדי של חיזבאללה. שריו פרשו מהממשלה וגם נציגו של מישל סולימאן (הנשיא המארוני) הצטרף.
ההערכות של רבים שזוהי תחילת השתלטותו של חיזבאללה על לבנון מוקדמות מדי, למרות שהחששות לתחילתה של מלחמת אזרחים, כגירסא מורחבת למהומות 2008, בהחלט אינם בלתי-מבוססים.
עם זאת, לנוצרים עדיין יש כוח לא-מבוטל בלבנון, העובדה שהם שלחו את קרובי משפחתם לחו"ל על פי דיווחים זרים מעידה על ראיה מפוכחת של המציאות הלא-יציבה המחכה להם, ואם הם ישכילו ליצור ברית עם הדרוזים, ויזכו לתמיכה מערבית, בכלל לא ברור מי ינצח בסופו של יום.
העובדה שסוריה התחילה במהלכים של התרחקות מאיראן והחיזבאללה בשנה האחרונה מעידה על כך שההנהגה הסורית - הנהגה מפוכחת ומיושבת - איננה מעריכה את סיכויי חיזבאללה כרבים מדי.
יתרה מכך, אומנם בלבנון ההזדהות היא בעיקרה עדתית, אבל אם ייקבע שרפיק חרירי , מי שנחשב במידה רבה גם בציבוריות הלבנונית כאחד מהאחראים המרכזיים לשיקום לבנון לאחר מלחמת האזרחים, נרצח על ידי חיזבאללה ולא על ידי סוריה, הרי שיש סבירות גבוהה למתחים בתוך העדה השיעית, וייתכן אף שבכירי החיזבאללה והאחראים לרצח הפוליטי הזה, עשויים למצוא עצמם ניצבים אל מול כעס ומחאות עזים ואף קריאות להדחתם - מתוך המחנה שלהם.
אומנם בכירי חיזבאללה כבר הראו בעבר שאי-אפשר להגדירם כפטריוטים לבנוניים, ושהם מוכנים להילחם למען האינטרסים האיראניים עד טיפת דמה האחרונה של לבנון, ובנסיבות כאלה, קשה להימנע מהחשש שהסכסוך יזלוג אל הגבול הדרומי עם ישראל, אבל תוצאות מלחמת לבנון השניה, מהפרספקטיבה הלבנונית, למרות הביקורת הישראלית הפנימית על דרך ניהולה, היו כאלה, שקשה להאמין שיתקיים קונצנזוס לבנוני שיתמוך במתקפה על ישראל.
בנסיבות האלה, ולמרות שעברו כבר 20 שנה מאז תום מלחמת האזרחים הלבנונית, ונכון לחשוש שקם דור צעיר שאיננו מבין את מוראותיה של מלחמה כזו, ונכון לשוב ולנהלה, דומה שנכון יותר להעריך שהציבור הלבנוני למוד הסבל, יידע - כמו ב2008 - להתעשת, ולהימנע מסכסוך נמשך, גם אם תידרש מעורבותם של מתווכים זרים, מהמפרץ וממקומות אחרים בעולם.

מה שבטוח ואי אפשר להכחיש יותר -
1. הפעולות הנמשכות של חיזבאללה מעידות שעל ראשו בוער הכובע (גם הלבנוני הפשוט יכול להסיק את המסקנה הזו).
2. יהיה מעניין בלבנון בחודשים הקרובים, במובן הסיני של המונח "מעניין".