29.3.2011

לקראת יום האדמה

משום מה הרבה אנשים סבורים שיום האדמה, עוסק באדמה. זה כנראה קשור לנסיבות שבהן נערכו מחאות יום האדמה הראשון. אבל רק הקונטקסט הנכון מאפשר להבין את יום המחאה החשוב הזה - חשוב, כי כל עוד מיעוטים מוצאים לנכון לערוך מחאה אזרחית במדינה ישראל, הם מעידים על עצמם שיש להם תקווה שהדמוקרטיה הישראלית תענה למחאה. מי שאין לו יותר אמון ביכולת של דמוקרטיה להקשיב למחאה, נוקט באמצעים אחרים.

ב-14/5/1948, הקריא דוד בן גוריון את מגילת העצמאות של מדינת ישראל, אותו מסמך מכונן ששמו האמיתי הוא "הכרזה על הקמת מדינת ישראל". במגילה יש הבטחות גדולות ומשמעותיות לאנשים הגרים והעתידים לגור בשטחה.
המסמך הזה לא מקבל את הכבוד המגיע לו, וכתוצאה אני מופתע שוב ושוב מרמת ההכרות הנמוכה שלו בישראל. לכן אצטט ממנו (תוך הוספת דגשים במקומות החשובים לי לפוסט זה):

"מדינת ישראל - 
  • תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה;
  • תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל;
  • תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  
  • תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; ... 
  • תפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה. ... " 
החותמים על המגילה כתבו, בשמה של מדינת ישראל "אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה - 
  • על יסוד אזרחות מלאה ושווה 
  • ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים." 

ב-29/10/1956ביום הראשון למבצע סיני, נערך טבח בתושבי כפר קאסם. אי אפשר להבין את הטבח אם לא זוכרים שבאותה תקופה היו היישובים הערביים במדינת ישראל נתונים בממשל צבאי. בשל מבצע סיני הוטל עוצר על יישובים ערביים ובהם כפר קאסם. מפקד החטיבה שהוצבה באיזור הורה על הקדמת שעת העוצר, והודעה על כך ניתנה למוכתרים רק חצי שעה לפני תחילתו. כמובן שמי שעבד מחוץ לכפר לא יכול היה לדעת על השינוי הזה. לכוחות צה"ל ניתנה הוראה לירות בכל מי שיהיה מחוץ לביתו אחרי שעת העוצר ללא סנטימנטים, כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים. מפקד פלוגה אחד מצא לנכון לשנות ההוראה וללוות התושבים החוזרים לבתיהם. מפקד פלוגה שני לא מצא לנכון לעשות זאת. ובכל זאת, רק מפקד מחלקה אחד מהפלוגה השניה קיים את ההוראה כלשונה. התוצאות ? (ציטוט מויקיפדיה) :
"חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו בטבח, ואת עוברה של אישה הרה שנהרגה בטבח, ומגיעים ל-49 נספים."
ב-30/3/1976 (כמעט עשור לאחר שהתחילו הצעדים המעשיים הראשונים לביטול הממשל הצבאי) יצאו תושבי ישראל הערבים לשביתה כללית והפגנות. הסיבה העיקרית היתה רצונם למחות כנגד החלטת הממשלה להפקיע 20,000 דונם באזור סח'נין למטרה של "ייהוד הגליל".אבל גם למחות בצורה כללית כנגד  "אפליית הערבים במדינת ישראל".
ההפגנות, שהיו שקטות בתחילה, התדרדרו לאלימות וכללו חסימת כבישים וזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. משטרת ישראל ביקשה עזרה מצה"ל, ובהפגנות נהרגו שישה מפגינים; ארבעה על ידי צה"ל ועוד שניים על ידי המשטרה. כתוצאה התפשטו ההפגנות לכל הארץ ואולם דעכו במהרה.

בסוף ספטמבר 2000 התחילו הפגנות מחאה של הציבור הערבי בישראל, כהזדהות עם הציבור הפלסטיני בשטחים, הפגנות שגדלו מאוד בהיקפן בראשית אוקטובר 2000. מרבית האירועים החלו בתור הפגנה שקטה יחסית ובמקביל להם היו הפגנות רבות נוספות שהתפזרו ללא אלימות אך היו הפגנות שהתדרדרו לאלימות.
כתיאורה של ועדת החקירה שהוקמה לאחר תום המאורעות ("ועדת אור"):
"באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו בחודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים הייתה גבוהה ביותר. נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים, אשר כללו יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת שיודו בקלע במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים, גלגול צמיגים בוערים ובמקרים בודדים גם ירי של אש חיה. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים, ורכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות מיד המון מתפרע, ואכן במקרה אחד נהרג אזרח יהודי עובר אורח. נעשו נסיונות לעלות לעבר יישובים יהודיים ולאיים עליהם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים, והתנועה ליישובים יהודיים שונים שובשה קשות, ולעתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים. התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, נמשכו פרקי זמן ארוכים, והתמידו גם כאשר נעשו נסיונות לבלמם תוך שימוש באמצעים שונים לפיזור המון."

בנסיונות ההשתלטות על ההפגנות האלימות הפעילו כוחות הבטחון, מסיבות שונות, את שלל אמצעי פיזור ההפגנות ברשותם, והגיעו לכדי הפעלת כדורי גומי ונשק חם כנגד אזרחים מפגינים. במהלך התקופה המכונה "מאורעות אוקטובר 2000" נהרגו 13 אזרחים ערבים ואזרח יהודי. למרות שהמאורעות נבחנו לעומקם בועדת החקירה הממלכתית , עד היום יש פערי נרטיב גדולים מאוד בין יהודים לערבים באשר לסיבות לפרוץ המאורעות ולרמת האלימות מצד האזרחים וכוחות הבטחון, באשר לשאלה מי האחראי להתדרדרות לאלימות, באשר לשאלה מדוע נהרגו אזרחים רבים כל-כך במסגרת פעילות כוחות הבטחון ובאשר לשאלה האם אכן מוצה הדין עם האחראים.
 ועדת החקירה שמצאה אחריות למאורעות הן בדרך בה נהגו ממשלות ישראל בעבר ובהווה במיעוט הערבי, והן בדרך בה נהגה הנהגת המיעוט האערבי בישראל, קבעה שעל ממשלת ישראל לשנות את דרך טיפולה במיעוט הערבי:
  1. יש לטפל בדחיפות בקיפוח המגזר הערבי, כולל מעורבות אישית של ראש הממשלה.
  2. יש לטפל בקיפוח המגזר הערבי בנושא הקרקע והבינוי.
  3. יש לדאוג לפריסת שיטור קהילתי במגזר הערבי.
חרף החלטות ממשלה חוזרות ונשנות שנועדו לממש את המלצות ועדת החקירה הממלכתית, יש אינדיקציות עקביות על שמירת אי-השוויון בין יהודים וערבים במדינת ישראל (שלא לומר גדילתו). כל מי שמתעניין בסוגיה מוזמן לקרוא את דוחות עמותת סיכוי העוקבת אחרי מדד השוויון בין יהודים וערבים

חוט אחד עובר בין מגילת העצמאות, טבח כפר קאסםיום האדמה המקורי, מאורעות אוקטובר ויום האדמה שיצויין מחר. 
וזו לא אדמה. 
זו השאלה האם ההשתלבות והשוויון שהובטחו עם קום מדינת ישראל אכן מומשו.
התשובה ברורה.
טוב יהיה לכולנו - כל אזרחי מדינת ישראל, אם ניתן את תשומת-הלב הראויה לאחינו האזרחים העתידים להפגין מחר.
עתידה של מדינת ישראל יהיה טוב יותר ככל שמחאה אזרחית תזכה לתשומת-הלב הראויה לה, וככל שהיא תוכל להביא לשינויים המקווים על ידי מחולליה.  

במקום למסגר את יום האדמה במסגרת הקונפליקט שהביא להתחלתו, הגיע הזמן שהחברה הישראלית כולה - יהודים, ערבים ושאר מיעוטים וקבוצות - תהפוך את היום הזה למה שהוא היה צריך להיות מלכתחילה, יום המאבק למען "שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי מדינת ישראל בלי הבדל דת, גזע ומין ".
ויפה שעה אחת קודם.  

28.3.2011

המדינה לא אוהבת שמסובבים לה אצבע בעין

מאמר מעניין בעין השביעית סוקר את ההחלטה של המדינה להעמיד לדין את אורי בלאו.

אני נוטה להסכים עם הכותב, עוזי בנזימן, כי בהתחשב בחיוניותם של עיתונאים חוקרים לדמוקרטיה מתפקדת, ובחיוניותן של הדלפות ליעילותם של עיתונאים חוקרים, אין מקום לרדוף  להעמיד לדין עיתונאים חוקרים רק בשל העובדה שהם החזיקו ברשותם מסמכים סודיים.
זאת כמובן בהנחה שהשלטון אכן חפץ במשטר דמוקרטי מתפקד היטב.

אני נוטה שלא להסכים עם הקלות הבלתי-נסבלת בה פוסק בנזימן כי -

"ייתכן ו'הארץ' נהג בפזיזות כאשר פירסם את תצלומי המסמכים שעליהם הסתמך בלאו בכתבתו. גם אם כך, לא עליו האחריות לתוצאה המביכה שאולי נגרמה עקב כך: חשיפתה של ענת קם כמקור המידע.ככל שהדבר נשמע צורם: ביסוד ההסכם הבלתי כתוב המתקיים, בדרך כלל, בין עיתונאי למקור מונחת ההבנה שהמקור מודע לסיכון שהוא נוטל על עצמו במסירת המידע שברשותו לעיתונאי; הוא עושה זאת מטעמיו (אם הם אנוכיים ואינטרסנטיים ואם הם אידיאליסטיים ואידיאולוגיים), ואין הוא יכול לצפות שהעיתונאי ישמש לו מגן אם תארע תקלה וזהות המדליף תיחשף."

להשקפתי המוסרית (וחשוב להבדיל כאן בין מוסר למשפט), מוטלת על עיתונאי לפעול בשקידה ובהקפדה יתרה, כדי למנוע חשיפה של מקורותיו. עיתונאי חוקר שהוא או עיתונו לא עשו כן, במעשה או במחדל, ברשלנות רבתי או בטעות שבתום-לב, חבים חוב מוסרי גדול כלפי המקור הפגוע. בל נשכח, העיתונאי נהנה לא פחות מהמקור מפעולת ההדלפה. אבל המקור עלול לשלם בשנים רבות מחייו כתוצאה מכך שהרשויות הצליחו להגיע אליו בגין ההגנה הלוקה עליו שהפגין העיתונאי.

אילו משמעויות יש לחוב המוסרי הזה ? זו כבר שאלה שכל אחד צריך לברר בינו לבין מצפונו.

יורם ארבל, ענת קם ואוזלת ידה של התקשורת בישראל להצביע על הבעיה האמיתית

ההשעיה המשעשעת של יורם ארבל, על רקע התייחסותו האוהדת לצופה ענת קם, אינה יכולה לעבור בלי פוסט.
מה היה לנו כאן בעצם ?

  1. יורם ארבל הביע סימפטיה כלפי ענת קם, על רקע דברים שאמרה בראיון הראשון שנתנה - אחרי הרשעתה
  2.  ערוץ 10 נבהל מהמוני בית ישראל המתלהמים כלפי ענת קם, ובתגובה בחר לעשות בכאילו, סליחה, להשעות בכאילו, ולהשעות את יורם ארבל רק עד יום העבודה הבא שלו.

אבל המיני-פרשה הזו גם הפגינה שהציבור בישראל בעצם לא מבין מה עומד מאחורי הפרשה המכונה פרשת ענת-קם. מהלכי החקיקה, שזוכים לתמיכת הממשלה, אשר נועדו לאפשר הקלה בעונש של אנשים - כמו ענת קם - שמנסים להביא לידיעת הציבור פעולות אסורות של המדינה תוך שימוש במידע שאסור לפרסם, עוברים מעל הראש של רוב הציבור בישראל.

הבעיה היתה ונשארה, שמראשית הפרשה, התקשורת בישראל התמקדה במעשה - הוצאת המסמכים והעברתם לעיתונאים - ללא ספק עבירה על הוראות חוק העונשין - ולא בסיבות ובתוצאות של המעשה.

כשבוחנים הסיבות, אין מנוס מהמסקנה שענת קם מעולם לא התכוונה לפגוע בבטחון המדינה. לו התכוונה - היתה יכולה למכור הדיסק און קי לשגרירות זרה. והמדינה כנראה גם לא היתה יודעת מזה. אין דרך טובה יותר להבין זאת, מאשר לבחון את השתלשלות המקרה, כפי שעובדותיו פורסמו בתקשורת - ענת קם העבירה את המידע לעיתונאי (אורי בלאו מהארץ שידוע בתחקירים אמיצים שעשה) כדי שזה יידע את האמת על מה שמתרחש מאחורי הקלעים של שדרות הפיקוד של צה"ל. העיתונאי אורי בלאו עשה שימוש עיתונאי טוב וחשוב במידע הזה. המדינה פנתה לבלאו לברר מאיפה יש לו מידע איכותי שכזה,  ותבעה לקבלו בחזרה. במסגרת ההסכם של בלאו עם השב"כ להחזרת המידע, נציגי העיתון של בלאו (הארץ) לא הקפידו להגן עד הסוף על המקור של המידע וכתוצאה המדינה עלתה על זהותה של ענת קם, שכנראה תשב בכלא כמה שנים בשל המעשה שעשתה.

כשבוחנים התוצאות, רואים שפורסמה כתבה חשובה שפרסם אורי בלאו המעלה את החשד כי צה"ל מצפצף על פסיקת בג"ץ ועושה מה שבראש שלו במסגרת מלחמתו בטרור. רואים גם שלא היתה פגיעה אחרת בבטחון ישראל. מה שעוד רואים, זה שהשלטון הצליח להסיט את הדיון שהיה צריך להתנהל לגבי התנהלות צה"ל ומפקדיו, להתנהלותם של החיילת במיל' ענת קם והעיתונאי אורי בלאו.

זו הפאשלה האמיתית של כל העניין הזה, ודוגמא מצויינת למה הארץ אינו עוד עיתון לוחם של ממש. כי אם הארץ היה עיתון לוחם של ממש, מאמרים נוקבים השבים ומפנים את תשומת-הלב לבעיה שנחשפה, היו מתפרסמים כל בוקר, עד שהבעיה היתה מתוקנת - ולא כך הוא.

לזכותו של גדעון לוי, הוא סטה מעניינו האובססיבי (והחשוב) ביחסה של ישראל לפלסטינים  ועוד שאל את השאלה החשובה: מה הייתם אתם עושים אם הייתם בנעליה של ענת קם ?

אז בואו נחזור לתוצאות כפי שהן היו צריכות להיות:
הודות לענת קם אורי בלאו הביא לידיעת כולנו שייתכן כי צה"ל הרשה לעצמו להתנקש בפלסטינים החשודים כמעורבים בטרור, למרות שהנחיות מפורשות של בג"ץ הבהירו היטב מתי מותר ומתי אסור, ולצה"ל היה ברור שהיה מדובר בנסיבות בהן היה אסור לבצע התנקשות, ובמקום ההתנקשות היה צריך לבצע מאסר. 

אם זה נכון, בעברית פשוטה קוראים לזה רצח.

בעברית פשוטה עוד יותר, לאלה שלא מבינים מה רע ברצח פלסטינים, נבהיר שהמצב הנטען - מציאות שבה צה"ל מרשה לעצמו לא לציית להוראות החוק הוא אותו מדרון חלקלק שבראשיתו נרצחים פלסטינים בלי שאשמתם בוררה עד תום בבית-משפט, למרות שניתן היה לאסרם, ובסופו ישראל מוצאת את עצמה נשלטת תחת דיקטטור שעולה לשלטון בעזרת הצבא.

כמובן שתמיד אפשר לקוות שההתדרדרות במדרון תעצור בשלב זה או אחר, אם לא באמצעות המידע שאנשים אמיצים כמו ענת קם מביאים לידיעת כולנו, אז בעזרת קצינים אמיצים שידעו לקום ולהגיד "עד כאן". אבל אם התחקיר נכון, אז עצם ההתדרדרות הזו במדרון מצביעה על עיוותים במערכת שאת השלכותיהם אנחנו לא יודעים.

גם אם הוא לא נכון, אנשים כמו דניאל אלסברג בארה"ב וענת קם אצלנו חיוניים למניעת מצב שבו ההנהגה תנווט את המדינה תוך הטעיית הציבור באשר למניעיה ובאשר למציאות. כשרואים את ההתנהלות של מדינת ישראל, למשל בנוגע לכיפת ברזל, המסקנה ההכרחית היא שאין לנו מספיק אנשים כמו ענת קם. 

27.3.2011

אז מי פה הגיס החמישי ?

האשמה חוזרת ונפוצה בישראל היא כי השמאל (הקיצוני, לכל הפחות) הוא גיס חמישי. יש המאשימים בכך את הערבים. אחרים מאשימים בכך את כל השמאל. נדיר לשמוע האשמה שכזו כנגד ימנים. זה משהו שנדבק טוב רק לשמאלנים, ככל הנראה.

הופתעתי לגלות לפני מספר ימים, הודות לבלוג שאני מעלעל בו לעתים, מסמך מזעזע המפורסם באינטרנט על ידי המטה העולמי להצלת העם והארץ, והמהווה בעצם פסק-הלכה שניתן בעקבות  פינוי והריסת מבנים חוות-גלעד שתוכנו מעיד בצורה חד-משמעית מי כאן בעצם הגיס החמישי.
פסק-ההלכה קורא לאנשים למסור את נפשם כנגד פינוי, קובע חד-משמעית שאין לממשלת ישראל סמכות לקבוע היכן יתיישבו יהודים, ומסכם במילים הבאות שאביא בשם אומרם:
"אין הבדל בין אויב הבא לכבוש את הארץ בנשק,  לבין יהודי הכופר בקדושת
ארץ ישראל ובמצוות ה', ומוסר את הארץ לאויב,  מרצון או מכוח הפקודה.  מי
שמאס בארץ ישראל, ולא נוח לו לחיות בה, יתכבד וינטוש את המולדת ויירד מן
הארץ ח"ו. אך מי שבא לעקור יהודים בכפייה מאדמת הארץ,  ולכפות עליהם
בכח הזרוע לעזוב את הבית ולהרוס את הישוב,  הרי זה כאילו האכילם בשר
חזיר בכח, וכאלו כפה עליהם לחלל שבת. חובה מן התורה על כל אדם מישראל
לדבוק בארץ ישראל, ולהתנגד לעקירה במסירות נפש, ובכל מחיר, כפי
שמוסרים את הנפש מול גוי.
תורת ישראל מתייחסת לאדם המחטיא אדם מישראל, ועומד ודורש ממנו לעבור
על דברי תורה – בתור רשע. והוא מוגדר בהלכה כגוי לכל דבר.  יתירה מזו!
מעמדו בהלכה גרוע מגוי, כיון שהוא יודע את בוראו ומתכוון למרוד בו".
 החתומים על פסק ההלכה:

הרב ישראל אריאל   הרב שלום דובער הלוי וולפא   הרב דב שטיין   פרופ' הלל ויס.

המשמעות המעשית של ציות לפסק-ההלכה הזה היא פירוקה של מדינת ישראל. דומה שדווקא המלומדים האלה, שכחו את הגורם העיקרי לחורבן בית שני - ריב האחים שקדם לו. דווקא הם לא הבינו את גדולתו של מנחם בגין, ושכחו את הלקח שהוא ביקש ללמד את כולנו, הלקח שבזכותו נמנע ריב אחים עת הקמת המדינה: אויבינו עדיין ניצבים בשערינו. והגרוע מכל תהיה מלחמת אחים הדדית בישראל, אשר תחריב את מדינת ישראל.

אבל במציאות הנוראה שלנו, כשלימין ולשמאל אין עוד הנהגה בשיעור הקומה הנדרש, דעו:
אם אכן איש הישר בעיניו יעשה, הגיס החמישי המאיים על עתידה של מדינת-ישראל, הוא הימין הקיצוני.

[2 הערות:
  1. ישראל אריאל שחתם על פסק ההלכה הזה, איננו ישראל אריאל שכתב את מכתב התמיכה הנורא בספר "תורת המלך" במסגרתו קרא באופן שאיננו משתמע לשתי פנים לרצח ילדים פלסטינים באשר הם, שכן להגיונו אלה, לכשיגדלו, יטבחו ביהודים. עצוב, אבל שני אנשים בעמנו הנושאים את השם המכובד והתובעני הזה (ישר-אל, מי ששרה עם האל וכמובן שמו של השלישי באבות האומה היהודית; ארי-אל, הארי של האל וכמובן שמו של המלאך האחראי על יצירה ורפואה) מסתובבים בינינו ומתחרים זה בזה מי ינהג באופן שקול פחות ומסוכן יותר, מי ירחק יותר מתורת ה', ממוסר היהדות ומאנושיותו.
  2. על הפינוי הקשה מחוות גלעד אפשר לקרוא כאן וכאן. למי שתמה מהי תגובה ציונית יהודית ראויה כשיש ויכוח האם יישוב צריך לקום או להתפנות, אפנה אותו לסיפור העליה לביריה. אבל אל תבינו אותי לא נכון - עלייה שכזו מבצעים באחדות, ולא במלחמת אחים. ובדמוקרטיה, כמו ביהדות - אחרי רבים להטות. הגיס החמישי שבתוכנו מתנכר לכלל החשוב הזה].




Libya's pendulum again in favor of rebels

Under a sky clear of Gaddafi's diminishing air-force, CNN reports the rebels in Libya have taken back all territory lost to the tyrant's counter-strike. As protests in Syria spread, one can only hope that the demonstration of international willingness to interfere at Libya shall limit Syria's government response. A success of the rebels in Libya will probably have a significant effect on the motivation and commitment of demonstrators and revolutionaries  throughout the Middle East. Their success is an important key to the continuation of the tsunami of liberty washing the shores of the states in the middle east.

[28/3/2011 update: rebels are heading to Gaddafi's birthplace, Sirte]

25.3.2011

על ברזל, כיפה ופוליטיקה

מדווחים שמערכת הבטחון תחל לפרוס את מערכת ההגנה כנגד טילים, כיפת ברזל, ביום ראשון הקרוב. המערכת, שביולי דווח בתקשורת על הבשלתה המבצעית, לא נפרסה עד כה להגנה על אזרחים, משום שצה"ל סבר, כפי שהתברר מהצהרת חסרת-טאקט של אלוף פיקוד צפון, שייעודה  הוא בכלל הגנה על בסיסי-צה"ל.

כן. מה שאתם שומעים. ההיסטוריה האחרונה, עתירת-הרקטות, של העורף האזרחי הישראלי בדרום ובצפון, לא הפריעה לצה"ל להתבלבל, ולשכוח מי בעצם אמור להגן על מי. אחרים אמרו את זה לפני, ואולי בחריפות רבה מדי, אבל הדברים ברורים: החלה מתקפה עזה על אזרחי ישראל, וצה"ל לא מיהר, בלשון המעטה, לפרוס ולהפעיל את המערכת שפותחה על פי הצהרות מקבלי ההחלטות, בדיוק לצורך הזה.

עכשיו, פתאום, הדברים נראים אחרת, ההבטחות כבר נפרסות, ואחריהן כנראה גם המערכת תחל בפעולתה ההגנתית.

פלא שאויבי ישראל חושבים שאפשר לשכנע אותנו רק בכוח ?

23.3.2011

they are not fighting under tribal flags. it is the flag of the future of humanity

NY Times Tom Friedmanhas pointed out, in a lovely article, that Libya, like Iraq and other countries in the middle east, is a tribal society and not a homogeneous society, like Egypt or Tunisia. He expressed his doubts whether such societies can handle the transition to democracy without deteriorating to a civil war waged between the different tribes.

It is true that  Libya's struggle to freedom from Gaddafi's regime seems more like a tribal war than anything else. I believe it has more to do with the way Gaddafi ruled than any other aspect. One doesn't have to dig deep into Libya's distributions of resources. Fact is that Gaddafi's tribe of origin controls the most potent weapons. This is why external intervention was so critical.

But with all due respect to Tom Friedman, whose point regarding the risks of an ethnically diversified society is supported by political research, I believe he missed a major point -

  1. All developed democratic countries can be described as tribes. Especially the United states, with its plural minorities, and clashing identities. The rules of engagement between rivaling tribes are determined by many factors, other than group identity. 
  2. The one critical factor which sets these rules of engagement is whether people have another identity, other than their tribal one and  our modern world suggest this alternative, broader identity: Globalization. 


Facebook, Twitter, Blogs and modern communication are not playing a major role just for their technical efficiency. The citizens of Egypt, Libya, Tunisia, Bahrain, Syria and other countries of the middle east have another emerging identity, which globalization has created.

They are all citizens of the world, and as the internet has given them tools to see what other citizens of the world get, they want their equal share - and justly so.

Only time will tell whether the Globalistic identity can rival the Tribal identity. But if people in ethnically diversified societies of the developed world have been able to form a higher shared identity, there is no reason people all over the world cannot do just that.

Instead of calling the United States of America to fold into its own affairs, I believe movers and shakers of public opinion, of the caliber of Tom Friedman, should call for a different route: Barack Obama's personal biography can be a pattern for the world to follow. Obama can be the first person to be identified as a true leader of the world, thanks to his complicated, multi-cultured identity. He can raise the flag of Humanity, for all to follow.
As I've written elsewhere, The U.S does not have to intervene military-wise everywhere. But its moral sound must be heard.


middle east is bubbling further

The flow of events in the middle east is overwhelming. One tends to forget that only on January 15th have protests taken a real change, as Tunisian demonstrators were able to drive their leader away. Since then real changes have been seen within Tunisia  and Egypt, and it seems that Libya is next

Now Yemen appears to be the next domino piece to join regimes falling under the pressure of the people, and even Syria appears to be having difficulty handling protesters, despite its bloody notoriety.   

Of all regimes, it appears that only Hamas has finally found a solution to the protests it was unable to completely hush. Israel is a very convenient scapegoat, and sadly, it appears the Israeli side is playing along into Hamas' hands

20.3.2011

Arab league is worried because of coalition actions

Sometimes one has to scratch one's head in a bewildered manner.

"What is happening in Libya differs from the aim of imposing a no-fly zone, and what we want is the protection of civilians and not the bombardment of more civilians".
I've written in the past about the extreme difficulty of waging war in a populated area. One has to wonder whether Secretary Moussa is speaking his thoughts, or trying to keep the Arab Leauge in a bizarre neutral placement, shortly after calling the developed world for the imposing of a no-fly zone and protection of citizens. Arab countries could have taken this duty upon their own shoulders. But it is much easier to ask for someone's help, and then criticize his quality of work.

Happily, it seems that the common person of the street is not confused. Ha'aretz quoted Mohamed Abdel Motaleb, a bank employee in Cairo, :
"It is now clear and understandable that Arab people want to get rid of their leaders, so leaders should simply leave and not fight their people and force foreign nations to interfere... I am very much against foreign troops fighting in Libya, but Arab leaders should not let that happen through their stubborness and refusal to quit power".
May Mr. Motaleb's wise words ring and fill the world with their inner truth.

Helen Thomas: The White House is in the pockets of Israel

I'm an Israeli. What can I say ?
I only wish it was true.
Political life would have been so much simpler.

I read some claim that Helen Thomas is not anti-Semite. Just Anti-Israel.
Wishing for the Jews to return to the lands of slaughter of Europe, where they have been persecuted during most of civilization's memory (starting way back at Rome's age), sounds like a rather anti-Semite wish in my eyes.

Furthermore, when someone portrays the world in colors which make the Israelis/Jews sound like the most powerful, able, successful humans around, you can guess he is anti-Semite.

You don't to have to agree straight away. But before leaving for your own thoughts, please read this old joke, and bear it in mind, when you read Helen Thomas' words:

Isaac is reading a newspaper on a park bench.
His friend Moses sees him and says:
"Isaac, why are you reading that anti-Semitic newspaper?"
"Mo, I like to read good things about the Jews."
"Good things?"
"Certainly. It says right here that we Jews control the banks,
Jews control the newspapers,
Jews control the government and all Jews are rich.
So what could be bad?"
(this version is taken from Zionism-Israel.com)

Hamas in Gaza intentionally escalating. why ?

There can be many explanations why Hamas chose to initiate another round. Here is a short list of my suspected reasons. It might be that more than one is correct -

No Fly Zone in place at libya - at last

The No Fly Zone is finally set over Libya. And not a minute too soon.
Two small remarks regarding this new reality:
(a) seems like U.S president, barak Obama, is still hard at work, trying to persuade the world this is not an only U.S operation. Seems like someone should have told him that -
  1. As far as the extremists of the Arab world are concerned, there is no significant difference between other "western" European powers and the United States. Worse (from Obama's perspective), the image of the strength of the United States of America in the eyes of the masses of the Arab-Muslim world (as masses in other places in the world), is held in such high regard, that it is not the role of the U.S armed forces in the save-Libya's-citizens-from-its-mad-tyrant coalition, that is being taken into account. The U.S is just too conspicuous to hide somewhere in the back of the coalition class photo.
  2. Even if anyone in the world will accept Europe's role in the coalition as more significant than the U.S role, once the developed world has chosen to intervene in one arab country where rebelling citizens were slaughtered by the army of the dictator, the question of "why only there" will be heard, louder and louder as time passes. And justly so.


(b) The timing of the formation of the coalition and the beginning of the strikes must not be ignored. Especially not if we wish that the current rally for freedom in the middle east shall not end like another prague spiring. If indeed all developed countries entered the coalition in clear hands and conscience, then the extreme difficulty of getting the world to agree on an action, and the poor timing which almost came to coming after the bell has rung (or more accurately, the rebels all slaughtered), this combination has got to initiate the process of the establishment of a world armed forces, aimed at intervensions when governments kill their own citizens, and prevent peaceful demonstrations. I've already taken the liberty recently, in the name of the ideals that are being fought for in the middle east at this age, to dream about unrealistic options made real. The idea of a world armed forces has probably even a lesser chance of becoming a reality, for everybody knows that this Chekhov's gun will be required to do something about the persian gulf.

16.3.2011

Will Libya be another Prague Spring ?

As the days go by, it becomes clearer and clearer, thar the world is not going to help the under-armed rebels in Libya, and will let Gadafi's forces retake the country. The ongoing delay in the decision-making will mean that even if&and when the United Nations decides on enforcing a no-fly zone over libya, there will be no more rebels left to use it for freeing their country. As I'm writing, the last major stronghold of the rebels, Benghazi, is becoming the focus of Gadafi's forces.

One has to wonder what this will mean to the other revolutions of the middle east. This weekend, a constitutional referendum will most probably be held at Egypt, to determine initial changes in Egypt's promised but tough path to democracy. What will be the fate of democratization in Egypt, if its neighbouring tyrant remains at his throne, having butchered at his rebelling citizens ?

One cannot help but fear that the Libyan revolt might end as another tragic Prague Spring.
If indeed the revolutionaries in Libya will fail, what will become of the other peoples of the Arab world seeking freedom ?

Considering the rough steps taken in other places in the Arab world against protests as all the tyrants unite in their struggle against their own people, one has to be pessimistic.

This is the last call for the developed world to take sides and help people who fight for their rights to Life, Liberty and the pursuit of Happiness. Is it going to be another historical missed milestone ?

14.3.2011

japanese tragedy helps gadafi. can the world cope with two fronts ?

Rebels in Libya are having a rough time. They are forced to fight again on areas they have already captured, and their lack of air power gives Gadafi the upper edge and actually promises him superiority in every front where he concentrates his army forces.

The world, stricken with the aftermath of the huge Earthquake that rocked Japan and the disastrous tzunami that followed, seems to be paralyzed at the ongoing war in Libya, which began before the Japanese tragedy, and is still folding.

Anyone who sees the reports about the Libyan Tyrant slaughtering people who fight for
freedom, cannot but wonder why isn't any state in the world brave enough to do something ?

In a world that has lost one superpower in the 90s, and apparantly has lost the other superpower to the last economic crisis (as the USA's clear paralysis indicates), smaller countries can regain a leading role.

Why isn't France taking the lead on this issue ? or the United Kingdom ? these are two countries with a strong-enough army, a known past as empires, who can now use their military power to free people instead of colonizing them. Naive, I know, and yet... 

And if we are talking about countries with strong armies, maybe another idea should be considered. As the Arab Leauge's request from the United Nations to enforce a no-fly zone over lybia has not been fulfilled yet (and might not be fulfilled till its too late for the rebels), maybe the country with the strongest airforce in the middle east should offer its aid to the Arab League. Yes, I know that it is more a fantasy than a real possibility, considering the leaders of the states and the ancient enmities.

And yet, the vision of an Israeli squadron or two, based in an Egyptian airport, taking orders from the Arab Leauge, and using Israel's known superior Air-fighting capabilities to force a no-fly zone in lybia, and give the Libyans who fight under the flag of freedom a fairer chance in their battle against their tyrant, is getting more and more appealing as each day passes.

The folly of naive dreams ...

13.3.2011

pay attention: a milestone being missed

Japan's strongest-ever earthquake and its horrible results, has taken the world's attention away from the middle east.
Gadafi continues his retaliation against rebels still undisturbed by the world who watches peopel fight under the flag of freedom without assisting them, even by praise alone.
And some anonymous Palestinians have found a gap in an israeli settlement's security, and slaughtered 5 members of a jewish family - the two parents, and 3 of their kids - aged 11, 4 and 3 months old.

This last event - the slaughter of the Fogel family, of Udi Fogel, 37, Ruth Fogel, 36, Yoav Fogel, 10, four-year-old Elad Fogel, and three-months old Hadas, is not a small, unimportant event, as international news sources appear to play it down. Al-Jazeera has made a special effort in its censoreship. It's entire report is hiding the fact that one of the brutally murdered is a 3 months old baby.

But everyone interested in the middle east should understand:
The israeli society was standing before another important milestone. Benjamin Netanyahu's current government has reached a point of no-return several days ago. It was either going to start a new initiative, or change its composition of parties (and following it, its policies).
You don't need to listen to Netanyahu's statements (especially considering his past problematic reliability, or his current conflict of interests). Every Israeli government since 1995 has reached this point, sooner or later. It is that point where the Prime Minister has to choose his route, lest the accumulating impact of his past actions would make his coalition un-governable.
It is hard to point the finger on the facts making this analysis. You have to live in Israel and follow its political news, to understand that kind of semi-intuitive/semi-analysis which stands behind this statement. It has to do with the dynamics of the coalition, of the naturally rising tensions between the larger parties of the coalition, as times passes and feelings/hopes/fears of new elections weaken the ties forming the coalition. And Netanyahu was heading for that point, which - in his previous government - was the point of deciding to break to the left (a decision that was made, back then, too late, and with too little an impact, due to Netanyahu's internal restraints). This time was probably going to be similar, but the nature of recent events in the region would have opened a gap for historical-scale results, of relatively small beginnings.
The Fogel family's murder, the horrific descriptions of this slaughter of a young boy, a toddler and a small baby being published in Israeli press, in such a sensitive point-in-time, may prove a great success for Palestinian anti-peace terror. Standing at a crossroads, now Netanyahu's choice, considering his background, education, self-preferences, and current winds in the Israeli public, is clear: he will break right.

The only way out of this route, is if the Palestinian will locate the murderer(s), and pass him/them to the hands of Israeli security forces. Otherwise, the murder of the Fogel family shall be the beginning of another tenseful period, in which peace shall draw a little farther into the future, remaining yet again, seemingly impossible to achieve at the current time.

11.3.2011

France recognizes Libya opposition as legitimate representatives of the people

A news item that doesn't get the attention it deserves:France recognizes Libya's opposition as legitimate representatives of the people !

At last, developed countries are starting to move. The courage that the French needed can only be understood when taking to mind United States' persistence of clearly seen as "Not intervening". It can be admired when taking into acount the U.S assesments that Gadhafi will survive this evolving civil war.

One can only regret that developed countries forget their obligation to help people fighting for their freedom. The United States hesitations are understood and are not baseless. But there is a huge difference between no intervening on a military base, and standing aside doing nothing.

Even if the United States is horribly scared to discover Al-Qaeda or other extremists behind every effort to change the regime in each and every country of the middle east, it does not justify watching people die under the flag of freedom, without at least appearing to support their cause.


an easy way to update oneself in what is happening in the middle east

It is not easy nowadays to get the latest updates on what is happening in the middle east.

Too much is happening around....

CNN suggests a nice interface enabling to point-and-click the map of the middle east, and get updates on the latest events in each country at the region.




9.3.2011

איך יודעים שמשא-ומתן מתקדם ?


ואלה! מדווחת ש-
"פגישתם של נציגי העובדים הסוציאליים ונציגי האוצר הסתיימה הערב (רביעי) בבית ההסתדרות בתל אביב ללא הסכמה. לדברי נציגי העובדים, השובתים זה ארבעה ימים, 'האוצר דבק בעמדתו לפיה לא ניתן להחיל הסכם קיבוצי על העובדים הסוציאליים המועסקים בעמותות'."
זו לא סתם עוד פגישה שהסתיימה ללא הסכמה. היתה גם עזיבה בכעס של הדיון(?), הבהרה מצד הממשלה שלא תהיה הצעה טובה יותר(??), והאיום הקלאסי בזעם האלים, סליחה, בצו מניעה:
"סגן שר האוצר, יצחק כהן, עזב בזעם את הדיון, ואמר כי "ראשי ההסתדרות ממציאים עובדים חדשים בעמותות. לא תוגש הצעה טובה יותר מזו שהגיש אתמול האוצר בדבר תוספות השכר למגזר הציבורי". גורמים באוצר ציינו הערב כי אם השביתה תימשך, ייתכן שתופנה בקשה לבית הדין לעבודה להוציא צו מניעה נגד העו"סים ולכפות עליהם לשוב לעבודה."
הממשלה, כהרגלה במצבים האלה, גם מחזיקה בעמדות סותרות. מצד אחד, כאמור לעיל, אי אפשר להחיל הסכם קיבוצי על עובדים סוציאליים במיגזר השלישי. מצד שני -
"סגן השר כהן, הוסיף כי הצעת האוצר מאתמול בנושא העמותות עומדת בעינה. 'הצענו לעובדים הסוציאליים בעמותות שכר שלא יפחת מ-6,000 שקלים, אך נציגיהם דחו זאת, למרות שיש ביניהם כאלה שמרווחים רק 1,500 שקלים בחודש'."
מהצד השני, מבטיחים לנו מנהיגי השובתים שהשביתה תימשך עד לכניעה מוחלטת של המדינה, סליחה, לקבלת כל דרישות השובתים, ומאשימים את המדינה בהאשמות שבהתבסס על הצהרות הצדדים עד כה, איך נאמר ? לא מחזיקות מים...
"יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, איציק פרי, הבטיח כי השביתה תימשך עד שייענו כל תביעות האיגוד, ואבי ניסנקורן, יו"ר האיגוד המקצועי בהסתדרות, תקף את נציגי האוצר בחריפות. לדבריו, 'המשרד מוכן לתקצב את העמותות, אך לא לפקח כי מנהליהן יעבירו את הכספים לעובדים. המדינה רוצה לשמר את המצב הקיים'."
לפעמים אתה שואל את עצמך, 'לא נמאס להם לשחק את המשחק הזה ' ? ואתה תמה האם באמת כל צד נאמן עד הסוף לתפקידו, גם שם בפנים, בחדר, כשאף אחד לא רואה אותם. או שמא בפנים הם מפסיקים לשחק, צוחקים ומתבדחים, ורק כשהם יוצאים הם שבים ללבוש את המסכות.

מצד שני, זה ברור שהמדינה לא יכולה להעלות את השכר כך סתם אל מול הדרישה הראשונה. כי הרי אם היא תעשה את זה, מייד יבואו כל האחרים ו-"ירצו גם". בישראל אף אחד לא רוצה להישאר פראייר. ולכן, גם כששר האוצר אומר שהשביתה מוצדקת , המשרד שעליו הוא מופקד לא ייענה לדרישות באופן מיידי, אלא רק לאחר שיובהר לכל ה-"רוצים גם" הפוטנציאליים, שהעלאת שכר מהסוג שהעובדים הסוציאליים מקבלים מחייבת ייחודיות. אתה גם צריך להימנות על מיגזר חיוני במיוחד, וגם צריך להיות מוכן להאבק במשך זמן ממושך מספיק, עד שהשביתה תצא מהאף של כל בני-ישראל.

על האפשרות התאורטית המוזרה, שממשלת ישראל תארגן מחדש את רף השכר בצורה יעילה והוגנת, ותעדכן את השכר ביוזמתה, באופן סדור מדי כמה שנים, אין מה לדבר. זה לא יכול לקרות בפרטצ'יה. כאן מקבל רק מי שהוא מאורגן מספיק וחזק מספיק כדי להפגין יכולת לשיבוש החיים הציבוריים.

ולהשומע ינעם. או שלא.

8.3.2011

לקראת גירוש ילדי העובדים הזרים

קראתי הסבר לא רע על התהליך שקדם לגירוש הקרב ובא של ילדי העובדים הזרים שנפלו בין החורים שבהחלטת הממשלה האחרונה.


בסופו של ההסבר שקראתי, הביע הכותב תסכול מהתופעה התמוהה, כשכל כמה שנים שבה מדינת ישראל ועוסקת בסוגיית ילדי העובדים הזרים הלא-חוקיים, כאילו מדובר בסוגיה שאין לה פתרון. והפנה לשני מסמכים שאולי יציעו הסבר אחר, למי שיהרהר בכך.

קראתי והרהרתי.

  1. המסמך הראשון - סטטיסטיקה של רשות ההגירה והאוכלוסין, לימד על כך שסוגיית ילדי העובדים הזרים הלא-חוקיים עומדת על 0.5 אחוז מסך בעיית העובדים הזרים הלא חוקיים, ושהרשות לא באמת מצליחה להתמודד עם הבעיה הזו.
  2. המסמך השני - מסמך של מרכז המחקר של הכנסת, לימד על כך שככל הנראה עובדים זרים מגיעים לישראל מסיבה עיקרית אחת: כדי לגבות מהם את דמי התיווך. כל אדם עם שכל ישר המהרהר במסמך הזה מסיק שכל זמן שלא יימצא פתרון לבעיית דמי התיווך, לא ניתן יהיה לדעת כמה עובדים זרים באמת צריך בישראל. אל תתבלבלו - דמי התיווך האלה עומדים על מאות מיליוני דולרים. גם כשהם מתחלקים בין הצד הישראל לצד הזר, מדובר בסכומים שיכולים להסיט מדרך הישר גם אנשים בכירים מאוד. בהיקף הזה של הסכומים, תמיד יהיה "כדאי" להביא לכאן עובדים זרים, ללא כל קשר לתועלת שיש או אין למשק הישראל מכניסתם לכאן.
ההרהורים הביאו אותי להציע תאוריית קונספירציה.

אחרי שמבינים את היקף התופעה, וכשמבינים שהתופעה לא תיפסק כל זמן שיהיו מי שירוויחו מכניסת עובדים זרים חדשים לישראל (בגלל דמי התיווך) , קל הרבה יותר לראות שילדי העובדים הזרים הם הסחת דעת צינית ומחושבת.

יש מי שמבקש להסיח את דעת הציבור ועושה שימוש ציני בסבלם של אחרים.
סבלם של '400 הילדים' נועד למנוע דיון ציבורי נוקב בסבלם של -

  • עשרות אלפי עובדים זרים שממשכנים את עצמם לדעת כדי להגיע לכאן;
  • בני העשירונים הנמוכים בישראל הנאלצים להתחרות על משרות דחק מול אנשים עניים אפילו מהם;

כתוצאה, נמנעת האפשרות - הריאלית לגמרי - לתקן את הנושא הזה, באופן ובדרך שיביאו רווחה גם לילדים, גם לעובדים הזרים וגם לעשירונים הנמוכים בישראל (אל תטעו: הפתרון מאוד פשוט. יש כאן דוגמא קלאסית לכשל שוק שהדרך היחידה לפתרונו היא על ידי הקמת רשות ציבורית מתאימה, וכללי הבאה של עובדים זרים שיאפשרו הגירת עבודה רק ממדינות שיעמדו בכללים שתתווה ישראל. לישראל, בתור "הקונה" יש הרבה יותר כוח מכפי שמספרים לנו, ויש הרבה יותר "מוכרים" מקונים בשוק העבודה הזה. די להביט במסמך רשות ההגירה כדי להבין מכמה מדינות בעולם מוכנים אנשים להגר כדי להגיע לישראל ולעבוד בה).

מיהו המבקש למנוע תיקון של הנושא הזה ? מיהו המבקש לפתור את הבעיה הזו ?
זוהי השאלה החשובה שצריכה לעלות מהדיון בגירוש ילדי העובדים הזרים. מי עומד מאחורי הסחת-הדעה הזו ?

1.3.2011

האמת העצובה על אמיר מח'ול

אני מוצא עצמי מתבונן בחוסר-תיאבון בכובעי הוירטואלי, נוכח גזר-הדין בפרשת אמיר מח'ול. בזמנו, אחרי מעצרו, העברתי את שבט ביקורתי הן על איסור הפרסום בנוגע למעצרו, והן את תמיהותיי על החשדות כנגדו. דעתי בנוגע לקלות הבלתי נסבלת של הוצאת צוי איסור פרסום גורפים וסכנותיה לא השתנתה. אך לצערי, העובדות המובאות בגזר-הדין מחייבות את חזרתי מהביקורת שמתחתי על החשדות כנגד מח'ול.

הפוסט הזה נכתב גם על רקע האשמות שהעלו אמנסטי ואחרים, על כך שגזר-הדין הוא נסיון להפסיק את פעילותו של אמיר מח'ול בתחום זכויות האדם והשוויון למיעוט הערבי ועל רקע טענותיו של מח'ול עצמו, כי גזר-הדין נובע מגזענות. בעבר היו לי חששות דומים לאלה, אבל אחרי קריאת גזר-הדין, אינני יכול להימלט ממבט נוקב בראי.

את גזר הדין אפשר לקרוא כאן. אני מייחס לאמור בו אמינות גבוהה, הן לאור העובדה שאמיר מח'ול בחר להגיע לעסקת טיעון עם התביעה, אך במיוחד לאור העובדה שגם לאחר גזר-הדין, בא-כוחו של אמיר מח'ול התנגד - יחד עם באי כוח המדינה - לבקשת התקשורת לפרסם את הודאתו המצולמת של אמיר מח'ול.

מגזר-הדין עולה שאמיר מח'ול היה בקשר עם חסן ג'אג'א, סוכן חיזבאללה, במשך תקופה ממושכת. יחסיהם החלו בשל קשריו של מח'ול עם עמותה בה פעלה אשתו של חסן, והמשיך גם לאחר שמח'ול למד, במהלך שנת 2008, כי חסן הוא סוכן חיזבאללה, המבקש להשיג את שירותיו של מח'ול כמרגל, בקשה שהתקבלה בהסכמה מצדו של מח'ול.
לצורך כך, במהלך נסיעה של מח'ול לדנמרק הותקנה במחשבו תוכנת הצפנה על ידי אנשי חיזבאללה, והוא התבקש למסור מידע אודות בסיסים צבאיים, מתקני שב"כ, סידורי אבטחה, מועמדים אפשריים בישראל לגיוס למען הארגון ומידע נוסף ומגוון.

מגזר הדין עולה שמח'ול מסר (לכל הפחות) את המידע בנושאים הבאים -
  1. מיקום מתקן השב"כ בג'למה
  2. מיקום מתקני שב"כ בחיפה, הכולל כתובת מדויקת, דרכי ההגנה וסידורי אבטחה כלליים.
  3. מקומו של מפעל רפא"ל הסמוך לכביש עכו חיפה.
  4. מיקומו של מתקן המוסד במרכז הארץ.
  5. ידיעה הנוגעת לבסיס נחשונים, שמקורה בהתבוננות שקיים הנאשם לעבר המקום במהלך נסיעותיו בכביש 6, ולפיה, מדובר בבסיס השייך ככל הנראה לאמריקאים שמוקף בגדר ולא ניתן לראות דרכו תנועת אנשים או כלי רכב. עוד מסר הנאשם במענה לשאלה בנושא זה את מספר הביתנים אותם ראה בתוך הבסיס הנ"ל.
  6. מקום מגוריו של ראש השב"כ לאחר ברור שניסה לערוך בעניין זה, בדרך של חיפוש במנוע החיפוש "גוגל".
  7. שמות ופרטים של 6 ישראלים, תושבי חיפה, סכנין ואום-אל-פאחם, שלהערכת מח'ול ניתן יהיה ליצור עמם קשר במטרה לגייסם לפעילות למען חיזבאללה.
על פי גזר-הדין, אמיר מח'ול מחק התוכנה וניסה להיפטר מהדיסק הקשיח לאחר מעצרו והאשמתו של אחר בריגול לטובת חיזבאללה (מה שאולי בכל זאת מציג את צו איסור הפרסום בעניינו באור רציונלי יותר). עם זאת הוא נותר בקשר עם ג'אג'א ואף ניסה לצאת מן הארץ לפגישה דחופה עם ג'אג'א, לבקשתו של הלה. הפגישה לא התקיימה מאחר ויציאתו של מח'ול מישראל נמנעה בצו מנהלי.
לא צריך היכרות מעמיקה בעבירות על פי חוק העונשין כדי להבין מה משמעותה הנורמטיבית של ההתנהגות של אמיר מח'ול.
דברי השופטים בפסק-הדין מתמצתים העניין היטב: "נדמה כי אין תקדים לכך שאדם במעמדו הציבורי של הנאשם הורשע בעבירות בטחון כה חמורות לטובת ארגון מחבלים" (העובדה שעזמי בשארה נמנע מלחזור לישראל היא כנראה, לפחות על סמך פרסומים, סיבה עיקרית להעדר תקדים).
עם זאת, עדיין נותרת החידה, מה היה יכול להביא את מי שהיה מנכ"ל אתיג'אה (עמותת הגג המאגדת את כל העמותות של החברה האזרחית הערבית בישראל) ועמד בראש ועדת החירויות של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, להחליט לרגל למען ארגון טירור שיעי פונדמנטליסטי הרואה בישראל אויב. מה הביא את מי שהיה יכול להיות סמל למאבק להשתלבות ולשוויון אזרחי ישראל ממוצא פלסטיני במדינת-ישראל, לוותר על ערכים אלה, לטובת התפישה של מאבק אלים.
יהיו שינסו להסביר התנהגותו בדברים שצוטטו בשמו, על פיהם, הסביר בשב"כ שנקודת השבר שלו "היתה במלחמת לבנון השנייה, ראיתי איך מפנים את האוכלוסיה היהודית מחיפה איך מתייחסים אליהם ואת היחס הגרוע לערביי חיפה". אבל כל מי שזוכר את קריאתו של אחיו של אמיר מח'ול, הח"כ לשעבר עיסאם מח'ול, לתושבי חיפה הערבים שלא לעזוב את העיר, לא יוכל לראות בכך הסבר הגיוני או מספק.
דומה שעדותו של ד"ר ראיף זריק, חבר של אמיר מח'ול מזה שנים רבות, שהעיד עדות אופי במשפטו מסכמת את התעלומה הזו היטב: הוא הסביר לביהמ"ש שזה לא אמיר מח'ול שהוא הכיר וכי "האפיזודה הזו... היא משהו מאוד יוצא דופן שאני עוד יקח לי זמן להבין איך ולמה".
כשמכירים את הנרטיבים המקובלים בחברה הישראלית, קל לחזות את ההתפלגות בעניינו של אמיר מח'ול לשני נרטיבים מרכזיים -
  1. משמאל - הצגתו של אמיר מח'ול כקדוש מעונה, הנרדף על ידי מדינת ישראל בשל פעילותו להגנת זכויות-האדם של הפלסטינים אזרחי ישראל ותושבי יהודה, שומרון ועזה.
  2. מימין - הצגתו של אמיר מח'ול כדוגמא ומופת לכוונותיהם האמיתיות של ערביי ישראל, המשתמשים בשיח הזכויות כמגן וחרב, כשכל כוונתם להביא לנפילתה של מדינת ישראל.
לטעמי, העובדות הידועות הופכות את שני הנרטיבים הללו לשגויים.
אך העובדה ששני אזרחים בולטים בקרב המיעוט הערבי במדינת ישראל הואשמו בריגול לטובת חיזבאללה, ואחד מהם הורשע בכך, בעינה עומדת. ואיתה עומדת העובדה שלמרות שמדובר בדמויות שקל להן לנוע בישראל, אין אלה המועמדים המיטביים לגיוס לאיסוף מודיעין. מה גם שכפי שעולה מגזר-הדין, חלק מהמידע שאמיר מח'ול סיפק נאסף על ידו בדרך שלא חייבה כלל את השימוש בשירותיו. גוגל, אתם יודעים....
הייתכן שחיזבאללה יצר במכוון קשר עם בכירי אזרחי ישראל הערבים מתוך מניעים נסתרים ? הייתכן שמטרת הקשר עם אמיר מח'ול (ועם עזמי בשארה) לא נועדה בעיקרה השגת מידע? הייתכן שמטרתו האמיתית של חיזבאללה היא הרחבת הטריז שבין אזרחי ישראל הערבים לבין מדינת ישראל ?
קונספירציות קל להציע, וקשה להפריך. אבל בדומה לד"ר זריק, גם אני סבור שרב הנסתר על הנגלה בפרשיה הזו, ויידרש עוד זמן להבנתה, ולהבנת המעורבים בה.