האמת העצובה על אמיר מח'ול

אני מוצא עצמי מתבונן בחוסר-תיאבון בכובעי הוירטואלי, נוכח גזר-הדין בפרשת אמיר מח'ול. בזמנו, אחרי מעצרו, העברתי את שבט ביקורתי הן על איסור הפרסום בנוגע למעצרו, והן את תמיהותיי על החשדות כנגדו. דעתי בנוגע לקלות הבלתי נסבלת של הוצאת צוי איסור פרסום גורפים וסכנותיה לא השתנתה. אך לצערי, העובדות המובאות בגזר-הדין מחייבות את חזרתי מהביקורת שמתחתי על החשדות כנגד מח'ול.

הפוסט הזה נכתב גם על רקע האשמות שהעלו אמנסטי ואחרים, על כך שגזר-הדין הוא נסיון להפסיק את פעילותו של אמיר מח'ול בתחום זכויות האדם והשוויון למיעוט הערבי ועל רקע טענותיו של מח'ול עצמו, כי גזר-הדין נובע מגזענות. בעבר היו לי חששות דומים לאלה, אבל אחרי קריאת גזר-הדין, אינני יכול להימלט ממבט נוקב בראי.

את גזר הדין אפשר לקרוא כאן. אני מייחס לאמור בו אמינות גבוהה, הן לאור העובדה שאמיר מח'ול בחר להגיע לעסקת טיעון עם התביעה, אך במיוחד לאור העובדה שגם לאחר גזר-הדין, בא-כוחו של אמיר מח'ול התנגד - יחד עם באי כוח המדינה - לבקשת התקשורת לפרסם את הודאתו המצולמת של אמיר מח'ול.

מגזר-הדין עולה שאמיר מח'ול היה בקשר עם חסן ג'אג'א, סוכן חיזבאללה, במשך תקופה ממושכת. יחסיהם החלו בשל קשריו של מח'ול עם עמותה בה פעלה אשתו של חסן, והמשיך גם לאחר שמח'ול למד, במהלך שנת 2008, כי חסן הוא סוכן חיזבאללה, המבקש להשיג את שירותיו של מח'ול כמרגל, בקשה שהתקבלה בהסכמה מצדו של מח'ול.
לצורך כך, במהלך נסיעה של מח'ול לדנמרק הותקנה במחשבו תוכנת הצפנה על ידי אנשי חיזבאללה, והוא התבקש למסור מידע אודות בסיסים צבאיים, מתקני שב"כ, סידורי אבטחה, מועמדים אפשריים בישראל לגיוס למען הארגון ומידע נוסף ומגוון.

מגזר הדין עולה שמח'ול מסר (לכל הפחות) את המידע בנושאים הבאים -

1. מיקום מתקן השב"כ בג'למה
2. מיקום מתקני שב"כ בחיפה, הכולל כתובת מדויקת, דרכי ההגנה וסידורי אבטחה כלליים.
3. מקומו של מפעל רפא"ל הסמוך לכביש עכו חיפה.
4. מיקומו של מתקן המוסד במרכז הארץ.
5. ידיעה הנוגעת לבסיס נחשונים, שמקורה בהתבוננות שקיים הנאשם לעבר המקום במהלך נסיעותיו בכביש 6, ולפיה, מדובר בבסיס השייך ככל הנראה לאמריקאים שמוקף בגדר ולא ניתן לראות דרכו תנועת אנשים או כלי רכב. עוד מסר הנאשם במענה לשאלה בנושא זה את מספר הביתנים אותם ראה בתוך הבסיס הנ"ל.
6. מקום מגוריו של ראש השב"כ לאחר ברור שניסה לערוך בעניין זה, בדרך של חיפוש במנוע החיפוש "גוגל".
7. שמות ופרטים של 6 ישראלים, תושבי חיפה, סכנין ואום-אל-פאחם, שלהערכת מח'ול ניתן יהיה ליצור עמם קשר במטרה לגייסם לפעילות למען חיזבאללה.

על פי גזר-הדין, אמיר מח'ול מחק התוכנה וניסה להיפטר מהדיסק הקשיח לאחר מעצרו והאשמתו של אחר בריגול לטובת חיזבאללה (מה שאולי בכל זאת מציג את צו איסור הפרסום בעניינו באור רציונלי יותר). עם זאת הוא נותר בקשר עם ג'אג'א ואף ניסה לצאת מן הארץ לפגישה דחופה עם ג'אג'א, לבקשתו של הלה. הפגישה לא התקיימה מאחר ויציאתו של מח'ול מישראל נמנעה בצו מנהלי.
לא צריך היכרות מעמיקה בעבירות על פי חוק העונשין כדי להבין מה משמעותה הנורמטיבית של ההתנהגות של אמיר מח'ול.
דברי השופטים בפסק-הדין מתמצתים העניין היטב: "נדמה כי אין תקדים לכך שאדם במעמדו הציבורי של הנאשם הורשע בעבירות בטחון כה חמורות לטובת ארגון מחבלים" (העובדה שעזמי בשארה נמנע מלחזור לישראל היא כנראה, לפחות על סמך פרסומים, סיבה עיקרית להעדר תקדים).
עם זאת, עדיין נותרת החידה, מה היה יכול להביא את מי שהיה מנכ"ל אתיג'אה (עמותת הגג המאגדת את כל העמותות של החברה האזרחית הערבית בישראל) ועמד בראש ועדת החירויות של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, להחליט לרגל למען ארגון טירור שיעי פונדמנטליסטי הרואה בישראל אויב. מה הביא את מי שהיה יכול להיות סמל למאבק להשתלבות ולשוויון אזרחי ישראל ממוצא פלסטיני במדינת-ישראל, לוותר על ערכים אלה, לטובת התפישה של מאבק אלים.
יהיו שינסו להסביר התנהגותו בדברים שצוטטו בשמו, על פיהם, הסביר בשב"כ שנקודת השבר שלו "היתה במלחמת לבנון השנייה, ראיתי איך מפנים את האוכלוסיה היהודית מחיפה איך מתייחסים אליהם ואת היחס הגרוע לערביי חיפה". אבל כל מי שזוכר את קריאתו של אחיו של אמיר מח'ול, הח"כ לשעבר עיסאם מח'ול, לתושבי חיפה הערבים שלא לעזוב את העיר, לא יוכל לראות בכך הסבר הגיוני או מספק.
דומה שעדותו של ד"ר ראיף זריק, חבר של אמיר מח'ול מזה שנים רבות, שהעיד עדות אופי במשפטו מסכמת את התעלומה הזו היטב: הוא הסביר לביהמ"ש שזה לא אמיר מח'ול שהוא הכיר וכי "האפיזודה הזו... היא משהו מאוד יוצא דופן שאני עוד יקח לי זמן להבין איך ולמה".
כשמכירים את הנרטיבים המקובלים בחברה הישראלית, קל לחזות את ההתפלגות בעניינו של אמיר מח'ול לשני נרטיבים מרכזיים -

1. משמאל - הצגתו של אמיר מח'ול כקדוש מעונה, הנרדף על ידי מדינת ישראל בשל פעילותו להגנת זכויות-האדם של הפלסטינים אזרחי ישראל ותושבי יהודה, שומרון ועזה.
2. מימין - הצגתו של אמיר מח'ול כדוגמא ומופת לכוונותיהם האמיתיות של ערביי ישראל, המשתמשים בשיח הזכויות כמגן וחרב, כשכל כוונתם להביא לנפילתה של מדינת ישראל.

לטעמי, העובדות הידועות הופכות את שני הנרטיבים הללו לשגויים.
אך העובדה ששני אזרחים בולטים בקרב המיעוט הערבי במדינת ישראל הואשמו בריגול לטובת חיזבאללה, ואחד מהם הורשע בכך, בעינה עומדת. ואיתה עומדת העובדה שלמרות שמדובר בדמויות שקל להן לנוע בישראל, אין אלה המועמדים המיטביים לגיוס לאיסוף מודיעין. מה גם שכפי שעולה מגזר-הדין, חלק מהמידע שאמיר מח'ול סיפק נאסף על ידו בדרך שלא חייבה כלל את השימוש בשירותיו. גוגל, אתם יודעים....
הייתכן שחיזבאללה יצר במכוון קשר עם בכירי אזרחי ישראל הערבים מתוך מניעים נסתרים ? הייתכן שמטרת הקשר עם אמיר מח'ול (ועם עזמי בשארה) לא נועדה בעיקרה השגת מידע? הייתכן שמטרתו האמיתית של חיזבאללה היא הרחבת הטריז שבין אזרחי ישראל הערבים לבין מדינת ישראל ?
קונספירציות קל להציע, וקשה להפריך. אבל בדומה לד"ר זריק, גם אני סבור שרב הנסתר על הנגלה בפרשיה הזו, ויידרש עוד זמן להבנתה, ולהבנת המעורבים בה.