27.7.2011

אוכל, בריאות, דיור. מה בעצם יכול ראש-ממשלה אחד לעשות ?

בנימין נתניהו לחוץ. על זה כבר אין ויכוח.

מחאת הדיור, בניגוד למחאת מחירי-המזון ושביתת הרופאים, הביאה את נתניהו למקום ללא מוצא.

כאן הוא לא יכול לעשות ספינים, להאשים את הרפתנים ואת הרופאים, ולהימנע מעימותים עם עשירי הארץ.

אבל האמת היא פשוטה, ובמוקדם או במאוחר נתניהו או מחליפיו ייאלצו לקבלה.

תפישת "האדם הרזה" של נתניהו ועמיתיו לדעה, הניאו-ליברליים באשר הם, הגיעה לסוף-דרכה. זו תפישה שעובדת היטב בתקופות של שגשוג עולמי. אבל כשמגיעים המשברים העולמיים, מתברר שלא מספיק שהמדינה תעסוק ברגולציה. יתרה מכך, מתברר שסוג הרגולציה שהמדינה עושה בניאו-ליברליזם נקי, רגולציה הממעטת-להתערב, לא מספיק.

המדינה צריכה לבצע רגולציה עמוקה, שמסוגלת לזהות כשלי-שוק ולפרק אותם. רגולציה שמחייבת העסקת מאות אם לא אלפי מומחים עובדי-מדינה שיהיו מסוגלים לעבור רוזנות-רוזנות, בקרב האימפריות הכלכליות שהוקמו לטייקוני-ישראל, לבחון את עקומת-הייצור, ולזהות היכן וכיצד הפכו אזרחי ישראל לפרות-החולבות של עשירי-הארץ.

המדינה צריכה לשוב ולשקם את תשתיות הרפואה הציבורית, שהתדלדלו בעשרות שנים של כרסום ניאו-ליברלי. אין מנוס מהשקעה תקציבית גדולה בתחום הבריאות, תוך תגמול עודף של רופאים המוכנים לעבוד בפריפריה. זה צעד חיוני ראשון לפיזור האוכלוסיה לפריפריה, יחד עם השקעות דומות בתחום החינוך, המחקר והפיתוח, שרק הן יאפשרו לפריפריה להפוך, בטווח הארוך, לחלופה אמיתית למרכז. הבעיה עם הצעד הזה היא כמובן העלות התקציבית. אבל בואו נהיה כנים: הרי ממילא הציבור במדינת-ישראל מוציא יותר על בריאות וחינוך מאשר רשום בספר התקציב. במקום להמשיך את הפיצול המוזר הזה בין הוצאות ציבוריות מוצהרות להוצאות שהציבור נדרש להוציא מכיסו ולהעביר בדמות ביטוח משלים ותשלומי הורים, הגיע הזמן שהמדינה תחזיר לעצמה את האחריות המלאה והניהול המלא לידי המדינה, לסדר מחדש את סדרי-העדיפויות, ולהפסיק לשבת על הגדר כרגולטור משועמם וחסר-תעסוקה.

המדינה גם צריכה לחזור ולקחת לידיה אחריות על הדיור הציבורי. לצאת מהלימבו אליו הוכנסה על ידי פעולות של פעילים חברתיים דורשי-טוב אך קצרי-ראות שסברו שאפשר להעביר הבעלות על הדיור הציבורי לידי השוכנים בנקודת-זמן, ושכחו שיהיו עוד דורות שיזדקקו לדיור הזה, ושהדרך הנכונה היא לסייע למי שנזקק לדיור הציבורי כך שלא ייזקק לו, ולהמשיך ולהרחיב את הדיור הציבורי, כי דבר אחד שאנחנו הרי יודעים, הוא שאלוהים אוהב את העניים, ולכן הוא דואג שתמיד יהיו רבים מהם. אם האוכלוסיה גדלה - והיא גדלה - תמיד יגדל גם ציבור הנזקקים לדיור ציבורי.
אבל המדינה צריכה גם לעדכן את הגדרות הדיור הציבורי - כי הולך ומסתמן שגם מעמד הביניים הנשחק אינו יכול להרשות לעצמו עוד דיור. וכל זמן שהפריפריה אינה מהווה תשובה של ממש (כי עלויות הדלק והתחבורה הציבורית הלא יעילה מונעות  גם ממי שחפץ בכך לעבור לפריפריה אם בפרנסה ואיכות חיים סבירה חשקה נפשו), על הממשלה לייצר פתרונות מגורים בדיור הציבורי - במרכז הארץ. אלה לא חייבים להיות מגדלים מפוארים. אם כבר - להיפך. אפשר לקחת מגדלים מפוארים, וכל קומת מגורים של 200 מ"ר להפוך ל-4 דירות של 50 מ"ר. ככה חיו בשנות ה-50, וככה יכולים לחיות גם היום, זוג עם 2 ילדים שאין בכוחם להרשות לעצמם פתרון דיור סביר אחר.
ונזכיר למשפטנים: אם אפשר לפנות ציבור מגוש קטיף וצפון השומרון למען טובת-הציבור, בוודאי ובוודאי שאפשר לעשות כן גם לציבור מצפון-מרכז ת"א. התועלת תהיה מיידית וברורה הרבה יותר, ולא חייבים לפנות את המתגוררים. פשוט להקצות להם את אחת המיני-דירות שיוקמו בזריזות בתוך הדירה הגדולה שלהם.

ואם הממשלה איננה רוצה להחרים את מגדלי העשירים בישראל, למרות עת החירום והתובנה שצריך לשנות ערכי-יסוד ?
כמובן שיש גם פתרון פשוט אחר:  תתכבד ממשלת ישראל, תתקן את חוק התכנון והבניה, תושיב את נציגיה בועדה לתשתיות לאומיות,  תתכנן בזריזות רבתי עיר חדשה במרחב הגיאוגרפי שבין נתניה לראשון-לציון, תפנה לחברות הבניה הסיניות הגדולות ותבקש שיקימו את העיר. אם התכנון ייעשה באופן מהיר מספיק, ואם נכונה השמועה  שבסין יודעים לבנות מגדלים גבוהים תוך 12 ימים, העיר החדשה יכולה לקום בתוך פחות מחצי שנה. אבל איך תממן המדינה את הקמת העיר החדשה ? קודם כל, העיר החדשה לא חייבת להיבנות בסנדרטים יקרים של שיש ועיצוב, נכון ? שנית, עלות מסויימת תיגבה משכר-דירה הוגן וסביר שייגבה מהמתגוררים (עיר של 50,000 משפחות בכל זאת תכניס למדינה לפחות 50 מיליון ש"ח בחודש שכ"ד, בהנחה של שכ"ד של 1,000 ש"ח לדירה, שכ"ד שאני משוכנע שלא יהיה מי שיתקומם כנגדו). ושלישית, אני משוכנע שמי שיצטרך להתלבט בין הלאמת רוב דירתו הענקית ומגורים בדירתו הקטנטנה שפוצלה ממנה עם שכנים חדשים מהעם שמעליו הוא נהג להתגורר, לבין תשלום מסים נוספים, יעדיף לשלוח יד לכיסו ולרכוש בזריזות ובשמחה מאגרות מלווה-בששון-להקמת-עיר-הדיור-הציבורי-העברית-הראשונה.

אם תרצו - אין זו הגדה.

בשולי הדברים:
 יש להודות, אין פתרון קסם. אבל הצעד הראשון לכיוון הנכון, גם אם הוא יביא פתרונות רק בעוד שנתיים עד חמש שנים, הוא פרידה מהניאו-ליברליזם, וחזרה למקום מאוזן יותר של תפקיד הממשלה במשק. רק פשרה בין קיינסיאניזם לניאו-ליברליזם תאפשר פתרון של ממש למצוקות עליהן מוחה הציבור בישראל.

ויפה שעה אחת קודם.


26.7.2011

אז מה הקשר בין דיור ציבורי ובחירות ?

אלי ישי, מנהיג חריף שכמותו, מאיים בהפלת הממשלה אם לא תתקבל תוכנית ש"ס לפתרון בעיית הדיור.

האם יש קשר בין האיום לבין הדו"ח הקרב ובא על אסון הכרמל והאחריות שהצפוי שתיוחס לשר הפנים ?

בהתחשב בכך שלממשלת ישראל מצפים קשיים גדולים  מאלה בספטמבר, ושיש סבירות גבוהה לכך שהפעם הציבור לא יילך קסם אחרי קריאות להתאחד כנגד האיום החיצוני הספציפי הזה, כותב דברים אלה לפחות לא יופתע אם ממשלת נתניהו לא תמצא עצמה הולכת, ברצון או שלא ברצון, לבחירות בעתיד הקרוב.  

24.7.2011

שקיפות מלאה

הניו יורק טיימס מדווח שראש ממשלת מדינת קראלה בהודו, אומן צ'אנדי, התקין במשרדו מצלמת וידאו הפעילה 24 שעות, ומאפשר בדרך זו לציבור אזרחי מדינתו לעקוב אחריו ולפקח על פעילותו.

הרעיון מעניין, ולמרות שיהיו שיצביעו על הקושי בהגעה לקונצנזוס בסוגיות רגישות מאוד, ועל החשיבות של מתן אפשרות לדיונים סודיים, עדיין נראה לי שהאפשרות לקיים דיונים בחדר אחר בעת הצורך, הופכת את האפשרות לראות את נבחרי הציבור בפעולה רוב הזמן מאוד מושכת.

אז מתי נראה אצלנו את הנכונות הזו לעמוד למבחן הציבור ? 

העדפה בהקצאת קרקעות לחיילים משוחררים ? סבבה. אבל למה דווקא ביפו ?!?

22.7.2011

40 ימים לספטמבר forty (40) days to September

40 Days till September. That is all the time left, until the Israeli-Palestinians process promises to make a very serious attempt to move to the next level. It is sometimes hard to understand, but paraphrasing Abraham Lincoln's old saying,  you just cannot subdue all of the people, all of the time. Regardless of the intentions of leaders on both sides, the dynamics that will start rolling in September may easily get out of hand.
But at this moment, at this time, something can still be done. Both sides can still negotiate, reach an agreement, and promote the rise of an independent Palestinian state, which shall be first recognized by its neighbor, Israel. Am I too naive hoping for that ? Probably yes. But if my hopes do not come true, I fear a bloody winter and pray to be proved wrong.

40 ימים עד ספטמבר. זה כל הזמן שנותר, עד שהתהליך הישראלי-פלסטיני מבטיח לעשות נסיון רציני מאוד לנוע לשלב הבא. לפעמים קשה להבין זאת, אבל בפראפרזה על דברי אברהם לינקולן, אתה לא יכול להכניע את כל האנשים, כל הזמן. ללא חשיבות לכוונות המנהיגים משני הצדדים, הדינמיקה שתתחיל להתגלגל בספטמבר עלולה לצאת בקלות משליטה. 

אבל ברגע זה, בזמן הזה, משהו עדיין יכול להעשות. שני הצדדים עדיין יכולים לנהל משא-ומתן, להגיע להסכם, ולקדם את עלייתה של  מדינה פלסטינית עצמאית, שהראשונה שתכיר בה תהא שכנתה, ישראל. 

האם אני נאיבי מדי כשאני מקווה לכך ? כנראה שכן. אבל אם כוונותי יתבדו, אני חושש מחורף שטוף-דם ומקווה להתבדות. 

17.7.2011

על הצביעות ועל החרם

רובי ריבלין במאמר בהארץ מלין על חוק החרם.
הוא מסביר:
"לדאבוני, ניסיונותי העיקשים להציע נוסחה מפשרת, שתמתן את לשון החוק ותכשיר את ההצעה במבחן החוקתי, כשלו. "
מעניין.
לפחות בהזדמנות אחת, בעניין חוק שנראה בעייתי בעיניו של כבוד יו"ר הכנסת, הוא לא התקשה לעכבו במשך שבועות.
איך אפשר להסביר את ההבדל הזה ? 

הממ....


7.7.2011

the economics of politics

The Palestinian Authority finds itself in a dire economic situation. Apparently, of the $971 million pledged by donors for this year, only $330 million have been passed to the Authority. A significant cause of the deficit is that many Arab countries have not fulfilled their pledges. According to Prime minister Fayyad,  "the only Arab countries that had fulfilled their pledges this year were the United Arab Emirates, Algeria and Oman". 

Any person familiar with the economic history of Israel, knows how rough were the first years after independence, and how significant was the external help, and what was the meaning of the loans from the United States and the reparations agreement, to the stability of the young Israeli economy.  

Sadly, it would appear that the Palestinian people are heading in the same path. would they find their sources of external help ? or will the middle east's  age of revolutions, paradoxically, hinder the Palestinian's right of self definition ?
  

tragic death or suspicious death ?

Thanks to the blog Eye on the world I read British DailyMail's report on the tragic death of Ayman Mohammed Fayed, 41, who allegedly fell to his death from the 3rd floor of the Egyptian embassy building, after regretting an attempt to perform suicide but failing to get back to safety.

The report, which might make one muse about life's  bitter sense of humor, the cruelty of the multiverse, or the bizarre sense of justice of the specific deity which was in charge on that day and time, has raised my suspicion.

Although it might be that it really was a story of an attempted suicide tragically succeeding, it is too similar to the manner other Egyptians have found their deaths in London, with the legendary Ashraf Marwan as the most familiar example. 

If my intuition here is true, and this speculation is based on more than abstract similarities, this might be an indication to an evolving power struggle taking place among members of the current ruling regime in Egypt. It might also be another espionage story with a violent end. And then again, it just might be that the coroner got it right.

Sadly, we will have to wait a long time, before our curiosity might be fulfilled. Writing this post, I do hope that whatever the reasons behind Fayed's death were, his family will be taken care of, as he specifically wished in his last note to the living. 

5.7.2011

כאשר גם לשופטים אוזלת הבושה, פלא שכל הממשל הישראלי נתפש מושחת על ידי אזרחיו ?

יו"ר נציגות השופטים, כבוד השופטת (בדימוס) ורדה אלשיך צוטטה על ידי דה-מארקר בדיון בועדת הכספים על תנאי השופטים, ואלה דבריה:
"עמדתי בתור בשדה התעופה ופגשתי לפתע אדם ששפטתי אותו והוא התחיל לדבר איתי, לא ידעתי איפה לשים את הפנים שלי. צריך לבדוק את האפשרות לאפשר לנו לעבור בדרך אחרת, דרך VIP, או כפי שהוא מכונה 'טרקלין' ".
האמת ? לא מבין למה היא מבקשת את זה רק בתור בשדה-התעופה. ומה יקרה אם יושיבו ליד כבוד השופטת אדם שהיא שפטה ? האם לא ברור שיש לבדוק את האפשרות שכל שופטי ישראל יטוסו במחלקה הראשונה ? ואולי אף בה לייחד להם תחום משלהם ? האם לא ברור שיש לבדוק את האפשרות שכל שופטי ישראל יגורו באיזור מיוחד משלהם ? יקנו בחנויות מיוחדות משלהם ? ילדיהם ילכו לבתי-ספר מיוחדים משלהם ?

כאשר גם לשופטים אוזלת הבושה, פלא שכל הממשל הישראלי נתפש מושחת על ידי אזרחיו ?

לכל אדם בר-דעת ברור שהתקשורת הישראלית, המשטרה והפרקליטות מקדישות משאבים מוגזמים לשחיתות. לא שאין, אבל היא לא רבה כפי שעלול אזרח תמים להבין כשהוא קורא על החשדות, ההאשמות, החקירות, והספקולציות.  אבל שחיתות איננה רק במעשה הלא-חוקי או הלא-נאות. שחיתות היא גם בעצם אובדן-הבושה, ובתפישה של "מגיע לי" בלי מחשבה על ההשלכות -
  • בזבוז התקציב הציבורי;
  • הגדלת פערים בין אזרחים לבעלי-תפקיד בחברה הישראלית ללא צידוק של ממש;
  • והגרוע מכל - חיזוק הדימוי של נושאי-התפקיד בישראל כמי שדואגים רק לעצמם ללא כל רסן;

המרחק מכאן למחשבה של האזרח הקטן, אם ככה הם מרשים לעצמם, למה שאנהג כחוק, הוא קטן.

ישראל 2011. היא נותנת לך הזדמנויות להתבייש להיות ישראלי אפילו בהקשרים שלא קשורים ליחסי יהודים-ערבים.

4.7.2011

some questions for the flotillas activists

Christopher Hitchens from Slate has some very good questions to the activists on the miscellaneous boats comprising the wave of flotillas that is descending upon the turbulent region (or at least attempting to). In a nutshell, Hitchens wonders whether the activists have even bothered to ponder on the nature of the ruling government in Gaza, its beliefs and partners, before they chose to make significant effort to help that regime in its battle against Israel.

And one has to remind a point here: Any activist who assists Hamas in Gaza, is one less activist to assist the Palestinian Authority in its struggle to gain independence by proclaiming a Palestinian state on September and getting the world to recognize that state. Now, if you are an activist, take a strong hard look at the mirror, and ask yourself which action would really help the Palestinians people and would advance a just solution -  an independent state for the Palestinian people, or a symbolic flotilla  ?

רב, קאדי וכומר יעלו על גל

הופתעתי לגלות שגם בארזי ההתיישבות ביהודה ושומרון נפלה שלהבת, וכבוד הרב חיים דרוקמן סבור שאין מקום לחקירת הרבנים. לדבריו -
 "מה יש לחקור כאן? מה יש לחקור? אני מבין, אם יש איזו שמועה על מישהו, רוצים לחקור ולברר. הסכמה לספר מודפסת וכל אחד יכול לקרוא אותה, כל אחד! אם בפרקליטות לא מבינים מה שכתוב שם - שיבקשו שיקראו להם ואם יש בעיה אז שיעמידו לדין. אין מקום לחקירה כאן". " 
כמי שלא נוהג לתת הרבה קרדיט למשטרה ולפרקליטות בישראל, צריך להודות שדווקא כאן כבוד הרב דרוקמן טועה, מטעה, ובגדול. דברים שנכתבים אפשר לפרש בכמה צורות. דברים שנכתבים יכולים להיכתב בכמה מצבים של תודעה, ועם כוונות שונות.  לכן, גם כשאדם כותב דברים נחרצים וברורים, מן הראוי לברר הדברים עמו ולתת לו הזדמנות להגן על עצמו הרבה לפני שמתחיל התהליך היקר והבעייתי של משפט, שמעצם קיומו, כידוע, שמו הטוב של האדם כבר יושפע. דווקא ההזמנה לחקירה של מי שנתן הסכמה היא הגיונית - כי צריך לברר האם הוא בכלל קרא את הספר, ולמה הוא כיוון את הסכמתו.

ומאחר ואין מנוס מהמסקנה שמאחורי הדעות הללו יש לא מעטים שתומכים, כדאי להבהיר חד-משמעית: הכיוון של אנשי-דת ואנשי-רוח שעומדים מעל החוק, הוא כיוון שיביא את ספינת-המשפט-והסדר הישראלית אל טביעתה. דווקא לתומכי הרבנים יהיה קל מאוד לראות את זה, אם הם ידמיינו לעצמם, רק לרגע, את המשפטים הנאמרים על ידי הרבנים ליאור, יוסף, ואחרים, כאילו נאמרו בידי קאדי או כומר, שהביעו את עמדתם הדתית-התאורטית, בכל הנוגע לדרך הראויה שיש לנהוג ביהודים. 

Turkey recognizing Libyan rebels and offers aid

Turkey, a long time Libyan business associate, has officially withdrew her ambassador from Tripoli, and announced official recognition in the Libyan's rebels National Transitional Council as the legitimate leaders of the Libyan people. The Turkish government also offered aid to the rebels, in what appears as another nail in Gaddafi's Rule of Libya.
The slow struggle for the removal of the tyrant in Libya is slowly bearing fruits.




3.7.2011

יום יבוא ואנחנו עוד נתחרט על שלא הגבנו

"יום יבוא ואנחנו ננהל את המדינה, נחוקק את החוקים, נחקור ונראה מי העמיד לדין רבנים, ונבוא איתם חשבון, בעזרת השם". הדובר, לפי עיתון הארץ, הוא חבר הכנסת יעקב כץ (הידוע בכינויו כצ'לה) שצוטט כאומר דברים אלה בהפגנת מחאה כנגד מעצרו לחקירה בת שעה של הרב יעקב יוסף (הבן של), בגין הסכמתו לספר "תורת המלך".

הרב שוחרר אחרי שעה.

המעצר נדרש כי הרב יוסף, בדומה לרב דב ליאור לפניו, לא מצא לנכון להתייצב לחקירה חרף זימון שקיבל מהמשטרה.
ח"כ כץ לא לבד. פעילי ימין ניסו לפרוץ לביהמ"ש העליון במחאה על מעצרו של הרב ליאור.

מחר מתוכננת מחאה גדולה כנגד העזתה של המשטרה לחקור את מי שנחשדים במתן הסכמה לספר העוסק בשאלה החשובה מתי מותר להרגו בגויים, ספר שנכתב בסביבה לא צריך לחשוב הרבה באילו גויים עסקינן (מתקשים ? אילו שאינם-יהודים מתגוררים בין הירדן לים וכשיגדלו עלולים לאיים על חייהם של יהודים?).

כתבתי בעבר שהשאלה מי כאן הגיס החמישי הולכת ומקבלת תשובה מצמררת על ידי היהודים שבחרו להתנחל ביהודה ובשומרון ועל ידי התומכים בהם.

המאבק המתנהל כאן על דמותה של מדינת-ישראל הולך ומקבל אופי של מאבק שאחריו הכל ייראה אחרת. כל מי שמבקש שהמדינה היהודית תיוותר מדינת חוק, צריך לבחור צד. אחרת, יום אחד כל שיוותר הוא החרטה הנוראה, על הזמנים ההם, בהם יכולנו להגיב תגובה שהיתה לה גם השפעה, אבל ישבנו בצד ושתקנו