12.1.2012

גם חתני פרס נובל מקשקשים לפעמים בלי לחשוב עד הסוף

פרופ' ישראל אומן, כלכלן בעל שם עולמי, חתן פרס נובל, אמר בראיון לדה-מארקר את הדברים הבאים:
"מה שאני יודע זה שברגע שמנסים להקטין את הפערים זה מוביל לסוציאליזם, וסוציאליזם זה ניסיון שנכשל. גם בקיבוצים ניסו לעשות את זה וזה נכשל. מה שצריך הוא שאדם יוכל להתקדם בעצמו, אם יש לו את היכולות לכך. ואם יש לו יכולות עצומות, אז צריך לתת לו את הכלים לכך. אז אפשר להתווכח על נוחי דנקנר, אבל צריך לתת לאנשים את ההזדמנות לעשות יותר מאחרים. אם לא תיתן להם את התמריץ הזה, הם לא ישתדלו. למה להם לעבוד למען אחרים? אם אתה מקטין את הפערים, אתה בולם את הכלכלה".

עם כל הכבוד לישראל אומן כל מי שמכיר את ההיסטוריה של המאה ה-20 יודע שאחד מגלי הצמיחה הכלכלית הגדולים ביותר בעולם המפותח - בעקבות מלחמת העולם השניה, התרחש בד-בבד עם תהליך היסטורי של הרחבת מדינת הרווחה, בארה"ב, בבריטניה וברחבי אירופה. 

אז אפשר להקטין את הפערים בלי לבלום את הכלכלה. 

כל מי שמחפש ראיונות של ישראל אומן יראה שהוא מרואיין מעניין ומורכב. נראה שמכל מאמר שלו אפשר להוציא אמירות מעוררות-מחלוקת. מהבחינה הזו, הראיון הזה על אמירותיו הסותרות (חושש מבריחת טייקונים אך בעד פירוק חברות ענק לחברות קטנות), הוא בהחלט דוגמא מייצגת. עם זאת, החשש שלי שמה שכן יזכרו, זאת הכותרת שדה-מארקר נתן: "הקטנת פערים בחברה תבלום הכלכלה; לא משנה אם לנוחי יש יאכטה". 

אז הקטנת פערים בחברה לא בהכרח בולמת הכלכלה. להיפך, קל להראות שמנגנונים של העברת עושר מהעשירון העליון לתחתון מגבירים את הביקוש למוצרי צריכה ואת הצמיחה הכלכלית (כי בעבור יאכטה של טייקון אחד אפשר לקבל הרבה מאוד עגבניות ומלפפונים; שולחנות וכסאות; ספרי-לימוד ועוד ועוד; המשמעות של דולר בעשירון התחתון גדולה בהרבה מאשר בעשירון העליון, ותעשיות שמשרתות לקוחות רבים שחוזרים כל העת הן הרבה יותר יציבות מתעשיות שמשרתות לקוחות מעטים שחוזרים רק אחת לכמה שנים). 

אז למה ישראל אומן, חתן פרס נובל, הכלכלן הנודע, אמר את מה שאמר ? מה אפשר לעשות. גם חתני פרס נובל מקשקשים לפעמים בלי לחשוב עד הסוף.

אגב, סביר להניח שזה לא נובע מפרס הנובל. משום מה, בזמן האחרון, נראה שבעית הדיבור בלי מחשבה מקדימה נפוצה מאוד אצל כלכלנים.

תגובה 1: