הסיכום החדש בין רכבת ישראל לצבא-ההגנה לישראל כי חיילים לא יוכלו לנסוע עוד בחינם בין השעות 06:00 ל-09:00 בבוקר בימי ראשון זוכה להד תקשורתי נרחב. את הפלישה הירוקה לרכבת של ימי ראשון וחמישי מכירים כולנו. מצד אחד, ברור שבלי העומס של החיילים, חלק גדול מהנוסעים בישראל בימי ראשון וחמישי, התפקוד והשירות של הרכבת השתפר בכל הנוגע לחווייתם של הנוסעים האזרחים. מצד שני, ברור שזה פוגע מאוד בחיילים שהופכים לנוסעים סוג ב'. קשה גם להתעלם מכך שמדובר במהלך שפשוט מעביר בעיית עומס מעורק תחבורה אחד - הרכבת, לעורק תחבורה אחר - האוטובוס.
הבולט והמשעשע מהרוכבים על הרעש התקשורתי הוא לטעמי יו"ר ועדת החוץ והבטחון, שאול מופז, שנוטל לעצמו את כובע מגן החיילים, ומקווה שנשכח את העובדה שהוא שר התחבורה של הממשלה הקודמת; שיותר מכל דבר אחר - השינוי הזה מבטא את אוזלת-ידה של מערכת הרכבות הישראלית להתמודד עם העומס; ושאת המחיר שמשלמים היום החיילים למען מערכת היסע-ההמונים הישראלית הם נדרשים לשלם בגלל כשלים שלא טופלו במשך שנים רבות מאוד על ידי שרי תחבורה רבים מאוד. כשר תחבורה לשעבר, היינו מצפים ממנו שיידע גם לשאת באחריות ולא רק לתקוף אחרים. עם זאת, כאחד הבודדים בפוליטיקה הישראלית שזכו לאתרים אישיים המסבירים למה-לא-להצביע-לו (בדומה לתאגידי ענק "אהובים" בישראל), ובהתחשב בכך שבתקופה הזו הוא מנהל את הקרב החשוב ביותר בחייו הפוליטיים - לזכות בראשות קדימה בשלהי מרץ השנה (באופן שאולי יאפשר לו להצטרף, עם שרידי המפלגה, למפלגה אחרת לפני או אחרי הבחירות הקרובות) או ללכת הביתה, אפשר להבין אותו.
לעומת זאת, את מערכת הביטחון קצת יותר קשה להבין. הסכומים הנחסכים הם אחרי-הכל כסף קטן בהתחשב בתקציב הביטחון הישראלי. והחיילים הנפגעים הם דווקא אלה שהצבא לכאורה חפץ ביקרם יותר מכל - החיילים הקרביים המשרתים בגבולות ישראל. הם אלה שבמקום שיזכו להשתמש במערכת הסעת-ההמונים הטובה ביותר שיש למדינה להציע להם, מוצאים עצמם מודרים אל אוטובוסים. כשחושבים על זה, ההסבר ההגיוני היחיד הוא שהן מבחינת הרכבת והן מבחינת מערכת הביטחון, ובעיקר - מבחינתה של מדינת ישראל - החיילים כבר לא נתפשים כנוסעים מיוחדים וחשובים שצריך לתת להם יחס עדיף, אלא כנוסעים מיוחדים מסוג אחר - כאלה המהווים נטל. המחשבה הזו מקבלת חיזוק מכיוון לא צפוי: הדיווחים בתקשורת על הדיונים על יישום על חוק טל, במסגרתם הוזכרו דבריו של שר הביטחון, אהוד ברק, הסבור ש:"יש להחליף את חוק טל בהסדר אחר שבו 'צה"ל קובע את מי הוא מגייס, וכל היתר הולכים לשנה של שירות לאומי-אזרחי. צה"ל מתגמל את אלה הנשארים בתוכו, באופן שיאפשר להם ללמוד או לרכוש מקצוע, ומכל האחרים מצופה שישתלבו בשוק העבודה' ".
במציאות שבה כבר חצי מהבנות ורבע מהבנים בגיל גיוס אינם מתגייסים, קשה לדבר על גיוס חובה לכל כנורמה מכובדת ונוהגת. ההדרה של חיילי צה"ל מן הרכבות היא אומנם צעד בולט מבחינה תקשורת, אבל רק אחד משורה של צעדים המובילה את ישראל ממדינה שצבאה הוא צבא-העם, למדינה שצבאה הוא צבא מקצועי.
הבולט והמשעשע מהרוכבים על הרעש התקשורתי הוא לטעמי יו"ר ועדת החוץ והבטחון, שאול מופז, שנוטל לעצמו את כובע מגן החיילים, ומקווה שנשכח את העובדה שהוא שר התחבורה של הממשלה הקודמת; שיותר מכל דבר אחר - השינוי הזה מבטא את אוזלת-ידה של מערכת הרכבות הישראלית להתמודד עם העומס; ושאת המחיר שמשלמים היום החיילים למען מערכת היסע-ההמונים הישראלית הם נדרשים לשלם בגלל כשלים שלא טופלו במשך שנים רבות מאוד על ידי שרי תחבורה רבים מאוד. כשר תחבורה לשעבר, היינו מצפים ממנו שיידע גם לשאת באחריות ולא רק לתקוף אחרים. עם זאת, כאחד הבודדים בפוליטיקה הישראלית שזכו לאתרים אישיים המסבירים למה-לא-להצביע-לו (בדומה לתאגידי ענק "אהובים" בישראל), ובהתחשב בכך שבתקופה הזו הוא מנהל את הקרב החשוב ביותר בחייו הפוליטיים - לזכות בראשות קדימה בשלהי מרץ השנה (באופן שאולי יאפשר לו להצטרף, עם שרידי המפלגה, למפלגה אחרת לפני או אחרי הבחירות הקרובות) או ללכת הביתה, אפשר להבין אותו.
לעומת זאת, את מערכת הביטחון קצת יותר קשה להבין. הסכומים הנחסכים הם אחרי-הכל כסף קטן בהתחשב בתקציב הביטחון הישראלי. והחיילים הנפגעים הם דווקא אלה שהצבא לכאורה חפץ ביקרם יותר מכל - החיילים הקרביים המשרתים בגבולות ישראל. הם אלה שבמקום שיזכו להשתמש במערכת הסעת-ההמונים הטובה ביותר שיש למדינה להציע להם, מוצאים עצמם מודרים אל אוטובוסים. כשחושבים על זה, ההסבר ההגיוני היחיד הוא שהן מבחינת הרכבת והן מבחינת מערכת הביטחון, ובעיקר - מבחינתה של מדינת ישראל - החיילים כבר לא נתפשים כנוסעים מיוחדים וחשובים שצריך לתת להם יחס עדיף, אלא כנוסעים מיוחדים מסוג אחר - כאלה המהווים נטל. המחשבה הזו מקבלת חיזוק מכיוון לא צפוי: הדיווחים בתקשורת על הדיונים על יישום על חוק טל, במסגרתם הוזכרו דבריו של שר הביטחון, אהוד ברק, הסבור ש:"יש להחליף את חוק טל בהסדר אחר שבו 'צה"ל קובע את מי הוא מגייס, וכל היתר הולכים לשנה של שירות לאומי-אזרחי. צה"ל מתגמל את אלה הנשארים בתוכו, באופן שיאפשר להם ללמוד או לרכוש מקצוע, ומכל האחרים מצופה שישתלבו בשוק העבודה' ".
במציאות שבה כבר חצי מהבנות ורבע מהבנים בגיל גיוס אינם מתגייסים, קשה לדבר על גיוס חובה לכל כנורמה מכובדת ונוהגת. ההדרה של חיילי צה"ל מן הרכבות היא אומנם צעד בולט מבחינה תקשורת, אבל רק אחד משורה של צעדים המובילה את ישראל ממדינה שצבאה הוא צבא-העם, למדינה שצבאה הוא צבא מקצועי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה