29.4.2012

making a difference or lying about it ?

The surprisingly optimistic news regarding the arrival of the top U.N truce monitor to syria makes one thing clear. Some parts of the international community still prefer to look the other way, and any excuse enabling it will suffice.

Considering past humanitarian catastrophies which should constantly burden upon the conscience of the international community (The genocide in Rowanda and the Jewish holocaust, , if to mention two horrendously large scale examples), one would have expected the world to behave differently when facing clear humanitarian crimes.

There are times when morality shed a clear light upon decisions. Although it is clear that long term involvment may be required in Syria, it is also clear that not involving is not far from assisting the stronger side.

The truce monitors might have boldened enough some protestors to get back to the streets, but at the same time, it has given a veil the Syrian army uses well to massacre the uprising civilians.

It is high time to stop the lies, conclude the discussions and make a real difference for the freedom-loving people of Syria. 

משיחי או נגרר או גם וגם ?

קראתי ב"הארץ" את דבריו של יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, על אמונו הדל בראש-הממשלה נתניהו ושר הבטחון ברק. הדברים שבו והוכיחו פעם נוספת עד כמה השתנתה מדינת-ישראל מאז שקמה. לא זאת בלבד שאנשי שירותי-הביטחון, אותן דמויות שבעבר לא רק שלא ידענו על מעשיהן, אלא שגם אחרי פרישתן הרשו לעצמן לדבר, אם בכלל, רק בספריהן הפכו לדמויות קשקשניות המביעות דעתן תחת כל עץ רענן, בבוטות, אלא שמשיחיות, אותו תואר שהיו שקשרו לדוד בן-גוריון בסוף שנות ה-40' כחלק מההתפעלות מחזון תקומתה של מדינת-היהודים, הפכה כעת כתואר לגנאי.

אין בדבריי אלה כדי לתמוך בגישת הממשל הנוכחי של מדינת ישראל בנוגע לגרעין האיראני, כמובן. את דעתי השלילית על פעולותיה של ממשלת ישראל כבר הבעתי מעל דפי הבלוג הזה.  קשה להישאר אדיש כאשר מי שהיה עד לאחרונה מבכירי-הבכירים של שירותי הביטחון של מדינתנו, בוחר להתבטא באופן הבא:
"אני לא מאמין במנהיגות שמקבלת החלטות מתחושות משיחיות.... תאמינו לי ראיתי אותם מקרוב. הם לא משיחים והם לא אנשים שאני, ברמה האישית, סומך עליהם שיובילו את ישראל לאירוע בסדר גודל כזה וגם להוציא אותה. אלה לא האנשים שאני הייתי רוצה שיחזיקו את ההגה במהלך כזה." 
לאור העובדה שבשל שיקולי צינון דיסקין מנוע מלהתמודד בבחירות הבאות, נראה שמן הראוי לייחס לדבריו משקל לא-מבוטל. בהתחשב בכך שהדברים שאמר מתיישבים יפה עם מחשבותיי (שחלקן באו לידי ביטוי בבלוג הזה), קל לי כמובן לאמצם כדברים שיש בהם אמת. סימן השאלה היחיד הוא כמובן מדוע עכשיו ?

 בהתחשב בכך שנתניהו מתעקש לזגזג בנוגע לשאלת המועד המדוייק של הבחירות (שאת הקמפיין להן כבר התחיל עוד לפני הפסח), נראה שלאיש המודיעין דיסקין יש הערכה משלו בנוגע למועד הבחירות. 

העולם חייב לראות מה קורה בבית קברות צבאי באוסטרליה ?

אל תיבת הדואל שלי הגיע מכתב-שרשרת בעל הכותרת "העולם חייב לראות מה קורה בבית קברות צבאי באוסטרליה".
בתוכו מובא התיאור
 "העולם חייב לראות מה קורה בבית קברות צבאי באוסטרליה
THE WORLD must see what is going on In the militery Cemetery in
Australia Everyone should see it !!!!!!!!!!!!!!! Send this around!!!!!"
עם קישור לסרט באתר LiveLeak שתוכנו מבחיל בהחלט. קבוצת איסלאמיסטיים קיצוניים משחיתה מציבות של חיילים נוצרים ויהודיים שנפלו במלחמת-העולם השניה.  משחיתים - וגאים בעצמם.





חיפוש באינטרנט מביא מידע נוסף על המתואר בסרט. מדובר בפעולות שביצעו איסלאמיסטיים קיצוניים שהם ככל הנראה חברים בפלג מורדים קיצוני, אבל המעשים לא נעשו באוסטרליה, אלא בלוב. מעשי-החילול האלה פגעו בכמעט 200 מציבות, ונעשו בבית-קברות בפאתי בנגאזי, בו קבורים חללי מלחמת העולם השניה שחלקם ככל הנראה שירתו בצבא אוסטרליה.

עם זאת, יש עוד כמה עובדות שלא מובאות במכתב השרשרת. על פי הדיווחים באינטרנט -

  • הממשל הזמני של לוב התנצל רשמית על המעשים. בהודעה הובע זעזוע מהמעשים וקביעה נחרצת כי הם אינם הולמים את מצוות האיסלאם בכל הנוגע לכיבוד המת;
  • כמה מהמשתתפים במעשה נעצרו והממשלה הזמנית הודיעה שהיא תפעל להבאת כל המעורבים למשפט; 
עדיין לא ברור כיצד ומתי יבוצע שיקום אבל מהדיווחים נראה שהממשלות של החללים יחד עם הממשל הזמני בלוב יקצו משאבים לעניין. עוד יש לציין, זה שבניגוד לאמור באתר LiveLeak, אפשר למצוא את הסרט גם ביוטיוב

הצופה בסרט מזועזע מהגישה הלא-אנושית של האנשים ומתחלחל מהמחשבה שיש בידיהם נשק. אין חולק על כך שחילול קברים הוא סוג נבזי במיוחד של טירור, אבל כאשר עוסקים בטירור חשוב לנתח את הפעולה, השלכותיה והתגובות לה בקור רוח. זה חשוב במיוחד כאשר מקדמים מידע על פעולת טירור, כי תהודה אוטומטית ללא ביקורת וקונטקסט משרתת את הטירוריסטים הרבה יותר מאשר את הציבור שנחשף למידע. לכן, אם אתם מתכוונים להפיץ את הסרט הזה - כדאי מאוד שתעשו זאת יחד עם מידע מדוייק הכולל גם את עמדת הממשל הזמני בלוב.

25.4.2012

לזכור

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

כיצד ניתן לזכור את כולם ?
והם היו בני-אדם שונים ונפרדים, כל אחד עולם ומלואו ?

נזכיר את החייל החלל הצעיר ביותר, טוראי נסים גיני, שנהרג כתוצאה מפגיעת צלף בטרם מלאו לו 10 שנים, בעודו ממלא תפקיד כמקשר בין עמדות העיר העתיקה במלחמת העצמאות.

נזכיר את החלל המבוגר ביותר, תת-אלוף דוד לסקוב, שנפטר בגיל 86 בעודו משרת בצה"ל, בצבא הקבע, כמפקד יחידת יפת"ח.

נזכור שיש רבים אחרים שנפלו חלל בקרב, בבניין הכוח, בפיגועי טרור ובשלל המערכות והזירות והאירועים שמזמנת המציאות לבני עם-ישראל. נזכור שלא כולם נפלו בחרב האויב. חלקם נפלו מירי כוחותינו. אחרים בתאונה או מחלה. חלק לא יכלו עוד לשאת את נטל המסע. נזכור שכולם, חיילים ואזרחים היו גם נשים וגברים, אמהות, אבות, אחים, אחיות, בנות ובנים.

נזכור ולא נשכח גם את החלל שהם הותירו בליבות משפחותיהם.

האם ניתן לזכור את כולם ?

17.4.2012

יש עתיד ללפיד ?

ההודעות על רישום מפלגתו החדשה של יאיר לפיד, והתקשורת הששה אלי בעיות אפשריות ברישום, הניעו אותי להציץ אצל רשם המפלגות ברשימת המפלגות  ובמטרות המפלגות.

ההצצה היתה מעט מבלבלת, יש להודות. מצד אחד, נראה שהמפלגה כבר רשומה, אבל מצד שני -
  • מספר הטלפון של המפלגה הוא מספר שאיננו מחובר; 
  • בדו"ח נכסי והתחייבויות המפלגות מספר המפלגה משוייך למפלגה אחרת (שרשומה באותו דו"ח פעמיים, עם שני מספרי מפלגה שונים); 
  • לא מצאתי שבזמן האחרון נעשה פרסום על הגשת בקשה של "עתיד" לרישום בילקוט הפרסומים, בעוד שמפלגה אחרת בשם כלכלה  טרם נוספה לרשימת המפלגות, למרות שפרסום על בקשתה נעשה כבר ב-25/3/2012 (זהירות PDF!, בעמ' 3221); 

אז אם אתר משרד המשפטים שווה משהו, ואין כאן בלבול מוזר עם נתוני מפלגה אחרת בעלת שם זהה שמשום מה איננה מוכרת לאיש, "עתיד" של לפיד כבר רשומה -
(צילום תמונת אתר משרד המשפטים מהיום)
ואלה מטרותיה -


(צילום תמונת אתר משרד המשפטים מהיום)

בהתחשב בכך שהאינטרנט, ככלל, מקום מוזר הוא, ואתרי משרדי ממשלת ישראל אינם ידועים באמינותם הגבוהה (למשל, דיווחים על בעיות באתר משרד החינוך, אתר משרד התחבורה, אתר משרד הבריאות), אני אמשיך לעקוב אחרי הפרסומים באתר הרשומות של משרד המשפטים.

עדכון יבוא.

[עדכון, 3/5/2012:  לפי הודעת רשם המפלגות על פרטי בקשת הרישום של מפלגתו החדשה של יאיר לפיד, אין שום קשר בין מפלגת עתיד הרשומה כבר למפלגה החדשה של יאיר לפיד. עדיין אני מתקשה להבין מדוע התקשורת הרימה קול רעש רם בנוגע למפלגת מפלגת עתיד אחד עתיד טוב לישראל ושתקה בנוגע למפלגת עתיד. כנראה שהדברים נובעים בעיקר מרמת חיוניותן של המפלגות הרלוונטיות או לכל הפחות, מרמת תקוותיהם.... ]

בחירות בפברואר-מרץ 2013 ?

מדי תקופה קורים ונאמרים דברים המעוררים את הזירה הפוליטית או פרשניה לכדי תחושה שהנה מגיעות בחירות. יש אירועים שמביאים לתחזיות רבות כמעט כמו החלזונות שאחרי הגשם, ולעתים, כמו החלזונות שמזהים ממטרה כאילו היא מטר, גם הפרשנים טועים.

גם אני טעיתי לא אחת ולא שתיים. ככה זה, אתם יודעים. רק מי שאינו עושה אינו טועה, ולזכותי - בכל אחת מנקודות-הזמן הייתי יכול לנמק באופן מאוד משכנע מדוע ולמה מחשבותיי נתפשות על ידי כמוצדקות לגמרי.
הזמן, אותו מרחב שאין לעצור את תנועתנו בתוכו, מוכיח בזרימתו אילו תחזיות היו מוצדקות ואילו - מופרכות.

והנה הגיעה זמנה של עוד תחזית שכזו. ביקורתו של ח"כ אופיר אקוניס על המחאה החברתית, אליה התייחסתי בפוסט קודם, חשפה נקודה חשובה בכוונות ממשל נתניהו הנוכחי בכל הנוגע לתזמונן של הבחירות הבאות.
מועדן המיועד של הבחירות, ללא פעולה יזומה מצד הכנסת, הוא באוקטובר 2013. עם זאת, דבריו של ח"כ אקוניס, אם ניתן להאמין להם, מלמדים שהבחירות הבאות לכנסת יתקיימו במחצית הראשונה של 2013.

כידוע, לקראת בחירות, הקואליציות הישראליות מתקשות מאוד לגבש הסכמות בכל הנוגע לתקציב. בהתחשב במחאה החברתית קל לשער שהקושי יהיה גדול במיוחד, מאחר וכל המפלגות תרצינה להראות בנדיבותן. אומנם, יש אפשרות להעביר חוקים נדיבים ופורצי גדרות התקציב, ואחרי הבחירות לתקנם בנחרצות בחוק הסדרים (דינמיקה של חקיקה וביטול אכן קרתה  בשלהי שנות ה-90' וראשית שנות האלפיים), אבל אפילו בישראל, עדיין, יש דברים שלא עושים. סיבה משמעותית לאי-עשייתם היא הידיעה ההיסטורית שפריצת גדר-התקציב היא חרב פיפיות. היא אולי תביא לנצחונך בבחירות האלה, אבל בבחירות שאחריהן אתה תצטרך להתמודד עם המצב הכלכלי שיצרת.

חוק יסוד הכנסת קובע שאם לא מאשרת הכנסת תקציב עד תום 3 חודשים מתחילתה של שנת תקציב חדשה, תתפזר הכנסת וייערכו בחירות. נסיבות כאלה של פיזור יזום הן כמובן לא רצויות מבחינת ראש-ממשלה מכהן שכן הן מציגות אותו במלוא חולשתו. במצב בו נתניהו מעריך שאין ביכולתו להוביל אישור תקציב, עדיף לו ליזום את פיזור הכנסת באופן מוסכם. במצב כזה הוא כנראה ישער שהוא ייהנה מכמה יתרונות נוספים -

  • הוא יוכל להאשים את המפלגות האחרות בחוסר-אחריות תקציבית ולנסות להצטייר כמבוגר האחראי; 
  • הוא יוכל לנסות ולהציג את משנתן המדינית-כלכלית של המפלגות האחרות כחסרת-אחריות מבחינה כלכלית ובכך להמשיך את הקו בו הוא נוהג עד כה, בו הוא מכחיש אפשרות למדיניות שונה משלו שתשמור על שגשוג כלכלי. (בהקשר הזה, אני רוצה לציין שלדעתי עמדתו של ראש-הממשלה בעניין זה היא קשקוש מוחלט, שאיננו מתאים לעמדותיהם של מומחי-כלכלה מומחים ברחבי-העולם, והיא מדגימה היטב את חוסר-יכולתו של ראש-הממשלה הנוכחי של ישראל להתאים את עמדותיו לעולם המשתנה סביבו.  אבל זו העמדה שלי. הוא כנראה ישער אחרת); 
  • הוא ישלוט בתזמון של התהליכים ובכך יוכל להתמודד עם מתנגדיו הפוליטיים מבית ומחוץ; 
  • אם ייבחר, העובדה שהטייס האוטומטי הנחה את תקציב המדינה מראשית שנת התקציב החדשה בהתאם להוראות חוק יסוד: משק המדינה (הוצאה חודשית של "סכום השווה לחלק השנים-עשר מהתקציב השנתי הקודם, בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן"), תעניק לו את האפשרות להראות כמי שמגדיל הוצאות בתחומים מסויימים, בהתאם להשקפת-עולמו, מאחר ותקציב המדינה ממילא גדל לו משנה לשנה, ואת החלק העודף אפשר יהיה להוציא בשארית אותה השנה, כגביר נדיב להפליא; לתפישתו ולתפישת פקידיו, העובדות הרי ממילא לא מעניינות את רוב האזרחים

בהנחה של פיזור יזום של הכנסת, במתח בין האינטרסים של המפלגות השונות, כשנתניהו לא רוצה להראות כמי שמובל בניגוד לרצונו, סביר שנראה סיכום של הנושא אחרי משבר תקציבי מבויים היטב, במהלך דצמבר. סיכום שכזה מבשר על בחירות במהלך פברואר או מרץ.

אישית, אני סבור שמהלך כזה, אם אכן יקרה, הוא עוד התנהלות לא חכמה במיוחד של ראש-הממשלה. אומנם, מחד, מהלך כזה מביא אותו אל אמצע החורף, רחוק ממחאת הקיץ הקרוב שצפויה להיות קשה יותר מזו של הקיץ הקודם. אבל מאידך, מהלך כזה יביא אותו אל נוכח מציאות בה חלק מהעם בישראל יודע על בשרו שהבטחותיו של ראש-הממשלה בנושא חינוך החינם לא קוימו. לכן סברתי בעבר שראש-הממשלה מתכנן בחירות עוד לפני ספטמבר (סברה שכרגע נראית סבירה פחות (אלא אם ראש-הממשלה מתכנן לכולנו בחירות-בזק מפתיעות, בנוסח הבריטי). נתניהו שכבר נהג בעבר כמי שסבור שמילים חשובות ממעשים, כנראה  לא הפנים שיש לכך השפעות בעולם האמיתי.

הבוחרים הישראליים יצטרכו להחליט כיצד הם מעדיפים את ראש-ממשלתם: מנהיג של דיבורים או מנהיג של מעשים. 

והם לא ידעו שהם תומכי חד"ש

ח"כ אופיר אקוניס הסביר לדה-מארקר שנתניהו לא פוחד מתומכי המחאה החברתית, כי היא מאורגנת על ידי תומכי חד"ש. מפלגת חד"ש, למקרה שאקוניס ונתניהו לא שמו לב, היא מפלגה בת 4 מנדטים. בהפגנה הגדולה האחרונה של הקיץ האחרון השתתפו יותר מ-400,000 אזרחים ברחבי-הארץ. כידוע, קשה מאוד להוציא אזרחים מביתם בישראל.
מתמטיקה פשוטה תעלה שאם חד"ש מסוגלת להוציא מהבית כל-כך הרבה אנשים, בבחירות הקרובות, אם לא ישתנה אחוז ההצבעה וגודל המנדט האפקטיבי בהשוואה לבחירות לכנסת ה-18, היא כנראה תצליח לשכנע מספיק אזרחים לבחור בעדה, ואם אכן תעשה זאת תקבל 14 מנדטים.

האומנם הליכוד איננו חושש מהגדילה המרשימה אותה חוזים נתניהו ואקוניס לחד"ש ? האומנם החברים אקוניס ונתניהו מאמינים שהשינוי העתיד לזעזע את המפה הפוליטית הישראלית לא יפגע בליכוד ?
קשה להאמין.

כשמחברים את המהלך הזה, יחד עם המהלך ההסברתי בו בחר נתניהו להקדים את חג הפסח, קשה שלא לראות את הבחירה האסטרטגית של הליכוד - להסית ולהפריד. אותו נסיון שהתאפיין גם בהסתה כנגד הערבים והחרדים בה בחר נתניהו.
הבעיה באסטרטגיה הזו היא אחת - יש מאחוריה הנחה שהאנשים שיצאו אל המחאה יישבו בקסם המהלך ויאמינו בו.
נתניהו, אותו האיש שבשלהי כהונתו הראשונה חטא באותה האסטרטגיה מוכיח שוב שהוא לא למד.

הבחירה להגיב למחאה אזרחית שמעידה על השקפות שונות הנפוצות בעם אותו הוא נבחר להנהיג בהסתה כנגד המוחים, איננה בחירה של מנהיג. היא בחירה לא חכמה ולא אמיצה. כשמחברים את זה להכרעתו האסטרטגית בכל הנוגע ליחסה של ישראל עם היישות החמאסית בעזה המנוגדת להצהרותיו החוזרות בעבר, לפעולתו הצבועה בכל הנוגע לנסיונם של המתנחלים להרחיב את אחיזתם בחברון, לבקיאותו המוגבלת, בשנתו השלישית כראש הממשלה בקדנציה השניה, למצבו של המיעוט הערבי בישראל, ואת מדיניותו הלא-עקבית בכל הנוגע לאיראן הגרעינית, קל יותר להבין  את הבחירה הזו.

כנראה שהוא לא יכול לבחור אחרת.

ואתם ? 

15.4.2012

Ten candidates forbidden to run to Egyptian presidency

If anyone wondered how Egypt's current regime plans on maintaining its hold of the country's, despite the Islamists decision to try and win the presidential elections, a clear answer has been given by the disqualification of 10 nominees from running to the presidency.
The Islamists who have tried to use their power in the legislative branch to stop Mubarac-related persons from taking place in the elections are now discovering that the old elite is not less willing to do what it takes in setting the rules of the game in a manner that will ensure victory.

According to Reuters, 10 of the 23 candidates had been disqualified from the race. The 3 most notable figures are -
  • Hazem Salah Abu Ismail, a Salafi, was disqualified because his mother held U.S. citizenship (He denies this fact).
  •  Khairat al-Shater (of the The Muslim Brotherhood) was disqualified because of a criminal record (He claims the record is a result of the authorities persection because of his political activity).
  • Omar Suleiman, formerly The chief of intelligence, was disqualified for not following the requirements regarding the geographic spread of persons supporting his nomination for presidency.
As it was expected that the elections would go to a second round in June, it now appears that the electoral map is redrawn. The remaining leading figures are -
  • Abdel Moneim Abul-Fotouh who is percieved as the most liberal of the leading Islamist candidates;
  •  Amr Moussa, the former foreign minister and  Secretary General of the Arab League, who is perceived as the consensus candidate of the secular Egyptians;
As one truly finds it hard that a person of Suleiman's experience will make a stupid beaurocratic error as the one presented as the cause for his disqualification, one cannot help but feel that this has been an orchestrated action, planned in advance, aimed at convincing the majority of Egyptians in the fairness of the decision that take out of the race the most prominent Islamist figures (which are not moderate enough in the eyes of the current regime).

As it can be expected that followers of the disqualified persons will not accept the decision peacefully, it is safe to assume that the council of generals ruling Egypt are willing to take large risks now, to prevent larger risks in the coming future.

What remains to be seen is how will the Islamists respond. Are they going to unite behind the moderate Islamist nominee, with the hope of using the years to come and the democratic mechanisms for a long term change (in a way similar to the one which has been taking place in Turkey) ?  Or will they consider the new situation a proof for the Elite's unwillingness to change the rules of the game, and will seek any form of protest to try and change the decision ? As far as one can believe the polls, Amr Moussa who was the leading nominee in polls taken before this decision, is the person most benefited by the decision. Moussa, a part of the Egyptian Elite, is probably the Army's most desired nominee.  

However one looks at the evolving situation in Egypt, one thing is clear - these are intersting times in Egypt.

[due credit: I first read of the presidential elections commission's decision on the blog Elder of Zion.]

4.4.2012

האמת העצובה על בית המכפלה

יש זמנים, שככל שתרצה לעסוק בנושאים אחרים, סוגיות "בוערות" (לכאורה) מאלצות אותך להקדיש להן מעט תשומת-לב.

בית המכפלה, אותו בית מגורים הסמוך למערת המכפלה שאוכלס לאחרונה בידי יהודים, הוא מין סוגיה שכזו.

המחלוקת סביב קניית ואכלוס הבית, מתנהלת למרות שמבחינת דיני המכר האזרחיים הוא נקנה כחוק (ובניגוד לנכס הקודם שכיכב בתקשורת בהקשרים חברוניים, כאן ככל הנראה אין ספק שהרכישה נעשתה כחוק). הסיבה האמיתית היא שברור שכל אכלוס של איזור רגיש ביהודה-ושומרון הוא טעון. חברון, עיר האבות, היתה ונותרה מוקד עיקרי של מתח.  מאחר ובלי טיעונים פורמליים אי אפשר, המערכת מסתמכת על "הצו הצבאי שיצא אחרי מלחמת ששת הימים והתנה ביצוע כל עסקת מקרקעין בגדה בקבלת אישור מראש".

צוות השרים לענייני התיישבות, בהובלת ראש הממשלה כבר החליט על הפינוי. משרד הביטחון כבר הבהיר שהפינוי ייאכף. עכשיו מתחיל המאבק על הדימוי. נתניהו מבקש למצב בפני הציבור דימוי של מי שלא חפץ בפינוי  אך המערכת בראשותו מסמנת למתיישבים זמנם הולך ואוזל. שר החוץ, אביגדור ליברמן, מנצל את ההזדמנות להבהיר היכן לבו ולהפריח איומים מרומזים.

הסוגיה היא מאוד פשוטה בעצם. יעבוד ככל שירצה על דימויו נתניהו, העובדות נותרות בעינן - הוא ראש הממשלה שהעביר חלקים מעיר האבות לשליטה פלסטינית.
אין שום סיבה להניח שמי שהתקפל אז, לא יתקפל גם היום.

וכל השאר - גיבובי מילים.

[עדכון, 5/4/2012: כצפוי, הבית פונה. מילא, ממשלה המנהלת מו"מ מתקדם עם הפלסטינים או ממשלה שמאלנית הנחושה בדעתה להתוות קו גבול בהקדם והעושה מעשה כזה אפשר היה להבין. אבל ממשלה ימנית, המחוייבת לכאורה לרעיון השליטה היהודית בחבלי-ארץ התנ"ך, שלא תאפשר ליהודים שרכשו כחוק בית בעיר האבות להיכנס אליו ? ועוד באיזה נימוק ? שלטון החוק ? הרי הם קנו את הבית בהתאם להוראות הדין המקומי. החריגה היחידה היא בכך שהם לא ביקשו את אישור הצבא להיכנס.

הסיפור הזה מדגים היטב שהמצב הלא-נורמלי של יהודה ושומרון, כשטח שהחוק הישראלי לא הוחל עליו במלואו, כשטח שיש בו אזרחים ישראלים וחסרי-אזרחות לא-ישראלים, כשחלק לא קטן של החיים מצוי מאז 1967 בשליטה צבאית, פוגע ביהודים תושבי יהודה ושומרון בדרכים מסויימות לא פחות מכפי שהוא פוגע בערבים תושבי יהודה ושומרון.

אבל נדמה שבנימין נתניהו שכח כאן לקח חשוב. ההתקפלות הצפויה שלו היתה צריכה להזכיר לו מה קרה אחרי הפעם הקודמת בה התקפל ופעל בניגוד ליומרותיו הימניות. ]

בחירתו של נתניהו (על 3 שנים לממשלת נתניהו וסרטון אחד)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ערך מסיבת עיתונאים אמש, במלאת 3 שנים לכהונת ממשלתו. אפשר לקרוא את הטקסט המלא של מסיבת העיתונאים באתר משרד ראש-הממשלה. יש גם מצגת (זהירות, קובץ PowerPoint!). מדובר בהתחלה של קמפיין המסוכם בסרטון  "מתחילים שנה רביעית", ואל תטעו - זוהי תחילתה של מערכת-הבחירות של נתניהו.






תאמרו לי - אבל הוא הצהיר מפורשות במסיבת העיתונאים "אני לא מתכוון להקדים את הבחירות, אין לי כוונה כזאת, אני לא מתכוון ליזום את זה. אם מישהו ירצה בחירות, אנחנו לא חוששים מזה, אבל אני לא מתכוון ליזום את זה" , לא ?

כן. הוא הצהיר. ברור שנתניהו קרא כמה דפים בספרו (שטרם נכתב) של יאיר לפיד "איך לנהל מערכת בחירות בלי להיות כפוף להגבלות החוק", וכתלמיד מצטיין הוא כבר מלמד את האחרים. כל זמן שנתניהו לא מודיע על בחירות, הוא יכול להשתמש בכל במה שעומדת לרשותו כראש-ממשלה כדי להבהיר עד כמה ממשלתו השיגה והצליחה. מדובר בקמפיין רב-תכליתי. לא רק שהוא מנסה לקבע בתודעה הישראלית את הישגי הממשלה, אלא שהוא מנסה להקדים את המחאה החברתית של הקיץ ולעקר אותה מתוכנה.

בעוד שכמהלך בחירות אל מול מפלגות אחרות בהחלט אפשר להעריך את המאמץ הערמומי והנאה הזה, כמהלך שנועד להתמודד עם המחאה החברתית, נדמה שעדיין - לשכת ראש הממשלה פשוט לא מבינה את מה שקורה סביבה.

לא שלא מגיע קרדיט לממשלה. מגיע לה - על מהלכים רגולטוריים מאוד אפקטיביים בשוק הסלולר; על שמירת המגמה שהתחילו ממשלות קודמות של הגדלת תקציבים למגזרים הלא-יהודיים; על המשך תכנון תשתיות ותחבורה; ועל מהלכים אחרים.


אבל קשה שלא לראות חלק ממהלכי ההסברה האלה ולא לגחך.
נתניהו מתהדר במהלכים שעוד לא התחילו להשפיע בתחומי הדיור והחינוך, כאילו לא מדובר בממשלה שמלאו כבר 3 שנים לכהונתה. נתניהו מתהדר בשיפור תשתית התחבורה, אבל מביא דוגמאות למהלכים שהתחילו תחת ממשלת שרון וממשלת אולמרט. נתניהו מדבר על ממשלות שחשבו שהן ישיגו צמיחה על ידי הגדלת גרעון, ומשקר פעמיים  -

  1. במבט על העשור האחרון לא הייתה ממשלה עם גרעון גדול יותר מאלה שבהן נתניהו היה שר אוצר או ראש-ממשלה. 
  2. הגרעון שממשלת ישראל מרשה לעצמה כפוף להשקפות העולם הכלכליות של פקידי האוצר. כתוצאה, תוואי הגרעון הישראלי מנוהל מאז 1985, רוב-רובן של השנים, בקפידה רבה מאוד, וכמעט ללא חריגה. אין שום הבדל בין הממשלות השונות שכיהנו לאורך התקופה הזו. 

אבל זה לא רק מעלה גיחוך. זה גם מכעיס. שקר הגרעון של נתניהו הוא גרוע במיוחד, כי הוא מתעלם מנקודה בסיסית אחת - יש קשר הדוק בין מיסוי וגרעון. כשהמדינה מחוייבת לשני מהלכים - הורדת מיסים ושמירת תוואי גרעון, אין לה ברירה אלא לקצץ בתקציבים. התקציבים שהכי קל לקצץ בהם הם תקציבי הרווחה. אם המדינה היתה מחוייבת למדיניות חברתית הוגנת ולשמירת תוואי גרעון, הפתרון היה פשוט - העלאת מיסים באופן צודק ואחראי. אפשר לעשות את זה. הכלכלנים הכי מוערכים בעולם מציעים את זה.  אפילו בארה"ב מדברים על זה.

אבל נתניהו לא מחוייב למדיניות חברתית הוגנת. הוא מחוייבת לרווחתם של העשירים. 


ומי שהכין את הסרטון עבורו, בחר בקוים עליזים. עליזים מדי עבור מי שאינו עשיר בישראל.

כל מי שהיה טורח להקשיב לרחשי-עמו, היה מבין שרבים - רבים מדי - חשים חוסר-שביעות גובר והולך על רקע הפערים שלא הצטמצמו, על רקע המציאות הישראלית החברתית הלא-פשוטה.

 מצבה הכלכלי של ישראל איתן ? נהדר ! אבל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הרי הודיעה לפני שבוע, על שיעור אבטלה של 6.5% בהתאם לשיטת החישוב החדשה. גם אם מצבה של המדינה שפיר - מה מצבם הכלכלי של המובטלים האלה ? 

מצבה הבטחוני של ישראל שפיר ? נדמה לי שבהקשר הזה יש תושבים בדרום הארץ שיגרסו אחרת, ולא במקרה - רק לפני 3 שבועות הם עוד נדרשו למצוא מסתור מרקטות

מצב מערכות הבריאות של ישראל נהדר ? האומנם יש עוד מישהו בישראל שלא יודע שהמחסור באחיות בבתי-החולים הוא הגבוה מכל מדינות ה-OECD

מצב מערכת החינוך הישראלי משתפר ? מישהו באמת מאמין שרפורמת החינוך חינם מגיל 3 תפעל במלואה בספטמבר ? 

ישראל היא מדינה שבה ילדים נתפשו בגניבה כדי שיהיה למשפחתם מצרכים לליל-הסדר; ישראל היא מדינה שבה מחירי האנרגיה והחשמל העולים מהווים בעיה של ממש לעשרות אלפי ישראלים, וכתוצאה רבים ובהם אלפי קשישים עניים לא יכלו להרשות לעצמם לחמם את ביתם בחורף האחרון.

קשה שלא לראות את מהלכי ההסברה האלה ולא לכעוס. דוגמא נהדרת לנתק של הממשלה הם דברי שר הרווחה, משה כחלון, שביקר לקראת הפסח את דרכי פעולת העמותות שמשפילות את הנזקקים כשהן מצלמות אותם לצורך הפקת סרטי גיוס משאבים. ביקר ושכח עובדה בסיסית - לולא אוזלת-ידה של הממשלת וקיצוצי מדיניות-הרווחה, לא היה צריך את העמותות האלה. לולא מדיניות ההפרטה המטורפת שבנימין נתניהו הוא אבירה, לא היה צריך עמותות, ועובדי משרד הרווחה היו פועלים בהתאם להנחיות השר שלהם, ומכבדים את אזרחי המדינה. לולא קיצוץ תקציבי הרווחה, לא היו כל-כך הרבה נזקקים.

ראש הממשלה בחר לפתוח את מערכת-הבחירות שלו במהלך זחוח ומלא שביעות-רצון עצמית. וזה מאוד מצער ומאוד מכעיס.

עם כל הכבוד למאמצי-ההסברה של ראש-הממשלה, כדאי שהוא יהיה ער יותר למהלכים הגדולים המתרחשים במזרח התיכון, ויבין שתהליך דומה קורה כאן - בישראל.

מי שרוצה למצוא תמיכה בגלי המחאה החברתית צריך היה לומר דברים אחרים לגמרי: קשה לחיות בישראל ב-2012. השינויים שנעשו היו רק ההתחלה. אנחנו עוד נהפוך את ישראל למקום שטוב לחיות בו. זו משימתה הלאומית של ממשלה אחראית וחברתית.

נתניהו בחר אחרת.

עכשיו תור האזרחים. קודם כל - להביע את דעתם על בחירתו של נתניהו, וכשיגיע הזמן - לבחור אחרת בעצמם.