מדי תקופה קורים ונאמרים דברים המעוררים את הזירה הפוליטית או פרשניה לכדי תחושה שהנה מגיעות בחירות. יש אירועים שמביאים לתחזיות רבות כמעט כמו החלזונות שאחרי הגשם, ולעתים, כמו החלזונות שמזהים ממטרה כאילו היא מטר, גם הפרשנים טועים.
גם אני טעיתי לא אחת ולא שתיים. ככה זה, אתם יודעים. רק מי שאינו עושה אינו טועה, ולזכותי - בכל אחת מנקודות-הזמן הייתי יכול לנמק באופן מאוד משכנע מדוע ולמה מחשבותיי נתפשות על ידי כמוצדקות לגמרי.
הזמן, אותו מרחב שאין לעצור את תנועתנו בתוכו, מוכיח בזרימתו אילו תחזיות היו מוצדקות ואילו - מופרכות.
והנה הגיעה זמנה של עוד תחזית שכזו. ביקורתו של ח"כ אופיר אקוניס על המחאה החברתית, אליה התייחסתי בפוסט קודם, חשפה נקודה חשובה בכוונות ממשל נתניהו הנוכחי בכל הנוגע לתזמונן של הבחירות הבאות.
מועדן המיועד של הבחירות, ללא פעולה יזומה מצד הכנסת, הוא באוקטובר 2013. עם זאת, דבריו של ח"כ אקוניס, אם ניתן להאמין להם, מלמדים שהבחירות הבאות לכנסת יתקיימו במחצית הראשונה של 2013.
כידוע, לקראת בחירות, הקואליציות הישראליות מתקשות מאוד לגבש הסכמות בכל הנוגע לתקציב. בהתחשב במחאה החברתית קל לשער שהקושי יהיה גדול במיוחד, מאחר וכל המפלגות תרצינה להראות בנדיבותן. אומנם, יש אפשרות להעביר חוקים נדיבים ופורצי גדרות התקציב, ואחרי הבחירות לתקנם בנחרצות בחוק הסדרים (דינמיקה של חקיקה וביטול אכן קרתה בשלהי שנות ה-90' וראשית שנות האלפיים), אבל אפילו בישראל, עדיין, יש דברים שלא עושים. סיבה משמעותית לאי-עשייתם היא הידיעה ההיסטורית שפריצת גדר-התקציב היא חרב פיפיות. היא אולי תביא לנצחונך בבחירות האלה, אבל בבחירות שאחריהן אתה תצטרך להתמודד עם המצב הכלכלי שיצרת.
חוק יסוד הכנסת קובע שאם לא מאשרת הכנסת תקציב עד תום 3 חודשים מתחילתה של שנת תקציב חדשה, תתפזר הכנסת וייערכו בחירות. נסיבות כאלה של פיזור יזום הן כמובן לא רצויות מבחינת ראש-ממשלה מכהן שכן הן מציגות אותו במלוא חולשתו. במצב בו נתניהו מעריך שאין ביכולתו להוביל אישור תקציב, עדיף לו ליזום את פיזור הכנסת באופן מוסכם. במצב כזה הוא כנראה ישער שהוא ייהנה מכמה יתרונות נוספים -
בהנחה של פיזור יזום של הכנסת, במתח בין האינטרסים של המפלגות השונות, כשנתניהו לא רוצה להראות כמי שמובל בניגוד לרצונו, סביר שנראה סיכום של הנושא אחרי משבר תקציבי מבויים היטב, במהלך דצמבר. סיכום שכזה מבשר על בחירות במהלך פברואר או מרץ.
גם אני טעיתי לא אחת ולא שתיים. ככה זה, אתם יודעים. רק מי שאינו עושה אינו טועה, ולזכותי - בכל אחת מנקודות-הזמן הייתי יכול לנמק באופן מאוד משכנע מדוע ולמה מחשבותיי נתפשות על ידי כמוצדקות לגמרי.
הזמן, אותו מרחב שאין לעצור את תנועתנו בתוכו, מוכיח בזרימתו אילו תחזיות היו מוצדקות ואילו - מופרכות.
והנה הגיעה זמנה של עוד תחזית שכזו. ביקורתו של ח"כ אופיר אקוניס על המחאה החברתית, אליה התייחסתי בפוסט קודם, חשפה נקודה חשובה בכוונות ממשל נתניהו הנוכחי בכל הנוגע לתזמונן של הבחירות הבאות.
מועדן המיועד של הבחירות, ללא פעולה יזומה מצד הכנסת, הוא באוקטובר 2013. עם זאת, דבריו של ח"כ אקוניס, אם ניתן להאמין להם, מלמדים שהבחירות הבאות לכנסת יתקיימו במחצית הראשונה של 2013.
כידוע, לקראת בחירות, הקואליציות הישראליות מתקשות מאוד לגבש הסכמות בכל הנוגע לתקציב. בהתחשב במחאה החברתית קל לשער שהקושי יהיה גדול במיוחד, מאחר וכל המפלגות תרצינה להראות בנדיבותן. אומנם, יש אפשרות להעביר חוקים נדיבים ופורצי גדרות התקציב, ואחרי הבחירות לתקנם בנחרצות בחוק הסדרים (דינמיקה של חקיקה וביטול אכן קרתה בשלהי שנות ה-90' וראשית שנות האלפיים), אבל אפילו בישראל, עדיין, יש דברים שלא עושים. סיבה משמעותית לאי-עשייתם היא הידיעה ההיסטורית שפריצת גדר-התקציב היא חרב פיפיות. היא אולי תביא לנצחונך בבחירות האלה, אבל בבחירות שאחריהן אתה תצטרך להתמודד עם המצב הכלכלי שיצרת.
חוק יסוד הכנסת קובע שאם לא מאשרת הכנסת תקציב עד תום 3 חודשים מתחילתה של שנת תקציב חדשה, תתפזר הכנסת וייערכו בחירות. נסיבות כאלה של פיזור יזום הן כמובן לא רצויות מבחינת ראש-ממשלה מכהן שכן הן מציגות אותו במלוא חולשתו. במצב בו נתניהו מעריך שאין ביכולתו להוביל אישור תקציב, עדיף לו ליזום את פיזור הכנסת באופן מוסכם. במצב כזה הוא כנראה ישער שהוא ייהנה מכמה יתרונות נוספים -
- הוא יוכל להאשים את המפלגות האחרות בחוסר-אחריות תקציבית ולנסות להצטייר כמבוגר האחראי;
- הוא יוכל לנסות ולהציג את משנתן המדינית-כלכלית של המפלגות האחרות כחסרת-אחריות מבחינה כלכלית ובכך להמשיך את הקו בו הוא נוהג עד כה, בו הוא מכחיש אפשרות למדיניות שונה משלו שתשמור על שגשוג כלכלי. (בהקשר הזה, אני רוצה לציין שלדעתי עמדתו של ראש-הממשלה בעניין זה היא קשקוש מוחלט, שאיננו מתאים לעמדותיהם של מומחי-כלכלה מומחים ברחבי-העולם, והיא מדגימה היטב את חוסר-יכולתו של ראש-הממשלה הנוכחי של ישראל להתאים את עמדותיו לעולם המשתנה סביבו. אבל זו העמדה שלי. הוא כנראה ישער אחרת);
- הוא ישלוט בתזמון של התהליכים ובכך יוכל להתמודד עם מתנגדיו הפוליטיים מבית ומחוץ;
- אם ייבחר, העובדה שהטייס האוטומטי הנחה את תקציב המדינה מראשית שנת התקציב החדשה בהתאם להוראות חוק יסוד: משק המדינה (הוצאה חודשית של "סכום השווה לחלק השנים-עשר מהתקציב השנתי הקודם, בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן"), תעניק לו את האפשרות להראות כמי שמגדיל הוצאות בתחומים מסויימים, בהתאם להשקפת-עולמו, מאחר ותקציב המדינה ממילא גדל לו משנה לשנה, ואת החלק העודף אפשר יהיה להוציא בשארית אותה השנה, כגביר נדיב להפליא; לתפישתו ולתפישת פקידיו, העובדות הרי ממילא לא מעניינות את רוב האזרחים.
בהנחה של פיזור יזום של הכנסת, במתח בין האינטרסים של המפלגות השונות, כשנתניהו לא רוצה להראות כמי שמובל בניגוד לרצונו, סביר שנראה סיכום של הנושא אחרי משבר תקציבי מבויים היטב, במהלך דצמבר. סיכום שכזה מבשר על בחירות במהלך פברואר או מרץ.
אישית, אני סבור שמהלך כזה, אם אכן יקרה, הוא עוד התנהלות לא חכמה במיוחד של ראש-הממשלה. אומנם, מחד, מהלך כזה מביא אותו אל אמצע החורף, רחוק ממחאת הקיץ הקרוב שצפויה להיות קשה יותר מזו של הקיץ הקודם. אבל מאידך, מהלך כזה יביא אותו אל נוכח מציאות בה חלק מהעם בישראל יודע על בשרו שהבטחותיו של ראש-הממשלה בנושא חינוך החינם לא קוימו. לכן סברתי בעבר שראש-הממשלה מתכנן בחירות עוד לפני ספטמבר (סברה שכרגע נראית סבירה פחות (אלא אם ראש-הממשלה מתכנן לכולנו בחירות-בזק מפתיעות, בנוסח הבריטי). נתניהו שכבר נהג בעבר כמי שסבור שמילים חשובות ממעשים, כנראה לא הפנים שיש לכך השפעות בעולם האמיתי.
הבוחרים הישראליים יצטרכו להחליט כיצד הם מעדיפים את ראש-ממשלתם: מנהיג של דיבורים או מנהיג של מעשים.
הבוחרים הישראליים יצטרכו להחליט כיצד הם מעדיפים את ראש-ממשלתם: מנהיג של דיבורים או מנהיג של מעשים.
שכחת להזכיר שלנתניהו יש גם שפן בכובע. כמו בגין הוא יתקוף כור גרעיני בקיץ ובזכות זה ינצח בבחירות שאחרי. בתיק דבקה כתבו שישראל עדכנה שאם תוך 3 חודשים איראן לא יורדת מהגרעין, היא תוקפת, וזה יוצא יולי-אוגוסט כזה: http://www.debka.co.il/article/21871/
השבמחקאז מבחינת נתניהו, בשיא המחאה, הוא מסיט הדיון בקלי-קלוטו מבעיות חברתיות לסלע קיומנו והופ ! כולם מאחוריו, כי ברור שעדיף לחיות עניים ומרודים תחת הנהגתו הנאורה מאשר למות מות-יסורים בקרינה רדיואקטיבית, לא ? (-;