27.5.2012

another Syrian slaughter. And the UN ?

The reports of the barbarous and intended slaughter of civilians in the Syrian settlement Houla, an act performed by government forces apparantly aiming especially at children is receiving international attention. Once can only hope against all experience that this will be the point when the Syrian regime loses all legitimacy and the international community takes real action to bring it down. But considering the length of time in which Syrians are fighting for their libery against a tyrannical regime, one cannot help being pessimistic.

It is really hard to understand the international community. If fear for the spill-over of the conflict to neighbouring countries was a deterrent, then this is already happening. Lebanon has become involved. It is only a question of time now before the Lebanese internal balances collapse. Will that be the mark for an international intervention in Syria ?

Or will the fears for Iraq, and the delicate negotiations with Iran, and the stance of Russia and China, all prevent International intervention and allow the Syrian regime to continue assaulting civilians and murder the innocents in a clear attempt to scare all people living in Syria in horrified obedience.

The current UN position in the matter  assists only one side - the murderous regime. Under a veil of international mediation, the armed forces of the regime crack down on areas where public dessent has been expressed. And after such acts, the UN still calls to hold weapons shipments to the area. As if the powerful army of the regime will suffer to the same level from a weapons embargo, as the rebels surely will.

There are moments when one cannot help oneself. I am truly revolted by the stance of the international community, and by the choice of UN officials to carry on the show of international supervision in Syria. Any person with a sense of morality should realize that the state of affairs in Syria means that the UN is actually assisting, in its presence, to the murders of the regime. That the UN is granting this regime legitimacy which it no longer deserves. It is high time for the UN to cease the supervision and call for military intervention. As time goes by, the blood of the murdered children is not only on the hands of Bashar Al-Assad, Syria's president. It is also on the hands of the accomplices. And the UN ongoing role is slowly making it impossible to ignore - the UN is also an accomplice. 

24.5.2012

התשובה להסתה היא שאלה


בנימין נתניהו מדבר על השמדה, אלי ישי מבטיח גירוש, חברי כנסת מדברים על סרטן וגם רוצים לגרש, והם מקווים שכולם יקשיבו להם, יהופנטו על ידם ולא ישאלו שאלות קשות. בינתיים זה עובד להם לא רע. כמה חבל שבמקום ההמון היהודי המוסת שראינו הערב, לא ראינו קבוצת אנשים שאיננה שוכחת כמה שאלות פשוטות: 
  • כיצד נציגי הממשלה וחברי הכנסת מן הקואליציה מדברים על גירוש של אזרחי סודאן ואריתריאה למדינות מוצאם, למרות שלישראל אין קשר דיפלומטי איתן, הן מוגדרות כמדינות אוייב, ואין שום אפשרות פרקטית לבצע העברת אוכלוסין מישראל ישירות אליהן ? 
  • כיצד נשקלת העברה למדינה שלישית, למרות שברור שאין מדינה אחרת אשר תשמח לקלוט מבקשי-מקלט ?
  • כיצד שר-הפנים אלי ישי מדבר על כליאת כל מבקשי-המקלט, כשהוא יודע שאין מקומות פנויים בבתי הכלא שיספיקו לכליאתם של עשרות אלפי מבקשי-המקלט ? 
  • כיצד שר-הפנים אלי ישי מדבר על כליאת רבים ממבקשי-המקלט, כאשר אפילו 2,000 מקומות שהוקצו על ידי המשרד לביטחון פנים עבור אלה מבין מבקשי-המקלט שתעצור  יחידת עוז - נותרים מיותמים (על פי עדותו בתקשורת של השר לביטחון פנים עצמו, יצחק אהרונוביץ) ? 
  • מדוע ממשלת ישראל מקימה מתקן לכליאת מבקשי-מקלט, כשמראש היא יודעת שהיקפו יספיק לכליאת רק כמה עשרות אחוזים ממבקשי-המקלט ולא תתאפשר כליאת כולם ? 
  • מדוע ממשלת ישראל ממשיכה במדיניות שבמסגרתה השלטון המרכזי מעודד הבאת מבקשי-מקלט אל ערי ישראל, ומותיר את האחריות על ההתמודדות איתן בידי השלטון המקומי, ללא תקצוב וללא סיוע של השלטון המרכזי ? 
  • מדוע ישראל לא מקימה מחנות פליטים למבקשי-המקלט, כפי שעושות כל מדינות אפריקה ? יש מרחבים גדולים בנגב שבמאמץ יחסית קטן מבחינת תקציבים ומשאבים אפשר להקים בהם ערי אוהלים שבהם יוכל השלטון המרכזי הישראלי לספק למבקשי-המקלט קורת-גג, בטחון תזונתי, שירותי רפואה, חינוך והכשרה מקצועית, מבלי שהוא מטיל את האחריות לכל אלה על השכבות החלשות של מדינת ישראל. 

23.5.2012

Egypt votes for presidency

After having elected a parliament, Egypt is choosing a new president today. Egypt is the second arab country to be taken this far by the waves of the Arab Spring, after Tunisia. As Monsef Marzouki, Tunisia's president confessed to having nightmares because of his responsibility, one can only imagine how hard it will be to try and govern the the most populated country in the middle east.

It is still unclear whether any of the nominees will be able to secure the required support - 50% of the votes - to win the first round, or that a second round between those leading the first round shall be held in a few weeks time.

Whoever wins this great democratic competition is going to face a rough challenge and bear a great responsibility. Not only shall he face the complicated and delicate process of receiving the power from the army, but he shall lead the process of passing Egypt from a provisional constitution to its future form of democratic system. This role of a founding leader of a nation is an opportunity that is given very rarely to very few persons. 

Let us all wish the Egyptian people - may the best person for the job wins. 

8.5.2012

הבחירות נדחו וקדימה בממשלה !?

אתמול עוד הלכנו לישון בידיעה שהכנסת מתעתדת להתפזר, והנה אנחנו מתעוררים לפני מציאות חדשה ומוזרה -
שאול מופז, האיש שהתחייב שלא להיכנס לממשלה, מוביל את קדימה פנימה. הבחירות נדחו למועדן המקורי. הקואליציה מתרחבת עם קדימה, ויש לקואליציה החדשה שתי מטרות מוצהרות -

  • חקיקת חוק תחליפי לחוק טל; 
  • שינוי שיטת הממשל. 

אפשר להביט על המהלך הזה בחיוב ואפשר להביט עליו בשלילה. אתחיל מהשלילה - 
זגזוג מהסוג הזה קשה מאוד לזכור בהיסטוריה של מדינת-ישראל. אפשר כמובן לנמק אותו - נתניהו גילה (להפתעתו?) שבמרכז הליכוד הוא הרבה יותר חלש ממה שהוא האמין. נוכח המציאות הזו, אולי סופסוף ירד האסימון לראש הממשלה שייתכן כי הבחירות המזורזות יביאו איתן הפתעות.   למופז יש רקורד של חוסר-אמינות אבל בכל זאת, נדמה שכאן מדובר בשיא חדש, שהופך את בחירתה של ציפי לבני לפרוש מהכנסת לאחד המעשים הנבונים ורואי-העתיד שנעשו כאן בשנים האחרונות על ידי פוליטיקאי מכהן.

לכאורה אפשר היה גם אולי לנמק את ההתנהלות הזו כהערכות לקראת תקיפה באיראן. אבל לו בתקיפה באיראן היה מדובר, האם אי-אפשר היה להתנהל באופן שלא ישדר שלומיאליות פוליטית מקיפה מחד, ולחץ עצום מאידך ? הרי אם ראש-הממשלה ויו"ר ועדת חוץ ובטחון אכן מעורבים בתכנון התקיפה התאורטית המתהווה, הם בוודאי היו מודעים לה עוד קודם לאתמול בערב והיו יכולים להקים קואליציית חירום בתירוצים של חוק טל ושינוי שיטת הממשל גם בלי מסך העשן של הערכות לבחירות.

מרוב מסכי-עשן, נדמה שראש-הממשלה נתניהו שוכח עובדה אחת פשוטה: יש התרשמויות שאי-אפשר למחוק. לא רק יאיר לפיד רואה בהתנהלות הזו בעייתיות רבה. כל אדם שעיניו בראשו רואה את ראש הממשלה מזגזג בחוסר-החלטיות נורא, את מנהיג קדימה מתנכר להצהרות ברורות שהצהיר רק לפני זמן קצר, והתודעה של העם היושב בציון כלפי יכולות המנהיגות של האנשים שהיו מעורבים במהלך הזה בהחלט תיצרב בידיעה שכך הם מופז ונתניהו. לא אמינים ולא מסוגלים לקבל החלטה ולעמוד בה.

גרוע מכך, כששומעים את ההצדקות והתירוצים למהלך הזה, קל מאוד לראות שקבוצה שלמה סביב המעורבים מנותקת מהמציאות ואחוזה בדמיונות. ההסכם עליו התחייבו קדימה והליכוד קובע שתחליף חוק טל יחוקק בהליך מזורז עד סוף המושב הקרוב ושינוי שיטת הממשל ייעשה כך שהבחירות הבאות - באוקטובר 2013 - יתקיימו לפי השיטה החדשה. מתחייב מכאן גיבוש קונצנזוס כמעט מיידי נוכח קואליציה שעמדה להתפורר, בסוגיה קשה וכאובה, כאשר כל המעורבים יודעים שפעולה קשה מדי כלפי המיעוט החרדי תוביל לחוק חסר-תוחלת (כי המשטרה הרי לא מסוגלת לספק לנו ביטחון אישי, אז כיצד תגייס את כל מחזור הגיוס של החרדים בכוח) ופעולה רכה מדי תוביל לחוק שהציבור החילוני יתקומם כנגדו. נדרש כאן פתרון מדוייק מאוד תוך ניהול משא-ומתן עדין מאוד, שהתנהלותם האחרונה של נתניהו ומופז לא תאפשר. כי כל צל של תפישתם כאמינים מצד כל הפרטנרים הפוליטיים שלהם התפוגג אחרי המהלך הזה.

אבל גרוע מזה, גיבושה של שיטת בחירות חדשה גם היא מחייבת קונצנזוס של ממש. האומנם ניתן לגבש קונצנזוס במציאות בה -
יתרה מכך, בהנחה שהליכוד, קדימה והעצמאות לא יתפוררו תחת המציאות הפוליטית הלא-קונצנזוסיאלית הזו, יש לנתניהו גוש חוסם של 60 מנדטים. לקידום חקיקה הוא צריך לזכות בתמיכתה של סיעה אחת נוספת, או לפחות לפתות ח"כ אחד מתוכה. האם נחזור ונראה מראות מהסוג של חברי כנסת הולכים וחוזרים בסגנון "התרגיל המסריח" ? 

אבל כמו שאמרתי קודם, אפשר גם להביט על המהלך הזה בחיוב - 
בהנחה שכל מה שנאמר כאן ידוע גם לראש הממשלה נתניהו, ואם נייחס לו ולחבריו יכולת תכנון גבוהה יותר מזו שייחסתי בדבריי עד כה, יש לחשוד בכך שמדובר במהלך שנולד לפני זמן ארוך מאוד (במונחי זמן פוליטיים). כנראה עוד מנקודת-הזמן בה פרשו אהוד ברק וחבריו ממפלגת העבודה והקימו את "עצמאות". מאחר ומתכננים שקולים כל-כך בוודאי יודעים שבלי תחליף פופולרי לחוק טל בשלהי יולי, ועם דימוי של זגזגנים לא-החלטיים הם לא יוכלו להגיע רחוק בבחירות הבאות, אין מנוס מהמסקנה שנתניהו וחבריו מתכננים פעולות נוספות, שהם מאמינים ביכולתן לשוב ולקנות את כבודו של הציבור כלפיהם. 

מאחר והרפתקה איראנית עתידה לגרור אחריה מפגש של העורף הישראלי עם טילי חיזבאללה והחמאס, ולאור המשך ההכנה הלקויה של ההגנה על העורף קל לשער שהשלכותיה של הרפתקה שכזו לא יתורגמו היטב לתמיכה בקלפי, נראה שהכרטיס הזוכה היחיד שנותר לנתניהו הוא כרטיס המשא-ומתן לשלום עם הפלסטינים. 

נדמה שרק הישג מדיני בדמות הסכם קבע עם הפלסטינים  יאפשר לנתניהו, למופז ולברק להצדיק את ההתנהלות הזו ואולי אף להשכיח אותה.

רק הישג מדיני שכזה יאפשר לקואליציה החדשה להצניע את כל הבעיות שהוזכרו לעיל, יאפשר לה שלא להגיע לעימות ישיר עם החרדים ויקל עליה למצוא גשר אל לב מפגיני המחאה החברתית. 

רק הישג מדיני בהיקף הזה יאפשר ל-3 המפלגות לרוץ יחד, כמפלגה אחת, בבחירות הבאות (כשבאותו גוש אולי תיכלל גם ישראל ביתנו) ולזכות בתמיכה משמעותית מאוד מהציבור הרחב. 

אבל הישג מדיני שכזה יכול נתניהו להשיג רק בויתורים משמעותיים על עקרונותיו ותוך נסיגה מהצהרות קודמות שלו. באגף שמימין לנתניהו יודעים  את זה ולכן ההתנגדות לממשלת האחדות החדשה. הם הרי זוכרים שאריק שרון קידם את ההתנתקות נוכח התיק היווני, ועל משקל אימרתו של צבי הנדל "עומק העקירה כעומק החקירה" בוודאי יטענו שלמען ההישרדות נתניהו מקדם עוד התנתקות. האומנם נתניהו יעשה את אותה הדרך שעשו בגין, רבין ושרון, יהפוך את עורו ויביא להסדר קבע המנוגד לעקרונותיו המוצהרים ? 

ימים יגידו.

אבל רשמים ראשונים קשה לשנות.

לי לפחות, המהלך הזה נראה יותר  כקרוב-משפחה של התרגיל המסריח. תרגיל פוליטי שנועד להבטיח שרידות בכל מחיר, למי שגילו שהסקרים אינם נושאים להם פנים.

אולי נקרא למהלך הזה "התרגיל המבחיל" ? 

3.5.2012

בחירות בראשית ספטמבר ?!

הכנסת התכנסה לה והנה מתברר שמרבית סיעות הכנסת תומכות בבחירות כבר ב-4 בספטמבר השנהיו"ר הכנסת מעריך שהכנסת תפוזר עד אמצע מאי. בראש הסיעות התומכות בתאריך המוקדם הזה - הליכוד, בניגוד למסך העשן שפיזר ראש הממשלה לאחרונה באמצעות נאמניו - מסך עשן שלא הטעה את ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין.

 כל מי שראה את המודעה הגדולה של מפלגת עצמאות בעמוד הראשון של עיתון הארץ הבוקר -

לא יכול היה שלא להתפעל מהתיאום של מסך העשן בין החברים הותיקים לסיירת מטכ"ל - נתניהו וברק.

ההליכה לבחירות היא כמובן מהלך רציונלי וכבר דנתי בכמה מהסיבות בעבר, ואזכיר שוב כמה מהסיבות, בקצירת האומר -

  • דו"ח מבקר-המדינה בנוגע לאסון הכרמל שעלול להטיל אחריות משמעותית על כמה משרי הממשלה;
  • המחאה החברתית והשלכותיה הפוליטיות (ובכלל זה הצורך לקיים בחירות לפני שהציבור הרחב יווכח במציאות המרה שמאחורי הרפורמה המובטחת בחינוך לגיל הרך);
  • השלכות המצב הכלכלי העולמי על כלכלת ישראל; 
  • היציבות הפנימית של הליכוד; 
  • מצבו המשפטי של שר החוץ; 
  • הצורך בגיבוש קואליציה חדשה לצורך החלפת חוק טל בחוק אחר שיסדיר את סוגיית גיוס בחורי הישיבות; 
  • החשיבות של שליטה בתהליך ההליכה לבחירות (כך שנמנעת הצגה של ראש-הממשלה כחלש, ומתאפשר ניצול השליטה בממשלה לצורך מיצוב אל מול המפלגות הנתפשות כמאיימות - וראו למשל הכרזתו האחרונה של משרד החינוך על התוכנית החדשה של רכישת השכלה אקדמית כתחליף לבגרות, שתזמונה אינו יכול להיות בלתי-קשור להצהרותיו של יאיר לפיד בנושא הבגרויות
  • ואחרונה - ובוודאי לא שולית - סברתו-אמונתו של נתניהו שכרגע אין לו מתחרים של ממש בהתמודדות הרשמית/לא-רשמית על תואר מנהיג המפלגה שיקים את הממשלה הבאה.


אבל אם אכן נתניהו וברק כה מתואמים ביניהם, ומחשבים את קיצם לאחור, איך אפשר להסביר את ההכרעה שלא לשריין את ברק אלא לתת לו להתמודד בבחירות חופשיות ? איך אפשר להסביר את האופטימיות העיוורת של אנשי מפלגת עצמאות ? האומנם היבריס ותפישה עצמית כאילו הם מסוגלים לחקות את הישגו של אריאל שרון כשעזב את הליכוד והקים את קדימה ? או שמא ברק קשר את נפשו עם נתניהו ונשלח לפגוע במפלגות המתמודדות על המרכז ובתמורה ימונה לשר ביטחון לאחר הבחירות ? או שמא, חלילה, השניים בונים על פופולריות גואה - לשניהם - הודות לאירועים ביטחוניים באופיים שיתרחשו עד למועד הבחירות ? ואם אלה החישובים שהם מחשבים, מי צריך להיות מודאג יותר ? אזרחי ישראל או אזרחי איראן ? ואם בכל זאת חברי סיעת עצמאות מאמינים בכוח ידיהם להביא מצביעים, והם מסוגלים לחולל שינוי משמעותי במפת המצביעים של המרכז הפוליטי אל נוכח תחרות קשה, צפופה ומרה עם מפלגתו של יאיר לפיד, עם מפלגת קדימה, ועם השלכות נסיבות לידת תנועתם על דעת-הקהל, מדוע שאותה גמישות לא תאפיין את דעת-הקהל הישראלית גם בסוגיות אחרות ?

למשל, גמישות בנוגע לשאלה העיקרית של הבחירות האלה - האם תצליח שלי יחימוביץ' להציב אלטרנטיבה אמיתית ולסחוף אחריה מספיק מצביעים כדי להיות זו שתרכיב את הממשלה הבאה ?

למשל, גמישות לגבי זירה אחרת של הבחירות, שאולי בה תוכרע זהותו של ראש-הממשלה הבא - זירת המפלגות החרדיות. האם נראה את אריה דרעי מתמודד ראש-בראש עם אלי ישי ונוטל מנדטים מש"ס ? וכיצד תשפיע תנועת עם אחד בראשותו של הרב חיים אמסלם ? הייתכן שמרוב חישובים של נתניהו וברק נעלמה מעיניהם האפשרות שש"ס הגדולה והנאמנה לא תגיע לכנסת הבאה וכי יורשות מנדטיה לא יפגינו את אותה נטיה לימין שהיתה אחד מהגורמים המרכזיים אשר אפשרו לנתניהו להקים את הממשלה הנוכחית למרות שמפלגתו לא היתה הגדולה בכנסת ?

ושאלת-השאלות, לדעתי - כיצד תשפיע המחאה החברתית של הקיץ הזה על דעת הקהל ? האם יצליחו המוחים להשפיע מספיק על תודעת היושבים בארץ ישראל כדי להביא לשינויים יסודיים בדפוסי-ההצבעה ? או שמא, כפי שמייחל ראש-הממשלה, נשוב ונראה בבחירות הקרובות עוד מאותו הדבר ? 

על מטרות ועתידות


רשם המפלגות פרסם מודעה על הבקשה לרישום מפלגתו של יאיר לפיד. שמה המלא של המפלגה החדשה הוא: "יש עתיד בראשות יאיר לפיד". אפשר לקרוא את ההודעה המלאה בקישור הבא (PDF)עדיין אין פרסום בילקוט הפרסומים. עדיין לא ברור מה תהיה עמדתן של המפלגות האחרות שיש עתיד בשמן לגבי בקשת הרישום של המפלגה החדשה.

מטרות המפלגה המפורטות הן ערב-רב של יעדים ערטילאיים ויעדים מפורטים ומוגדרים היטב. בהחלט ניכרת תשומת-לב לרחשי ציבור-המצביעים הפוטנציאלי:
  1. שינוי סדרי העדיפויות במדינה עם שימת דגש על החיים האזרחיים – חינוך, דיור, בריאות, תחבורה ושיטור. שיפור מצבו של מעמד הביניים היצרני והתורם אשר קופח בידי המדינה בחלוקת המשאבים.
  2. שינוי שיטת המשטר.
  3.  שוויון בחינוך ובגיוס: לימודי ליב"ה לכל, גיוס לכל, ועידוד יציאה לעבודה לכל המגזרים כולל החרדי והערבי.
  4. מלחמה בשחיתות: כולל השחיתות הממשלתית ומוסדות דוגמת "שר ללא תיק" – יצירת ממשלה יעילה שתמנה 18 שרים לכל היותר, ביצור שלטון החוק ושמירה על מעמדו של בג"ץ תוך התחייבות למלא את החלטותיו. 
  5. צמיחה ויעילות כלכלית: יצירת מנועי צמיחה כדרך מרכזית למלחמה בעוני; מאבק בבירוקרטיה המשחיתה והמסואבת, הסרת חסמים, שיפור מערכת התחבורה, הורדת יוקר-המחיה והוזלת הדיור בישראל. שיפור הניידות החברתית תוך שימת דגש על סיוע לעסקים זעירים וקטנים. 
  6. חינוך: חקיקת "חוק חינוך" בשיתוף ארגוני המורים; ביטול מרבית בחינות הבגרות מלבד שלוש; העלאת מדד החינוך הדיפרנציאלי ל-%25 כדי לשפר את השוויון והניידות החברתית; העלאת האוטונומיה הבית-ספרית תוך ייעול וצמצום הבירוקרטיה של משרד החינוך. 
  7. חוקה: נפעל כדי להביא בפני הציבור הישראלי הצעת חוקה שתסדיר את היחסים הטעונים בין קבוצות האוכלוסייה השונות במדינת ישראל. 
  8. השלום: נחתור להסכם שלום על פי המתווה של "שתי מדינות לשני עמים" תוך שמירה על גושי הישובים הגדולים והבטחת שלומה של ישראל כמדינה שבה מתקיים רוב יהודי מוצק בגבולות בטוחים וברי הגנה. 
אבל כשחושבים על מטרות המפלגות  האחרות, אני חייב להודות שמעט התאכזבתי מרשימת המכולת של "יש עתיד". למרות ששם המפלגה מכיל את העתיד בתוכו, לא נראה שמי שהכין את רשימת המטרות הביט אל העתיד הרחוק. אם נביט על שתי הגדולות של פעם ונשווה -

מטרות מפלגת העבודה הישראלית הן: 
  1. השגת שלום אמת ובר קיימא בין ישראל ושכנותיה.
  2. הבטחת בטחון מדינת ישראל, ריבונותה שלומה ושלמותה.
  3. צמיחת המשק הלאומי והגדלת רווחת הפרט.
  4. אכלוס ופיתוח ירושלים – בירת ישראל.
  5. עמידה על משמר הדמוקרטיה הישראלית.
  6. קליטת עלייה ויצירת כוח משיכה לעלייה מכל הארצות.
  7. הושטת עזרה מיוחדת לאזורי פיתוח.
  8. שילוב אזרחים מבני המיעוטים בחייה של מדינת ישראל.
מטרות הליכוד, תנועה לאומית-ליברלית הן :
  1. ריכוז העם היהודי בארץ-ישראל, קיבוץ גלויותיו ומיזוגו במולדת, טיפוח האהבה לארץ ישראל בלב העם וההכרה באחדות הגורל של בני העם היהודי.
  2. שמירת זכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור, התמדה ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ-ישראל והחלת ריבונות המדינה עליהם.
  3. קיום ריבונות המדינה ובטחונה ושלום אמת עם שכנינו.
  4. השרשת ערכיה הנצחיים של מסורת ישראל בחינוך ובחיי המדינה, שמירת ערכי המוסר וטוהר המידות והקמת חברת איכות בארץ ישראל.
  5. קיום משטר ממלכתי-דמוקרטי במדינה: הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, חופש מצפון, חרות הפרט, שיוויון זכויות והזדמנות כל אזרחי המדינה ומניעת כל אפלייה על רקע מין, גזע, עדה, דת, מעמד או השקפה.
  6. שילוב אוכלוסיית המיעוטים במערכות המדינה והתנועה.
  7. ביצורה הכלכלי של המדינה ויצירת תנאים נאותים לצמיחה כלכלית ולכינון משק חופשי-תחרותי הנושא את עצמו והמבוסס שח יוזמה חופשית, והימנעות הממשלה, ככל הניתן, ממעורבות במשק.
  8. טיפוח וקידום ערי הפיתוח ושכונות המצוקה.
  9. אחריות ממלכתית לרמה סבירה של ביטחון הפרט, חינוך, בריאות, תעסוקה ואיכות הסביבה.
קשה שלא להתרשם מהפער בין אורך-הנשימה והשאיפות של האריות הוותיקים לבין אלו של המפלגה הצעירה. 

אם נשווה למפלגות מעט פחות ותיקות, קל לראות, לפחות בהשוואה לחלקן את שורשיו של הנוסח הלפידאי-עתידאי: 
מטרות ישראל ביתנו הן: 
  1. המפלגה תפעל לחיזוק המכנה המאחד את כל אזרחי המדינה לזרמיהם והשקפותיהם, למען סובלנות, כבוד הדדי וכיבוד זכויות היחיד.
  2. המפלגה תפעל בתחומי החברה והכלכלה תוך סיוע לקבוצות אוכלוסיית מיעוטי יכולת וזוגות צעירים בתחום הבניה התקציבית ותפעל לקידום תכנית שיקום לעיירות הפיתוח על בסיס רפורמה בקרקעות.
  3. המפלגה תפעל למען הקמת זרם חינוך מוכר נוסף – זרם החינוך המדעי-טכנולוגי, כקורת גג לכל המסגרות של חינוך לא פורמלי בתחומי המדעים והטכנולוגיה (כגון מורים עולים).
  4. המפלגה תפעל למען העברת הסמכויות והטיפול בעולה ממשרד הקליטה לשלטון מקומי.
  5. המפלגה תפעל למען אימוץ המלצות ועדת נאמן להבטחת אחדותו של העם היהודי.
  6. המפלגה תפעל למען פתיחות וגמישות בשירות הציבורי.
  7. המפלגה תפעל למען מתן זכות בחירה לישראלים השוהים בחו"ל ושינוי מדיניות הענקת אזרחות אשרות כניסה ודרכונים.
  8. המפלגה תפעל למען הפרדת רשויות – קבלה ורישום של מסקנות ועדת שמגר.
  9. המפלגה תפעל למען קבלת חוקה כמסמך שלם על בסיס הקונצנזוס הקיים ומקיף וכינון בית משפט לחוקה.
  10. המפלגה תפעל למען משטר נשיאותי.
  11. המפלגה תפעל למען קבלת עיקרון ההפרדה על בסיס תוכנית "אלון פלוס".
  12. המפלגה תפעל למען הקמת מיידית של המועצה לביטחון לאומי
למרות שהאסטרטגיה של מטרות-על יחד עם מטרות פרטניות הועילה לישראל ביתנו (ממנה אין ספק שלפיד מקווה לנגוס מנדטים, לא רחוק בעתיד), אני נוטה לחשוב שהנוסח של 2 מפלגות חדשות אחרות עדיף על הנוסח הלפידאי, ומבטא מבט מרחיק יותר אל העתיד, שיש בו איזון מהסוג הנדרש ממי שמבקש להנהיג את העם:  
נוסח המטרות של מפלגת העצמאות: 
  1. תמיכה במהלכי שלום תוך נכונות לפשרה, ונאמנות לזכותו של עם ישראל בארץ-ישראל.
  2. עמידה על הסדרי שלום שיבטיחו את האחיזה הביטחונית וההתישבותית של ישראל בבקעת הירדן, בצפון ים-המלח, ברמת הגולן, סביבות ירושלים ובגושי התישבות חיוניים לבטחון, שאינם מאוכלסים בצפיפות בערבים.
  3. חיזוק ועיבוי ההתישבות לאורך גבולנו המזרחי: בקעת הירדן, צפון ים-המלח, הערבה ורמת הגולן.
  4. התנגדות לשליטה בעם אחר.
  5. חיזוק זהותה היהודית של המדינה וצימצום החקיקה הדתית.
  6. כלכלה חופשית וצמצום מעורבות הממשלה במשק תוך תמיכה בשכבות החלשות.
  7. חתירה להסכמה לאומית ויצירת גשר בין שמאל וימין, דתיים וחילונים.
ונוסח המטרות החביב עליי - 
הנוסח הלקוני של מטרות מפלגת קדימה:
  1. קיום מדינת ישראל וערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית, תוך שימת דגש על תחומי חברה, שלום ובטחון, כלכלה ויחסי חוץ.
בהתחשב בהצלחתה המטאורית של קדימה בראשית דרכה, קשה להתעלם מכך שיותר משהציבור מעיין בקפידה ברשימת המטרות של המפלגה, הוא בונה את דימוי המפלגה בעיני רוחו על סמך האנשים המשתתפים ברשימתה לכנסת (ויחסו אליהם), ועל סמך אמונו בהתאגדות הזו או התנכרותו להתאגדויות האחרות המתמודדות על קולו בקלפי.  ובכל זאת, אפילו הנוסח הלקוני של קדימה, ובוודאי הנוסחים של כל המפלגות האחרות שהוזכרו בפוסט זה, נראו כמטרות שרואות פני עתיד, של מפלגות שרואות עצמן שבות ומתמודדות שוב ושוב על קולות הציבור, תוך שהן משמרות את האידיאולוגיה והמטרות שלהן. כבר במבחן הזה, של מבט לעתיד, "יש עתיד בראשות יאיר לפיד" הולכת ומסתמנת כרשימה לכנסת אחת. וזאת עוד לפני שהיא נדרשה לעמוד במבחנים האמיתיים של מפלגות מרכז, אותם מבחנים בהם לא עמדה אפילו מפלגה אחת בהיסטוריה של מדינת ישראל, מבלי שהתפרקה.