הבחירות נדחו וקדימה בממשלה !?

אתמול עוד הלכנו לישון בידיעה שהכנסת מתעתדת להתפזר, והנה אנחנו מתעוררים לפני מציאות חדשה ומוזרה -
שאול מופז, האיש שהתחייב שלא להיכנס לממשלה, מוביל את קדימה פנימה. הבחירות נדחו למועדן המקורי. הקואליציה מתרחבת עם קדימה, ויש לקואליציה החדשה שתי מטרות מוצהרות -

• חקיקת חוק תחליפי לחוק טל; 
• שינוי שיטת הממשל. 

אפשר להביט על המהלך הזה בחיוב ואפשר להביט עליו בשלילה. אתחיל מהשלילה - 
זגזוג מהסוג הזה קשה מאוד לזכור בהיסטוריה של מדינת-ישראל. אפשר כמובן לנמק אותו - נתניהו גילה (להפתעתו?) שבמרכז הליכוד הוא הרבה יותר חלש ממה שהוא האמין. נוכח המציאות הזו, אולי סופסוף ירד האסימון לראש הממשלה שייתכן כי הבחירות המזורזות יביאו איתן הפתעות.   למופז יש רקורד של חוסר-אמינות אבל בכל זאת, נדמה שכאן מדובר בשיא חדש, שהופך את בחירתה של ציפי לבני לפרוש מהכנסת לאחד המעשים הנבונים ורואי-העתיד שנעשו כאן בשנים האחרונות על ידי פוליטיקאי מכהן.

לכאורה אפשר היה גם אולי לנמק את ההתנהלות הזו כהערכות לקראת תקיפה באיראן. אבל לו בתקיפה באיראן היה מדובר, האם אי-אפשר היה להתנהל באופן שלא ישדר שלומיאליות פוליטית מקיפה מחד, ולחץ עצום מאידך ? הרי אם ראש-הממשלה ויו"ר ועדת חוץ ובטחון אכן מעורבים בתכנון התקיפה התאורטית המתהווה, הם בוודאי היו מודעים לה עוד קודם לאתמול בערב והיו יכולים להקים קואליציית חירום בתירוצים של חוק טל ושינוי שיטת הממשל גם בלי מסך העשן של הערכות לבחירות.

מרוב מסכי-עשן, נדמה שראש-הממשלה נתניהו שוכח עובדה אחת פשוטה: יש התרשמויות שאי-אפשר למחוק. לא רק יאיר לפיד רואה בהתנהלות הזו בעייתיות רבה. כל אדם שעיניו בראשו רואה את ראש הממשלה מזגזג בחוסר-החלטיות נורא, את מנהיג קדימה מתנכר להצהרות ברורות שהצהיר רק לפני זמן קצר, והתודעה של העם היושב בציון כלפי יכולות המנהיגות של האנשים שהיו מעורבים במהלך הזה בהחלט תיצרב בידיעה שכך הם מופז ונתניהו. לא אמינים ולא מסוגלים לקבל החלטה ולעמוד בה.

גרוע מכך, כששומעים את ההצדקות והתירוצים למהלך הזה, קל מאוד לראות שקבוצה שלמה סביב המעורבים מנותקת מהמציאות ואחוזה בדמיונות. ההסכם עליו התחייבו קדימה והליכוד קובע שתחליף חוק טל יחוקק בהליך מזורז עד סוף המושב הקרוב ושינוי שיטת הממשל ייעשה כך שהבחירות הבאות - באוקטובר 2013 - יתקיימו לפי השיטה החדשה. מתחייב מכאן גיבוש קונצנזוס כמעט מיידי נוכח קואליציה שעמדה להתפורר, בסוגיה קשה וכאובה, כאשר כל המעורבים יודעים שפעולה קשה מדי כלפי המיעוט החרדי תוביל לחוק חסר-תוחלת (כי המשטרה הרי לא מסוגלת לספק לנו ביטחון אישי, אז כיצד תגייס את כל מחזור הגיוס של החרדים בכוח) ופעולה רכה מדי תוביל לחוק שהציבור החילוני יתקומם כנגדו. נדרש כאן פתרון מדוייק מאוד תוך ניהול משא-ומתן עדין מאוד, שהתנהלותם האחרונה של נתניהו ומופז לא תאפשר. כי כל צל של תפישתם כאמינים מצד כל הפרטנרים הפוליטיים שלהם התפוגג אחרי המהלך הזה.

אבל גרוע מזה, גיבושה של שיטת בחירות חדשה גם היא מחייבת קונצנזוס של ממש. האומנם ניתן לגבש קונצנזוס במציאות בה -

• התומך הגדול של שינוי שיטת הממשל - שר החוץ ליברמן - בדרך להכרעה בנוגע לכתב-האישום; 
• חלק גדול מהשרים הדומיננטיים של הממשלה תחת צל דו"ח מבקר המדינה בעניין השריפה בכרמל עושים את מה שכל פוליטיקאי עושה - מנסים להטיל האשמה איש על כתפי-רעהו;  
• שר הביטחון מתחיל להרגיש כיצד האש של פרשת גלנט-הרפז-אשכנזי-ברק משנה כיוון אל לשכתו; 
• ברחובות מתקיימת מחאה חברתית אינטנסיבית נוכח "תקציב חירום לאומי" (כשהפוליטיקאים המעורבים בהכנת התקציב יודעים שאחרי דצמבר 2012 וחקיקת התקציב עוד יגיעו הבחירות הבאות והציבור יצפה מהם להסברים); 
• ראש הממשלה נתניהו מחוייב להתעמת ישירות עם תומכיו מהימין אם ירצה להגיע להסכם עם הפלסטינים; 

יתרה מכך, בהנחה שהליכוד, קדימה והעצמאות לא יתפוררו תחת המציאות הפוליטית הלא-קונצנזוסיאלית הזו, יש לנתניהו גוש חוסם של 60 מנדטים. לקידום חקיקה הוא צריך לזכות בתמיכתה של סיעה אחת נוספת, או לפחות לפתות ח"כ אחד מתוכה. האם נחזור ונראה מראות מהסוג של חברי כנסת הולכים וחוזרים בסגנון "התרגיל המסריח" ? 

אבל כמו שאמרתי קודם, אפשר גם להביט על המהלך הזה בחיוב - 

בהנחה שכל מה שנאמר כאן ידוע גם לראש הממשלה נתניהו, ואם נייחס לו ולחבריו יכולת תכנון גבוהה יותר מזו שייחסתי בדבריי עד כה, יש לחשוד בכך שמדובר במהלך שנולד לפני זמן ארוך מאוד (במונחי זמן פוליטיים). כנראה עוד מנקודת-הזמן בה פרשו אהוד ברק וחבריו ממפלגת העבודה והקימו את "עצמאות". מאחר ומתכננים שקולים כל-כך בוודאי יודעים שבלי תחליף פופולרי לחוק טל בשלהי יולי, ועם דימוי של זגזגנים לא-החלטיים הם לא יוכלו להגיע רחוק בבחירות הבאות, אין מנוס מהמסקנה שנתניהו וחבריו מתכננים פעולות נוספות, שהם מאמינים ביכולתן לשוב ולקנות את כבודו של הציבור כלפיהם. 

מאחר והרפתקה איראנית עתידה לגרור אחריה מפגש של העורף הישראלי עם טילי חיזבאללה והחמאס, ולאור המשך ההכנה הלקויה של ההגנה על העורף קל לשער שהשלכותיה של הרפתקה שכזו לא יתורגמו היטב לתמיכה בקלפי, נראה שהכרטיס הזוכה היחיד שנותר לנתניהו הוא כרטיס המשא-ומתן לשלום עם הפלסטינים. 

נדמה שרק הישג מדיני בדמות הסכם קבע עם הפלסטינים  יאפשר לנתניהו, למופז ולברק להצדיק את ההתנהלות הזו ואולי אף להשכיח אותה.

רק הישג מדיני שכזה יאפשר לקואליציה החדשה להצניע את כל הבעיות שהוזכרו לעיל, יאפשר לה שלא להגיע לעימות ישיר עם החרדים ויקל עליה למצוא גשר אל לב מפגיני המחאה החברתית. 

רק הישג מדיני בהיקף הזה יאפשר ל-3 המפלגות לרוץ יחד, כמפלגה אחת, בבחירות הבאות (כשבאותו גוש אולי תיכלל גם ישראל ביתנו) ולזכות בתמיכה משמעותית מאוד מהציבור הרחב. 

אבל הישג מדיני שכזה יכול נתניהו להשיג רק בויתורים משמעותיים על עקרונותיו ותוך נסיגה מהצהרות קודמות שלו. באגף שמימין לנתניהו יודעים  את זה ולכן ההתנגדות לממשלת האחדות החדשה. הם הרי זוכרים שאריק שרון קידם את ההתנתקות נוכח התיק היווני, ועל משקל אימרתו של צבי הנדל "עומק העקירה כעומק החקירה" בוודאי יטענו שלמען ההישרדות נתניהו מקדם עוד התנתקות. האומנם נתניהו יעשה את אותה הדרך שעשו בגין, רבין ושרון, יהפוך את עורו ויביא להסדר קבע המנוגד לעקרונותיו המוצהרים ? 

ימים יגידו.

אבל רשמים ראשונים קשה לשנות.

לי לפחות, המהלך הזה נראה יותר  כקרוב-משפחה של התרגיל המסריח. תרגיל פוליטי שנועד להבטיח שרידות בכל מחיר, למי שגילו שהסקרים אינם נושאים להם פנים.

אולי נקרא למהלך הזה "התרגיל המבחיל" ?