27.8.2012

גם זה מסימני ההפרטה

התקשורת הנרגשת מדווחת על פועל פלסטיני העובד במכבסה של מדי צה"ל שבמסגרת עבודתו למד על "פריסת יחידות ברחבי הארץ, שמות מפקדים, בהם טייסים וקצינים מיחידות עילית ששמם אסור לפרסום בכלי התקשורת, מועדי תרגילים, תנועות של היחידות ברחבי הארץ ומיקום יחידות מובחרות בצה"ל" וכי בקיאותו הגיע עד כדי שידע להנחות את אחד מנהגי המשאיות של המכבסה "לא להגיע לבסיס סודי של צה"ל, מאחר והועלתה בו רמת הכוננות".

לא. אל תטעו. אין מדובר כאן בעוד פרשיית-ריגול. מדובר בפלסטיני מכפר באזור רמאללה, העובד במכבסה של מדי צה"ל, שאם היה רוצה לעסוק בריגול, הגיע למקום הנכון בזמן הנכון, אבל מאחר ולא זו היתה שאיפתו, ככל הנראה איתרע מזלו לעבוד במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון.

כי הרי ברור לכולנו מי ישלם בראשו על דליפת המידע הזו לאדם שלא רק שאיננו מורשה אלא שהוא נמנה על האוכלוסייה הפלסטינית. ברור לכולנו מי המועמד הוודאי לתפקיד הש"ג הנושא באשמה.

ורק שאלה אחת פשוטה לא תישאל: האומנם החיסכון בהפרטה שווה את הסיכון בדליפות המידע הבלתי-נשלטות אל שלוחות שוק החופשי הפועלות בתוך מערכת-הביטחון ? 

26.8.2012

גם לשקר החדש אין רגליים

כשזה לא הולך, זה לא הולך,  מגלה בנימין נתניהו, כשהקמפיין החדש שמשרדו קידם בנסיון לראות לציבור כולו עד כמה מצבו השתפר הודות למדיניות ממשלתו מתגלה ככזה שמבוסס על כרעי-תרנגולת. זוגות שמשתתפים בקמפיין מעידים על עצמם שגם במציאות החדשה הם מתקשים לסגור את החודש.

גול עצמי ?

חכו. זה עוד כלום. מחר מתחילה שנת-הלימודים החדשה. המציאות של 35 ילדים בני 3 בהשגחת גננת וסייעת, עתידה לטפוח על פניו של נתניהו באופן שהוא לא מסוגל לדמיין לעצמו. את האלימות וההזנחה בגנים של בני 5 עם צוות כזה, אנחנו מכירים. עכשיו דמיינו לעצמכם את אותו המצב, עם פעוטות צעירים בשנתיים, שלעתים לא מסוגלים לפתוח בעצמם את תיק האוכל, לא כולם גמולים, ועדיין עוסקים ביצירת המיומנויות החברתיות הראשונות שלהם.

הבעיה העצובה באמת היא שחינוך החינם מגיל 3, היהלום שבכתר הרפורמות החברתיות של ממשלת נתניהו הנוכחית, עתיד לפגוע בהתפתחותו של דור שלם בישראל, שערכיו יעוצבו בידיהם של הפעוטות האלימים ביותר בגן אליו יישלח. וזאת בלי לומר מילה על שאלות פשוטות כמו -

24.8.2012

מרירות כלשהיא ?

לפני כך וכך חודשים כתבתי כאן פוסט שניסה להבהיר למה לא נכון לגרש מבקשי-מקלט שהגיעו לכאן מדרומה של סודאן, אל מדינת דרום-סודאן הצעירה. מאז, לצערי, התקדמה ממשלת ישראל בנחישות מרשימה בגירושם של אותם אומללים אל דרום-סודאן. והתוצאות לא מאחרות להגיע:
"מאז החל המבצע להטסתם לפני כחודשיים מתו ארבעה פליטים שגורשו מהארץ - בגלל מחסור בתרופות ובכסף.ביום רביעי השבוע מת ניאן דה-בול, תינוק בן שבעה חודשים, שגורש לאחרונה עם משפחתו מהעיר ערד. שלשום מתה פליטה בת ‭,25‬ בשבוע שעבר מת צעיר בן ‭,31‬ ובחודש האחרון נפטרה אישה שחלתה במלריה ובטיפוס."
 העצוב הוא, שבעוד שכל אדם עם טיפה של אנושיות בנפשו מזדעזע מהתובנה עד כמה קל היה למנהיגיה של ישראל למנוע את מותם של אותם מגורשים, אותם אנשים שהנהגת מדינת ישראל הופקדה בידיהם כנראה לא מרגישים אפילו שמץ של אשמה.

האומללים שמתו בסך-הכל שילמו בחייהם את מחיר נסיונה של ממשלת-ישראל להראות כאילו היא עושה דבר-מה בנוגע לבעיית מבקשי-המקלט מאפריקה. אבל את המשמעות המוסרית נשלם כולנו. יכולים היינו למנוע את מותם. ולא רק שלא עשינו זאת, אלא שכאזרחי המדינה כולנו נושאים באשמת שליחתם אל מותם, בארצם ההרוסה.

יום אחד, כשהיסטוריונים ינסו להבין את כישלונה של ישראל לשמר יחסים עם מדינות שהיו יכולות להיות חלק מ'ברית הפריפריה' - מדינות לא ערביות/מוסלמיות שיש להן אינטרסים משותפים משמעותיים עם ישראל - הם יחזרו אל האיוולת הזו, ולא יידעו להבינה.

את מחיר הפופוליזם של אלי ישי ובנימין נתניהו לא ישלמו רק המתים מדרום-סודאן. כולנו נידרש לשלם את החשבון הזה.