30.1.2013

Eighty years to the Nazi rise to power

Today, 80 years ago, "Adolf Hitler was appointed chancellor of a coalition government of the NSDAP-DNVP Party. The SA and SS led torchlight parades throughout Berlin. In the coalition government, three members of the cabinet were Nazis: Hitler, Wilhelm Frick (Minister of the Interior) and Hermann Göring (Minister Without Portfolio)."

What would you have done during the ascent to power or in the first years following it ?

Fact is, of those few who tried, most met a horrible end. 

In retrospect, it is easy to adopt extreme views and imagine one's heroism, but in real life, the risks and chances make every act weigh rather differently. 

Remembering the Nazi's rize is a good opportunity to remember two brave men who displayed each a different form of resistance to tyrrany, and paid the ultimate price:

August Landmesser who lived a life of passive resistance, of the type that his stance in the following photo depicts.

This image is quoted from wikipedia; the quotation there and here is done according to the Fair Use doctrine

Johan Georg Elser whose story depicts how close can a single man come to changing history.. 
On 1939, Elser attempted to "kill Hitler with a bomb during his speech at the Bürgerbräukeller. He built a time bomb with which he travelled to Munich in the weeks preceding Hitler's anniversary speech. Elser managed to stay inside the Bürgerbräukeller after closing hours each night for over a month, during which time he hollowed out the pillar behind the speaker's rostrum, and placed the bomb inside it. ...Fog prevented a flight back to Berlin, forcing Hitler to deliver his speech earlier than planned in order to take the train. Hitler left the beer hall at about 13 minutes before Elser's bomb exploded as planned at 21:20...The bomb killed eight people, and injured sixty-three, seriously injuring sixteen of them."

If only luck was on his side, he would have changed history.

This image is quoted from wikipedia; it is in the Public's Domain. 

29.1.2013

רוטינות ישראליות

אחרי בחירות בישראל, יש כמה תופעות שאפשר לחזותן, ממש כמו חלזונות היוצאים להם לשוח אחרי הגשם.
  • "באירופה מסתדרים עם 18 שרים" מסבירה העיתונות , וקשה לקורא להחליט האם זו תמימות, היתממות, או אולי כוונת-מכוון. אחרי הכל, כולנו ראינו את הסרטים של "ארץ חדשה"  וכולנו צריכים לחשוש מההיתכנות שמבחינתם של טייקונים מסויימים, ממשלה חלשה יותר היא ממשלה טובה יותר (והדברים אינם מכוונים לטייקון פלוני או אלמוני. איש יבחר בטייקון היקר ללבו). "אבל באירופה באמת יש ממשלות קטנות יותר" יתעקש הקורא שיסתמך על הנתונים שהובאו בכתבה למעלה. במבט ראשון, קורא יקר, זה באמת נראה ככה. אבל כשמשווים, כדאי להבין למה משווים. השאלה הראשונה היא האם מדובר במדינה פדרטיבית או מדינה אוניטארית ? פדרציה היא יישות המורכבת מאיחוד של מדינות או איזורים השולטים בעצמם, המאוחדים על ידי שלטון מרכזי. דוגמאות קלאסיות לפדרציות הן ארה"ב, גרמניה הודו ואוסטרליה (אבל יש הרבה דוגמאות אחרות). ישראל היא מדינה אוניטארית. ברור לכל מתבונן מהצד שכל השוואה בין גודל ממשלה של פדרציה ושל מדינה אוניטארית, בלי להתייחס להבדלים בחלוקת האחריות של הממשלה, היא מגוחכת. אז מספר השרים בקבינט הגרמני לא באמת אמור לשנות למי שמבקש לתכנן את גודל הממשלה הישראלית. דוגמאות כמו צרפת ואיטליה הן הרבה יותר רלוונטיות, לכאורה. כשמביטים על מבנה הקבינט של איטליה, חשוב לזכור את המבנה המינהלי של האיזורים והפרובינציות באיטליה, שהופך אותה לcase-study מעניין של שלטון אוניטארי, ששונה במבנהו וטבעו מהמבנה הדו-ראשי המוזר של השלטון המרכזי הישראלי (שמתקצב, שולט, חובט ומתנער מהשלטון המקומי בצורה שנדמה לי כי אין לה זהה בעולם). ההבדלים בין השלטון המרכזי הישראלי והאיטלקי יכולים להסביר כיצד נשלטת איטליה על ידי קבינט של 12 שרים. הדמיון בין ישראל לאיטליה יכול להסביר מדוע באיטליה הממשלה מורכבת מ-18 שרים. 6 הנוספים הם שרים בלי תיק. כשמביטים במבנה הקבינט של צרפת קל ליפול שולל אחרי הפערים בין תפקידי שרים בכירים לתפקידים של שרים מתמחים ולבקש לתרגם את זה לטרמינולוגיה הישראלית של שרים וסגני-שרים, אבל קל להבין את הפערים כשרואים את הגדרות התפקידים בפועל, למשל בקבינט הנוכחי, בראשות ז'אן-מארק איירו שהוקם בידי הנשיא, פרנסואה הולנד, בו יש בסה"כ 34 שרים. כל האמור לעיל לא בא לומר שדווקא ניהול מדינת ישראל מצדיק ממשלה של 18, 32 או 50 שרים. ברור שבישראל יש רעה חולה של יצירת משרות שר לצרכים קואליציוניים. אבל אם מבקשים שההכרעה בשאלה כמה שרים יהיו בממשלה תתבסס על מינהל תקין ולא על שיקולים פוליטיים גרידא, צריך להבין מהו מינהל תקין, והבנה כזו מחייבת ירידה לפרטי-פרטים, בצורה ואופן שהתקשורת הישראלית לא אוהבת לעשות. 
ולמרות כל הרגיל והשגרתי, בכל זאת יש חדש תחת השמש - ראש אגף התקציבים באוצר הדיח את סגנו האחראי על היבטי המאקרו של תקציב 2013-2014 מהובלת הנושא. אגף התקציבים באוצר, למרות נאו-ליברליותו הבלתי-מתפשרת, היה גם אחד האיים של מקצוענות בלתי-מתפשרת בשירות-המדינה הישראלי. כידוע לכולנו, לאגף יש משימה לא-קלה: לסתום חור בתקציב בדמות גרעון מובנה, בגלל קיצוצי-המסים של השנים הקודמות, לעשות זאת בקיצוצים ולא בהעלאת-מיסים, ולעשות זאת באופן שלא יציג את הפוליטיקאים הממונים ככלי-ריק.  חלק מהפקידים השותפים לאחריות לתקלה בדמות גרעון גדול ולא-מתוכנן כבר לא שם, ואולי יהיו מי שיטענו שזה לא במקרה, אבל חוסר-ההצלחה של אנשי אגף התקציבים לאחד שורות בימים קשים, הרי-סכנה לכלכלת-המדינה, הם אות-קלון לאגף, וסימן אזהרה לכולנו. 

26.1.2013

פיצוץ מסתורי בפורדו באיראן ?

החדשות בתקשורת הישראלית והתקשורת הזרה על פיצוץ עז באתר התת-קרקעי לפיתוח הגרעין בפורדו שבאיראן, לא-מאומתות כטבען של חדשות כאלה, מלמדות שיש מי שפועל גם בלי לדבר. האם זו ישראל, ארה"ב, מדינה מהמזרח-התיכון, מדינה אחרת או קבוצת מדינות, או שמא בכלל תקלה מקומית שהתפתחה לאסון ? לכל אחד דעותיו וניחושיו. 

אבל אם אכן מדובר בפעולה מתוכננת על ידי גורם זר, אי-אפשר שלא להוריד את הכובע בפני מי שמסוגל לבצע פעולה בהיקף הזה, ולא לדבר על זה. ממש מתחשק לקוות שזו אכן ישראל, ושבנימין נתניהו יודע גם לשתוק מתי שצריך. אבל השתיקה איננה אחת מתכונותיו התרומיות של האיש. 

כך, או כך, לכל מי שחושב שמדובר בסוף הסיפור, נציע לעיין בערכים הויקיפדיים על תוכנית הגרעין של איראן  ועל המתקנים הגרעיניים באיראן. עיון כזה יכול להזכיר שגם אם יהיו הצלחות רבות לאורך הדרך, במורד הישורת, ייתכנו רק אחד משני מצבים - 
  1. איראן תוותר על תוכנית-הגרעין שלה. 
  2. העולם, המזרח-התיכון, ואנחנו נצטרך ללמוד כיצד לחיות עם איראן גרעינית. 

25.1.2013

על תזה מופרכת ותוצאה טכנית

עם פרסום תוצאות האמת הסופיות של הבחירות (עוד נותרו אפשרויות לערעורים אבל ספק אם הם ישפיעו מהותית על חלוקת המנדטים), אפשר לשמוע תזות כאלה ואחרות. 
שתיים מהן נשמעו לי מופרכות מספיק כדי להצדיק פוסט - 
  1. ארי שביט מ"הארץ" סבור כי "שיכרון הכוח של המתנחלים ושל הלאומנים המאיס אותם על הציבור, ואיפשר לכוכב טלוויזיה חסר ניסיון ממשלי להעביר ארבעה-חמישה מנדטים קריטיים מגוש הימין לגוש המרכז."
  2. אחרים חשבו שזה כרטיס צהוב לליכוד או  סטירת-לחי שניתנה לנתניהו מאת הציבור. 
 לכאורה, התזה של שביט היא  מתבקשת בהתחשב בעלייתה של "יש עתיד". למעשה, מדובר במסקנה חסרת-בסיס, שמתעלמת מתהליכים שאין הרבה בינם לבין דמיונו העשיר של הכתב, ונותנת קרדיט לדמויות הלא-נכונות. 

זו תוצאה טכנית של צירוף של שתי החלטות אומללות ביותר של נתניהו:
  1. האיחוד עם ישראל ביתנו 
  2. קבלת המותג של "המנצח הודאי" של הבחירות.
האיחוד, בדומה לאיחודים אחרים בעבר, הוביל לירידה בעוצמת הכוח של הגוש המאוחד. בדרך-כלל, נדרשו 2-3 מערכות בחירות כדי שזה יקרה. הפעם, העובדה שנתניהו שידר הסכמה עם סברת התקשורת כי נצחונו מובטח, אפשרה לבוחרים לפעול ממש כמו בתקופת שני הפתקים - הם הרי ידעו את זהות ראש-הממשלה ממילא, ולכן יכלו להצביע כרצונם.
ומה הם רצו ? להצביע לרשימה שברור להם מה היא אומרת. לא מין ערב-רב מבולבל כזה של ליכוד שהוא אולי מסורתי וניצי ואולי לא יחד עם ישראל-ביתנו החילונית שדרכה המדינית לא-לגמרי-ברורה למי שנאמן לארץ ישראל.
מישהו שדיבר ברורות - כמו נפתלי בנט ולבית היהודי. כמו יאיר לפיד ויש-עתיד. 
מישהו שהשמיע קול ברור בנושאי חברה ופנים, יחד עם עמדה ברורה וישירה בנושאים מדיניים. 

הפיצול שרואים בבחירות האלה, שמזכיר מאוד את הפיצול שהביאה עלינו תקופת שני הפתקים, הוא תוצאה ישירה של שני המהלכים האלה. מבחינה מדינית, אי-אפשר להצביע על שינויים מהותיים בעמדתם של אזרחי ישראל. לא לטובה, ולא לרעה.

את השינוי הזה תצטרך הנהגת ישראל להוביל, ברגע שתחליט באיזו דרך תבחר - זו של "הבית היהודי" או זו של "יש עתיד". 

ומי שתמה מאיפה הגיעו המנדטים של יאיר לפיד, נזכיר שהיתה כאן פעם רשימה שקראו לה "קדימה".
כמה מנדטים היו לה בכנסת הקודמת ובזו שלפניה ? 28 באחרונה. 29 בזו שלפניה.
כמה מנדטים יש למפלגות המרכז "יש עתיד", "התנועה" ו"קדימה" עצמה ? 19, 6 ו-2. סה"כ 27 מנדטים.

נ.ב
רוצים לדעת סטירת-לחי מהי ? תיזכרו כמה מנדטים קיבל הליכוד בראשית נתניהו בבחירות 2006

ולנוחות כל המבקשים לשחק בהרכבות והשוואות, תמצית מפת המנדטים בכנסת הקודמת והנוכחית: 
בכנסת הקודמת:

שמאל: בל"ד (3), חד"ש (4), רע"ם-תע"ל (4), מרצ (3), העבודה (13) : סה"כ 27 מנדטים
חרדים: יהדות התורה (5), ש"ס (11) : סה"כ 16 מנדטים
מרכז: קדימה (28) : סה"כ 28 מנדטים
ימין: הבית היהודי (3), האיחוד הלאומי (4), ישראל ביתנו (15), הליכוד (27): סה"כ 49 מנדטים

בכנסת הנוכחית:
שמאל: העבודה (15), מרצ (6), רע"מ-תע"ל (4), חד"ש (4), בל"ד (3) : סה"כ 32 מנדטים
חרדים: ש"ס (11), יהדות התורה (7) : סה"כ 18 מנדטים
מרכז: יש-עתיד (19), התנועה (6), קדימה (2) : סה"כ 27 מנדטים
ימין: הליכוד-ביתנו (31), הבית היהודי (12) : סה"כ 43 מנדטים

23.1.2013

הדיווח על ירידתם מוקדם מדי

מפתיע לקרוא הספדים בתקשורת על מעמדן של המפלגות החרדיות דווקא אחרי מערכת בחירות בה הגיעה יהדות התורה לשיא של מנדטים (7), וש"ס הצליחה לשמור על כוחה למרות שתי מפלגות חדשות שקמו וניסו לפצל את קהל בוחריה (כוח להשפיע, עם שלם; שתיהן לא עברו את אחוז החסימה). 

כל הסובר שבנימין נתניהו יאמץ אל לבו את יאיר לפיד תוך נטילת סיכון בנוגע ליחסיו עם ש"ס ועם יהדות התורה, איננו מבין נסיון פוליטי מהו. "יש עתיד" נמצאת כאן כעת אבל לך תדע מה יהיה איתה בעוד שנתיים ובעוד בחירות.
ש"ס ויהדות התורה היו ויהיו.

נתניהו יודע את זה, וכל קואליציה שהוא יקים, תקיים קשר ישיר או עקיף עם ש"ס ויהדות התורה (בדומה לקשר העקיף שקיימה הקואליציה של קדימה בראשות אולמרט). הקשר הזה ימנע כמובן את הגשמת חלומותיהם הרטובים של מצביעי וחברי "יש עתיד", ויביא לכך שכל פתרון בסוגיות של דת ומדינה ושוויון בנטל לא יהיה בכפייה.

חושבים אחרת ? אולי כדאי שתיזכרו בקדנציה של אביו של יאיר לפיד, טומי לפיד ז"ל כמנהיג שינוי. אז הקואליציה היתה בלי ש"ס ויהדות התורה. זוכרים איזשהם הישגים שעמדו במבחן הזמן של שינוי בנושאי דת ומדינה ? זוכרים מה היה גורלה של אותה קואליציה ? מה היה גורלה של אותה שינוי ? 

אל תבינו אותי לא נכון. אני מאמין שאפשר להביא לשינוי בסוגיות של דת, מדינה ושוויון בנטל. אבל מדובר במהלך מורכב ביותר, ואם הוא יתחיל בהערכת-חסר של הגורמים המגנים על הסדר הקיים, הוא בוודאי נדון לכשלון. 

לפיד אומר לא לגוש חוסם, ויורה לעצמו ברגל


מצד אחד - זה ברור. עם מפלגת מרכז כה גדולה, הוא חייב להיכנס לקואליציה. אחרת היא עלולה להתפורר לו בידיים תוך שנה. 

מצד שני - ההשלכה הזו לכל-רוח של מנוף לחץ אפקטיבי כנגד בנימין נתניהו, ההתנכרות לאפשרות שיתוף-פעולה יצירתי בנושאים של קירבה אידיאולוגית עם מפלגות המרכז-שמאל האחרות ועם המפלגות הערביות (גם הם אזרחים, מר לפיד), וההצהרה כי פניו לקואליציה, משמעותה פשוטה: עמדתו במו"מ הקואליציוני, כבר עתה, גרועה יותר משל הצד השני.

את זה יאיר לפיד הצליח לעשות במו ידיו, פחות מ-24 שעות מאז שזכה ל-19 מנדטים מאזרחי ישראל. 

יתרה מכך, האפשרות שבכל זאת, למרות דברים די ברורים שאמר בעבר, הוא מאותת שהוא עשוי להיכנס לממשלת ליכוד-ביתנו, ש"ס ומפד"ל, בלי שותפים אחרים מהמרכז או מהשמאל, מעידה על לחץ מסוים. הייתכן שכובד האחריות שהטילו 19 המנדטים על כתפיו גורם לו, כבר עתה, לפיק ברכיים ? 

מבין התפקידים המוזכרים כאלה שיוצעו ללפיד, היו שניים מעניינים במיוחד -

  1. שר החוץ, תפקיד אותו אולי לפיד יוכל למלא היטב, אך שאינו עומד בקנה אחד עם מחוייבותו המוצהרת לשיפור מצבו של המעמד הבינוני בישראל. 
  2. שר האוצר, הצעה מעניינת של  אביגדור ליברמן. הצעד השנון והערמומי הזה, שקשה להאמין שלא תואם בין ליברמן לנתניהו מראש, מציב את לפיד לפני פיתוי אדיר וסיכון אדיר - 
  • בהסכם קואליציוני נכון, זה עשוי להיות תפקיד חייו של יאיר לפיד.אבל בלי השינויים המתבקשים בבירוקרטיה ובסמכויות המשרדים, שר האוצר לפיד עלול למצוא עצמו כפוף לשר-העל נתניהו, ממלא את הוראותיו, ונושא באחריות לתוצאות העגומות במקום האחראי האמיתי, ממש כמו יובל שטייניץ. לא רק הסמכויות ישפיעו. תקציב, כזכור, מאשרים לא רק בממשלה אלא גם בכנסת. בגלל זה נאלץ נתניהו ללכת לבחירות מוקדמות. כך שגם על תכני-המדיניות צריך יהיה להסכים, עם כל השותפות לקואליציה. העובדה שלפיד הוא נאו-ליברל, בדומה לנתניהו, איננה מספיקה, נוכח מציאות בה ההכנסות אינן מספיקות לכיסוי ההוצאות, והשותפות לקואליציה אינן תמימות-דעים לגבי ההוצאות החשובות יותר והמיותרות יותר.
  • אם לא יידע לעגן את מחוייבות הקואליציה לתמוך במדיניות הכלכלית שלדעתו תוביל את המשק לשגשוג ממנו ייהנו אזרחי-ישראל כולם, לפיד עוד עשוי למצוא עצמו מתוייג, מזוהה ונזכר בתור שר-אוצר כושל ושנוא, וזאת בגין מצב כלכלי שירש אך לא הוא יצר. 

התנהלותו הראשונית של לפיד מטילה ספק גדול ביכולת שלו להתמודד עם המורכבות הפוליטית הזו בהצלחה. הייתכן כי הוא הצליח מוקדם מדי ? מהר מדי ? הגיע גבוה מדי ? 

חובת ההוכחה עליו. 

מבט אל מאחורי תוצאות האמת - ואמת מעניינת בצדו

כשמביטים על תוצאות האמת (הזמניות, יש להזכיר - קולות המעטפות הכפולות טרם נספרו), חשוב להבין את מה שקורה מאחורי-הקלעים.

דרך החישוב מפורטת באתר ועדת הבחירות המרכזית. בפוסט הזה אדגים את יישומה בפירוט. ה-Internals (התהליכים הפנימיים) של חישוב התוצאות יכולים ללמד כל מצביע ומצביעה שיעור חשוב, שאם לא יועיל כבר לבחירות 2013, יוכל להועיל לבחירות הבאות (שעשויות להגיע מוקדם מכפי המתוכנן). 

תוצאות ספירת כל הקולות, למעט המעטפות הכפולות, על פי אתר ועדת הבחירות המרכזית הן -
רשימה סימן אחוז מכלל הקולות הכשרים 
מספר הקולות הכשרים 
הליכוד - ישראל ביתנו מחל 23.25%
832,099
יש עתיד פה 14.19%
507,879
העבודה אמת 11.45%
409,685
ש"ס שס 8.83%
316,151
הבית היהודי טב 8.76%
313,646
יהדות התורה ג 5.31%
189,931
התנועה צפ 5.02%
179,818
מרצ מרץ 4.59%
164,150
הרשימה הערבית המאוחדת עם 3.80%
135,830
חד"ש ו 3.12%
111,685
בל"ד ד 2.66%
95,312
קדימה כן 2.09%
74,735
עוצמה לישראל נץ 1.73%
61,825
עם שלם ץ 1.20%
43,095
עלה ירוק קנ 0.98%
35,109
כח להשפיע פז 0.75%
26,744
ארץ חדשה ז 0.74%
26,331
הישראלים יק 0.52%
18,687
הבאתי בטבלה את כל הרשימות שהשיגו יותר מחצי אחוז מקולות הבוחרים. הרשימה הבאה אחרי הישראלים, "הירוקים והצעירים" השיגה רק 0.21% מקולות הבוחרים - 7,510 קולות. הבאות אחריה השיגו אף פחות.

אחוז החסימה עומד היום על 2% מסך הקולות הכשרים שניתנו לכלל המפלגות. כלומר, נכון לידוע כעת, "קדימה" עוברת את אחוז החסימה. הבאות אחריה ברשימה - לא.

חישוב המנדטים נעשה על פי סך הקולות הכשרים שניתנו למפלגות שעברו את אחוז החסימה. נכון לידוע כעת, הסך הזה עומד על: 3,330,921 קולות.

כשמחלקים אותם ל-120 מנדטים, מקבלים את המודד הכללי, העומד נכון לעכשיו על: 27757.675 קולות.
עבור כל מפלגה שעברה את אחוז החסימה נחלק את מספר הקולות הכשרים שקיבלה במודד הכללי, נתעלם מהשארית, והמספר השלם הוא מספר המנדטים בו זכתה המפלגה, בחלוקה הראשונה -

הרשימה    מספר המנדטים בחלוקה הראשונה 
הליכוד - ישראל ביתנו 29
יש עתיד 18
העבודה 14
ש"ס 11
הבית היהודי 11
יהדות התורה 6
התנועה 6
מרצ 6
הרשימה הערבית המאוחדת 4
חד"ש 4
בל"ד 3
קדימה 2

בשלב זה, חדי-העין ישימו לב, חסרים קצת מנדטים (בגלל ההתעלמות מהשארית). סך-הכל חולקו 113 מנדטים.

נשארו לנו 7 מנדטים לחלוקה, המכונה החלוקה השניה. יש כל מיני דרכים תאורטיות אפשריות לחלקן.
הדרך המקובלת בישראל קרויה על שם חברי-הכנסת שהובילו את קבלתה (יוחנן בדר מגח"ל ואברהם עופר מהמערך) - חוק בדר-עופר (בלע"ז היא מוכרת כ-Hagenbach-Bischoff system). בוודאי לא תתפלאו לשמוע שהיא מיטיבה עם הסיעות הגדולות. לכל סיעה קובעים "מודד רשימה" שנקבע על פי היחס בין מספר הקולות שקיבלה למספר המנדטים שקיבלה. זוהי משוואה שמדרגת את הרשימות בהתאם לסך הקולות שהן קיבלו ומנסה לקבוע מי זו שתשלם את "מחיר" הקולות הגבוה ביותר עבור המנדט הנוסף.



    מספר הקולות שקיבלה הרשימה
מודד   =
  _________________________________

     ( מספר המנדטים שקיבלה הרשימה + 1 )




אחרי כל "הענקת" מנדט מחשבים מחדש את המודדים, ומעניקים את המנדט הבא לרשימה בעלת המודד הגבוה ביותר. מאחר והענקת מנדט נוסף מגדילה את המכנה של המשוואה, משתנה זהות הרשימה "הזוכה", בהתאם, כשהסיכוי של מי שכבר קיבלה יורד והסיכוי של הבאות בעקבותיה-  עולה.

כסוג של פיצוי לרשימות הקטנות, שיאפשר להן להיות תחרותיות (למדי) גם בשיטה הזו, נקבעה האפשרות של הסכמי-עודפים: שתי רשימות יכולות לסכם ביניהן שלצורך החלוקה השניה של המנדטים - של השאריות - יחושב להן מודד "בשותף". לאחר מכן יחושב המודד לכל אחת בנפרד, וזו בעלת המודד הגבוה יותר, תזכה במנדט. ואכן רשימות רבות התקשרו בהסכמי עודפים לקראת הבחירות לכנסת ה-19:
קדימה, לצערה נאלצה להשתתף בחלוקה השניה ללא פרטנרית, מאחר ו"עם שלם" לא עברה את אחוז החסימה (זו הזדמנות נוספת להזכיר שכל הדיון בפוסט הזה הוא על הנתונים לפני פרסום הקולות שבמעטפות הכפולות). אבל לפחות היתה לה הזדמנות להשתתף, בניגוד ל"דור בוני הארץ" ול"צדק חברתי" שלא עברו את אחוז החסימה כלל.


ומהתאוריה אל הפרקטיקה:
רשימות עם/בלי הסכמי עודפים  חלוקה 1 חלוקה 2 חלוקה 3 חלוקה 4 חלוקה 5 חלוקה 6 חלוקה 7
הסכם רשימת הליכוד ישראל ביתנו עם רשימת הבית היהודי. 27,945 27,945 27,945 27,280 27,280 26,645 26,645
הסכם רשימת ש"ס עם רשימת יהדות התורה. 28,116 28,116 26,636 26,636 26,636 26,636 26,636
הסכם רשימת התנועה עם רשימת מרצ. 28,664 26,459 26,459 26,459 26,459 26,459 26,459
רשימת העבודה עם רשימת יש עתיד. 27,805 27,805 27,805 27,805 26,987 26,987 26,987
הסכם רשימת חד"ש עם רשימת בל"ד. 25,875 25,875 25,875 25,875 25,875 25,875 25,875
ללא הסכם
קדימה  24911.7 24911.67 24911.67 24911.67 24911.667 24911.67 24911.67
הרשימה הערבית המאוחדת  27166 27166 27166 27166 27166 27166 22638.33

ומכאן, רשימת הזוכות בכל סיבוב חלוקה (מודגשות ב-Bold בטבלה עצמה):
חלוקה 1: התנועה+מרצ
חלוקה 2: ש"ס עם יהדות התורה
חלוקה 3: הליכוד-ישראל-ביתנו עם הבית היהודי 
חלוקה 4: העבודה עם יש עתיד. 
חלוקה 5: הליכוד-ישראל-ביתנו עם הבית היהודי
חלוקה 6: הרשימה הערבית המאוחדת. 
חלוקה 7: העבודה עם יש עתיד.

ובשלב הזה יש לחלק את השלל בין הזוכות על פי ההסכמים:

התנועה+מרצ - מנדט אחד 
התנועה  מרצ
25688.28571 27358.33333
ומרצ זוכה במנדט.

ש"ס עם יהדות התורה - מנדט אחד 
ש"ס יהדות התורה 
26345.91667 27133
ויהדות התורה זוכה במנדט.

הליכוד-ישראל-ביתנו עם הבית היהודי - 2 מנדטים (חלוקות 3,5)
מנדט 1 
הליכוד ביתנו הבית היהודי 
27736.63333 26137.16667
הליכוד זוכה במנדט הראשון.
מנדט 2 
הליכוד ביתנו הבית היהודי 
26841.90323 26137.16667
והליכוד זוכה גם במנדט השני.

הרשימה הערבית המאוחדת - מנדט אחד 
מאחר והמודד שהקנה לה את המנדט הזה הושג ללא כל הסכם עודפים, אין צורך בחישובים נוספים.

העבודה עם יש עתיד - 2 מנדטים (חלוקות 4,7)
מנדט 1
העבודה יש עתיד 
27312.33333 26730.47368
העבודה זוכה במנדט הראשון.

מנדט 2
העבודה יש עתיד 
25605.3125 26730.47368
יש עתיד זוכה במנדט השני.

והתוצאה הסופית, בהשוואה לראשונה; אותה תוצאה סופית של החלוקה השניה, שהיא נכון לעכשיו, תוצאות האמת של הבחירות לכנסת ה-19:


רשימה מנדטים אחרי חלוקה ראשונה מנדטים אחרי כל החלוקות 
הליכוד - ישראל ביתנו 29 31
יש עתיד 18 19
העבודה 14 15
ש"ס 11 11
הבית היהודי 11 11
יהדות התורה 6 7
התנועה 6 6
מרצ 5 6
הרשימה הערבית המאוחדת 4 5
חד"ש 4 4
בל"ד 3 3
קדימה 2 2


אז זה היה המבט על החישובים הפנימיים שייצרו את תוצאות האמת.

אם לא התחברתם להסבר המפורט שלי, אבל מאוד רוצים לראות דוגמאות לדרך בה מחלקים את המנדטים, אפשר למצוא בהסבר של ועדת הבחירות המרכזית לבחירות האלה הדגמה לגבי הכנסת ה-18 , וועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18 הותירה אחריה הדגמה לגבי הכנסת ה-16.

והאמת המעניינת המובטחת
אז מה היה לנו כאן ? התוצאה של תיקו 60:60 בין הגושים נוצרה רק בשעות הבוקר המאוחרות.
בשעות מוקדמות יותר, עת נספר חלק קטן יותר של הקולות, התחלקו המודדים כך ש-8 מנדטים חולקו, מהם שניים הגיעו לליכוד, אחד ליש עתיד, אחד לעבודה, אחד לבית היהודי, אחד לש"ס, אחד ליהדות התורה ואחד לתנועה.

כך נראתה חלוקת המנדטים סביבות 5:00 בבוקר יום רביעי:
הרשימה     מנדטים אחרי חלוקה ראשונה  מנדטים אחרי חלוקה סופית 
הליכוד - ישראל ביתנו 29 31
יש עתיד 18 19
העבודה 14 15
ש"ס 11 12
הבית היהודי 10 11
יהדות התורה 6 7
התנועה 6 7
מרצ 5 5
הרשימה הערבית המאוחדת 4 4
חד"ש 4 4
בל"ד 3 3
קדימה 2 2
באותו שלב היה המאזן 61 מנדטים לגוש הימין ו-59 מנדטים לגוש השמאל.

הנפגעות העיקריות כתוצאה מהשלמת ספירת הקולות  - ש"ס והבית היהודי. המרוויחות העיקריות - מרצ והרשימה הערבית המאוחדת.

המבט הזה על הדרך שבה החלוקה משתנה בהתאם להצטברות ספירת הקולות, שהוא לכאורה חסר-משמעות (בגלל המבט על "חצי עבודה") מאפשר לנו בעצם מבט "וירטואלי" חריף על השאלה כמה קולות משנים.

דיון מדוייק יחייב מבט רחב על הצטברות ספירת קולות כל הרשימות שיפגע בבהירות ולכן אתמקד במפלגה אחת ויחידה - הרשימה הערבית המאוחדת.

בשלב האחרון של הספירה, בין 5:00 ל-6:37 "עלתה" הרשימה מ-133,504 ל- 135,830.
2,326 הקולות הנוספים לרשימה הערבית המאוחדת הפכו אותה לתחרותית יותר בחלוקת בדר-עופר לעומת רשימות אחרות, ואפשרו את התיקו הבין-גושי.
2,326 מצביעים בסך-הכל, הם שהביאו לתוצאה הזו.
הם כמובן נשענו על רבבות מצביעים אחרים, בלעדיהם לא הייתה משמעות להצבעתם, אבל הם אלה שהיטו את הכף.

כשזוכרים כמה מצביעים מהציבור הערבי בוחרים שלא להגיע לקלפי, ורואים כיצד השפיעו אלה שכן טרחו להגיע, אין אלא להכיר בתובנה על כוחו של היחיד בדמוקרטיה המודרנית, הבירוקרטית, ההמונית.

מצביעים בודדים אחראיים למצב הגושים כפי שהוא נראה כרגע.

לולא הגיעו, המפה היתה נראית אחרת. מספיק אחרת, כדי למנוע כמה חלופות פוליטיות שעשויות להיווצר עתה, אם האנשים בידיהם הפקידו מצביעים אלה כוח לא-מבוטל, יידעו כיצד להשתמש בו.

והערה אחרונה
תוצאות האמת הן כאמור זמניות. מחר יגיעו הקולות שבמעטפות הכפולות. חלק הארי - קולות החיילים -ידוע בשונות מסויימת לעומת כלל האוכלוסיה. אני נוטה לשער שהחיילים, בהיותם צעירים, ידגימו את אותן מגמות שלא התבטאו בסקרים בצורה טובה. אם אני צודק, קולות החיילים ישברו את התיקו הבין-גושי, באופן שיצער מאוד את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שכן הוא יחליש את הליכוד-ביתנו, ויחזק את יש עתיד, הבית היהודי וכנראה גם מפלגות נוספות. צריך לזכור ששינויים אחרים, אפשריים תאורטית, הם שקדימה לא תעבור את אחוז החסימה אחרי קולות החיילים ושמפלגה אחת לפחות שלא עברה את אחוז החסימה, כן תעבור אותו. את האמת נדע רק לאחר הספירה, כשיתברר לכולנו מה היה שיעור השתתפות המצביעים מקרב החיילים, ואת מי הם העדיפו.


עדכון, 24/01/2013:
לאחר ספירת המעטפות הכפולות, איבדה הרשימה הערבית המאוחדת מנדט אחד, והבית היהודי זכתה בו. הליכוד-ביתנו קיבלה 31 מנדטים, יש עתיד 19 מנדטים, העבודה 15 מנדטים, ש"ס 11 מנדטים, יהדות התורה 7 מנדטים,התנועה 6 מנדטים, מרצ 6 מנדטים, חד"ש 4 מנדטים, בל"ד 3 מנדטים וקדימה 2  מנדטים. הערכתי לגבי נטיית קולות החיילים התבררה כצודקת חלקית - מצד אחד הבית היהודי התחזקה, מצד שני גוש השמאל נחלש, והתיקו הבין-גושי נשבר באופן שכנראה משמח את ראש הממשלה (אך אולי פחות את רעיית ראש הממשלה, בהתחשב ברגשותיה המדווחים בתקשורת כלפי ראש הבית היהודי, נפתלי בנט). ועדיין, בעינה עומדת האמת - אזרח/ית שלא הגיע/ה להצבעה, ויתר/ה על הזדמנות לעצב את המפה הפוליטית של המדינה בה הוא/היא חי/ה. אם זמן הוא המצרך היקר ביותר, כיצד אפשר לוותר על 3 - 4 שנים בהן יהיה במדינתך שלטון המתאים לאידיאות ולערכים שלך  ?

אפשר למצוא את תוצאות האמת באתר ועדת הבחירות המרכזית

תוצאות האמת של בחירות 2013

כבר אין לכם סבלנות לדעת מהן תוצאות האמת של בחירות 2013 ?
רוצים לראות מה התוצאות של הבחירות ביישוב שלכם ?
מבקשים לדעת מה היו התוצאות של ההצבעה בקלפי שלכם ? 

ועדת הבחירות המרכזית העלתה אתר בו ניתן לראות את תוצאות האמת לבחירות לכנסת ה-19, בהתאם לקלפיות שנספרו עד כה:


כן ! אפשר לראות את ספירת הפתקים תוך כדי שהיא מתבצעת, ולראות כיצד הולכות ומתבהרות תוצאות האמת, לאט-לאט...

דבר אחד ברור לכל מי שמעיין בתוצאות האמת במהלך הלילה הארוך הזה - הולך ונוצר הרושם שלא רק הסקרים, אלא גם המדגמים לא דייקו. לזכותם של המדגמים - הם לפחות לא השפיעו על שיקול-דעתם והצבעתם של אזרחים, אבל גם הם שלחו מתמודדים ומצביעים לא-מעטים לשנת-לילה עצובה מוקדם מדי, וללא ביסוס מספיק.

והערה אחרונה: חשוב לזכור שתוצאות האמת הסופיות יוודעו רק אחרי ספירת המעטפות הכפולות (חיילים, ימאים, נציגים בחו"ל, אנשים עם מוגבלות, חולים, אסירים). זו, אם ללמוד מהבחירות הקודמות, תסתיים רק במהלך יום חמישי. אומנם מדובר בכמה אחוזים ספורים מכלל המצביעים, אך מאחר וקיימים הבדלים בדפוסי-ההצבעה לעומת האוכלוסיה הכללית (בעיקר של חיילים), ייתכנו שינויים של מנדט לפה או מנדט לשם (ב-2006 נוסף מנדט לקדימה, מנדט לליכוד ומנדט למרצ  על חשבון רע"ם-תע"ל, ש"ס וישראל ביתנו; ב-2009 לעומת זאת, התוצאות נותרו כפי שהיו לפני ספירת המעטפות הכפולות; בניגוד לדימוי הציבורי, אין נטיה כזו או אחרת למצביעי המעטפות הכפולות). התוצאות הסופיות יועברו לנשיא ב-30 בינואר.  עדיין תיוותר אפשרות לערעורים.

בהתחשב במאזן גושי הימין והשמאל - לגוש הימין 61 מנדטים ולגוש השמאל 59 מנדטים, נכון לזמן כתיבת דברים אלה - נראה שהמתח יעמוד על כנו לפחות עד יום חמישי. 

22.1.2013

ערב של מדגמים - בחירות 2013

ואלה המדגמים של ערוצי הטלוויזיה, נכון ל-22:00: 

ערוץ 10  ערוץ 2 ערוץ 1 
הליכוד-ביתנו 31 31 31
יש עתיד  18 19 19
העבודה  17 17 17
ש"ס  13 12 11
הבית היהודי 12 12 12
יהדות התורה  6 6 6
התנועה  6 7 7
מרצ 6 7 7
חד"ש 5 4 3
רע"מ תע"ל 4 3 3
בל"ד 2 2 2
עוצמה לישראל 0 0 2

הערה שחשוב לזכור: המדגמים נסגרים לרוב ב-20:00. זה אומר שיש עוד שעתיים של מצביעים שלא נדגמו. זה יכול להשפיע לכל אחד מהכיוונים, גם כשפועלים תחת ההנחה שהמדגם מדוייק ב-100%, ולמיטב זכרוני, תמיד - אבל תמיד  - היו סטיות של מנדט-שניים לכל הפחות, ולעתים הרבה יותר.

התוצאות, נכון לעכשיו, הן מאוד קרובות במבחן הגושים:

ערוץ 10  ערוץ 2 ערוץ 1 
גוש ימין 62 61 62
גוש שמאל  58 59 58
חרדים-דתיים 31 30 29
מרכז  24 26 26

המשמעות היא שכל קואליציה שתורכב כאן תהיה שבירה ומורכבת מאוד.

3 הסוגיות המרכזיות עמן לא התמודדה הכנסת היוצאת היו:

  1. הרכבת תקציב חדש נוכח הפרובלמטיקה של הכנסות נמוכות בגלל הטבות המיסים הגדולות שהעניקה ממשלת נתניהו. הפתרון לגרעון הוא או על ידי קיצוצים בשירותים החברתיים (חינוך, בריאות, רווחה) או על ידי העלאת מיסים. 
  2. מדיניות החוץ -  בנוגע לפלסטינים. 
  3. מדיניות הפנים בנוגע לשוויון בנשיאת הנטל בשירות הצבאי ושילוב החרדים בצבא. 

קואליציה שתתמודד בקלות עם סוגיות 1 ו-2 תתקשה מאוד להתמודד עם הסוגיה השלישית. קואליציה שתתמודד בקלות עם סוגיות 2 ו-3 תתקשה מאוד להתמודד עם הסוגיה הראשונה.

וכל זאת, חשוב לזכור, יתנהל תחת הידיעה של הסיעות החברות ב"ליכוד-ביתנו" כי גורלן איננו קשור יחד לעד. המורכבות הזו, על פי המדגמים, משמעותה ליכוד של 20 מנדטים וישראל ביתנו של 11 מנדטים. מצב עגום ביותר כלפי 2 הסיעות, ונסיבות מעניינות מאוד בהרכבת הקואליציה.

"הרעשים" של הימים האחרונים בין הליכוד לשותפות הטבעיות - הבית היהודי וש"ס - כנראה נועדו רק לשיפור עמדתן במו"מ, אבל חשוב לזכור שגם יישוב התחרות בין השותפות האלה לא יהיה פשוט.

בקיצור, אם המצב הנוכחי יישמר אחרי תוצאות-האמת, ממתין לנו  מו"מ קואליציוני מעניין, שבסופו יידרש נתניהו להכריע בין הציבור החילוני לדתי. בעבר הוא בחר לשמור על נאמנות לש"ס. הפעם, המהלך הזה ידרוש ממנו הליכה על חבל דק מאוד, בגלל המחירים שתדרוש "הבית היהודי". לעומת זאת, בחירה במרכז, תחייב הליכה על חבל דק בין "הבית היהודי" לבין "יש עתיד".

נתניהו כמובן יתפלל לתוצאות-אמת "טיפונת" יותר ידידותיות עבורו. ראשי המפלגות במרכז-שמאל יתפללו לשיפורים קטנטנים לטובתם. שינוי של 2-3 מנדטים שייצרו תיקו פוליטי בין הימין לשמאל, יביאו לחזרה אל אמצע שנות ה-80. ממשלת אחדות בין 3 הסיעות הגדולות. האם זה אפשרי ? כנראה רק במהלך קצר-מועד של שינוי שיטת-הממשל או במהלכים שיסטו נחרצות מהבטחות כאלה ואחרות שניתנו לפני הבחירות.

ימים יגידו.

מה שבטוח, מבחינה פוליטית, יהיה מעניין גם אחרי הבחירות.

21.1.2013

שקר הסקר: חלק שלישי (ואחרון)

הבנו. קראנו פוסט אחד ופוסט שני והבנו.
אתה לא אוהב סקרים.
מה עכשיו ? 

בואו נדייק. לא כולם חושבים שסקרים זה דבר רע.
סוקרים, למשל, משוכנעים שהם הכרחיים. אני מבין אותם. אין ספק שהשימוש הנרחב בסקרים מאוד מועיל לסוקרים.
כנראה שגם גופים אחרים נורא רוצים לנהל את ענייניהם בהתאם להערכות והניתוחים של הסקרים. זו בוודאי זכותם.

אבל  בוודאי שאין שום הכרח בפרסומם של הסקרים לציבור הרחב.
החשיפה של הסקרים יותר משהיא מועילה לציבור, היא פוגעת בו, שכן היא מונעת עיצוב דעה על בסיס אידיאולוגיה וערכים. שיח-הסקרים הופך את התהליך הדמוקרטי מתהליך רעיוני, לתהליך צרכני-מצרכי. 

מפלגות אינן מוצרים, ואנחנו האזרחים המצביעים להן, איננו צרכנים. 

ואם כל זה לא היה מספיק, בואו נזכיר רק 3 עובדות אחרונות - 
מנדט שאמרו שיהיה שם הולך לפה, מנדט שאמרו שיהיה של מפלגה פלונית הולך למפלגה אלמונית, ופתאום המפה הפוליטית שונה לגמרי מהתחזית באופן שעשוי היה ליצור דפוסי-הצבעה אחרים - לו רק המצביעים היו יודעים זאת מראש...

אז מה אני מציע ? תתעלמו מהסקרים. תצביעו למי שקרוב אליכם רעיונית וערכית.
ותנו לדמוקרטיה לעבוד. 

שקר הסקר: חלק שני

אז סקר הוא רפש, סליחה שקר ?
לא.  סקר איננו רפש, אלא כלי שימושי בסוגיות רבות.
פרסום הסקרים, לעומת זאת, הוא הזנייה של הכלי הזה למטרות עיצוב המציאות. וזו אחת הבעיות המרכזיות בנוגע לפרסום סקרים פוליטיים,  בעיניי.

אבל זו לא הבעיה היחידה. מה אם למרות כל המאמצים, אין בהם מדגם מייצג של ממש ?

להבנתי, יש 4 סוגי אוכלוסיה שאינם נסקרים כהלכה ברוב הסקרים הפוליטיים הנערכים בישראל. התוצאה היא ש"המדגם המייצג", מייצג פחות ממחצית מאוכלוסיית האזרחים של מדינת ישראל.

לא מאמינים ? בואו נתחיל. 

1. צעירים/לא-שמרנים טכנולוגית
רוב-רובם של הסקרים סוקרים הרבה יותר טלפוניים קויים מאשר ניידים. חלקם מתעלמים לגמרי מטלפונים ניידים. הדבר נעשה במציאות 18% מהציבור כבר איננו מחזיק כלל בקוים נייחים. במציאות בה אנשים רבים לא משתמשים יותר בטלפון הקוי שלהם לקבלת שיחות נכנסות, אלא רק ליוצאות (ואני מכיר כמה וכמה שאינם עונים לשיחות לא מזוהות בקו הביתי שלהם). המשמעות - המדגם "המייצג", מייצג רק 82% מהציבור. גרוע מזה, אם נניח שרוב הציבור שמביע את ההעדפה הטכנולוגית הזו הוא צעיר יותר ונכון יותר לאמץ טכנולוגיות חדשות ולהתנתק מהישנות, יש כאן החמצה משמעותית מאוד של חלק גדול ומסויים מאוד מהציבור הצעיר בישראל. 

קל להבין את הבחירה להתמקד בטלפון הקוי. הרבה יותר זול להתקשר אליו מאשר הטלפון הנייד. המשיבים נוטים יותר לשתף פעולה. ואולי הכי חשוב - הוא מאפשר הרבה מסקנות מועילות על מדגם ג"ג ואתני שאחרת מחייבות הסתייעות במאגרי-מידע שלא קל להשיגם ויש ספק לגבי החוקיות שבשימוש בהם. 
אבל בישראל 2013 יש הרבה יותר טלפונים סלולריים מקויים.  מי שמפרסם סקר בו השיבו מאות נסקרים בטלפונים קויים ומאה לערך בקוים ניידים מתעלם מהמצב הקיים. 
מי שמתעלם מהמצב הקיים, יוצר מדגם לא-מייצג של האוכלוסיה. אולי הוא מפצה על זה בדרך אחרת. 
אולי לא. 
הסברה שלי היא שגם מי שינסה לוודא מדגם מייצג על סמך גיל, כשהוא מסתמך בעיקר על טלפונים קויים בלבד יגיע לתוצאת-מדגם של אוכלוסיה שהיא שמרנית משמעותית מהאוכלוסיה הכללית בכל הנוגע לבחירותיה הטכנולוגיות. ייתכן שיש בכך כדי להאיר על בחירותיה האחרות. 
אם זה המצב, איך אפשר להתייחס ברצינות לסקרים שמתייחסים לסיכויי ההצלחה של רשימות כמו "ארץ חדשה" או "עלה ירוק" ? 

2. הערבים 
לסוקרים נורא נורא קשה לסקור את הציבור הערבי. למה ? יש להם הרבה סיבות. הם מסבירים שחלק מהמשיבים לא רוצים לדבר איתם. אולי בגלל השתייכותם לזרמים שלא רוצים לשתף פעולה. אולי בגלל חוסר אמון. אולי בגלל חשש. יתרה מכך, פעמים רבות מתקבלות תוצאות שונות לסקר זהה אם הוא נערך בקרב הציבור הערבי בשפה העברית או בשפה הערבית. ומכאן המסקנה ההכרחית - שלא תמיד נאמרות להם תשובות אמת בסקרים של הציבור הערבי. הקושי הזה ייצר בעבר את הנטייה להציג את כל הציבור הערבי כבלוק אחד, ומייצר היום נטייה להעדיף פרסום סקרים שנערכים רק בקרב הציבור היהודי. פילוח ערבים זה קשה ויקר, והם הרי בכל מקרה רק 20%, וחצי מהם ממילא כבר לא באים לבחירות.
אבל כשקרוב ל-20% מאזרחי המדינה לא מיוצגים בסקרים המתיימרים לנתח את דעת-הקהל, יש כאן בעיה. הבעיה הזו חריפה במיוחד כשהסקרים האלה מתיימרים לנבא את סיכויי ההצלחה של רשימות כאלה ואחרות שאחוז ניכר של מצביעיהן אמור להגיע מקרב הציבור הערבי. פלא שב-2009 היו סקרים שחזו שבל"ד לא תעבור את אחוז החסימה ? (למי ששוכח, הברית הלאומית-הדמוקרטית קיבלה 3 מנדטים באותן בחירות).
אם זה המצב, אז איך אפשר להתייחס ברצינות לסקרים העוסקים בסיכויי ההצלחה של רשימות כמו חד"ש, בל"ד או דעם ? 

3. החרדים והדתיים
אבל זה לא רק צעירים וערבים. שאלו מי שעוסק בעריכת סקרים, ואל תופתעו לשמוע ש"חרדים הם אוכלוסייה שקשה לסקור, והם לא משתפים פעולה". 
לא מאמינים ? על הסקר הגדול של אתר "כיכר השבת" שמעתם ? לפיו כשליש מהציבור החרדי בכלל מצביע למפלגות חילוניות ורוב הציבור החרדי תומך בגיוס בחורי-ישיבות לשירות צבאי או לאומי. 
גם ההכרעה של ש"ס על אריה דרעי כמנהיג הבחירות התקבלה על פי סקרים שלפחות בינתיים לא מתבטאים בתוצאות ש"ס על פי הסקרים בתקשורת הכללית.
אז איזה סקרים היו הנכונים ואיזה היו המוטעים ?
ואם אי-אפשר לסקור את החרדים, אז למה מתיימרים להגיד שאפשר ?
כ-6% מאזרחי המדינה (8% מהיהודים אזרחי המדינה) מגדירים את עצמם כחרדים. כ-8% מאזרחי המדינה (10% מהיהודים אזרחי המדינה) מגדירים את עצמם כדתיים.
כל זמן שיש יציבות מסויימת בזהות התנועות המתמודדות מקרב הציבור החרדי, אולי אפשר להבין סקרים שהסתמכו בעיקר על מגמות מהעבר. אבל במצב שבו יש תנועות חדשות לגמרי, איך אפשר לסקור אותם בכלל ?
אם זה המצב, איך אפשר להתייחס בסקר לסיכויי ההצלחה של רשימות כמו "עם שלם" או "כוח להשפיע" ? 

4. המתלבטים
אז מה היה לנו עד כאן ? 18% שהמדגם המייצג מחמיץ בגלל הטלפונים הקויים. 20% שהמדגם המייצג מחמיץ בגלל שהם ערבים. 6% שהמדגם המייצג מחמיץ בגלל שהם חרדים. ובואו לא נשכח את המתלבטים.
זה לא שלא מזכירים אותם.
בראשית ינואר 21% עדיין התלבטו. בסקרים האחרונים שנערכו, בסוף השבוע האחרון, נסקרו 15% מתלבטים.
אבל רגע אחרי שמזכירים אותם, מפרסמים סקר שפשוט מתעלם מקיומם.
אולי נעשה כאן שימוש באלגוריתמים מתוחכמים שמנחשים את הההכרעה שלהם על בסיס נטיה, מגמות, והדרך בה פעלו מתלבטים בבחירות הקודמות ?
האם ייתכן שהסטטסטיקה מנבאת את הכרעתם של אלה שעדיין לא יודעים מהי ?
אני בספק.
בכל מקרה, סקר מדוייק היה צריך לומר את האמת - אם 15% מכלל אזרחי ישראל מתלבטים, זה משאיר 18 מנדטים באוויר.
זה לא באמת משנה אם הם מתלבטים בין נפתלי בנט לבין בנימין נתניהו או בין שלי יחימוביץ' לזהבה גלאון או בין חיים אמסלם לאלדד יניב או בין מוחמד ברכה לאסמא אגברייה-זחאלקה.
ממש לא.
אפילו במישור של הסקר הם עוד לא החליטו להטיל את קולם לקלפי, אז איך אפשר לתאר מפה פוליטית שהיא כאילו מוכרעת ? 
אבל לפני שנרוץ קדימה - הבה נדייק. לא מדובר כאן ב-18 מנדטים. הרי ראינו שאלה שנסקרים הם רק 54% מהאוכלוסיה (זוכרים ? צעירים, חרדים וערבים לא באמת נסקרים. בוודאי לא באופן מייצג). מדובר ב-15% מתלבטים מקרב ה-54%.  בסך-הכל 8.1% נוספים מהאוכלוסיה הכללית. 

אז מה היה לנו כאן ? 
"מ-8.1% מתלבטים אתה עושה רעש ?" תשאלו. 
בוודאי שלא. 
אבל בואו נעשה את המתמטיקה:
18% צעירים/לא שמרנים טכנולוגית/חסרי טלפונים קויים
20% ערבים
6% חרדים 
8.1% מתלבטים 
מגיעים יחד ל-52.1% מהציבור. 

חצי מהציבור בכלל לא מגיע לידי ביטוי מייצג בסקרים.
אז אל תקראו להם סקרי דעת-קהל.
ובוודאי אל תדברו על סקרים מייצגים.
קראו להם סקרי חצי-דעת-קהל. הסקרים של אלה שהסכימו לדבר איתנו.
ואם זה המצב, אז אולי סקר של 50,000 אנשים באמצעות דואל הוא יותר מייצג ?

אי-אפשר לדבר על כך שנעשה פיצוי על ידי עבודה שמוודאת שהסקר יהיה מייצג, כאשר רק מחצית האוכלוסיה באמת מיוצגת בו. אוכלוסיות שלמות - חרדים, ערבים ולא-שמרנים טכנולוגית - סובלות מתת-ייצוג דרמטי.
אבל הסקרים האלה מעצבים את תודעת האוכלוסיות האלה.
והן אינן יודעות שאלה בכלל לא האנשים מסביב שחושבים ככה, אלא אנשים אחרים לגמרי. 

שקר הסקר : חלק ראשון

אני לא אוהב את המנהג של פרסום סקרים פוליטיים.
כמו רבים אחרים, אני מעריך שיותר משהם מתארים את המציאות, הם מסייעים לעיצוב שלה.
אתם הרי יודעים את זה בדיוק כמוני - סקרים הם סוג של מכשיר לעיצוב תודעה.
בן-אדם קורא סקר, וחושב שהוא יודע מה האנשים סביבו חושבים.  
אדם שולט בהכנתו וביצועו של סקר, והוא קובע מה "האנשים שמסביב חושבים".

סקרים הם מכשיר קל למניפולציה. 
אדם יחווה אחרת את סדרת השאלות:
1. האם אתה מאמין שאביב-העמים הערבי מסכן את בטחון ישראל ?
2. האם תמכת בהתנתקות מרצועת עזה ?
3. באיזו מפלגה תתמוך בבחירות הקרובות ?

מאשר את סדרת השאלות:
1. האם אתה מאמין שהמאזן הדמוגרפי בין יהודים וערבים בין נהר הירדן לים התיכון מסכן את עתיד מדינת ישראל כמדינת היהודים ?
2. האם תמכת בהסכם השלום עם ירדן ?
3. באיזו מפלגה תתמוך בבחירות הקרובות ?

המניפולציה איננה מסתכמת רק במבנה הסקר. היא גלומה באפשרויות המוצעות לאיש/ה הנסקר/ת. אדם יחווה אחרת סקר
שבו הוא מתבקש לבחור בין רשימת אמצעים להתמודדות עם אלכוהול שהחמור שבהם הוא הגבלת שעות השתייה, מאשר סקר בו האמצעי החמור יהיה איסור מוחלט על ייצור ומכירת אלכוהול.

באופן דומה, כאשר אדם נשאל "לאיזו מהמפלגות הבאות תצביע?" והוא יתבקש להשיב בין 34 מפלגות (כן, זה היה מספר המפלגות המתמודדות בבחירות הלה עד שפרשו "נצח" "עתיד אחד - נלחמים בסם החדש"; עכשיו נותרו 32) לבין מספר אחר של מפלגות, נמוך יותר, שנבחרו בקפידה על ידי מעצב הסקר.

עצם הבחירה אילו מפלגות לסקור ומאילו להתעלם (אולי על בסיס הערכה ראשונית של סיכוייהן ? אולי על בסיס רצון להעניק רוח גבית למפלגות מסויימות ולחבל בסיכוייהן של אחרות ?)  קובעת במידה רבה את הדימוי הציבורי של סיכויי
המפלגות, וכתוצאה מושפעת מאוד נכונות הציבור לתמוך במפלגות כאלו או אחרות.


"אז מה אם סקרים הם מכשיר לעיצוב תודעה ? " נשאלתי לא אחת כשהשמעתי את דעתי.
הרי יש כל-כך הרבה סקרים. לא ייתכן שכולם נשלטים על ידי אותו גורם.
זה בוודאי מתאזן בסופו של דבר.
וחוץ מזה, הסוקרים הרי לא רוצים לצאת פארש. הם מפעילים גם שיקולים מקצועיים.

כל זה אולי נכון, אבל צריך לזכור שיש הבדלים משמעותיים בין מפלגות קטנות לגדולות, ולמפלגות הקיימות יש אינטרסים משותפים: לדחוק החוצה מתחרים חדשים. לכן המפלגות הקיימות יזמינו סקרים שיקראו את המציאות באופן הנוח ביותר להן ובאופן הנוח פחות למפלגות החדשות. זה לא במקרה שכאשר מפלגות חדשות מצליחות להיכנס, דוגמת הגימלאים, הן עושות את זה למרות הסקרים, ולא בגללם. וחשוב מזה - הסקרים לא מאותתים על "מה שאנשים חושבים" רק לציבור הרחב. הם מאותתים גם זה לזה. סוקר שיגיע לתוצאות חריגות בהשוואה לתוצאות חבריו, יהסס מאוד לפרסם אותן. אם יעמדו לרשותו משאבים הוא אולי ירחיב את המדגמים. אם לאו, הוא יתקן את הסקר בהתאם לתוצאות של חבריו.
וכך פועל ההיזון-החוזר.


דוגמא קטנה מהבוקר -
הסקר הפלאפוני הבא שקיבלתי בס.מ.ס הבוקר בו נשאלתי
"למי תצביעו ?
1- ביבי. 2 - שלי. 3 - בנט. 4 - יאיר. 5 - ציפי. 8 - מרצ. 9- מתלבט."
בואו נחשוב ביחד:
כמה מפלגות הוזכרו בו ? אילו מפלגות לא הוזכרו ? באילו שמות נעשות שימוש ? האם השיקול היה רק אורך ההודעה, או שמא גם העובדה ששימוש בשם פרטי משפיע אחרת מאשר שימוש בשם משפחה ? האם הסדר בו הוזכרו השמות הוא מקרי לגמרי ? וגם אם הוא מקרי, האם הוא חסר-משמעות ? ומה בנוגע לסמיכות של שמות מסויימים לצד שמות אחרים ?
ומדוע, אוי מדוע, אין אפשרות של "אחר" ? חושבים שזה במקרה ?
נראה לכם שמי שהכין את הסקר הזה לא הבין מה הוא עושה ?
או שאולי במסווה של סקר מנסים לשחק עם התודעה שלכם ?