13.5.2013

תכנון התקציב החדש כל-כך קשה בגלל...

יובל שטייניץ, השר לנושאים אסטרטגיים, לענייני מודיעין וליחסים בינלאומיים, ולשעבר שר האוצר, הסביר בראיון לגלובס כי "התקציב הוא קשה בגלל שהוחלט על תוספת מאד משמעותית בעקבות המחאה החברתית על צהרונים חינם בכל המדינה, וכשמחליטים לתת יותר שירותים, צריך גם לממן את זה. אין ארוחות חינם".

לרגע התבלבלתי. 


גם אם התגלה לאורך זמן שהרפורמה היתה יקרה יותר מהמוערך, אף אחד לא הפריע לו כשר האוצר לעשות את כל הדרוש כדי לדאוג לתקציב מאוזן. לא היה שום צורך להיכנס לגרעון בגלל הרפורמה הזו. 

כל קו הטיעון הזה, שיש גם עיתונאים שמצטרפים אליו, הוא מגוחך לגמרי.

תקציב המדינה, כמו כל תקציב, מבוסס על הוצאה ועל הכנסה. וממשלת ישראל, לא רק הגדילה הוצאות,  אלא גם הקטינה הכנסות.

חשוב מאוד להבין את זה: עיקר הבעיה שיצרה את הגרעון היא לא הוצאות מופרזות, אלא ירידה בהכנסות. 

כך למשל, כבר בראשית 2013 ידע משרד האוצר לסכם ולדווח לתקשורת כי "הסטייה של הגירעון ביחס לתכנון בתקציב המקורי משקפת בעיקר הכנסות נמוכות מהתחזיות ב-18.5 מיליארד שקל ביחס לתחזית שהוכנה בתחילת 2012 של כ-221 מיליארד שקל (גביית המסים נמוכה ב-10% מהתחזיות) והוצאות הגבוהות מהתכנון בתקציב המקורי ב-2.2 מיליארד שקל."

איך זה קרה ? הביטו על מתווה מס-החברות בישראל. 

תרשים 5 – שיעורי מס חברות
המתווה אומנם נעצר ב-2012 (לא מעט הודות למחאה החברתית, אבל לא רק בגלל, אלא בגלל שהממשלה התבוננה בעצב בארנקה המתרוקן) אבל המצב שנוצר הוא כזה שבו עסקים קטנים ויחידים שכן משלמים מס-הכנסה בישראל משלמים שיעור גבוה הרבה יותר מהכנסתם מאשר החברות הגדולות. אפילו שר האוצר החדש, יאיר לפיד, הודה בכך שחנות נעליים משלמת יותר מסים כשיעור מהכנסתה מהקונצרנים הרב-לאומיים היושבים בישראל.

האבסורד הזה בולט במיוחד כשמביטים על החברות הגדולות במשק אשר שילמו בסביבות ה-3.3% מס. נכון, זה גבוה יותר מאחוז המס שמשלמים מחצית השכירים והעצמאים במשק (שכלל לא מגיעים לסף המס), אבל בהתחשב בגובה ההכנסות מהן נהנות החברות האלה, זה מגוחך. כשמביטים בגרף ההוא למעלה, שמשווה למיסוי במדינות ה-OECD, וזוכרים את סך המס הריאלי המגוחך אותו משלמות הגדולות, מבינים שמה שקרה בקיץ בנוגע לרווחים הכלואים (תוצאה סופית של שיעור מס אפקטיבי שינוע בסביבות 6%, עד כמה שניתן להעריך) הוא פשוט שערוריה. 

וזה לא עוצר רק שם. הכנסות המדינה עברו שינויים דרמטיים בעשור האחרון, כשנתח ההכנסה ממיסוי ישיר הולך וקטן ונתח ההכנסה ממיסוי עקיף הולך וגדל. זה הגיע לזה שב-2011 כבר יכול היה כלכליסט לפרסם את הקביעה החד-משמעית הבאה-  "בשנים 2009-2010 הסכום שגבתה הממשלה מהציבור במסים העקיפים, בעיקר במע"מ, גדול מהסכום שגבתה במס הכנסה". כלומר, בשנים האלה הלך וגדל נטל המס המוטל על השכבות החלשות. מודל המס הישראל הלך והפך לפחות פרוגרסיבי, והשיא קרה בשנים 2010-2012. 

את כל זה הוביל יובל שטייניץ.

והוא האיש שמצביע היום על המחאה החברתית בתור האחראית לגרעון - אותו הגרעון שהוא עצמו יצר בשנותיו כשר האוצר. 

ובל נשכח - כשממשלת נתניהו קיבלה לידיה את כלכלת-ישראל מידי ממשלת אולמרט, אי-אז ב-2009, העולם אומנם היה במשבר כלכלי, אבל ישראל נהנתה מכלכלה במצב מצויין, ותקציב המדינה היה בגרעון כמעט אפס ב-2007 וגרעון של 2.2% ב-2008. את השליטה על התקציב המדינה שטייניץ ונתניהו איבדו. 

אבל הכי קל להאשים מישהו אחר. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה