30.6.2014

הקו המחבר בין שלושה חטופים של היום לשלושה חטופים של אז


המרדף אחרי החוטפים, הרוצחים, יימשך. יום יבוא והם ייתפשו ויתנו את דינם. 

אבל אי אפשר בלי להודות באמת המרה - מותם יכול היה להימנע. 

חשוב לומר את הדברים עכשיו, כשהגופות מוטלות לפנינו. לא לחכות לאחר-כך, כשהקשב הציבורי ינדוד לו אל האירוע האקראי הבא, יהא זה מעלל חדש של שרה נתניהו או מתיחות חדשה מצפון בדמות מדינה איסלמיסטית ההולכת ונרקמת לה באיזורים שפעם היו עיראק וסוריה. עכשיו צריך לדבר. ולהגיד את האמת. והאמת מרה ופשוטה היא: מי שחושב שאלה מהצד השני הנושאים חרבם לפגוע בנו חושב כמונו, מחזיק בערכינו, נאמן לדעותינו, פשוט שכח איפה אנחנו חיים ומול מי אנחנו מתמודדים.

ירי הרקטות הלילה והבוקר לעבר יישובים בחבל עוטף עזה הוא לא סתם טקס מוזר שכזה. מי שמשגר טיל מלא חומר נפץ לעבר יישוב אזרחי לא עושה את זה בתפילה שהטיל לא יפגע בחפים מפשע.הוא עושה את זה במטרה ובכוונה תחילה לפגוע בכמה שיותר אזרחים: נשים, גברים, קשישים וטף. זו התכלית של הטרור. זו דרך החשיבה של הטרור. אין מטרה לא כשרה עבור טרוריסטים, וכל מי שמניח או מדמיין או מקווה שיש קוי משחק פשוט מדחיק את מה שכולנו אמורים לדעת - קו אחד מחבר בין האירוע הטראגי והקשה של חטיפת ורצח שלושת הנערים לפיגועי טרור אחרים לאורך תולדות תקומת עם ישראל בארצו.

נזכיר את הפיגוע במעלות (שהתחיל ברצח של זוג הורים ובנם בן ה-4, התפתח לחטיפת עשרות תלמידים והסתיים בהשלכת רימונים ובירי של החוטפים אל עבר בני הערובה שכתוצאה ממנו נהרגו יותר מ-20 תלמידים. הסיכום הרצחני של הפיגוע היה 27 הרוגים ו-68 פצועים). 

נזכיר את הפיגוע במשגב עם (אותו אירוע קשה בו השתלטו טרוריסטים על בית הילדים בקיבוץ משגב עם, לאחר שרצחו את מזכיר הקיבוץ, סמי שני ז"ל, שניסה לעצור בעדם;  בנסיון הפריצה הראשון של כוחות צה"ל נהרג החובש, איש סיירת גולני, אלדד צפריר ז"ל. רק נסיון הפריצה השני הצליח אבל במהלך נסיונות הפריצה רצחו המחבלים את הפעוט אייל גלוסקא ז"ל. הסיכום הרצחני של הפיגוע: 3 הרוגים ומספר פצועים). 

נזכיר את רצח שלהבת פס, אותו  ירי מכוון, מדוייק וקטלני שביצע צלף פלסטיני לעבר תינוקת רכה. 

ונזכיר ונזכור פיגוע טירור של פעם, שדומה עד כאב לאירוע חטיפתם של השלושה מגוש עציון: השלושה מגבעת עדה - יצחק קרופיק (שהיה בן 19), דוד אוורבוך (שהיה בן 14) ודוד פרנק (שהיה בן 21), בני המושבה גבעת עדה, שיצאו לשדה להעמיס עגלת חציר ביוני 1938. עגלת החציר נמצאה מיותמת ועקבותיהם לא נודעו.רק שנתיים לאחר מכן בעזרת מודיע בתשלום נמצאו הגופות בתוך באר בכפר ערבי וזוהו על ידי קרובי המשפחות. התברר שכנופייה של מרצחים ערבים (ככה קראו להם אז) ארבה להם בשדה, חטפה אותם ורצחה אותם. 

חוט אחד מקשר את גיל-עד, נפתלי, אייל, יצחק, ושני הדוידים, זכרונם לברכה. 

זהו חוט המלחמה הבלתי-נגמרת על זכותם של יהודים לחיות בארץ הזו.

אך למרבה הצער והכאב זהו לא החוט היחיד. השלושה מגבעת-עדה יצאו אל השדה ללא נשק ושמירה, בניגוד להוראות, בתקופת האימים המכונה מאורעות 1936-1939 או המרד הערבי הגדול. אין דרך אחרת להסביר את התנהלותם אז, אלא בכך שהם היו שאננים. 

גיל-עד, נפתלי ואייל יצאו אל הדרך לתפוש טרמפים בהתעלם מהוראות הרשויות, ואין דרך אחרת להסביר את התנהלותם, אלא בכך שהם היו שאננים. 

את השאננות הזו אין להטיל על כתפי המתים. האחריות היא על מי שמנהיג את הציבור, אך לא מצליח להחדיר בו את הדריכות והערנות הנדרשות לעמידה במערכה הארוכה, המתישה, הבלתי-נגמרת הזו, על שיבתו של העם היהודי לארצו.

את המודעות למשמעות השאננות הזו והמאבק בה מצווים לנו המתים. 

יהי זכרם ברוך. מי ייתן והמשפחות ימצאו נחמה. 


11.6.2014

נשיא חדש לישראל

לפעמים לא צריך לאכול כובעים ואפשר פשוט להסיר אותם לכבוד היבחרו של הנשיא העשירי של מדינת ישראל, ראובן ריבלין. 

בתום הסיבוב השני לבחירת נשיא המדינה, זכה ראובן ריבלין שזכה ב-63 קולות; מאיר שטרית זכה ל-53 קולות. 

הרגעים שלקראת הסיבוב השני היו סוערים. בין אנשי הליכוד היה מתח רב סביב הידיעות על פעולת אנשי ראש-הממשלה לטובת שטרית, מועמד "התנועה" (קדימה לשעבר). המצב הזה, בו אנשיו של ראש הממשלה דחקו באנשי הימין להצביע עבור שטרית. זכה לביקורת עזה "בסביבת נתניהו מוכנים שמועמד הליכוד יפסיד והכל בגלל שינאה אישית" וסביר להניח שנזכה לראות עוד ריקושטים בהמשך. 

זהבה גלאון, ראש מרצ, נענתה בתחילה לקריאת דליה איציק והודיעה שמרצ תתמוך במאיר שטרית. מסיבות כאלה ואחרות, שאולי גם גל מחאה פייסבוקי היה חלק מהן, ההודעה השתנתה לאחר מכן לכך שחברי מרצ נהנים מחופש הצבעה. 

כך או כך, בהשוואה לתוצאות הסיבוב הראשון, בו קיבל ריבלין 44 קולות בעוד שיטרית קיבל 31 קולות, אפשר לראות שהתוספת הגדולה יותר בסיבוב השני היתה דווקא של שיטרית. זה הוסיף 22 קולות, בעוד ריבלין מוסיף רק 19. אפשר יהיה להכביר מילים רבות בימים הבאים על הדרך שבה קולות שנחלקו בין דליה איציק, דליה דורנר (ואולי גם דן שכטמן) התפלגו בדרך הזו בין איש המרכז לאיש הימין, אבל בשלב הזה עדיף להתרכז בתוצאה - יש נשיא חדש לישראל. 

הצלחתו - הצלחתנו. 

לקריאה נוספת 

10.6.2014

זה טעים לאכול כובעים: הבחירות לנשיאות אחרי הסיבוב הראשון

האפשרות לעקוב אחרי בחירות חשאיות שהמתמודדים בהן צריכים לשכנע אלקטורט נתון (הכנסת) היא הזדמנות-פז לכל מי שמתעניין בתהליכי-בחירות, תהליכים פוליטיים, ודינמיקות קבוצתיות של בחירה במצב שבו הממון ותקשורת ההמונים אינם המפתחות לנצחון. 

מהבחינה הזו, הבחירות לנשיאות הן תענוג לכל מי שנהנה מעניין כאמור, וגם אני עוקב אחרי הבחירות בחדווה רבה. 

עם זאת, חדווה לחוד, והצורך להודות בטעות לחוד. לא מכבר כתבתי פוסט ובו התיימרתי לחזות את תוצאות הבחירות האלה, וטעיתי, פעמיים: 
ראובן ריבלין אומנם הגיע ראשון בסיבוב הראשון, אבל לא זכה לרוב מוחלט, ולכן יש צורך בסיבוב שני.
לא זאת בלבד שמאיר שטרית לא קיבל מעט קולות, אלא שהוא התגלה כסוס השחור של המירוץ, והגיע שני. 

ראובן ריבלין:  44 תומכים.
מאיר שטרית: 31 תומכים.
דליה איציק: 28 תומכים.
דליה דורנר: 13 תומכים.
דן שכטמן: 1 תומך.

בסך הכל אושרו 117 קולות תקינים. שתי הצבעות נפסלו בשל הצבעה כפולה וחבר הכנסת אברהם פורוש מיהדות התורה לא נכח בהצבעה מאחר והוא נמצא בחו"ל.

ברגעים אלה מתנהלת ההצבעה בסיבוב השני, וינצח בו מי שישיג רוב. בסיבוב הזה, בניגוד לראשון, אין צורך ברוב מוחלט. 
ההתמודדות היא בין ראובן ריבלין לבין מאיר שטרית. 

דליה איציק קראה למי שתמך בה, להצביע בסיבוב השני למאיר שטרית. אם אכן כך יקרה, ייתכן שרובי ריבלין ינחול בפעם השניה ברציפות בה הוא מתמודד על נשיאות המדינה הפסד, שכן אז יזכה מאיר שטרית ל-59 תומכים וכדי שריבלין יגבור עליו, הוא צריך שכל תומכי דורנר, התומכת בשכטמן, ושני המצביעים שקולם נפסל בסיבוב הראשון, כולם יתמכו בו. הייתכן? 

קשה לדעת. שאלת המפתח היא מה יניע את המצביעים. האם הפער האידיאולוגי שבין שטרית לריבלין? ריבלין סובל מכך שדווקא בקרב הקרובים לו בדעותיו ממחנה הימין יש המתנכרים לו, לאור העדפתו אידיאלים של דמוקרטיה על פני אידיאלים אחרים של הימין. לכן אנשים כמו ליברמן, למשל, מתנגדים למועמדותו. האומנם הם יעדיפו את מאיר שטרית על פניו? 

בפוסט הקודם ביססתי את תחזיתי על ההנחה שהכל אישי, ושביחסים האישיים ריבלין, יותר מכל אחד אחר מהמתמודדים, מסוגל לקשור קשר אישי קרוב. האומנם יוכרעו הבחירות האלה לא על אלה שנקשרו בריבלין, אלא על אלה שלמדו לשנאו? 

אני עדיין סבור שריבלין צפוי לנצח, אבל עם שאריות כובע לעוס בפי, אני בהחלט מודע לאפשרות שבתחרות בין ריבלין לשטרית, בכנסת בשליטת קואליציית מרכז-ימין, דווקא המתמודד הימני יותר יפסיד למתמודד המרכזי יותר. 

בעוד זמן קצר נדע. 

בוחרים נשיא לישראל

התקשורת רוחשת תחזיות אחרונות לקראת הבחירות שיתנהלו בכנסת היום בסיומן יבחרו חברי הכנסת נשיא/ה חדש/ה למדינת ישראל, עת יסיים שמעון פרס, נשיא המדינה, את תפקידו, בעוד כחודש. 

למי שלא עסק בסוגיה, נזכיר שהמועמדים הם חמישה: 

התחזית המסתמנת  - נצחון של חבר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין בסיבוב השני, לאחר שיוביל גם בסיבוב הראשון. השאלה מי יעלה איתו לסיבוב השני מקבלת תשובות שונות ממקורות שונים. נוכח הסברה כי חברת הכנסת לשעבר דליה איציק היא המתמודדת העיקרית מול ריבלין רווחת סברה אחרת כי אירועי השבוע האחרון (במהלכם פרש ח"כ בנימין (פואד) בן אליעזר מההתמודדות   ומפלגת העבודה החליטה על מתן חופש הצבעה לחבריה) חיזקו את דליה דורנר (חיזוק שלכשעצמו הוא הגיוני אם זוכרים שמי שתמך בבן-אליעזר קודם לכן, עשה זאת תוך העדפתו על פני דליה איציק. מניעי ההעדפה הזו ממשיכים לחול גם כעת, כשפואד בחוץ. ואז במי נשאר למי שרואה עצמו כחלק ממחנה השמאל ?)

הבחירות האלה היו סוערות במיוחד.  
מה לא היה לנו? 
  • היה לנו אפילו נסיון מוזר משהו להביא מועמד מרשים מחו"ל בשעת לילה מאוחרת, בדמותו של אלי ויזל. ויזל עצמו תיאר את התהליך ואמר כי נתניהו התקשר אליו לניו יורק שלוש פעמים ואמר לו "אתה תהיה נשיא מדינת ישראל", ואף הוסיף: "סגרתי את זה עם כולם, רק תגיד כן. זה חשוב לישראל, זה חשוב למען העם היהודי". ויזל ניסה לנפנף את נתניהו בעדינות באמירה כי ישקול את ההצעה, אבל נתניהו, "כשלא קיבל תשובה חיובית, לחץ עליי דרך ידידים משותפים", סיפר ויזל והוסיף , "הלחץ היה כבד, אבל אני יודע לעמוד מול לחצים...שאני אגיד כן? שאהיה נשיא מדינה? נו, באמת. זה לא בשבילי. אני כותב ספרים, לא נועדתי לזה"

אז מי ינצח? האם תמיכתו של נתניהו בריבלין תהיה לו לרועץ? האם ההצבעה תתנהל לפי הבסיס הפוליטי כסברתו של רביב דרוקר ?  (שבעצם רמז, אך לא העיז לחזות בנחרצות, שלריבלין צפויה הפתעה לא נעימה?) 

אני סבור שרובי ריבלין עתיד לנצח, ולעשות זאת כבר בסיבוב הראשון. מדוע? בשורה התחתונה, לרוב רובם של חברי-הכנסת, אין אלטרנטיבה טובה באמת.

אם נתבונן בחרדים, למשל, כמקרה-בוחן, הרי שקל להעריך שמסיבות תרבותיות ושמרניות הם לא ירצו לראות את דליה איציק או דליה דורנר על כס הנשיאות. דן שכטמן מהווה עבורם איום בדמות קול הקורא להשקעה בחינוך החילוני. ולכן, הגיוני לסבור כי מבחינתם הבחירה היא בין מאיר שטרית לבין רובי ריבלין. על מאיר שטרית כבר נאמר על ידי אחד מחברי הכנסת החרדים " זכורה לנו כהונתו כשר משפטים כשר פנים כשהיית צריך טובה ממנו למגזר החרדי הייתה לו יכולת מדהימה להוציא לך את הנשמה".  כך שלמרות סברתו של מאיר שטרית עצמו בעניין הזה, נראה לי שהחרדים, אם לא יימנעו, יתמכו בראובן ריבלין כאיש אחד. אחרי הכל, עם כל רצונם להתנכל לנתניהו, גם הם יודעים עד כמה תהא רוחו של נתניהו סרה אם ייבחר ראובן. 

עם זאת, החרדים יכולים להימנע. זאת בהחלט התנהלות סבירה מבחינתם. בוודאי בסיבוב הראשון. במצב כזה, נראה שבין המתמודדים, עיקר הסיכויים הם של רובי ריבלין ודליה איציק שהקריירה הפוליטית שלהם אפשרה להם ליצור רשת קשרים ובריתות פוליטיות היכולה לעמוד להם בשעת-המבחן הזו. לכאורה, מאיר שטרית נהנה גם הוא מיתרונות פוליטיים, אבל לטעמי שטרית יוכל לגבור בהתמודדות ראש מול ראש אל מול ראובן ריבלין רק במצב שבו ייערך גיוס אפקטיבי לטובתו, בצורה דומה לזו שהביאה בזמנו לנצחונו של משה קצב על פני שמעון פרס. האומנם יש מי שיערוך מהלך כזה עבורו? אולי ליברמן כשלצדו פועל נתניהו במסתרים? והאם יכולה תמיכתו של נתניהו להועיל במצב כזה? הרי אחת הסיבות המרכזיות להפסדו של פרס במערכת הבחירות לנשיאות בשנת 2000 היתה תמיכתו של ראש הממשלה אהוד ברק. 

אפשר היה לשקול ברצינות את סיכוייו של מאיר שטרית, לולא היותה של הקריירה שלו מאופיינת בהתמודדויות על ראשות הליכוד ועל ראשות קדימה בנסיבות של סיכויים נמוכים. מאחר וברור שהאיש יודע להעריך נכונה את סיכוייו, השאלה החשובה באמת היא מדוע הוא בחר לעשות כן? האם זה נסיון אחרון להציל קריירה שוקעת? שמא שטרית התבקש על ידי חבריו ב"תנועה" להתמודד כדי להשאיר את הסיעה ברלוונטיות שלה? או שמא זהו מהלך מפוקח ומחוכם של שטרית, המביט קדימה וחוזה איחוד בין "יש עתיד" לבין "התנועה", ומבקש לשפר ככל האפשר את מצבו ברשימה המאוחדת?

לגבי דליה דורנר איני צריך לנחש את הערכת סיכוייה. היא עצמה העריכה בראיון כי "הסיכוי הוא צנוע מאוד". לדעתי, את הסיבה לכך שהיא בחרה להתמודד על המשרה אפשר למצוא בתשובתה לשאלה מה צריך נשיא לעשות: "נשיא צריך לקדם זכויות חברתיות... אוכלוסיות חלשות, נשים, ילדים בעלי צרכים מיוחדים וניצולי שואה ...היחס לניצולי שואה הוא ממש חרפה. אנחנו שולחים ילדים לפולין - למה לא לשלוח אותם לבתיהם של ניצולי שואה בישראל? גם נשים בישראל זקוקות לחיזוק למען השוויון, ונשיאה תחזק אותן מאוד". להבנתי, דליה דורנר סברה שעצם ההתמודדות שלה מהווה הזדמנות להעלות דיון ציבורי בנושאים האלה, והשתמשה בפלטפורמה הזו לתכלית הזו, שהיא לכשעצמה ראויה ביותר. 

מה שמביא אותנו לשאלה מדוע דן שכטמן בחר להכניס עצמו לקלחת הזו? לדעתי, את התשובה הכנה הוא עצמו נתן במסיבת העיתונאים שכינס אתמול, בה דן באפשרות שאם לא ייבחר לנשיאות, ייכנס לפוליטיקה במסגרת מפלגת מרכז חדשה שיקים. ההתמודדות לנשיאות המדינה היא פלטפורמה מצויינת לחשיפה. נישא על גבי ההד הציבורי של זכייתו בפרס נובל, ממתג עצמו מחדש כאחד המועמדים לנשיאות המדינה, האיש הולך והופך לדמות בעלת זיהוי פוליטי לגיטימי. בדרך הזו הופך האיש מ"סתם פרופסור" המבקש להתמודד על קולות האזרחים לשם מוכר. האומנם יש בקריאה הצינית הזו של דרכו של האיש אמת? ימים יגידו. 

אסיים באשר התחלתי - בנסיון לחזות. הבלוג הפוליטי של טל שניידר ואבישי עברי העלה פוסט מתעדכן על תמיכתם של חברי-כנסת במועמדים השונים, מהם ניתן ללמוד, אם הנתונים משקפים את הכוונה של חברי-הכנסת בהצבעתם ולא רק באמירתם, כי נכון לזמן הזה, יידרש סיבוב שני אליו יעפילו רובי ריבלין ודליה דורנר. אם יתמידו חברי-הכנסת בסנטימנטים האמורים, צפוי נצחון של ריבלין בסיבוב השני. 

אני לכשעצמי סבור שריבלין ינצח כבר בסיבוב הראשון. לא רק בגלל כל הנימוקים השכלתניים שהועלו לעיל. ראובן ריבלין הוא אדם היודע לקשור קשרים רגשיים. ברגע האמת, מאחורי הקלפי, ההצבעה לנשיאות, בשל טבעו של התפקיד, היא הצבעה יחסית נקיה. במצב כזה, סבורני, תכריע היכולת להגיע לקשר אנושי. 

בעוד כמה שעות נדע.

יהיה מי שיהיה המנצח בבחירות, כל שיכולים אנו, אזרחי המדינה לקוות הוא שתהא כהונת הנשיא/ה הבא/ה כזו שתמלא לבנו כבוד. 

למען האמת, כשזוכרים את העבר, בואו נקווה שלפחות נזכה לנשיא/ה שלא יביישו אותנו. 

לקריאה נוספת 

7.6.2014

בשולי החשדות כנגד פואד בן-אליעזר

אזרח: שלום, אני מדבר עם אברהם? 
מיליארדר: מדבר
אזרח: אברהם נניקשווילי?
מיליארדר: כן, כן 
אזרח: בכבודו ובעצמו? 
מיליארדר: בהחלט
אזרח: מדבר ישראל ישראלי. אני פונה אליך בעניין אישי ועדין בהחלט. 
מיליארדר: במה אוכל לעזור? 
אזרח: נהדר! אתה ממש כמו שכתבו בעיתון. אמרו שאתה עוזר לכל מי שאתה מבקש. שאתה לא יודע להגיד לא. 
מיליארדר: אמממ... אני... אני.... אני לא....
אזרח: תראה אדוארד. זה הולך ככה. אני אזרח ישראל כבר הרבה מאוד שנים. שירתתי בצבא. עושה מילואים. עובד. משלם מיסים. ממש ממש כמו פואד. נכון, אולי לא הייתי תת-אלוף ושר ביטחון כמוהו, אבל אני חי כאן. במדינה הזו. עם כל החרא שלה. זה לא פשוט, אתה בטח יודע. 
מיליארדר: אני... אני... אני לא בטוח שאני מבין לאן אתה מבקש ללכת עם זה. 
אזרח: זה מאוד פשוט. וזה קטן עליך. אתה הרי מיליארדר. תראה אברהם. אני רוצה דירה משלי. זה הכל. ממש כמו שפואד רצה. רק דירה שאני אוכל לבוא אליה הביתה ולנוח. בשקט. בלי בעל דירה על הראש שלי. והאמת - לי הרבה יותר קשה מפואד. לי אין פנסיה מהצבא ומשכורת מהמדינה כמו שהיו לפואד. תאמין לי שקשה לי לגמור את החודש אחרי שכר הדירה וכל ההוצאות ועוד עם אישה וילדים קטנים. ואני אף פעם לא הייתי בקזינו בלונדון. או בקזינו אחר. אין לי כסף להפסיד, אתה מבין?
מיליארדר: כן, כן, אני חושש שאני מבין (ממלמל ברקע למישהו שיושב איתו, 'אין לך  מושג מה שהכתבה הזו עשתה לי')
אזרח: אז תגיד, אתה תוכל לתת לי הלוואה ככה? כמו שנתת לפואד, כזו הלוואה שלא צריך להחזיר נורא מהר? (קולו מצטרד) ואני לא צריך שהיא תהיה כמו של פואד. אני צנוע. תאמין לי עם 2-3 מיליון ש"ח אני מסתדר על דירה מה זה יפה בראשון או בכפר סבא. באמת. לא צריך יותר. אז מה אברהם? מה אתה אומר? תעשה לנו ג'סטה? 
מיליאדר: [שתיקה. נשימה כבדה.] 
אזרח: [שתיקה. נשימה מהירה. נשמע מעט חרד]
מיליאדר: אז מה חשבון הבנק שלך? אני אעביר לך את הסכום עד אמצע השבוע.
אזרח: [נשימה נעתקת. קול חבטה של השפופרת ברצפה וצעקת "אוי לא!" בעקבותיה השיחה מתנתקת]
מיליאדר: [מניח את השפופרת בעדינות בחזרה כשהוא מנענע בראשו]

הערה בהתאם לעצת המחלקה המשפטית של הבלוג: 
התסריט האמור הנו דמיוני לגמרי ואינו בגדר המלצה להתקשר לבני-אדם באשר הם בבקשת עזרה כלכלית, יהא עושרם אשר יהא. 

לקריאה נוספת