30.6.2015

רגעים של מבוכה


נתניהו היה יכול לחסוך לעצמו את כל הצרות האלה אם היה מקפיד לדבוק במינהל ראוי. 

בדיעבד, המאבק ברגולטור הממשלתי המתפטר דיוויד גילה הולך ומקרב את נתניהו אל עברי פי-פחת. 

מדוע? כי הפער בינו לבין משה כחלון ואריה דרעי איננו מבשר טובות לקואליציה הזו.

הפער הזה מביא, למשל, לכך שאריה דרעי מוצא עצמו במצב כמעט בלתי-אפשרי. אם הוא יקדם את המדיניות שנתניהו רוצה בה,הוא ימצא עצמו מתוייג על ידי כל החברתיים מהשמאל ומהמרכז כמי שקידם מדיניות אנטי-חברתית. 

הפער הזה מביא, למשל, את משה כחלון לכך שהוא נדרש על ידי נתניהו לעסוק בתחום שכחלון וידא שיהיה רחוק ממנו, כך שיוכללאכול את העוגה (להיתפש בתודעה הציבורית כמי שלא קידם מדיניות אנטי-חברתית) ולהשאירה שלמה (לשמור על יחסים טובים עם טייקונים כאלה ואחרים). 

הבעיה של נתניהו היתה ונשארה שכל אחד מהשניים הללו יכול להביא לקיצה של הקואליציה. וכל אחד מהשניים האלו הוא, דה-פקטו,ההתגלמות של מפלגתו. בימים אלה ברור שבלי כחלון אין כולנו ובלי דרעי אין ש"ס. 

אז מה צפוי לנו ? נתניהו מחוייב למדיניות שתקדם את הוצאת הגז ומכירתו לכל המרבה במחיר אבל מחוייב הרבה יותר מזה לשרידותו הפוליטית.

 אם אכן מאזן המאזניים הפוליטי לא יאפשר לו את קידום המדיניות שלו, הוא יתגמש ויתפשר.

האומנם, כמו לוי אשכול בזמנו הוא יוכל להתפשר ולהתפשר ולהתפשר עד שישיג את כל שרצה? 
אני מקווה שלא.
כי המדיניות הכלכלית הנאו-ליברלית הזו היא מדיניות עם קוצר-ראיה טיפוסי, שלא רואה את טובת המדינה בתור צרכנית הגז העתידית ומתעדף מכירת הגז לכל המרבה במחיר. סוג של אכול ושתה כי מחר נמות, שישראל חייבת להחלים ממנו. 

מי יודע? 
אולי הברית דרעי-כחלון, מתוך שלא לשמה, עוד תביא בשורה לכלכלה הישראלית? 

18.6.2015

על 4 שבטים ואתגר ציוני הולם

הדברים הנכוחים של כבוד נשיא המדינה, ראובן ריבלין לגבי 4 השבטים -

  • החילונים
  • הדתיים
  • החרדים
  • הערבים 

הם מעניינים ומאתגרים. יש בהם כדי להביא יותר מאזרחי ישראל להבין עד כמה רלוונטית הציונות גם היום, עד כמה אתגר הציוני במאה ה-21 מורכב, ועד כמה המלאכה המוטלת על כתפינו חשובה וקשה.

אני בהחלט מברך עליהם.
אבל יש בהם בעיה קטנה אחת.

הטענה שמדובר רק ב-4 שבטים לא מאוד מדוייקת.
האומנם החילוני המתגורר בפריפריה הישראלית ואיננו גומר את החודש שייך לאותו שבט כמו החילוני המתגורר בסביון ומתלבט באיזו מדינה לנפוש בסוף השבוע ?
האומנם הדתי חובש הכיפה הסרוגה המתגורר ברעננה והוא מתון בדעותיו המדיניות והלאומיות שייך לאותו שבט כמו הדתי חובש הכיפה הסרוגה המתגורר בקריית ארבע ומאמין בדברי כהנא ?
האומנם החרדי המתגורר במאה שערים ועוקב אחרי אנשים שלא מקבלים את מרות אגודת-ישראל הוא חלק מאותו שבט כמו סגן שר הבריאות ?
האומנם הבדואי המתגורר בתל-שבע ומודאג לגבי קרוביו החיים ביישוב לא מוכר חולק שבט עם הערבי-החילוני המתגורר ביפו  ומודאג לגבי המשך תקצוב התיאטרון שלו ?

נדמה לי שהטענה של ריבלין, היא איך נאמר בעדינות? קצת פשטנית.
שובת-לב, אך פשטנית.

הבחירה להתמקד דווקא בקווי-השבר האלה היא הכרעה ערכית. אבל ייתכנו גם הכרעות ערכיות אחרות.
לטעמי ההכרעה הערכית הנכונה היא זו המביטה קדימה ושואלת אילו קבוצות ימצאו מספיק אינטרסים משותפים כדי להצליח לפעול יחדיו.

ולפני שנביט עליה, בואו נביט רגע על השכנה שלנו, סוריה, שהולכת ומתפרקת לחלקיה. כבר עתה אפשר לראות את ניצני המדינות - העלאווית, הדרוזית והכורדית - המנסות לפרוח על גבי גווייתה של מי שהיתה וכנראה לא תהיה עוד.

איפה משתבצים הדרוזים בנאום של כבוד הנשיא? לי נדמה שהוא משייך אותם לערבים, בעוד שהם עצמם דווקא מבקשים לשייך עצמם לחילונים. ולאיזה שבט ישתייכו החרדים החדשים, אלה שמתפרנסים בעצמם והולכים ומבינים ששלטון הרבנים הקיים רק פוגע בהם ובילדיהם ?

יש לנו במדינה יהודים חילונים יוצאי עדות שונות ומשונות; יהודי הכיפות הסרוגות ; החרדים ; הערבים המוסלמים
המתחלקים לקבוצות שונות - בעיר ובכפר, דתיים וחילוניים (השוו את הגליל למשולש); בדואים (כשלעצמם מתחלקים לקבוצות שונות בדרום ובצפון); הערבים הנוצרים; דרוזים; צ'רקסים (כ-4,000 נפש); ארמנים (כ-3,000 נפש); שומרונים (כולם אזרחי ישראל, כ-751 נפש).

אה, ויש גם את האחרים - כ-4% מתושבי מדינת ישראל מוגדרים כ'אחרים' (כ-302,400 תושבים). רובם המכריע הם עולים מברית המועצות לשעבר ובני משפחותיהם אשר אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים (תושבים ללא סיווג דת ונוצרים לא ערבים). דומה כי רבים יסכימו שחלקה המכריע של קבוצה זו עובר  "גיור סוציולוגי", שהוא הצטרפות מעשית לעם היהודי ללא תלות בתהליך גיור דתי כלשהו.

אז החיים מורכבים, ואין שום סיבה שהשבט הישראלי היהודי החילוני יוותר על כך מהר על החלום להתיך את כולם יחד.

מצד שני, לא צריך לתת לפשטנות-היתר של טענתו של נשיאנו לבלבל אותנו. סוף-סוף, אחרי שנים של שתיקה ימנית, קם פוליטיקאי ימני ושם על השולחן אתגר ציוני הולם.

לא עוד הגיג ממשפחת החיים בצל איראן. התייחסות למצב המפוצל בארץ הזו על משמעויותיו, ועל הצורך להתגייס ולהתמודד איתו.

עכשיו מוטלת עלינו, אזרחי הארץ, האחריות לא להניח לטענה הזו להישאר ללא התייחסות. חובה עלינו להביא לכך שכל פוליטיקאי בארץ הזו יתייחס לדברים האלה, יתעמת עמם ויציע להם תשובה.

קורא/ת נכבד/ה!
אני את ראשית חובתי האזרחית מילאתי. ואת/ה ?

לקריאה נוספת