7.8.2015

זמן למעצרים מנהליים מונעים כנגד מבצעי תג מחיר

הבלוג של יש דין מביא דוגמא לכשלון משטרתי מהדהד במעקב כמעט צמוד אחרי מבצעי תג מחיר, שהביא לכך שבית המשפט לא הרשיע אותם באירוע בו כל הנסיבות הצביעו על כך שהם כנראה המבצעים. הסיבה: המשטרה ניהלה מעקב, אבל איבדה את הנעקבים דווקא בחלון הזמן שבו בוצע התג מחיר. 

בניגוד למה שחושבים ביש דין, לדעתי דווקא המקרה הזה מסביר היטב מדוע למשטרה אין מספיק כלים. זו דוגמא קלאסית למצב שבו התחכום של העבריינים הוא כל-כך גבוה, עד שהמערכת לא מסוגלת להתמודד איתם. 

יתרה מכך, זה מסוג המקרים בהם עולה חשד כבד לשיתוף פעולה מבפנים. דווקא בחצי השעה הקריטית הם נעלמו לעוקבים? האומנם העוקבים כל-כך לא מיומנים ? ואולי מישהו הכשיל אותם? ואם כן - איך ? איך ידעו הנעקבים לעשות את מה שצריך דווקא באותו רגע? 

מבחינה משפטית, אגב, זה מקרה קלאסי של תביעה שלא היה צריך להגישה. מסיבה מאוד פשוטה: אי אפשר היה לקשור בין נוסעי המכונית לבין הפשע. 
בניגוד לאמור בבלוג של יש דין - גם פלסטינים לא מורשעים במקרים כאלה. 
מסיבה מאוד פשוטה - הם כלל לא היו מואשמים. 
כשיש לך את המכשיר של מעצר מנהלי מונע, אתה לא צריך להשקיע את כל המאמץ במעקבים האלה. 

וזו בדיוק הסיבה שבגללה המשטרה צריכה עוד כלים. עם מעצר מנהלי מונע, חלק גדול מאוד מתגי-המחיר היו נמנעים, כי מבצעיהם היו מורחקים מהשטח. 

חשוב גם להבין שמבצעי תג מחיר מתוחכמים יותר מהממשלה לא רק בביצוע, אלא גם בהכנה שלהם להתמודדות עם חקירות המשטרה. הם מפגינים תבונה רבה בשימוש בזכות השתיקה, שאיננה מובנת מאליה. נדרש לצורך כך אימון ותיאום מראש, אמון הדדי, וביטחון ברמת-הביצוע שלא הותירה אחריה ראיות אחרות שיספיקו להרשעה. סוג כזה של מקצוענות עבריינית, המבוסס בתפישה אידיאולוגית עקבית והזוכה בתמיכה מתוך הקהילה ממנה יצאו העבריינים, מציב אתגר גדול, אולי גדול מדי, על מערכת אכיפת החוק. 

זה תרחיש קלאסי של דמוקרטיה מתגוננת. הכלים הרגילים לא מתאימים. ודווקא ערך השוויון קורא לזה שהכלים שמיושמים דרך קבע נגד פלסטינים כבר עשרות שנים רבות, ייושמו גם נגד יהודים, לפחות בתוך אותם שטחים שנויים במחלוקת. 
לכן זהו הזמן להתחיל לעשות שימוש במעצרים מנהליים מונעים כנגד חשודים בביצוע פיגועי תג-מחיר. 

לפני סיום, חשוב לי לציין היבט שהתקשורת מתעלמת ממנו. ההסתרה של האינתיפאדה השלישית היא לדעתי אחת הסיבות לריבוי אירועי תג-מחיר. כמובן שדיון ציבורי בפיגועי הטרור העממי היומיומיים מצד הפלסטינים לא ימנע לגמרי פיגועים כאלה, אבל התחושה כי קורה משהו ביהודה ושומרון אשר הציבור הישראלי הכללי מתעלם ממנו, מגבירה מאוד את המוטיבציה של אנשים מסויימים לפעול באופן עצמאי. 

מי יודע? הכרה במציאות העצובה של השנים האחרונות - שנות האינתיפאדה השלישית - אולי גם תביא סוף סוף את הממשלה הנוכחית לקחת על עצמה את הנכונות להתמודד עם שקודמתה הצליחה להימנע ממנו  - קידום התהליך המדיני מול הפלסטינים, באופן שידגים את היכולת של המתונים להוביל לשינוי במזרח התיכון. גם אם לא אוהבים את מה שיש לפרטנר הפלסטיני להגיד ולדרוש, גם אם יש סיכונים בתהליך הזה שיחייבו מעורבות הדוקה של מצרים וירדן ומדינות אחרות, הוואקום המדיני נותן את הבמה לקיצוניים. הגיע הזמן שנערים אחרים ישחקו לפנינו. 



3.8.2015

כולנו צריכים לעמוד מאחורי נשיא המדינה, ראובן ריבלין

"קמנו הבוקר ליום עצוב. רציחתו של עלי דוואבשה, תינוק שישן במיטתו, והפגיעה הקשה בבני משפחתו, אחיו, אביו ואמו הנאבקת על חייה, פצעו את לב כולנו. 
יותר משאני חש בושה, אני חש כאב. כאב על רציחתו של תינוק קטן. כאב על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכינו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי. 
לצערי הרב, עד עתה נראה שטיפלנו בתופעת הטרור היהודי ברפיון. אולי לא הפנמנו שמולנו ניצבת קבוצה אידיאולוגית, נחושה ומסוכנת שהציבה לה למטרה להרוס את הגשרים העדינים אותם אנו בונים בעמל רב. אני מאמין שככל שנבין שמולנו ניצבת סכנה מהותית למדינת ישראל נהיה נחושים יותר לעמוד מולה ולעקר אותה מהשורש. 
אל מול גל הטרור הפוגע בחפים מפשע, הבז לחיי אדם, הבז לשלטון החוק, מדינת ישראל והחברה הישראלית מחויבות לחשבון נפש. חשבון נפש שיבוא לידי ביטוי במעשים ולא רק במילים. המנהיגות הישראלית, מימין ומשמאל, צריכה להביע קול ברור לא רק של גינוי לטרור אלא של מחויבות אמיתית למאבק באלימות, מאבק בגזענות, הכרה במחויבותנו להקפדה על ערכי החוק, כבודו של בית המשפט, ערכי הדמוקרטיה, וכבוד האדם שנברא בצלם. 
ברגעים כואבים אלו אני פונה אליכם, אל העם הפלסטיני, אל כל אזרח שומר חוק - ומבקש מכם לא להיכנע לרגשות הזעם והכעס. זה הזמן לשלב ידיים. מערכות החוק והצדק ימצאו את הרוצחים וימצו איתם את הדין. עלינו לתת למערכת החוק לבצע את המוטל עליה ולהיזהר מלהיגרר למעשים מזיקים ומיותרים. לקיחת החוק לידיים וכניעה למעשי אלימות תהווה פרס לטרוריסטים. למרות הכאב והצער עלינו להמשיך ולהאמין ביכולת שלנו לבנות גשרים של דו קיום, של חיים משותפים.  
אסור לתת לטרור לנצח."
ולהפתעתי מצאתי עצמי במהלך היום מתדיין עם רבים שסבורים שהוא הלך רחוק מדי. 

חשוב להזכיר: התנצלויות בחצי-פה, על תנאי, או תוך התכחשות, הם מאפיין של מי שלא לוקח אחריות. נשיא המדינה שלנו, ראובן ריבלין, עשה את המעשה המנהיגותי היחיד שיכול וצריך מנהיג יהודי לעשות נוכח הידיעה הנוראה: יהודים שרפו תינוק. הוא לקח אחריות. 

אך באים האומרים - ואולי בכלל המבצעים לא היו יהודים? הרי היו פעולות שהוצגו כאילו הן תג-מחיר כדי לכסות על מעשה פשע או כדי להסית. 

בואו נחשוב על זה רגע:
  • מה בסך הכל יקרה אם יתברר שהמבצעים לא היו יהודים ? ריבלין יוציא הודעה שהוא מצטער על מות התינוק אבל הוקל לו שידם של יהודים לא היתה במעל. 
  • אבל מה אם המבצעים כן היו יהודים? אם כן, הרי מדובר כאן בהתדרדרות מוסרית נוראה. האם לא ברור שצריך להבהיר שנחצה כאן קו אדום? האם לא ברורים נזקי הגמגום, הספק והשתיקה ?
ידע כל מי שמטיל ספק בזהות המבצעים, שמזכיר את מעשי הצד השני, שמנסה ליצור איזון - 
  • כי הוא מעודד את המבצעים. 
  • כי הוא מספק להם מעין הגנה.
  • ובעיקר כי הוא ממשיך לשפוך שמן על המדרון החלקלק של התדרדרות החברה הישראלית לעבר הברבריות. 

בזמנים כאלה, לאנשים מוסריים יש חובה. 

ראובן ריבלין מילא את החובה שלו. 

ואת/ה ?