29.9.2015

בזכות המורכבות, בגנות הפשטנות

פעמים רבות מדי לאחרונה מצאתי עצמי נתקל בדיונים ואמירות המסבירות שהמוסלמים האלה הם ככה וככה, שהערבים הם ככה וככה.... כך נבנית לה בקרב הישראלים חומה של בורות בזכות אמירות קיצוניות ושתיקת הרבים. 

האמת היא שבדיוק כפי שהחברה הישראלית היא חברה מורכבת עם יתרונות וחסרונות, חוזקות וחלשות, מתונים וקיצוניים, אכפתיים ואדישים, כך גם כל אחת מהחברות המוסלמיות והערביות שסביבנו. 

בדיוק כפי שאי אפשר לדבר על 'היהודים' כמקשה אחת, אי אפשר לעשות זאת לגבי 'המוסלמים'. 
מי שעושה זאת - טועה ומטעה ומקשה על התהליך האיטי והקשה והמסובך של השתלבותה של ישראל במרחב הזה. 

הדבר שחשוב לזכור כאן הוא זה: ישראל כאן כדי להישאר. 
אבל גם המדינות הערביות המוסלמיות שסביבנו.

הדרך ליצירת מרקם של השתלבות וידידות עוברת דרך הלמידה וההכרה ההדדית. 

נקודה טובה להתחלה היא מצרים. מדינה מורכבת ומסובכת מהחשובות שבמדינות העולם הערבי.
כמה נבואות זעם שמענו סביב הסכם השלום שנחתם איתה? כמה ביקורת אנחנו שומעים על יחסי-השלום איתה? ואיזה תיאורים אנחנו שומעים על החברה המצרית ? 

לטעמי, מספיק לדעת את העובדות הבאות, כדי להבין עד כמה אנחנו לא מבינים את המצרים:
  1.  ישראל קיימת מאז 1948. 67 שנה. 
  2.  בתוך התקופה הזו, יש לישראל יותר שנים של שלום עם מצרים מאשר שנות מלחמה. 

בין 1948 ל-1974 היו לנו יחסי-לוחמה: 26 שנה. 
בין 1974 ל1977 היתה לנו הפרדת כוחות אפקטיבית: 3 שנים. 
מאז 1977 ועד היום יש לנו הסכם שלום: 38 שנים. 
38 שנות הסכם השלום עם מצרים שרדו הפרת הסכם מהצד הישראלי בקשר לאוטונומיה הפלסטינית שהבטיח בגין, שתי מלחמות של ישראל עם לבנון, ועשרות עימותים מורכבים עם הפלסטינים. 
הם גם שרדו חילופי שליטים מהצד המצרי: סעדאת, מובארק, מוחמד מורסי, וא-סיסי.
החילופים האלה הכילו בצד המצרי כמעט את כל מה שאפשר לדמיין - התנקשות, מחאות עממיות דמוקרטיות ועלייה לשלטון של האחים המוסלמים. ובכל זאת, יחסי השלום עדיין כאן, ויש האומרים שהם טובים מאי-פעם. גם החברה הישראלית עברה תהליכים קשים ומורכבים מהצד שלה. 
ובכל זאת, אחרי 67 שנות קיום, שרובן היו שנות שלום - מבחירה - המסקנה המתבקשת היא אחת: זה לא היה הסכם בין שליטים אלא הסכם בין חברות. 
החברה הישראלית והחברה המצרית כרתו ביניהן ברית שלום. 
כשמבינים זאת, ובכל זאת רואים עד כמה מעטה ההכרה ההדדית, אפשר גם לעשות את הצעד הבא: להפסיק למתוח ביקורת על הדרך שבה המצרים מקיימים את השלום בינינו ולהתחיל לשאול את עצמנו מה עם הצד שלנו ? מה אנחנו עושים לגבי השלום הזה? עד כמה אנחנו אחראים למציאות הזו של שלום שאיננו משביע את רצוננו? 

והצעד הראשון הוא בשאלה הפשוטה: מה אנחנו יודעים על המצרים ? 
למידת מצרים שבראשנו והגעה לשלום איתה היא צעד ראשון להגעה לשלום עם העולם הערב. 
הגיע הזמן להפסיק לספר לעצמנו ולאחרים סיפורים פשטניים ולהתחיל ללמוד את המציאות המורכבת שבתוכה אנחנו חיים. האחריות הזו, למקרה שלא הייתי ברור מספיק, מוטלת על כתפי כל אחד ואחד מאזרחי ישראל. זו לא האחריות של ביבי, אלא שלך ושלך. 

מה את/ה הולך לעשות היום כדי לדעת יותר על מצרים? כיצד תתמודד/י עם אמירות פשטניות ומטעות על המוסלמים/ערבים ככלל שיוצרות דימוי מוטעה של מצרים בפרט? איך את/ה הולכ/ת לקדם את השתלבותה של ישראל במרחב הזה באופן שיאפשר לילדיך חיים טובים יותר במזרח התיכון ? 
האם תקדם עימות וקיצוניות שם וכאן ? או שאולי תנסה לחזק את המתונים שם וכאן באמצעות הברית הטבעית ביניהם? 

מצרים, כאמור היא מודל. הגיע הזמן להילחם בפשטנות שבגישה אל האיסלאם ואל הערבים, ולאמץ את המורכבות בגישתנו. אם לא מאוחר מדי... 

24.9.2015

פרטצ'יה בסגנון ארדניה

"לפני כחודש הודעתי שגל הירש הוא המיועד לתפקיד המפכ׳׳ל. גל הוא אדם טוב, ערכי, ישר ומוכשר. הוא ביטחוניסט עם קבלות לאורך שנים רבות.מאז ההודעה, עובר גל לצערי מסע של השמצות והכפשות, רצח אופי ועלילות. הציבור מרגיש את זה ומביע תמיכה רבה בגל ובמועמדותו. הליך הבדיקה המתקיים בעניינו של גל נמשך כבר זמן רב. חוות הדעת עוד לא הוגשה לוועדת טירקל והשלמת ההליך לא נראית באופק.
אני מבקש להבהיר לציבור שהפרטים המוגדרים בתקשורת כ׳׳עננה׳׳ הקשורים לפעילותו העסקית של גל לפני שנים, הוצגו לי על ידי אנשי משרד המשפטים: גל הירש אינו חשוד בדבר ואיש לא התלונן כנגדו. הוא אדם נקי ולא דבק בו רבב!
לצערי, במדינת ישראל בדיקת מועמדים איננה מוגבלת בזמן ובימים האחרונים הובהר לי שהתהליך עוד יימשך זמן לא ידוע של שבועות לכל הפחות.
בנסיבות אלה ומתוך אחריות למשטרת ישראל, הודעתי לגל בצער רב שיהיה עליי לבחור במועמד אחר אף שראיתי בו כמועמד המתאים ביותר.
אני מצטער צער רב על הנזק שנגרם לגל ולמשפחתו. אני מצדיע לגל על נכונותו של אדם חזק ואמיץ לעזוב את החיים הנוחים בחוץ ולהסכים להתייצב למשימה.
אני מאמין שעלינו לבדוק את עצמנו היטב כיצד קורה שאדם ערכי וראוי אינו מתמנה לתפקיד אליו ייעדה אותו ממשלת ישראל."
ואני שואל: איך קרה שפוליטיקאי ואיש ציבור עתיר נסיון כמו גלעד ארדן לא ידע שכך ייראה התהליך הזה, למרות שכל אזרח פשוט היה יכול לדעת זאת?

איך קורה שעשרות שנים, ובצמוד למחדל 'ההפתעה' של יום הכיפורים 1973, מודיע שר בישראל שאיננו יכול לקדם מינוי, מאחר ולא עשה הכנה נאותה קודם לכן. האומנם הוא לא חשב שמהלך דרמטי שכזה, שיש בו הבעת אי-אמון בצמרת המשטרה כולה (בגלל המינוי של מועמד מבחוץ), צריך להיות מלווה בעבודת-הכנה מקדימה שתוודא שהמועמד הזה יעבור 'חלק' את מערכת הבדיקות? איפה הוא היה כשקרה מה שקרה עם יואב גלנט
לא רק לגל הירש עצמו מגיעה ההתנצלות הזו. על חוסר-המקצועיות, על החובבנות,על הפרטצ'יות הזו, מגיעה התנצלות לכלל אזרחי ישראל ולשוטרי ישראל . 

ומדוע, אוי מדוע, אי אפשר לקוות שמעכשיו יילמד הלקח, וכי ייעשו בדיקות מקדימות בשקט, מאחורי הקלעים? מדוע ברור שגם עתה לא תתבצע עבודה מקצועית, יסודית , סדורה, לפני שמישהו ירוץ לתקשורת עם הודעה על המינוי הבא ? 

לקריאה נוספת

22.9.2015

כמה משמעויות אפשריות לנסיעת נתניהו לרוסיה

ביבי נסע לרוסיה, והתזמון של הנסיעה מוסבר היטב במה שקורה בסוריה, אבל צריך להבין שהנסיעה הזו, ככל הנראה, מסמנת משהו שעוד לא קרה בהיסטוריה של מדינת-ישראל ושבהחלט עשוי להיות חשוב יותר מכל דבר אחר (כולל איראן). 

אחת משלוש המעצמות הגדולות בעולם מגיעה לגבולנו, כך לפתע. יש לה עניינים לסדר בסוריה. 
אחרי שהמעצמה מספר אחת נכשלה בעיראק, מגיעה מספר שלוש כדי לסדר את הבלאגן שנשאר. 
למה היא עושה את זה? שאלה טובה: 
  • אולי מתוך הבנה שהדליקה שבוערת בעיראק-סוריה יכולה להמשיך לאורך המפרץ הפרסי ולהגיע עד לרוסיה עצמה, שתמצא עצמה עומדת אל מול החליפות הערבית המתחדשת. ואם חייבים להילחם, יגיד לעצמו שליט רוסיה, למה לחזור על השגיאות של סטאלין? לא עדיף להרוג אותם כשהם קטנים? 
  • אולי מתוך הבנה שנוצר כאן איום נוראי על בנות הברית האחרונות של רוסיה במזרח התיכון? שאי-התערבות תביא לכך שאט-אט גם האיזור הזה יהפוך להיות דמוקרטי, וימשיך את הבידוד ? 
  • אולי מתוך הבנה שנוצרה כאן הזדמנות אדירה להרחיב את האימפריה הרוסית, להשתלט על איזור שייתן לאמא-רוסיה גישה טובה למשאבי הנפט של המפרץ הפרסי ולנמלי מים חמים, בצורה שלא היתה לה, לרוסיה, כבר שנים רבות מאוד? הרי יש כאן סוג של חולשה של ארה"ב שלא תתערב, ושל סין שעדיין איננה חזקה מספיק להתערב, ושל אירופה קשישא שנראית כאילו ימיה הצבאיים הרחק מאחוריה, וכל זה אומר שאם פוטין רק ירצה - יושיט ידו וייקח. 

ומתוך ההסברים האפשריים - עולה השאלה - באיזו דמות נסע ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אל רוסיה? האם כפרטנר שווה בשיח? האם כראש מדינה החושש מאיום חדש בגבולותיה ? האם כווסאל ? 

השאלה הזו חשובה מכפי שאולי התקשורת הישראלית נותנת לנו להבין. היא עשויה לצבוע את ימינו ושנותינו הבאים בצבעים שטרם ראינו כאן. והתשובה מהי ? 



21.9.2015

נתניהו עלול להיות האחראי לאינתיפאדה השלישית

הרצוג מנותק מהמציאות.האינתיפאדה השלישית כבר מזמן כאן.
אבל ממילא גרגרי החול בשעון המודד את זמנו בראשות 'המחנה הציוני' הולכים ונעלמים להם. רוב נזקו כנראה כבר מאחוריו (אלא אם יפתיע אותנו בממשלת אחדות חדשה). 

אבל מה עם נתניהו ? הוא ראש הממשלה של המדינה שלנו, וגם הוא בהתנהלותו מנותק מהמציאות. 
נתניהו הוא האחראי העיקרי לאינתיפאדה השלישית. באוזלת-ידו - בכל התחומים - 
  • האכיפתי-הפנימי (בשטחיה של ישראל שאינם במחלוקת פנימית), 
  • האכיפתי-בטחוני (בשטחיה של ישראל הנתונים במחלוקת פנימית), 
  • בהתמודדות עם איומי הטרור מעזה (כשלון מבצעי צה"ל בעזה משפיע בדיוק - אבל בדיוק - כפי שנסיגת ישראל מלבנון העניקה רוח גבית לטרור באינתיפאדה השניה). 
  • ובתחום המדיני (שבלעדיו, קשה להאשים את ההנהגה הפלסטינית על בחירתה במאבק). 

הפלסטינים מנהלים כבר כמה שנים מאבק מתוחכם, רב-זרועי, נגד ישראל. 
מאבק עממי, מאבק דיפלומטי, עם המבט הרחק אל עבר המטרה. 

ונתניהו ? 
האם הוא דומה יותר לבת-היענה שבמיתוס, 
זו עם הראש מוסתר עמוק בחול, כדי לא לראות את המציאות?  
או שמא הוא דומה יותר לאותה מלכה צרפתית מפורסמת מהמיתוס, 
אשר היתה כל-כך מנותקת מהעם, 
עד כי לא ידעה להבחין בין אפשרויותיו של העני למבחר שעל שולחנה ? 
או שמא, למרבה הזוועה, מול עינינו, הולך ונבנה מיתוס חדש ומובחר של איוולת ישראלית? 



במציאות , בנימין נתניהו אחראי כבר היום על כשלון התמודדותה של מדינת ישראל עם האינתיפאדה השלישית. 




20.9.2015

הקוסם בפעולה, והפעם - מול האשמים האמיתיים בכך שישראל איננה מסוגלת להתמודד עם מיידי האבנים


אבל זה לא בית המשפט שנכשל בהענשת מיידי-אבנים.
זו מערכת האכיפה שלא אוספת ראיות כמו שצריך,
זו מערכת האכיפה שאיננה מגישה כתבי אישום חריפים מספיק,
זו מערכת האכיפה שמגיעה לעסקות טיעון מגוחכות. 

השופטים פוסקים עם מה שיש להם. 

האחראית למצב העגום היא הרשות המבצעת. 
הן באוזלת-ידה. 
הן בניהול המדיניות שלה. 
הן בהכחשה הנמשכת שלה את המציאות שבשטח.

בראש הרשות המבצעת של מדינת ישראל עמדו בין 1992 ל-2015 עמדו כמה וכמה אנשים:
  • 1992 - 1995 יצחק רבין ז"ל
  • 1995 - 1996 שמעון פרס 
  • 1996 – 1999 בנימין נתניהו
  • 1999 - 2001 אהוד ברק
  • 2001 - 2006 אריאל שרון ז"ל
  • 2006 – 2009 אהוד אולמרט
  • 2009 – 2015 בנימין נתניהו 
אין אדם שאחראי יותר מבנימין נתניהו למצב הנוכחי. 

פשוט אין. 

ובכל זאת, הוא מצליח לעשות בקסמיו, 
להטיל האחריות לכשלונותיו על אחרים
ועוד להיראות כמי שעושה ופועל
נוכח המשבר שנוצר הודות לאימפטנטיות שלו.

אין שני לו.