24.10.2015

אז מה קרה כאן בעצם בשלושת השבועות האחרונים ?

יש אנשים שמסמנים את ההתחלה במהומות הר הבית בספטמבר. אבל אני חושב שגם אם לא מדובר במהלך מכוון מלמעלה על ידי הרשות הפלסטינית, קשר להתעלם מההקשר. ביום רביעי, ה-30/9, נשא אבו מאזן נאום באו"ם בו הודיע כי הפלסטינים אינם מחוייבים להסכמי אוסלו (בלשונו "לא מחוייבים מצדנו כל עוד ישראל לא מחויבת מצדה" )

הבה נעיין יחד ברצף הפיגועים היזומים כנגד יהודים מאז אותו היום  (הסתייעתי לא מעט בערך 'הסכסוך הישראלי פלסטיני 2015'  בויקיפדיה). . הדגש בפוסט כאן הוא על אירועים בולטים. הזכרתי כאן הפרות סדר רק כשהיו בולטות כחריגות. חשוב להבין שבמועדים האמורים התנהלו בשטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים ובמקומות אחרים בארץ הפרות סדר לא מעטות, כולל ידויי האבנים ובקבוקי-התבערה על מכוניות בשטחים הנמשכים בהיקף מבעית כבר כמה שנים ללא תשומת-לב תקשורתית וממשלתית ראויה: 

1/10 
הרב איתם הנקין ורעייתו נעמה נרצחו בפיגוע ירי. ארבעת ילדיהם נפצעו קל בפיגוע וניצלו מפגיעה נוספת הודות לכך שאחד המפגעים נורה בטעות על ידי חברו.              

2/10 
ללא אירועים שזכו לתשומת-לב תקשורתית רחבה. 

3/10 
ערבי תקף את משפחת בנט ברחוב הגיא שברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. הוא רצח את הרב אהרן בנט שמת מפצעיו, פצע את אשתו קשה ופצע קל את בנם בן השנתיים. הרב נחמיה לביא שהגיע למקום נורה למוות על ידי המחבל לאחר שזה דקר אותו וחטף ממנו את אקדחו. המחבל נורה למוות על ידי כוחות הביטחון שהגיעו למקום.חמישה סוחרים מרחוב הגיא נעצרו בחשד שלא סייעו לפצועה בפיגוע הדקירה אלא קיללו אותה וירקו לעברה.  

4/10 

5/10
ללא אירועים שזכו לתשומת-לב תקשורתית רחבה. 

6/10 
הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ארגן מחאה שהתפתחה לכדי מהומות אלימות ביפו. עשרות ערבים עם דגלי אש"ף, כולל רעולי-פנים, חסמו רחובות ויידו אבנים אל עבר אוטובוסים ושוטרים. 

7/10 
8/10 

9/10


10/10

11/10
12/10


13/10 

14/10 

15/10

16/10  

17/10 

18/10 

19/10 
ללא אירועים שזכו לתשומת-לב תקשורתית רחבה. 

20/10 

21/10 

22/10 

23/10 
ראוי לציין כי המהלך הזה שהתחיל בסוף ספטמבר, הוא בעצם העברת הילוך מהמציאות הקודמת. בבלוג הזה מוצגת הטענה העקבית כי מתנהלת אינתיפאדה שקטה, השלישית במספר, כבר מאז 2012. אם מביטים על העובדות, קל לראות שהדברים הם לא חסרי-בסיס. אם תתבוננו, למשל, בערך בויקיפדיה 'המהומות בקרב הפלסטינים וערביי ישראל (2014)' בו מתוארות המהומות במזרח העיר מאז רצח מוחמד אבו ח'דייר קל לראות כי "המהומות בירושלים החלו עוד בשלהי 2012 כחלק מ'הטרור העממי' שפרץ ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים על רקע המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2014-2013) וכשלונו. "

כתוצאה מהעברת-ההילוך האמורה, קנה-המידה בו השתמשתי בהכנת הפוסט הזה, כדי למנוע יריעה רחבה מדי, אילץ אי-דיווח על אירועים אחרים.לדוגמא: הדיווח על שוטר מג"ב נפצע קל מבקבוק תבערה ליד קבר רחל, ועוד כמה אירועים
  • במעלה אדומים עצרה משטרת ש"י שני פלסטינים עם מטעני חבלה ברכבם וככל הנראה מנעו פיגוע נגד כוחות מוצב מג"ב בעזריה.
  •  נהג אוטובוס בקו 10 שבוצע ירי לעברו בתל שבע. הוא לא נפגע והאוטובוס היה ריק. ההערכה היא שככל הנראה לא מדובר בירי אלא ביידוי אבנים. הרקע לאירוע לא ברור.
  • כוח צה"ל התשלט על מחבלת בת 15 חמושה בסכין שצעדה לכיוון יצהר.
אלה אירועים שדווחו בתקשורת המיינסטרים הישראלית. 
ואולי תקבלו תמונה קרובה יותר למציאות של היום. 

המערכת כולה ככל הנראה מפרשת את המציאות הנוכחית כגל-טרור מבוסס יוזמת יחידים, כפי שהתייחסה למציאות קודם לכן. אני סבור שיש ידיים מכוונות מאחורי הקלעים. אולי אין שרשרת-סמכות ברורה בין היחידים בשטח לבין ראש הרשות הפלסטינית או אלה הפועלים מטעמו, אבל נדמה לי שיש השראה על הפועלים בשטח. בהעדר הנחיה כלשהיא, קשה לדעתי להסביר את הפיזור הזה של הפיגועים על פני 3 השבועות האחרונים באופן שבו מדי יום יש מספר אירועים בולטים. נדמה לי שיש הגיון בשגעון הזה, ואת זה אפשר להסביר, לטעמי, רק בגורם מארגן זה או אחר. אולי ועדות התנגדות עממיות כאלה ואחרות. אולי חמאס. ואולי הרשות הפלסטינית עצמה, שידעה לשמור על גובה להבות מסויים לאורך השנים האחרונות, שולטת בהן גם עתה? 

כדי לבדוק את עצמי, אספתי את האירועים הבולטים של התנהלות יחידים וקבוצות של יהודים בתקופה האמורה. יש באירועים האלה מקבילים לאירועים שברשימה הקודמת, אבל יש בהם גם אירועים אחרים מאוד, שלטעמי מראים על העדרה הברור של רוח מנהיג בחברה הישראלית.

4/10/2015

8/10

9/10

13/10

13/10 

14/10 

15/10

18/10
מבקש מקלט נורה בשוגג והוכה למוות בזירת הפיגוע בבאר שבע. קצין הביטחון של התחנה המרכזית חשד בהבטום זרהום, בן 29 מאריתריאה, כי הוא המפגע וירה לכיוון רגליו. לאחר שנפל, מתבוסס בדמו, תקפו אותו כמה מהנוכחים, בעטו בראשו והטיחו בו ספסל כבד. כמה מהנוכחים ניסו להרחיק את התוקפים מהפצוע, שרותק לרצפה באמצעות כסא.הוא נפטר מאוחר יותר מפצעי הירי. 

21/10 

22/10 


האם הפער בין המבט שלי על הפעולות הפלסטיניות לעומת הפעולות היהודיות מלמד יותר עליי, על המציאות או על הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעת הזו ? לכם, הקוראים, הפתרון... 



16.10.2015

געגועיי לצ'רצ'יל

האם הטרור מנצח ? קשה שלא להתרשם לרעה מחוסנה של החברה הישראלית אחרי אתמול. 
  • חשש השווא ברכבת: "נוסעים חשדו שיש מחבל ברכבת שעזבה את התחנה  בחיפה. קצין ירה כדור באוויר ובמקביל נוסעים הפעילו את בלם החירום. הנוסעים המבוהלים מיהרו לרדת. סריקות שהתבצעו בקרונות הסירו את החשש לאירוע ביטחוני". 13 נוסעים נחבלו קלות. רק בנס לא נגרם נזק חמור יותר. 
  • חרדת החשמלאים בגבעתיים: במשך שעתיים שותקו הנתיבים המרכזיים באזור תל אביב וגוש דן בעקבות דיווח של אזרחים שראו שני חשמלאים מסתובבים עם מקדחה בידם. המצוד שהתנהל ברחובות גבעתיים אחרי שני החשודים הפלסטינים כלל גם מסוקים ועמדות בידוק. לאחר שהשניים נתפשו, נבדק החשד כי הם תכננו פעילות טרור. השב"כ פרסם הודעה כי נשלל החשד. השניים הם בכלל שני חשמלאים שעסקו בשיפוץ דירה בגבעתיים. 
עם כאלה תגובות בהלה, אין שום צורך בסכינים כדי לבצע פיגועי-טרור. מספיק להתריע התראות-שווא. מי שמתריע את התראות-השווא הם אנחנו. ומי שמגיב תגובת-יתר מבוהלת להתראות הם כוחות הביטחון שלנו. יותר מאי-פעם, ברור שהישראלים מבוהלים מאוד. 

כנראה שכאשר המנהיג שלך הוא בנימין נתניהו אתה נאלץ לחפש מקורות השראה במקורות אחרים. אני מתגעגע לאריק שרון ולמנהיגותו בתקופת האינתיפאדה השניה. אני חושב על דוד בן-גוריון שהוביל את מדינת ישראל בימיה הראשונים נוכח מתקפת הצבאות הסדירים של שש מדינות ערב. ואני מהרהר בווינסטון צ'רצ'יל, שבזמנים קשים הרבה יותר בהשוואה לאלה שאנו עוברים כעת, ידע להפיח בעמו את הנחישות, קור-הרוח ותחושת הביטחון ההכרחיים לנשיאת הנטל, לעמידה בקושי ולדבקות בדרך עד הניצחון. 








מחשבות שניות על סגרים

קצת קשה לקרוא כתבה שמתארת מציאות בה "אין ולו שכונה אחת במזרח העיר שלא ניתן היה לצאת ממנה בקלות רבה ברגל ללא שום בידוק לעבר מערב ירושלים. ניסיון שעשינו הראה גם שלפחות בשכונות המרכזיות, בהן גם מתגוררים מתנחלים רבים, לא היתה כל בעיה לצאת גם עם רכב ללא בידוק" 

אני עדיין חושב שאם יש אפשרות לבדיקה אפקטיבית, נוכח הפרופיל של רוב המפגעים כיוצאי מזרח ירושלים היה מקום לבדיקה כזו. אבל בהעדר בדיקה כזו, קשה להימנע מהמסקנה שהמחסומים והסגרים האלה יותר מזיקים משהם מועילים. 
מדוע? כי היחידים שמגיעים אליהם הם התמימים. המתונים. שומרי-החוק. כל אלה שדווקא איתם יש לנו אפשרות לדיאלוג, אפשר לבנות איתם עתיד, ושאת השפעתם החיובית על האחרים אנחנו מבקשים לחזק. כל התבטאות שלהם המתנגדת לאלימות, התופשת את מורכבות המציאות, הרואה פני עתידהיא כזו שיכולה למנוע מקיצוני אחד מלעבור את הסף ולצאת לנסות להרוג. מה הסיכוי להתבטאויות חיוביות כאלה אחרי יום של עמידה במחסומים ביציאה ובכניסה? 

חשוב לזכור שבשלהי 2012 אפשר היה לראות במזרח ירושלים דינמיקה מורכבתשאיננה יכולה להיתפש אלא כחיובית שבעיני ציונים המבקשים לראות את ירושלים המאוחדת כבירת ישראל גם בעתיד הרחוק. את סיכום המגמות הסותרות ששלטו אז במזרח ירושלים תיאר ניר חסון, כתב הארץ באופן הבא:
"לצד הקצנה לאומית, תמיכה גורפת בחמאס והתנגשויות אלימות, שמוכרות היטב מהחדשות, מתרחשים שינויים מרחיקי לכת בחברה הפלסטינית בעיר שניתן לפרשם כ'ישראליזציה', 'נורמליזציה' או פשוט הסתגלות למצב. הרשויות הישראליות, ובראשן עיריית ירושלים, מעודדות ולעתים מובילות את התהליך הזה תוך גילויי גמישות ביורוקרטית מפתיעה. 
סממני התהליכים האלה מתרבים: עלייה במספר הפונים לקבלת תעודות זהות ישראליות, עלייה בביקוש לבגרות ישראלית, עלייה ברישום למוסדות אקדמיים ישראליים, ירידה בשיעור הילודה, עלייה במספר הבקשות להיתרי בנייה, עלייה בהתנדבות לשירות לאומי בקרב צעירי מזרח ירושלים, עלייה במדדי שביעות רצון שונים של התושבים, מהפכה בגישה לשירותי בריאות, סקר שמראה שבהסדר הקבע, יותר פלסטינים בירושלים יעדיפו להישאר תחת שלטון ישראלי מאשר לעבור לשליטה פלסטינית ועוד ועוד."

חשוב לזכור כי הדברים התייחסו אל השכונות שבתוך הגדר ולא למי שנותרו בצד הלא נכון של גדר ההפרדה. חשוב גם לזכור גם את הצד השלילי שהוזכר: הקצנה בהגדרה העצמית הלאומית על ידי רבים, תמיכה גדולה בארגונים קיצוניים והתנגשויות אלימות לא מעטות. אנחנו הרי זוכרים שאחרי 2012 באו ימים קשים לירושלים, גם בקשר לרצח מוחמד אבו ח'דיר ומבצע 'צוק איתן' והימים הנוכחיים הרי אף קשים מאלה. 

ובכל זאת, אם הסגרים לא מועילים במישור המעשי של מניעת הטרור ואם הסגרים לא מועילים במישור התודעתי של הפחתת הלחצים העלולים להוביל לטרור, אין מנוס ממסקנה חד-משמעית: חבל להשקיע בהם מאמץ. עדיף לרכז את אותם הכוחות בנוכחות משטרתית מוגברת ברחובות המועדים לפורענות.

14.10.2015

האומנם שקר הסגר? ההבדל בין אידיאל פוליטי לריאליזם פוליטי

קראתי בעצב את מאמר הדעה בואלה! "שקר הסגר: החלטה חסרת אחריות" הטוען כי המחסומים לא יועילו אלא רק יפגעו בחופש התנועה של הפלסטינים ויביאו לזעם נוסף של פלסטינים ואיתו פיגועים נוספים. 
עיקר הבעיה במאמר הזה הוא העירוב בין אידיאל  פוליטי לדעה ריאלית. 

גם אני חושב שישראל צריכה להפגין מאמץ דיפלומטי מתמשך שתכליתו היפרדות מהפלסטינים והקמתה של מדינה פלסטינית לצד ישראל. גם אני סבור שצריך למצוא פתרון הוגן לערביי מזרח ירושלים במסגרת הזו. 
אבל הפתרון הזה לא יבוא מחר בבוקר.

זה גם באשמת נתניהו.
אבל הפלסטינים לא נקיים מאשמה.
עם מי נחתום היום הסכם על הקמת מדינה פלסטינית ?
עם אבו מאזן או עם החמאס? 
האם נחתום עם אבו מאזן על הסכם קבע בלי שנפתרה סוגיית עזה? 
האם ניתן בכלל להגיע להסכם סופי עם הפלסטינים לאור השאלה של זכות השיבה לתוך גבולות מדינת ישראל? 
נזכיר - בזכותם של אהוד ברק ושל אהוד אולמרט אנחנו יודעים שהפלסטינים לא היו מוכנים עדיין למו"מ אמיתי על זכות השיבה. גם יוזמת מדינת ערב עדיין כוללת את זכות השיבה. כל זמן שהנושא הזה נדרש מאיתנו - אין אפשרות להסכם קבע שאחריו תישאר מדינה יהודית. 
אני נמנה על אלה הסבורים שאפשר למצוא פתרון הוגן וסביר לשאלת זכות השיבה.
למשל - ישראל תכיר בזכות השיבה לתוך המדינה הפלסטינית. המדינה הפלסטינית תוותר על זכות השיבה לתוך גבולות המדינה היהודית. ישראל תאפשר איחוד משפחות בהתאם למכסה שתיקבע אך ורק על ידי ממשלת ישראל. 
אבל אני לא תמים לחשוב שאפשר יהיה להגיע להסכמה שכזו בלי וויתורים אחרים (למשל - מימון בינלאומי ליישוב פליטים מהפזורה הפלסטינית בערים חדשות שיוקמו בתוך המדינה הפלסטינית; למשל - גמישות ישראלית רבה יותר בנושא המעבר בין עזה לגדה).
אבל עד שיבוא היום שבו תהיה הסכמה ישראלית-פלסטינית בנושא זכות השיבה, לא יהיה ניתן להקים מדינה פלסטינית.
אז אם לא ניתן בעת הזו להקים מדינה פלסטינית ואם אין בעת הזו אפשרות לפתרון הוגן לערביי מזרח ירושלים, מה נעשה? 

האם נשב בשקט רגל על רגל וניתן להם להרוג אותנו ? 
ברור שבינתיים צריך לעצור את גל הטרור הזה. 
ומאחר וגל הטרור הזה יוצא במידה רבה מערביי מזרח ירושלים, הפתרון צריך להתמקד בהם.

חומות, מחסומים וסגרים מורידים את ההיקף האפקטיבי של הטרור. ראינו זאת ושוב ושוב. זה לא פתרון מיידי אלא מאבק נמשך של הגנה אקטיבית מהצד שלנו נוכח נסיונות החדירה של הצד השני. אם עושים זאת נכון - תוך הפעלת לחץ על המקומות מהם יוצא הטרור - היקף הטרור יפחת מאוד. 

וחשוב להבין משהו - מוכרים לנו את זה בתור טרור של יחידים - אבל הטרור הזה מתוזמן כל-כך טוב שלא היה לנו אפילו יום אחד של שקט מאז נאום אבו-מאזן באו"ם. אפילו לא יום אחד. וזה לא במקרה. מישהו מתזמן את גל הטרור הזה. מישהו מדריך את האנשים שמגיעים. אחרת היינו רואים ימים של פיגועים רבים וימים שקטים. המיצוע המסודר הזה של ההתקפות הוא עדות ליד מכוונת. צריך למצוא את היד הזו - ולכרות אותה. 

1.10.2015

הר הבית בידינו?



הן בעצם קריאת-תגר ליהודים.
קריאה שצריכה להיענות בתשובה מאוחדת, בסיסית ואחת. 
הר הבית הוא שלנו.
הר הבית בידינו. 
אבל אנחנו הציונים, בניגוד לאחרים, יודעים לכבד את האחר, 
ולמרות שהר הבית הוא שלנו, למרות שהוא בידינו, אנחנו מכבדים את חופש הפולחן של האחרים. 
ובלבד - שחופש הפולחן שלנו יזכה לכבוד זהה. 

קשה להאמין עד כמה יפות לעניין המילים המיוחסות לשמעון המקבי בספר מכבים א', ט"ו: "לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר הייתה לנו עת - השיבונו את נחלת אבותינו".

את המשפט הזה צריכים לאמר ראש ממשלתנו, ראש האופוזיציה ונשיא המדינה שלנו, 
כשהם ניצבים על הר הבית, לעיני כל העולם כולו.
כי בעניין הזה כשלון הפוליטיקאים הישראלים גדול. לא רק של אלה מהימין אלא של כלל המחנה. 

כבר שנים שאיננו שומעים את הפוליטיקאים היהודים עומדים ואומרים את שני חלקיה של האמת הפשוטה:
1. אנחנו מוכנים לחלוק בארץ ישראל עם הפלסטינים בגלל רצוננו בשלום. 
2. אבל רצוננו בשלום איננו מערער כהוא זה ברצוננו בארצנו. 

הרי יש סיבה בסיסית בגללה אנחנו כאן בציון -  זכות היסטורית על ארץ ישראל כולה. 
הזכות ההיסטורית הזו נולדה יותר מ-1,500 שנה לפני שנולד הנביא מוחמד. 
הזכות ההיסטורית תמשיך ותעמוד לנו הרבה אחרי שהאיסלמיסט הקיצוני האחרון יניח את חרבו ויבין שהדרך היחידה לנהל ויכוח דתי היא בדרך הדיאלוג. 

הבעיה שלנו היא שזחאלקה ניסה לנהל מונולוג.
עכשיו עלינו להשיב.