29.12.2016

ראש הממשלה עתיד להחקר


ראש הממשלה עתיד להחקר. משיחות ומתגובות אפשר ללמוד שכל המהלך הזה הוא עניין של ימין-שמאל. 
זו טעות חמורה. זה עניין של שלטון החוק

עצוב וקשה שכל-כך הרבה דמויות בכירות נחקרות ונכלאות (שר פנים - אריה דרעי; שר אוצר - אברהם הירשנזון; ראש ממשלה - אהוד אולמרט; נשיא - משה קצב). 

אבל בצד העצב והקושי יש גם ידיעה - שבכיר ככל שיהיה אדם, עדיין מורא החוק מוטל גם מעליו. 

נתניהו איננו מעל החוק. ובהתחשב בהתבטאות תמוהה שלו מהזמן האחרון (על כך שהדרך בה נאלץ לעזוב עם משפחתו את בית ראש הממשלה לאחר הפסדו בבחירות 1999 דומה לפינוי בכוח של מתיישבי/מתנחלי עמונה) נדמה שהתזכורת הזו חשובה במיוחד כדי להשיבו אל קרקע המציאות. 

אבל חלקנו חושבים שכל נושא אכיפת החוק נובע ממניעים פוליטיים. והם נזעקים משום מה להגן על נתניהו
 כאילו יש בו עצמו איזושהיא חשיבות מיוחדת עבור הימין בישראל. 

האמת העצובה היא שיש בימין אנשים לא פחות טובים מביבי, שהוא מרחיק ומסרס כבר שנים ארוכות.

לולא ביבי, אפשר היה לדמיין שלטון ליכוד רצוף ולא זגזגני מאז 1996. 
עם אוסלו שבאמת נעצר ולא בדרכו הפתלתלת של ביבי (שהחזיר את חברון). 
עם יציאה מלבנון בלי זנב בין הרגליים. 
עם כלכלה שזוכרת להיות גם חומלת ולא רק צומחת. 
עם אנשים שמילה שלהם זו מילה. 
רק דמיינו איך היינו יכולים להינות מרשימת ראשי הממשלה הליכודניקים הבאה:
משה ארנס (1996-2000) 
אריאל שרון (2000-2006) 
בנימין זאב בגין (2012- 2006) 
גדעון סער (2012-היום) 

וכן, אפשר גם לדמיין רשימה פחות ניצית, אבל לא פחות טובה, אם רק רוצים:
דוד לוי (1996-2004)
דן מרידור (2004-2008)
ציפי לבני (2008-2012) 
שאול מופז (2012-2016) 

המבט הזה על בכירים שהיו יכולים להיות, ודרכם נעצרה ונחסמה על ידי נתניהו מלמד לקח פשוט אחד: מבחינה פוליטית, נתניהו הוא לא הנכס הגדול של הליכוד. 
הוא הקללה הגדולה של הליכוד. 
כי מפלגה היא סך העולה על חלקיו. 
אבל זה לא המצב בליכוד. 

ולכן, גם מהבחינה הזו, מעט צניעות לא תזיק לראש הממשלה שלנו. 
היש דרך טובה יותר ללמוד שיעור בצניעות מאשר מצב שבו אתה צריך להצדיק את מעשיך? 

נתנחם בכך שאם זה לא נעשה לפני הבוחר, לפחות זה יקרה לפני השוטר. 






26.12.2016

האמת מאחורי הוטו שלא היה

אומרים לכם שאובמה בגד בישראל כשהחליט שארה"ב לא תטיל וטו על הגינוי של ישראל?

שוב עושים עליכם סיבוב. 

ממשלת נתניהו בחרה לחצות קוים אדומים ביחסיה עם העולם בהתנהלותה סביב עמונה וחוק ההסדרה.

אבל עכשיו היא לא רוצה לשלם את החשבון (הפוליטי) שיוגש לה נוכח התגובה בעולם... אז מה עושים ? מסיתים !

ונגד מי הכי קל להסית במצב הזה? נגד השחור הזה, אובמה. ממילא בימין כבר כולם יודעים שצריך לשנוא אותו, נכון?

אבל האמת היא אחרת לגמרי:
  1. ההכרעה האמריקאית להימנע מהטלת וטו ולהימנע מהצבעה בדיון במועצת הביטחון היתה צפויה מראש. 
  2. זו מסורת אמריקאית ארוכת שנים שכאשר ישראל חורגת מהקוים שארה"ב התוותה לנו בהתנהלות שלנו מול הפלסטינים, היא לא מגנה עלינו. 
  3. היו פעמים שבהן היא אפילו תמכה בהחלטה לגנות אותנו. 


מתעצלים? לא נורא. תחשבו על התגובה של ארה"ב לחוק רמת הגולן או לחוק יסוד: ירושלים.

כל מי שיודע קצת היסטוריה, ידע שהחלטה נגד ישראל במועצת הביטחון צפויה נוכח ההתנהלות בחוק ההסדרה. 

עכשיו, לדעת  כזה דבר ולבחור להתקדם, זה לא בהכרח דבר רע. איך אמר פעם בן-גוריון? לא חשוב מה יגידו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים. 
אבל למה צריך לשקר ולהטעות? למה נתניהו לא מסוגל להביט לנו בעיניים ולהסביר שהוא בוחר מדיניות מסויימת ביודעין, ותוך נכונות לשלם מחיר מסויים? 

יכול להיות שהוא חושש שהעם לא מוכן לשלם את המחיר הזה?