13.3.2018

כמה מילים על אורלי לוי-אבקסיס

התקשורת, כהרגלה, לא נותנת מספיק תשומת-לב למי שתהיה, כבר עתה קל לומר, הפתעת הבחירות הבאות. 
אני שומע, בכל מיני מקומות, מפתיעים יותר ופחות, על גברים ונשים שהחליטו כי הקול שלהם - הוא שלה. 
וזה לא מפתיע כלל, אם זוכרים את הנקודות הבאות - 
  • היא עשתה את אחד ממסלולי-ההכשרה המרשימים ביותר שנראו עד היום אצל אשת ציבור. תרמה לחקיקתם של 26 חוקים ותיקוני חקיקה ופעילות ענפה בנושאי עבודה, רווחה, בריאות, עסקים קטנים, חינוך, דיור ציבורי, פריפריה; כיהנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בועדת הכספים, וכסגנית יו"ר הכנסת. הפגינה עצמאות מחשבתית בנושא מתווה הגז והשקפה מאוזנת ועצמאית בנוגע לעתיד השטחים.
    בקיצור, ח"כ של קידום זכויות סוציאליות, חברתיות, דאגה למעמד הביניים ולמעמדות החלשים, המחזיקה בהשקפה ימנית מתונה.
    בדרכה הציבורית עד כה, כח"כ, היא שניה אולי רק לשלי יחימוביץ' במסלול האאוטסיידר שהפך לשליח ציבור העובד קשה ומתקן את העולם עבור הציבור. יחימוביץ' הצליחה להגיע הודות לעמלה עד לראשות מפלגת העבודה ושם ניגפה אל מול צירוף נסיבות אומלל ובהתמודדות ישירה עם הפוליטיקאי הערמומי  ובר-המזל ביותר שידעה ישראל מעודה. 
  • אבל יש לה, לאורלי לוי-אבקסיס, כמה יתרונות  שאין לשלי. ראשית, היא מגיעה מהימין המתון. היא איננה צריכה לשאת על גבה, כקופת-שרצים, את חוסר-הנכונות של השמאל הישראלי להתמודד, ראש בראש, עם משא אוסלו. 
  • שנית, יש לה יחוס אבות. מאותו סוג ממנו נהנה יאיר לפיד, אבל עדיף בהרבה. היא בתו של דוד לוי, הח"כ והשר לשעבר, מאריות הליכוד בתקופת יצחק שמיר, דמות פוליטית מבריקה ומתונה שלהוותה של ישראל לא הגיעה למקומות אליהם היתה יכולה (לוי, מעניין לציין, שהוכה שוק על ירך בהתמודדות על הנהגת הליכוד על ידי בנימין נתניהו, הפך לאחת הדמויות הראשונות המוצאות עצמן מחוץ לליכוד, בתקופת נתניהו); אחיינית למקסים לוי ז"ל, מי שהיה ח"כ וראש עירייה אגדי של לוד; אחות לז'קי לוי, ח"כ ולשעבר ראש עיריית בית-שאן; בת-דוד של חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות. נסיכת ליכוד אמיתית. עוד דמות שבדומה לרבים וטובים כבר לא יכולה למצוא את ביתה במפלגה אדירת-ההיסטוריה הזו (להוותם של כולנו, הרואים לדאבון לבנו כיצד מפלגות-ישראל ממשיכות בהתפוררות שהתחיל נתניהו עם יוזמת הבחירה הישירה). 
  • בתחרות מול יאיר לפיד, לי ברור - ולא רק לי - שאורלי לוקחת. בהליכה. גם בגלל הדרך בה נזכר דוד לוי, כדמות מאחדת (בניגוד לטומי לפיד ז"ל, שעם כל חיבתי אליו, אי אפשר להתכחש לסגנונו הפוליטי הנשען על הפרדה והאשמה) וגם בגלל שהיא נושאת עמה, מהבית, תכנים ערכיים נוספים לאלה שמבטיחים שליחי ציבור של מעמד-הביניים למען מעמד-הביניים. היא יכולה למכור את עצמה - בכנות מלאה - כמי שתייצג בנאמנות רבה גם את המעמדות-החלשים וגם את מעמדות-הביניים ההולכים ומתדלדלים בכלכלת נתניהו-לפיד-כחלון הנאו-ליברלית, זו המבטיחה הבטחות בקריצת עין לעשירים בעודה ממשיכה לתת למדינת הרווחה הישראלית להתדלדל אל מותה ולהפוך מול עינינו לחלום בלהות דמוי ארה"ב, נטול בטחון סוציאלי למי שאין ביכולתו לשלם עבורו. 
  • בדומה למנהיגי עבר רבים, כמו בן גוריון, כמו בגין, גם אורלי לוי-אבקסיס היא משפטנית בהכשרתה (תואר ראשון מהבינתחומי). כמותם, היא ראתה צורך להכשיר את עצמה לקראת עתיד כשליחת-הציבור. לא, היא לא למדה לתואר ראשון באדריכלות ותואר שני במינהל עסקים כמו מישהו אחר שאנחנו מכירים (הבחירה הזו, בגיל צעיר, מה ללמוד, ומדוע, אומרת הרבה יותר ממה שאנשים מבינים, על הדרך שבה אדם מתכוון להילך בה בפעילותו הציבורית). 
  • בדומה ליאיר לפיד, היא אשת תקשורת במקצועה. כן, יש לה את כל המיומנויות התקשורתיות הכל-כך לא קשורות לתפקיד המנהיג, אבל הכל-כך הנדרשות בעידן הזה, הנורא, מאדם המבקש להצליח להיבחר למשהו בפוליטיקה הישראלית. 
  • ויש לה, לאורלי-לוי אבקסיס, עוד תכונות שאין כמעט לאף אחד אחר בכנסת או בציבוריות הישראלית. כן, מותר להגיד את זה גם בעידן הזה של Politically Correctness. אולי במיוחד בו. היא אדם אטרקטיבי, ח"כ לוי-אבקסיס. אישה יפה. עם קבלות מקצועיות גם בהיבט האסתטי הזה. דוגמנית לשעבר. אותו סוג של אטרקטיביות הרי עזר לנתניהו ועוזר ללפיד. במקום להסתיר את הדיון בנושא הזה, בואו נשים גם אותו על השולחן. מראה חיצוני מושך הוא יתרון. במדינות אחרות, שליחי ושליחות ציבור שרצו רק עם הטיקט הזה הצליחו לסחוף המונים. והיא, רהוטה, חרוצה, עם קבלות על יכולת פעולתה כאשת-ציבור, עם ערכים פוליטיים חברתיים ברורים, לא תוכל למנף גם את הקלף הנוסף הזה, שיש לה איתה, ביד שחילק לה הגורל ? 
אז מי צריך להיות מודאג ? 
  • הראשון מבין הפוליטיקאים שצריך לדאוג מדמותה של ח"כ לוי-אבקסיס הוא כמובן משה כחלון. היא מבטיחה את כל מה שהוא כשל מלקיים בשנים ארוכות כשר אוצר. למרות כל הקמפיינים שקידם, האמת העצובה, הצועקת, נותרה כהווייתה - כלכלת ישראל נותרה עויינת לחלשים כפי שהיתה לפני שנכנס לכהונתו. 
  • השני שצריך לדאוג הוא כמובן יאיר לפיד עצמו. היא הרי בת-דמותו. בדומה לו, נכנסה מבחוץ. בניגוד לו, עבדה מלמטה. בלי הנחות. יש לה את כל מה שיש לו. ויש לה מאחורי הפנים היפות והקסם התקשורתי הרבה יותר ממה שיש לו. עבור בני מעמד-הביניים הזוכרים ללפיד את כשלונו כשר אוצר, לוי-אבקסיס היא אפשרות חדשה. 
  • השלישי שצריך לדאוג הוא כל מי שנשען על הקולות הצפים. אולי נפתלי בנט. אולי מי שתוביל את מרצ. אולי נתניהו עצמו. כי לוי-אבקסיס תוכל, יותר מכל אחד אחר, להבטיח אפשרות למשהו אחר. לתת לנואשים הזדמנות לשים קול על מישהי שבאמת תשנה משהו. שבמקרה הכי גרוע, כפי שהיא כבר הוכיחה, גם אם תקבל רק מעט מנדטים, כמו הגימלאים בזמנם, תשתמש בהם כדי לעבוד קשה למען כולנו. 
  • אחרון-חביב הוא אבי גבאי כמובן. בדומה לשלי יחימוביץ' גם הוא עתיד להיקלע לצירוף נסיבות מאמלל. אפילו את מקסם השווא העדתי, הטיקט האלקטורלי האחד והאחרון שנשאר לו, עודו הולך ומתפוגג מול מפלגת העבודה שאיננה מצליחה להתאחד מאחורי אף אדם - המזרחי הראשון שנבחר להוביל את מפלגת העבודה בבחירות - גוזלת לו אורלי לוי-אבקסיס בהליכה. 

בשולי הדברים, הערה: 
קשה שלא להרהר בנוגות בפניה של הפוליטיקה הישראלית. הליכוד, מפלגה כה עזה בפוטנציאל הטמון בה, עד שהיא מוציאה מתוכה שוב ושוב דמויות המסוגלות לסחוף ציבורים שלמים מאחוריהם, היתה מסוגלת לתת לישראל מנהיגות ראויה בעת הקשה הזו, לו רק היה לה מנהיג מאחד, היודע לשמור בתוך המפלגה דמויות כמו לוי-אבקסיס, כמו כחלון, כמו יעלון, כמו ליברמן. ישראל זקוקה - יותר מאי-פעם - למפלגות עוגן גדולות. 
אבל ההנהגה שלנו ? יודעת רק להאחז בשלטון על בסיס "הפרד ומשול". 
אנחנו צריכים מנהיגה כמו אורלי לוי-אבקסיס הרבה יותר מכפי שהיא צריכה אותנו. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה