עידן לנדו כתב בבלוג שלו, "לא למות טיפש", פוסט חשוב ומאיר עיניים על המחאה הלא-אלימה בכפר נבי-סאלח. חלק מהבהירות שבפוסט שלו נובע מהתמונה שבראשיתו, שצולמה מהפגנה בכפר מיום שישי האחרון, תמונה בה נראה חייל חמוש מאיים על מפגין לא-חמוש באקט כוחני, אקט שקשה להבין איזו תכלית יש בו, מעבר לרצון הברור של החייל להשפיל את המפגין.
המחאה בנבי-סאלח זוכה ל-3 נרטיבים מרכזיים באינטרנט העברי. האחד, מטעם השמאל הישראלי, בדמות חדוה ישכר הכותבת ב'גדה השמאלית', מציג מאבק של ההתנגדות העממית, שתכליתו שחרורו של מעיין הנמצא על אדמות הכפר, שעובר תהליך של השתלטות על ידי ההתנחלות הסמוכה נווה-צוף (לשעבר חלמיש). תהליך ההשתלטות התחיל בימי האינתיפאדה השניה, כשלתושבי הכפר נאסרה הגישה למעיין הסמוך לשטח ההתנחלות, ועבר תאוצה במסגרת פרוייקט שיקום המעיינות שמקדמת מועצת יש"ע. בהתאם לנרטיב זה, הגבלת הגישה של תושבי הכפר נבי-סאלח ופלסטינים אחרים למעיין, נעשית בתמיכה ובעידוד של הרשויות.
הפוסט שהזכרתי בראשית דבריי נמנה על הנרטיב הזה, והוא הביטוי הטוב ביותר שאני מכיר לנרטיב זה.
הנרטיב השני, של "המרכז" הישראלי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בכתבה בואלה!, הגדיר את המניעים למאורעות נבי-סאלח של השנה ומשהו האחרונות בכותרת "למתנחלים ולפלסטינים יש סיבה חדשה לריב". לפי נרטיב זה, המתנחלים טוענים שלמרות שבני נווה-צוף מטפחים את המעיין כבר שנים, אף אחד לא הפריע לפלסטינים לעבד האדמות שליד המעיין. איציק שדמי מנווה צוף צוטט כאומר: "הפכנו אותו לפנינת טבע. גם הפלסטינים הגיעו לשם ונרגעו מהעבודה, רק שלפני שבועיים הגיעו למקום אנשי שמאל שחיממו את הפלסטינים, שהשתלטו על המעיין, הורידו את השלט ששמנו במקום ושמו שם דגל פלסטין, כאילו לומר שמעכשיו זה השטח שלהם". "אם יש פלסטיני שטוען שזה שלו שילך לבית משפט, אבל עד אז הוא שייך לנו...שתבין, אנחנו יושבים שם כבר 4 שנים, ואם אף אחד לא תובע בזמן הזה בעלות. לנו אין בעיה, אנחנו מזמינים את כולם לשבת ומבחינתנו שיהיה שלט בעברית ושלט בערבית ושכל העולם ייהנה מהמעיין, אבל להגיד שזה שלהם, לבוא ולשרוף את הסככה שהקים הנוער שלנו ולהכריז שזו פלסטין? לזה אנחנו לא מוכנים".
על פי נרטיב זה, הגירסא הפלסטינית פחות נעימה לאוזניים הישראלית. מחמוד אבו טארק, בעל אדמה באיזור, מסביר ששנה קודם לתחילת ההפגנות התחילו נערים מנווה-צוף להגיע למעיין באופן קבוע והקימו שם סככה. "הגיע מצב שהתחילו לגרש אותנו. לפני שבועיים הגענו למקום אבל המתנחלים גירשו אותנו והצבא הכריז על המקום כשטח צבאי סגור. אנחנו במעיין כבר מאות שנים והמתנחלים פשוט רוצים להשתלט על המקום. הם עכשיו הפכו אותו למקווה כאילו זה מקום קדוש. אחר כך הם גם באו וכרתו לנו עצי זית, כאילו "תג מחיר" על שריפת הסככה. הם חושבים שאנחנו נשב בשקט?"
איכשהוא, מבין השיטין, כשמעמתים את שתי הגירסאות, מתחילים להבין שהעימות בין השכנים כוחני מעט יותר מכפי שהוא מוצג על ידי הנרטיב של השמאל. נראה שהיו מבין השכנים הפלסטינים שנפגעו מנסיון ההשתלטות של המתנחלים על השטח, ומצאו לנכון לפגוע ברכוש שהוצב על אדמתם הפרטית. המתנחלים, שנפגעו עד עמקי-נשמתם מהתגובה לפעולתם לטובת-הציבור הגיבו בפעולת תג-מחיר, ומכאן העניינים התחילו להתגלגל.
נרטיב שלישי, מביא הימין הישראלי. לפיו נוצר הרושם כי מטרת ההפגנות היא לפגוע ביישוב וברכושו. כך למשל, ניסו המפגינים בהפגנות סביב יום האדמה להצית את שדות נווה-צוף. הלזה ייקרא מאבק לא-אלים ? נרטיב זה מוצא גם ביטוי בדיווחים הקצרים על הפגנות ימי-השישי של הכפר. למשל דיווח על מצעד לעבר מעיין בשליטה ישראלית ויידוי אבנים לרגל יום האדמה, הופך בכלי תקשורת אחר לדיווח על יידוי אבנים לרגל יום האדמה. דיווח אחר, על ההפגנה בה צולמה התמונה המזעזעת שהוזכרה בראשית פוסט זה, מדווח על 5 עצורים בהפגנת שמאל ליד הכפר נבי סאלח. המניע להפגנות האלה, למקרה שלא שמתם לב, לא מעניין את המדווח.
התבלבלתם ?
לא נורא. זה רק יהיה יותר גרוע.
אל הנרטיבים האלה מצטרף נרטיב מקביל המוצע על ידי כוחות-הביטחון של ישראל. קשה לסווגו לאחד משלושת הנרטיבים. מצד אחד, בכתבה בואלה! שהזכרתי לעיל, צוטטו כוחות הביטחון באומרם:"הפלסטינים כבר הציגו מסמכים המוכיחים לטענתם שהם הבעלים של המקום. מאז שיא האינתיפאדה נאסר על הפלסטינים להגיע למקום, ורק ב-2006 הם חזרו לפקוד אותו באופן קבוע. המתנחלים בינתיים הספיקו להכיר את המקום ולטעון לבעלות עליו."
כלומר, כוחות הביטחון מאשרים את הטענה הבסיסית של המפגינים - המעיין נמצא על אדמה פרטית פלסטינית, ומכאן שנראה שאין דרך אלא להכיר בכך שהמעיין נמצא בתהליכי סיפוח זוחל שמקדמים תושבי נווה-צוף.
מאידך גיסא, הנרטיב הצה"לי מתאר את הפגנות תושבי נבי-סאלח כמבצע צבאי מאורגן שכל תכליתו לחבל בפעולות צה"ל .... אבל חדי-הענין שבינינו לא יוכלו שלא לשים לב, שעל פי הנרטיב של צה"ל, תכלית הארגון הכמו-צבאי של התושבים הוא להתמודד עם מאמצי צה"ל לדכא את הפגנות התושבים. נשמע קצת כמו ביצה ותרנגולת, לא ?
(שמתם לב, אגב, שבנרטיב הזה, הופך נבי-סאלח לנבי-צאלח או נבי-סלח ? כמה מוזר.)
מה יעשה אדם מבולבל ? ינסה לחפש עוד מידע (כאילו עודף מידע יכול לעזור לנבוכים)
הפוסט של עידן לנדו הציע סרט ביו-טיוב, המתאר את היצירתיות הלא-אלימה של המפגינים בנבי-סאלח. שווה צפייה. איתרע מזלם של מעלי הסרט ליו-טיוב ובין המלצות יו-טיוב לצפיה לאחר מכן, גם סרט של ה-Palestinian Media Watch העוסק בתוכניות הטלוויזיה של פתח, המלמדות את צופיו על זהותן הפלסטינית של הערים ירושלים, רמלה, יפו, חיפה ועכו (נכון, אולי זה לא הגוף הכי אובייקטיבי בעולם, אבל את התכנים שהוא מעלה ליו-טיוב, לא הוא יצר).
אז מצד אחד רואה הצופה הנבוך כיצד חיילי צה"ל ניצבים עם נשקיהם אל מול מפגינים לא אלימים שמורחים אותם בצבעים ויורים עליהם צבעים באקדחי-מים (כמה שמחתי לראות שהאקדחים לא יכולים להראות, גם בחושך, כאילו הם כלי-נשק. רק חסר היה חייל היסטרי אחד כדי להפוך את המחאה הלא-אלימה הזו לאירוע אלים ועצוב). מצד שני הוא רואה באותם סרטים עצמם כמה החיילים חרדים, אפילו מהילדים הקטנים שעומדים מולם. ואז הוא נחשף לסרטים שרואים תושבי השטחים מטעם פת"ח, הנציג הרציונלי ורודף-השלום של הפלסטינים, ויכול להבין שלחלק מחרדותיהם הקיומיות של החיילים, אולי יש בסיס כלשהוא במציאות.
מאחר והצפייה לא סייעה מאוד בהפגת המבוכה, ממשיך לו האדם הנבוך ומחפש עוד מידע.
וכך הוא נתקל בידיעה המשמחת כיצד פרמדיק צבאי המוצב בנווה-צוף הציל תינוקת פלסטינית, בתה של יולדת מנבי-סאלח. תשאלו מדוע הידיעה האופטימית והנעימה הזו, רגע של שמחה יהודית-פלסטינית משותפת על התגברות על סיבוך בלידה שאפשרה את בואה לעולם של תינוקת בריאה פורסמה רק במקומון אשדודי ולא בעיתונים הגדולים ? פשוט מאוד. העיתונים הגדולים כנראה לא מאוד מתעניינים ברגעים האלה, אבל המקומון התעניין כי הפרמדיק היה מאשדוד...
אבל לא כל המידע הנוסף הוא חיובי. האדם הנבוך נתקל לו בצעדים, איך נאמר, אגרסיביים משהו שנוקט צה"ל במלחמתו במיידי-האבנים מנבי-סאלח, שאם להיות כנים, מזכירים מעט משטרים אחרים. והוא נתקל גם בתוצרים של הצעדים האלה - העמדה לדין, שהליכיה נעשים תוך זלזול בסיסי בחירויותיהם של הנערים המואשמים ביידוי-אבנים, כל עוד לא הורשעו.
ולמרות שהאדם הנבוך עדיין הינו נבוך, הוא גם נתקל במאמר המצויין של עמירה הס, המספר על הרוחות החדשות הנושבות בקרב הנוער הפלסטיני, בראותו את המהפכות המתחוללות סביב במזרח-התיכון, וככל שהוא הופך בה והופך בה, אין הוא יכול להתעלם מדמותו שלו הנשקפת כלפיו במראה.
זה לא נעים, חברות וחברים, אבל אין מנוס מהמסקנה שלפחות במקום אחד בארץ המשתרעת בין הנהר לבין הים, אנשים תמימים נאלצים להילחם על מעיין שהיה שלהם ואינו עוד, והם בחרו לעשות זאת באופן שהוא בעיקרו אינו אלים.
אין ספק כי הכוחות העומדים מולם פועלים בצורה כוחנית יותר, שיש בה כדי לדרדר את המלחמה על המעיין לכדי אלימות ונדמה שיש לכוחות האלה אינטרס בכך.
עם כל המבוכה שבדבר, אני לפחות השתכנעתי שמהסיפור הזה לא ייצאו מרוויחים, כל עוד כבשת הרש של נבי-סלאח לא תשוב לרשות בעליה החוקיים.
ויפה שעה אחת קודם.
המחאה בנבי-סאלח זוכה ל-3 נרטיבים מרכזיים באינטרנט העברי. האחד, מטעם השמאל הישראלי, בדמות חדוה ישכר הכותבת ב'גדה השמאלית', מציג מאבק של ההתנגדות העממית, שתכליתו שחרורו של מעיין הנמצא על אדמות הכפר, שעובר תהליך של השתלטות על ידי ההתנחלות הסמוכה נווה-צוף (לשעבר חלמיש). תהליך ההשתלטות התחיל בימי האינתיפאדה השניה, כשלתושבי הכפר נאסרה הגישה למעיין הסמוך לשטח ההתנחלות, ועבר תאוצה במסגרת פרוייקט שיקום המעיינות שמקדמת מועצת יש"ע. בהתאם לנרטיב זה, הגבלת הגישה של תושבי הכפר נבי-סאלח ופלסטינים אחרים למעיין, נעשית בתמיכה ובעידוד של הרשויות.
הפוסט שהזכרתי בראשית דבריי נמנה על הנרטיב הזה, והוא הביטוי הטוב ביותר שאני מכיר לנרטיב זה.
הנרטיב השני, של "המרכז" הישראלי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בכתבה בואלה!, הגדיר את המניעים למאורעות נבי-סאלח של השנה ומשהו האחרונות בכותרת "למתנחלים ולפלסטינים יש סיבה חדשה לריב". לפי נרטיב זה, המתנחלים טוענים שלמרות שבני נווה-צוף מטפחים את המעיין כבר שנים, אף אחד לא הפריע לפלסטינים לעבד האדמות שליד המעיין. איציק שדמי מנווה צוף צוטט כאומר: "הפכנו אותו לפנינת טבע. גם הפלסטינים הגיעו לשם ונרגעו מהעבודה, רק שלפני שבועיים הגיעו למקום אנשי שמאל שחיממו את הפלסטינים, שהשתלטו על המעיין, הורידו את השלט ששמנו במקום ושמו שם דגל פלסטין, כאילו לומר שמעכשיו זה השטח שלהם". "אם יש פלסטיני שטוען שזה שלו שילך לבית משפט, אבל עד אז הוא שייך לנו...שתבין, אנחנו יושבים שם כבר 4 שנים, ואם אף אחד לא תובע בזמן הזה בעלות. לנו אין בעיה, אנחנו מזמינים את כולם לשבת ומבחינתנו שיהיה שלט בעברית ושלט בערבית ושכל העולם ייהנה מהמעיין, אבל להגיד שזה שלהם, לבוא ולשרוף את הסככה שהקים הנוער שלנו ולהכריז שזו פלסטין? לזה אנחנו לא מוכנים".
על פי נרטיב זה, הגירסא הפלסטינית פחות נעימה לאוזניים הישראלית. מחמוד אבו טארק, בעל אדמה באיזור, מסביר ששנה קודם לתחילת ההפגנות התחילו נערים מנווה-צוף להגיע למעיין באופן קבוע והקימו שם סככה. "הגיע מצב שהתחילו לגרש אותנו. לפני שבועיים הגענו למקום אבל המתנחלים גירשו אותנו והצבא הכריז על המקום כשטח צבאי סגור. אנחנו במעיין כבר מאות שנים והמתנחלים פשוט רוצים להשתלט על המקום. הם עכשיו הפכו אותו למקווה כאילו זה מקום קדוש. אחר כך הם גם באו וכרתו לנו עצי זית, כאילו "תג מחיר" על שריפת הסככה. הם חושבים שאנחנו נשב בשקט?"
איכשהוא, מבין השיטין, כשמעמתים את שתי הגירסאות, מתחילים להבין שהעימות בין השכנים כוחני מעט יותר מכפי שהוא מוצג על ידי הנרטיב של השמאל. נראה שהיו מבין השכנים הפלסטינים שנפגעו מנסיון ההשתלטות של המתנחלים על השטח, ומצאו לנכון לפגוע ברכוש שהוצב על אדמתם הפרטית. המתנחלים, שנפגעו עד עמקי-נשמתם מהתגובה לפעולתם לטובת-הציבור הגיבו בפעולת תג-מחיר, ומכאן העניינים התחילו להתגלגל.
נרטיב שלישי, מביא הימין הישראלי. לפיו נוצר הרושם כי מטרת ההפגנות היא לפגוע ביישוב וברכושו. כך למשל, ניסו המפגינים בהפגנות סביב יום האדמה להצית את שדות נווה-צוף. הלזה ייקרא מאבק לא-אלים ? נרטיב זה מוצא גם ביטוי בדיווחים הקצרים על הפגנות ימי-השישי של הכפר. למשל דיווח על מצעד לעבר מעיין בשליטה ישראלית ויידוי אבנים לרגל יום האדמה, הופך בכלי תקשורת אחר לדיווח על יידוי אבנים לרגל יום האדמה. דיווח אחר, על ההפגנה בה צולמה התמונה המזעזעת שהוזכרה בראשית פוסט זה, מדווח על 5 עצורים בהפגנת שמאל ליד הכפר נבי סאלח. המניע להפגנות האלה, למקרה שלא שמתם לב, לא מעניין את המדווח.
התבלבלתם ?
לא נורא. זה רק יהיה יותר גרוע.
אל הנרטיבים האלה מצטרף נרטיב מקביל המוצע על ידי כוחות-הביטחון של ישראל. קשה לסווגו לאחד משלושת הנרטיבים. מצד אחד, בכתבה בואלה! שהזכרתי לעיל, צוטטו כוחות הביטחון באומרם:"הפלסטינים כבר הציגו מסמכים המוכיחים לטענתם שהם הבעלים של המקום. מאז שיא האינתיפאדה נאסר על הפלסטינים להגיע למקום, ורק ב-2006 הם חזרו לפקוד אותו באופן קבוע. המתנחלים בינתיים הספיקו להכיר את המקום ולטעון לבעלות עליו."
כלומר, כוחות הביטחון מאשרים את הטענה הבסיסית של המפגינים - המעיין נמצא על אדמה פרטית פלסטינית, ומכאן שנראה שאין דרך אלא להכיר בכך שהמעיין נמצא בתהליכי סיפוח זוחל שמקדמים תושבי נווה-צוף.
מאידך גיסא, הנרטיב הצה"לי מתאר את הפגנות תושבי נבי-סאלח כמבצע צבאי מאורגן שכל תכליתו לחבל בפעולות צה"ל .... אבל חדי-הענין שבינינו לא יוכלו שלא לשים לב, שעל פי הנרטיב של צה"ל, תכלית הארגון הכמו-צבאי של התושבים הוא להתמודד עם מאמצי צה"ל לדכא את הפגנות התושבים. נשמע קצת כמו ביצה ותרנגולת, לא ?
(שמתם לב, אגב, שבנרטיב הזה, הופך נבי-סאלח לנבי-צאלח או נבי-סלח ? כמה מוזר.)
מה יעשה אדם מבולבל ? ינסה לחפש עוד מידע (כאילו עודף מידע יכול לעזור לנבוכים)
הפוסט של עידן לנדו הציע סרט ביו-טיוב, המתאר את היצירתיות הלא-אלימה של המפגינים בנבי-סאלח. שווה צפייה. איתרע מזלם של מעלי הסרט ליו-טיוב ובין המלצות יו-טיוב לצפיה לאחר מכן, גם סרט של ה-Palestinian Media Watch העוסק בתוכניות הטלוויזיה של פתח, המלמדות את צופיו על זהותן הפלסטינית של הערים ירושלים, רמלה, יפו, חיפה ועכו (נכון, אולי זה לא הגוף הכי אובייקטיבי בעולם, אבל את התכנים שהוא מעלה ליו-טיוב, לא הוא יצר).
אז מצד אחד רואה הצופה הנבוך כיצד חיילי צה"ל ניצבים עם נשקיהם אל מול מפגינים לא אלימים שמורחים אותם בצבעים ויורים עליהם צבעים באקדחי-מים (כמה שמחתי לראות שהאקדחים לא יכולים להראות, גם בחושך, כאילו הם כלי-נשק. רק חסר היה חייל היסטרי אחד כדי להפוך את המחאה הלא-אלימה הזו לאירוע אלים ועצוב). מצד שני הוא רואה באותם סרטים עצמם כמה החיילים חרדים, אפילו מהילדים הקטנים שעומדים מולם. ואז הוא נחשף לסרטים שרואים תושבי השטחים מטעם פת"ח, הנציג הרציונלי ורודף-השלום של הפלסטינים, ויכול להבין שלחלק מחרדותיהם הקיומיות של החיילים, אולי יש בסיס כלשהוא במציאות.
מאחר והצפייה לא סייעה מאוד בהפגת המבוכה, ממשיך לו האדם הנבוך ומחפש עוד מידע.
וכך הוא נתקל בידיעה המשמחת כיצד פרמדיק צבאי המוצב בנווה-צוף הציל תינוקת פלסטינית, בתה של יולדת מנבי-סאלח. תשאלו מדוע הידיעה האופטימית והנעימה הזו, רגע של שמחה יהודית-פלסטינית משותפת על התגברות על סיבוך בלידה שאפשרה את בואה לעולם של תינוקת בריאה פורסמה רק במקומון אשדודי ולא בעיתונים הגדולים ? פשוט מאוד. העיתונים הגדולים כנראה לא מאוד מתעניינים ברגעים האלה, אבל המקומון התעניין כי הפרמדיק היה מאשדוד...
אבל לא כל המידע הנוסף הוא חיובי. האדם הנבוך נתקל לו בצעדים, איך נאמר, אגרסיביים משהו שנוקט צה"ל במלחמתו במיידי-האבנים מנבי-סאלח, שאם להיות כנים, מזכירים מעט משטרים אחרים. והוא נתקל גם בתוצרים של הצעדים האלה - העמדה לדין, שהליכיה נעשים תוך זלזול בסיסי בחירויותיהם של הנערים המואשמים ביידוי-אבנים, כל עוד לא הורשעו.
ולמרות שהאדם הנבוך עדיין הינו נבוך, הוא גם נתקל במאמר המצויין של עמירה הס, המספר על הרוחות החדשות הנושבות בקרב הנוער הפלסטיני, בראותו את המהפכות המתחוללות סביב במזרח-התיכון, וככל שהוא הופך בה והופך בה, אין הוא יכול להתעלם מדמותו שלו הנשקפת כלפיו במראה.
זה לא נעים, חברות וחברים, אבל אין מנוס מהמסקנה שלפחות במקום אחד בארץ המשתרעת בין הנהר לבין הים, אנשים תמימים נאלצים להילחם על מעיין שהיה שלהם ואינו עוד, והם בחרו לעשות זאת באופן שהוא בעיקרו אינו אלים.
אין ספק כי הכוחות העומדים מולם פועלים בצורה כוחנית יותר, שיש בה כדי לדרדר את המלחמה על המעיין לכדי אלימות ונדמה שיש לכוחות האלה אינטרס בכך.
עם כל המבוכה שבדבר, אני לפחות השתכנעתי שמהסיפור הזה לא ייצאו מרוויחים, כל עוד כבשת הרש של נבי-סלאח לא תשוב לרשות בעליה החוקיים.
ויפה שעה אחת קודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה