מונחון פוליטי ישראלי

מונחון פוליטי ישראלי הוא פרוייקט שאין לו סוף. מדי שנה נוספים מונחים חדשים לטרמינולוגיה הפוליטית הישראלית, חלקם יהיו רלוונטיים רק לזמן קצר, חודש, שנה או תקופת כהונה של ח"כ פלוני או ח"כית אלמונית, אחרים ישרדו לנצח. כאן אנסה לרכז, מעת לעת, כשתנוח הרוח, מונחים פוליטיים שנדמה לי כי עתידם עדיין לפניהם.

"תהיו כחלונים" 

ראש הממשלה ה-32, בנימין נתניהו, התייחס בישיבת ממשלתו למרד הצרכני על גבינת הקוטג' שהביא לסערה ציבורית גדולה באותו השבוע, ואמר לשרי הממשלה כי עליהם לשאוב השראה משר הרווחה והתקשורת, משה כחלון, ומהרפורמות שלו בשוק הסלולר. "כחלון עשה דברים גדולים", אמר נתניהו, "תהיו 'כחלונים' ותמצאו פתרונות לנושא". קשה להעריך אילו גוונים ציניים יצטרפו לאמירה הזו לאורך כהונתו של משה כחלון כשר האוצר בממשלתו הנוכחית של נתניהו.

ביביתון

אחד מכינוייו של העיתון 'ישראל היום', בגלל עמדתו העקבית והתומכת של אמצעי-התקשורת הזה בראש-הממשלה בנימין נתניהו. 

זועביז

מונח שטבע יאיר לפיד בתארו את הסיעות הערביות כולן, כשהצהיר שלא ייצור גוש חוסם עמן כנגד בנימין נתניהו (המונח נקבע בשימוש בשמה של חברת הכנסת חנין זועבי מבל"ד, הנחשבת בידי רבים בציבור הישראלי כסמן קיצון של נציגי הציבור הערביים).

טפלון 

כינוי שניתן לפוליטיקאים שהפגינו יכולת לצאת מפרשיות, תסבוכות, כשלונות, חשדות והרשעות בלא שדבק בהם רבב. משה דיין, יצחק רבין ואריאל שרון נחשבו כבעלי היכולת הזו. בנימין נתניהו מחזיק ביכולת זו. בימים אלה נבחנת יכולתו של אריה דרעי בהקשר הטפלוני. 

'המחאה החברתית של 2011'

סדרת פעולות מחאה והפגנות על רקע קשיים חברתיים וכלכליים שהתקיימו ברחבי ישראל בקיץ 2011. המחאה החלה עם פעולה הפגנתית אינדיבידואלית בראשותה של דפני ליף, שהודיעה באמצעות הרשת החברתית פייסבוק כי לאור קשייה למצוא דירה בשכירות בעיר, היא עוברת לגור באוהל בשדרות רוטשילד בת"א. בעקבותיה הקימו צעירים רבים אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב והמחאה זכתה לשם 'מחאת האוהלים'. בהמשך קמו אוהלים בערים נוספות והתרחבו לכדי 'ערי אוהלים' שכללו מאות אוהלים בו זמנית. כן התקיימו הפגנות ומחאות נרחבות ברי הארץ, בנוגע לנושאים רבים בתחום יוקר המחיה והקשיים החברתיים-כלכליים. כתגובה, נקטה ממשלת ישראל בשורת צעדים שהוצגו כמענה לדרישות המוחים‏. בנוסף, הוקמה ועדה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המועצה הכלכלית דאז, במטרה לבחון ולהציע פתרונות למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל ולפערים החברתיים.  חלק מהמלצות הועדה התקבלו על ידי הממשלה. המחאה התרחשה במקביל לגל מחאות בעולם, דוגמת כיבוש וול סטריט בארה"ב ומחאות 'האביב הערבי' במזרח התיכון ויש הטוענים שהמחאות מחוץ לישראל היוו השראה למחאה המקומית). היו שטענו שהמחאה החברתית בישראל זכתה לארגון ותמיכה נסתרים.
השאלה האם המחאה החברתית של 2011 נכשלה או הצליחה עדיין נמצאת במבחן, במיוחד לאור השאלה בדבר התודעה החברתית בישראל (וראו למשל התגובות בישראל למדיניות האוצר ב-2015, בנוגע להורדת מחירי האלכוהול, רגע אחרי קידום מתווה הגז). 

מחאת הקוטג'

חלק מגל המחאות החברתיות של 2011 שהתמקד ביוקר מוצר המזון, גבינת הקוטג'. חרם צרכנים ישראלי, שהחל על ידי קבוצה בפייסבוק שהוקמה ביוני 2011 במחאה על העלייה המתמשכת במחירי המזון במדינה, וקרא לציבור להימנע מרכישת גבינת קוטג' במחירה הנוכחי. למחאה הצטרפו למעלה מ-100,000 גולשים, והיא צברה התעניינות תקשורתית והובילה לפתיחת דיון ציבורי רחב בנושא יוקר המחיה בישראל. החרם הוביל לירידה משמעותית אך זמנית במכירות גבינת קוטג' בישראל ולהורדות מחירים זמניות.
המחאה מהווה בעצם שם-קוד למחאות חברתיות זמניות, ממוקדות נושא מסויים, הזוכות להתייחסות תקשורתית נרחבת אך שהשפעתן לאורך זמן מעטה. 

נכבה, נקסה

ראה "נכסה, נכבה, מה זה כל המילים האלה ?"

נערי האוצר

 כינוי לעובדי אגף התקציבים במשרד האוצר, אולי הגוף הממשלתי רב-העוצמה ביותר במדינת ישראל, במהל חלק גדול משנותיה של המדינה. הכינוי משקף טענה מקובלת בדבר חוסר-נסיונם, שאינו הולם את היקף האחריות המופקד בידם. הכינוי מהווה אבולוציה של כינוי קודם, 'נערי פטנקין' שניתן לכלכלנים הראשונים שהוכשרו בישראל בשנות החמישים של המאה העשרים ועבדו באגף התקציבים במשרד האוצר. אז היה זה כינוי מחמיא, שכן האגף טרם צבר את העוצמה אליה הגיע לאחר מכן. 'פטנקין' - על שמו של פרופ' דן פטנקין, ממייסדי המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית.

פושעי אוסלו

כינוי המתאר את היוזמים, המאשרים והחותמים של הסכמי אוסלו. הכינוי הופיע במקביל לגלי הטרור של השנים 1994 - 1995 והתמיד לאחר מכן. הוא מתאר בפרט אישים כמו יצחק רבין, שמעון פרס ויוסי ביילין. הוא משמש למשל בקריאה "פושעי אוסלו לדין". נדמה כי בימים אלה בקרב רבים בימין הקיצוני, כל ה'שמאלנים' ראויים ליחס דומה. 

מנשקי הקמעות / צ'חצ'חים:

במערכת הבחירות 1981, אמר הבדרן דודו טופז, מנחה עצרת הבחירות המסכמת של המערך בכיכר מלכי ישראל, את הדברים הבאים: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים של הליכוד הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות".

בתגובה, בעצרת הבחירות המסכמת של הליכוד, שנערכה באותו מקום, יום לאחר מכן, הגיב ראש הליכוד, מנחם בגין בדברים הבאים: "עד אתמול לא הכרתי את המילה צ'חצ'חים ולא ידעתי מה פירושה, אך אמש שמעתי את הבדרן...מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים" והרחיב בדבר תרומתו של הציבור המזרחי בימי המחתרת ולאחר מכן, כשהוא מדבר על עולי הגרדום, ועל כך שכולנו יהודים אחים.
'נאום הקומץ' של יאיר גרבוז במערכת הבחירות 2015 על קומץ מנשקי הקמעות שאיננו קומץ, עורר דינמיקה דומה. אולי בצדק, אולי לא בצדק. אי אפשר להתעלם מכך שהשיח סביב הדימויים המתייגים עודנו חי ובועט בחברה הישראלית.

תִּשְׁקוֹרֶת

שׂיכול אותיות של המילה "תקשורת", המתאר את אופיה האמיתי של תקשורת-ההמונים לדעת המשתמש במונח: 'תקשורת שקרית'. משמש כיום בפוליטיקה הישראלית ללא הבחנה של ממש, דוברים מהימין, המרכז והשמאל וכן דוברים של אישים שהתקשורת תקפה אותם או שהואשמו בשחיתות. 

נספח א' - מונחים פוליטיים ישראליים עם שורשים אנטישמיים 

אשכנאצים

חיבור (הלחם) של המילים אשכנזים ונאצים. משמש בעיקר דוברים מזרחים כשתכליתו להצביע על הגזענות שביחסו של הממסד האשכנזי אל יהודי-המזרח.

יהודו-נאצים

מטבע לשוני של פרופ' ישעיהו ליבוביץ. מי שהיה פעיל אזרחי בולט בשורת המתנדבים של שנות ה-50 הפך למבקר תאורט חריף ביותר של החברה הישראלית, על הפיכתה, לדעתו, לפשיסטית, לאומנית ומיליטריסטית.‏ זמן-מה לאחר מלחמת ששת הימים קרא ליבוביץ לנסיגה מכל השטחים שנכבשו גם ללא שלום, והזהיר מפני הבעיה הדמוגרפית והמוסרית שעלולה לצמוח כתוצאה מהשליטה על הפלסטינים. ליבוביץ גרס כי המשך התנהלותה של ישראל ביהודה ושומרון תוביל בהכרח למדיניות דומה לזו של הנאצים. כשנשאל באשר לאפשרות הקמת מחנות השמדה נוסח אושוויץ אמר ליבוביץ כי "אין זה מן הנמנע".‏ את מטבע-הלשון יודו-נאצים טבע בשנות ה-80, לאחר שחברי ועדת לנדוי התירו הפעלת "מידה מתונה של לחץ פיסי" על נחקרים לצורך סיכול פעולות טרור, הוא כינה אותם בשם "יהודונאצים" משום שלדבריו התירו "להשתמש בעינויים כדי לסחוט הודאות משבויים ערבים"‏

יהודונים

(יכול לבוא גם בצירוף המונח יודנראטים או יהודים שונאי עצמם)

זהו כינוי גנאי של אנשי ימין כלפי יהודים בישראל או אזרחי מדינה זרה (בעיקר ארצות הברית) הנוקטים עמדה לא-ימנית הנתפשת בעיני המגנים כעמדות אנטי-ישראליות. מקורו בתרגום לעברית של הביטוי האנטישמי הרוסי "ז'יד".

בביטוי זה נקטו, למשל,  רחבעם זאבי כלפי שגריר ארצות הברית בישראל מרטין אינדיק; צבי הנדל כלפי השגריר דן קרצר; עורך דין יורם שפטל בתוכניתו 'שפטל עצבני' ברדיו ללא הפסקה כלפי אנשי שמאל כאלה ואחרים.

נספח ב' - מונחים שזמנם עבר אך תוכנם ינון לעד 

'אברשה, חזור הביתה?' 

קריאתו הנרגשת של יצחק שמיר, ראש הליכוד, לחבר המפלגה, אברהם שריר, שחצה את הקוים והבטיח להפוך להיות התומך החסר בקואליציה אפשרית בראשותו של שמעון פרס, בשנת 1990 (בזמן 'התרגיל המסריח'). בסופו של יום, אברשה אכן חזר הביתה. אברהם שריר (נולד ב-1932). איש המפלגה הליברלית שהייתה חלק מן הליכוד. היה חבר הכנסת ושר משפטים ותיירות בממשלות יצחק שמיר. לאחר בחירות  1988, בישיבת מרכז הליכוד (שנערכה באצטדיון יד אליהו), המתין שריר ביחד עם כל השרים המיועדים על הבמה, והופתע לגלות בעת שיצחק שמיר הקריא את שמות חברי ממשלתו שאינו נמנה עם השרים המיועדים‏.  יחד עם יצחק מודעי ואחרים עם רקע ליברלי פרש מהליכוד ב-1990 וייסד מפלגה בשם "המפלגה לקידום הרעיון הציוני". יחד עם אחרים כיכב בפרשץ "התרגיל המסריח". שמעון פרס, ראש העבודה דאז, שניסה להקים קואליציה בעקבות נפילתה של ממשלת האחדות בראשות יצחק שמיר בהצבעת אי-אמון, הצליח להשיג הסכם עם שריר על הצטרפותו לממשלתו. ההסכם הבטיח לשריר תפקיד שר בממשלה האחראי על שני משרדים, שריין מקום עבור שריר ברשימת המערך לכנסת הבאה, וכן מינוי של מקורבים של שריר למשרות בכירות בחברות ממשלתיות, ועוד.  שריר הסביר את חבירתו למפלגת העבודה בדרך בה נהג בו שמיר כשהקים את ממשלתו. למרות זאת, לאחר כישלון "התרגיל המסריח" שב למפלגתו בעקבות קריאתו של שמיר: "אברשה חזור הביתה!". לא היה המשך לקריירה הפוליטית של שריר לאחר הכנסת השתים עשרה. שנים רבות לאחר מכן אמר כי הוא "שמח שהתרגיל התמסמס". יודעי ח"ן נזכרו בקריאה הזו, כשצחי הנגבי שב לליכוד. 

'התרגיל המסריח' 

השם שהעניק יצחק רבין לתמרון פוליטי מורכב שהוביל שמעון פרס, אשר תכליתו היתה להפיל את ממשלת האחדות (1988-1990) ולהעלות במקומה ממשלה בראשות מפלגת העבודה. כמקובל בקריירה הפוליטית של שמעון פרס, התרגיל נכשל. ממשלת האחדות הלאומית השנייה בראשות יצחק שמיר נפלה בהצעת אי אמון בעקבות אי-הסכמות פנימיות בנוגע ליוזמה של ארה"ב בנוגע לקיום שיחות שלום עם פלסטינים (היתה הסכמה מימין ומשמאל לגבי עצם היוזמה, אך לא לגבי השתתפות פלסטינים מהפזורה וממזרח ירושלים בשיחות). יצחק שמיר קיבל ידיעות מוקדמות כי חברי הכנסת של מפלגת העבודה מתכוונים להצטרף להצעות אי אמון שהוגשו על ידי סיעות האופוזיציה‏, ופיטר במהלך ישיבת ממשלה את שמעון פרס, ראש המערך (שמה של העבודה אז), מהממשלה. בעקבות כך התפטרו שאר שרי המערך. כמה ימים לאחר מכן אכן נפלה ממשלת שמיר בהצבעת אי אמון בכנסת, שעברה ברוב של 60 מול 55 ח"כים. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות ישראל בה נפלה ממשלה בשל הצבעת אי אמון.

לאחר נפילת ממשלת שמיר הטיל הנשיא חיים הרצוג על פרס להרכיב ממשלה חדשה. המשא ומתן הקואליציוני נקלע לקשיים בעקבות התנגדותו התקיפה של הרב שך (נאום השפנים). לפרס ולמערך היו רק 60 ח"כים (מערך 39, רצ-מפ"ם-שינוי 10, אגודת ישראל 5, חד"ש 4, ערביות 2) -  ח"כ אחד פחות מן הדרוש כדי לאשר בכנסת את הממשלה החדשה. הח"כ החסר שבא לעזרתם היה אברהם שריר. 

עם זאת, כאשר הייתה הכנסת אמורה לאשר את הממשלה, התברר שאגודת ישראל אינה עסוקה מקשה אחת. שניים מחברי הכנסת שלה – אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי, נעדרו מהמשכן, בעקבות הוראתו של הרבי מלובאביץ' (רבי מנחם מנדל שניאורסון) שלא לתמוך בממשלה החותרת לתהליך מדיני שבחובו במסירת שטחים של ארץ ישראל. במבט לאחור, נזכרו במערך, אליעזר מזרחי כלל לא נכח בטקס חתימת ההסכם הקואליציוני בין המערך לאגודת ישראל, ואילו אברהם ורדיגר השתתף בטקס, אך התחכם ובמקום לחתום על ההסכם, עבר עם העט מעל הנייר. כתוצאה, הצגת הממשלה התבטלה, ופרס נאלץ לבקש מהנשיא הרצוג ארכה על מנת לנסות בכל זאת להרכיב ממשלה. כשגם בתום הזמן הנוסף שהוקצב לו לא הושגה התקדמות במגעים הקואליציוניים, נאלץ פרס להודיע להרצוג על כשלונו. הנשיא שב והטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שמיר, והוא הצליח להרכיב קואליציה שנשענה על מפלגות הימין, המפלגות הדתיות, "המפלגה לקידום הרעיון הציוני" (ליברלים שפרשו מהליכוד), ח"כ אברהם שריר (שחזר הביתה), ח"כ יצחק חיים פרץ (שר הקליטה בממשלה היוצאת שפרש מש"ס) וח"כ אפרים גור, שפרש מן המערך (בדרך דומה אך הפוכה לזו שעשה שריר). מי שטבע את השם "התרגיל המסריח" היה יצחק רבין, בראיון בתקשורת. "התרגיל המסריח" הביא למחאות אזרחיות שקראו לשנות את סדרי השלטון. הסיסמה הבולטת בהפגנה הייתה "מושחתים נמאסתם!". מפלגת העבודה אימצה את הקריאה בתעמולת הבחירות של המערך בבחירות 1992, כשיצחק רבין עמד בראשו. במהלך השנים 1990-1992 התגבשה עמדה ציבורית שיש לייצב את המערכת הפוליטית בישראל וכתוצאה נחקק החוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה (1996-2001).

האיש עם השערות על הפנים

דרכו של ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, להזכיר את יאסר ערפאת בלי לנקוב בשמו במפורש.

האיש היושב ליד חבר הכנסת באדר

דרכו של ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, בעת נאומיו בכנסת, להזכיר את את חבר הכנסת מנחם בגין, ראש האופוזציה, שישב בכנסת ליד חבר סיעתו, יוחנן באדר, בלי לנקוב בשמו במפורש.

נספח ג': מונחים שעבר זמנם

הנחשים בקריה

בנאום שנשא לפני פרישתו מהרמטכ"לות, בתגובה לשאלה מדוע הוא ממשיך ללכת עם נעליים צבאיות גבוהות במהלך שירותו בקרייה, הסביר הרמטכ"ל משה יעלון את בחירתו בנחשים שבקריה, מקום מושב המטה הכללי של צה"ל ומקום מושב משרד הביטחון. עד היום קיימת מחלוקת האם כיוון דבריו לאופיים הלא-קולגיאלי של חברי המטכ"ל או לאנשי משרד הביטחון שיושבים בקריה. יש הגורסים כי דבריו הממצים תיארו את כולם, וכי לשונם יפה עד היום. 

נאום השפנים 

הרב שך, מנהיגה הרוחני של מפלגת דגל התורה, התנגד בחריפות לאפשרות הצטרפות מפלגת ש"ס לממשלת שמאל, בתקופה שאחרי נפילת ממשלת האחדות ליכוד-עבודה ב-1990, ובכינוס שארגן בהיכל הספורט ביד אליהו נימק זאת בחשבון ההיסטורי עם השמאל, ועם אנשי הקיבוצים "אוכלי השפנים", כדבריו (בזכות ביטוי זה נודע הנאום כ"נאום השפנים" ובעקבותיו נוהגים כותבים ודוברים חילוניים להציג עצמם לא אחת כאוכלי שפנים). 

עודכן לאחרונה: 14/09/2015