ממשיכים לסקר לנו שקרים

אחת הכתבות המפתיעות ביותר שקראתי השבוע היתה במעריב, שם עסקו בסקרים שונים שנערכו השבוע ובמשמעויותיהם. סקר אחד טען שכוחה של מפלגת השלטון ירד. סקר שני טען שהיא שמרה על כוחה. אני מתאר לעצמי שאם היו עורכים מספיק סקרים, אז היה גם את זה שבו היה נקבע שכוחה של המפלגה עלתה.

אני זוכר קטע קלאסי מהסדרה הנהדרת כן אדוני השר, בו מדגים סיר האמפרי לברנרד כיצד אפשר להגיע לכל תוצאה שרוצים בסקר. הדוגמא בתמצית היא כזו:
האם אתם בעד או נגד גיוס חובה לצבא ?

הטענה: רוב בני-האדם רוצים להיראות עקביים בעיני אחרים ובעיני עצמם. לכן, כדי להשיג את התשובה הרצויה לשאלה האמורה, אתה מכין סדרת שאלות.

אם אתה רוצה להשיג סקר שמלמד שאנשים מתנגדים לגיוס חובה, אתה תשאל, למשל:
האם את/ה מאמי/נה שאימון של בחורים  צעירים בנשק מגביר את הנטיה של צעירים לאלימות ?
האם את/ה מאמי/נה שעדיף לאפשר לכל מי שרוצה ללמוד באוניברסיטה מייד אחרי התיכון ?
האם את/ה בעד או נגד גיוס חובה לצבא ?

לעומת זאת, אם אתה רוצה להשיג סקר שמלמד שאנשים תומכים בגיוס חובה, אתה תשאל, למשל:
האם את/ה מאמי/נה שאימון למשמעת ומסגרת מועיל לאנשים צעירים ?
האם את/ה מאמי/נה שיש לחנך אנשים צעירים לתרום למדינה ולחברה ?
האם את/ה בעד או נגד גיוס חובה לצבא ?

זו רק דוגמא כמובן. אפשר לנסח שאלות טובות יותר או פחות ואפשר להדגים את זה על כל נושא שנרצה.

מה שמחזיר אותנו לכמה שאלות:
אילו שאלות מקדימות נשאלו הנסקרים בסקרים שהזכרתי בראשית הפוסט?
למה  לא מפרסמים  את השאלות האלה  ?
אם היו מפרסמים את הסקר המלא, על כל שאלותיו, האם מישהו מאיתנו היה מופתע מתוצאותיו?

סופה של דרך השלום ותחילתה של דרך הייסורים

סילבן שלום הודיע על פרישה מהפוליטיקה:

"קצתי בדרך הייסורים שאני עובר ונאלץ להעביר את משפחתי. בנסיבות אלה החלטתי לפרוש מתפקידי כשר וכחבר כנסת"  

אם להאמין לידיעות המצטברות נראה שעד לשלב שבו התחילו התלונות, הוא לא סבל במיוחד מהדרך שעשה עד אותה עת. כעת הוא סובל. אבל הוא לומד את  השיעור של ינון מגל - ואל תגידו שהוא פרש בגלל ההאשמות או בגלל המתלוננות.
עם כזה צבר של דיווחים, סביר הרבה יותר לומר שכבוד השר פרש בגלל מעשים שעשה בעבר.

ההגינות מחייבת להודות , כפי שנכתב במקום אחר לגבי האפשרות לדעת מה באמת קרה בענייני האינטימיות הכפויה מעשי-ידיו של ינון מגל, כי ייתכן שלעולם לא נדע את הכל לגבי מעשי-ידיו של סטיב. האפשרות הזו סבירה במיוחד נוכח המטריה המשפטית האינטנסיבית שעתידה ללוות את סילבן שלום מעתה, באדיבותה של רעייתו הנאמנה והמסורה.
מצד שני, מותר לקוות שאם הפרסומים נכונים, גם הצדק ייצא לאור. אחרי הכל, גם למשה קצב היתה סוללת סניגורים, וגם לצדו עמדה אישה מסורה, וכולנו יודעים איך הוא גמר.

זה עצוב נורא
במיוחד לאור הדרך המטאורית שבה נסק הבאר-שבעי יליד-טוניס הזה אל צמרת הפוליטיקה והחברה בישראל
אבל אם מדברים על ידיעה ציבורית ולא משפטית,
כולנו נסכים שקשה להאמין
שאדם סביר היה מוותר על המעמד לו זכה סילבן שלום
נוכח האשמות שכאלה
אם מאחורי העשן הרב
לא היתה גם אש.

ואם היתה אש,
אז את הרחמים נשמור לאשתו, לילדיו, לאמו.
ואותו נלווה בדרכו החוצה מחיינו במבט ביקורתי ומאוכזב.
ציפינו ממך להרבה-הרבה יותר, סילבן שלום.
אתה היית נער פוסטר לאפשרויות שהחברה הישראלית מציעה.
וזה מה שבחרת לעשות עם כל מה שבנית בעצמך ובזכות מה שקיבלת.

האם יבוא יום שבו נגיע אל קצה הדרך המרוצפת בתדמיתם האבודה של פוליטיקאים וניצבים ונביט הלאה משם אל נתיב שיהיה נקי מחשיפות על ערוותם של נציגי-הציבור שלנו?
האם יקרה הדבר הודות לאנשי-ציבור ראויים, שיפסיקו להעביר אותנו את נתיב הייסורים הזה?
כדי שנוכל להאמין שהיום הזה יבוא.
אין לנו מנוס עתה,
אלא להתמסר לדרך הייסורים הזו,
ולקוות שלא מדובר בסיפור העתיק על סיזיפוס והסלע
אלא על המשל העתיק על הצפרדע וכד השמנת.

רק בישראל מותר לקרוא לאנשים לנקות באנשים אחרים את הרצפה

אני לא משונאיה של ח"כ חנין זועבי. 

אני מאמין גדול בחופש הביטוי.

אבל אני גם מאמין גדול בחשיבותו של החוק ושל אוכפיו. 

ח"כ בישראל תקפה מילולית באופן הכי גס, בוטה ומסית שאפשר לדמיין שוטרים לובשי-מדים בזמן מילוי תפקידם.

היא עשתה זאת כשהם מוקפים בהמון. 

דיווחו על האירוע בוואלה, במעריב, בהארץ ובעוד מקומות. 

הדברים שלגביהם אין ספק שנאמרו הם: 

היא הגדירה את השוטרים כמי שהם משתפים פעולה כנגד בני עמם.

 היא אמרה שצריך לנקות בהם את הרצפה. 

היא אמרה שאסור ללחוץ להם את היד. 

היא אמרה שכאשר הם ברחוב הם צריכים לפחוד "מאיתנו". 

לא מדובר כאן בחופש-הביטוי. 

מדובר כאן בהסתה חמורה לאלימות. 

בכל מדינה מתוקנת חברת כנסת כזו לא היתה יכולה להמשיך להיות חברת הכנסת.

רק בישראל זה לא כך. 

האיזון בין חופש וביטחון הוא קשה לקיום. 

בהחלטות מהסוג הזה, המערכת המשפטית שלנו מפירה את האיזון במקום לשמור עליו. 

איך אפשר לצפות משוטרים לצאת לעבודתם
כשמי שאמרה שהם צריכים לפחד
עדיין מכהנת בבית המחוקקים של המדינה שלנו?

בכוונתי להביא

רציתי לכתוב על זה עוד אתמול.  אבל היה משהו חשוב יותר: נושא הגז הוא הסוגיה הפוליטית המרכזית והחשובה ביותר שנדונה בימים אלה בישראל. כל מי שמספר לכם משהו אחר, מנסה לגנוב מכם משהו.
וכך קרה שהפוסט הזה נדחה להיום.

יוסי כהן, ראש המוסד הנכנס, התייחס אתמול בבוקר לתפקידו החדש והבטיח:

"בכוונתי להביא למבצעים טובים ומודיעין טוב לעם ישראל ככל שיעלה בידי". 

איך אפשר בכלל לתת הבטחות בפומבי על כך שיבוצעו פעולות סודיות בתכליתן שיש איתן סיכון חיים לא מבוטל?

מתי התחילו ראשי השירותים החשאיים לדבר כאילו הם פוליטיקאים לפני בחירות ? 

מה אמורים לחשוב אנשי המוסד כשיישלחו למבצע טוב? איך יידעו האם המבצע הזה שבו הם מסכנים את חייהם הוא באמת הכרחי או שהוא חלק מההבטחה של הבוס? 

ומה לגבי הצניעות של הראש הנכנס - האומנם יוסי כהן עצמו ייצא להביא מודיעין טוב לעם ישראל? 

מה קרה למדינה הדפוקה והאומללה שלנו, שראש שירות מודיעין שנכנס איננו יכול פשוט להבטיח שהשירות בהנהגתו ימשיך לעשות את תפקידו נאמנה? 

והארץ שוקטת.

אתם חושבים שחברי הכנסת מבצעים את תפקידם ?

'ישראל היום' סיפר לי משהו חדש שעלה מסקר:

• 66.5% מהציבור היהודי סבורים שחברי הכנסת לא מבצעים את תפקידם; 
• 77% מכלל הציבור סבורים שהח"כים לא משמשים דוגמא בהתנהגותם; 
• 71% מהציבור סבור שחברי הכנסת לא מבצעים את תפקידם; 
• 74.5% סבורים כי בשנים האחרונות יש ירידה באיכות חברי הכנסת; 
• 54% מהציבור חש גאווה מהתנהגותם של חברי הכנסת מהמפלגה שעבורה הצביע בבחירות האחרונות; 

מוזר.

איך כל-כך מעט ישראלים חושבים ומרגישים כך ?

יכול להיות שזה בגלל שכל האחרים הם מקושרים ?
הייתכן שכל האלה שחושבים אחרת באמת זוכים לכך שחברי-הכנסת דואגים להם ?
האומנם יש אזרחים בישראל שהמערכת באמת (אבל באמת) עובדת בשבילם ?

ינון מגל פרש בגלל....

התקשורת מדווחת שחבר הכנסת ינון מגל פרש בגלל "האשמות על הטרדות מיניות".

האיש, שקשה לסמן את הקדנציה שלו בהישגים בולטים, פורש מסיבה פשוטה מאוד -
הוא הפר כלל יסוד של שכל ישר:
אל תיכנס לפוליטיקה אם יש לך קופת שרצים.

מי יצר את קופת השרצים של ינון מגל?
המתלוננות? נו באמת....
המסמר שנפל? לא...
ינון מגל פרש בגלל...
הדברים שעשה ינון מגל!

הבעיה האמיתית עם אורן חזן היא אחרת לגמרי

התקשורת מדווחת על הדרך בה אורן חזן נוהג בח"כ קארין אלהרר סביב נושא ההצבעות.

הבעיה היא שהתקשורת, כמו תמיד, מחמיצה את הבעיה המרכזית.

הבעיה איננה היותו של אורן חזן אדם חסר-רגישות,
כזה שמצליח לא להבין מדוע במרתון הצבעות כמו הצבעות התקציב
צריך אדם שסובל מניוון שרירים, כמו ח"כ אלהרר, סיוע בהצבעות.
מדוע זו איננה הבעיה? כי ח"כ חזן איננו אשם בכך שנולד עם היכולת השכלית שיש לו.
זה מה שהוא יכול.
ואי אפשר לתקן את זה.

הבעיה היא שהממשלה הנוכחית תלויה באיש הזה.
הוא מחזיק את בנימין נתניהו בביצים.
זה מה שחשוב.
תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים.
הבעיה שלך, שלי, של כולנו היא שאדם כמו אורן חזן מחזיק את ראש ממשלת-ישראל בביצים.
עכשיו אני מבקש מכל מי שחושב שקארין אלהרר צריכה להבליג, לחשוב לרגע בשקט.
אם ככה אורן חזן נוהג בחברת-כנסת עמיתה, איך הוא ינהג כלפיכם?

למי אפשר להאמין כאן ?

"אם אין לנו זכות לחיות בחברון, ביריחו, בבית־אל, אין לנו זכות להיות בשום מקום בארץ הזאת."
יודעים מי אמר את זה ? 

אותו האיש שהחזיר את חברון לפלסטינים. בנימין נתניהו.

"הגז טבעי הוא מונופול ככל מונופול, וצריך לפרק אותו. אני יודע לטפל במונופולים וכבר עשיתי זאת - מדינה נורמלית צריכה דבר אחד - תחרות". 

יודעים מי אמר את זה? 

שר האוצר שלנו, משה כחלון, זה שברח מנושא הגז.

הייתי יכול להמשיך ולהביא עוד ועוד ציטוטים. אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה.

ואל תטעו - אם הממשלה היתה ממשלת שמאל, הייתי יכול להביא ציטוטים דומים

של ראש הממשלה הרצוג ושרת האוצר יחימוביץ' ושר החוץ לפיד

(לא הבאתי ציטוטים של הרבה שרים מהממשלה הנוכחית כי ביבי, 

מה אפשר לעשות, 

מחזיק בכל-כך הרבה תיקים)

האמת העצובה היא שהמילה של אנשי הציבור שלנו היא לא מילה.
כולנו יודעים את זה.
ובכל זאת, כשאתה מדבר עם אנשים ברחוב 

אתה מקבל את הרושם 

כאילו יש ערך לדברים שנאמרים על ידי הפוליטיקאים.

איך זה קורה לנו, הפער הזה, 

בין מה שאנחנו יודעים בלב 

למה שאנחנו אומרים בויכוח ?