כרגיל, פסטיבל המדגמים מתעתע. התקשורת מבקשת ליצור דרמה, ולא מסוגלת להודות באמת - רק לאחר סיום ספירת תוצאות האמת (כנראה ביום שישי) יהיה מקום לכל הניתוחים, ההשערות, והדברת.... אבל התקשורת מתפרנסת מדברת, ולכן מושמעות הצהרות נחרצות, והספקולציות כבר רצות....
מבט זהיר במדגמים ובדמיון בין המספרים של הגושים לבין מה שראינו בשלוש מערכות הבחירות הקודמות תומך במסקנה סבירה אחת ויחידה: זה ממשיך להיראות כמו תיקו.
אבל חשוב להבין שזה רק נראה כמו תיקו. מתחת לפני השטח מתרחשת מערכה מתוחכמת, מורכבת וחשובה מאין כמוה - היא תכריע את עתיד המערכת הפוליטית הישראלית. מצד אחד של המפה הפוליטית, בנימין נתניהו הצליח להגביל את שני המאיימים העיקריים על שלטונו - גדעון סער ונפתלי בנט - והמפלגות שלהם לא נסקו.
מצדה השני של המפה הפוליטית, גדעון סער, נפתלי בנט ויאיר לפיד מוצאים עצמם ברגע היסטורי. אם לפיד אכן יקריב את חלומו להיות ראש-ממשלה למען אחדות לאומית, ויתייצב מאחורי נפתלי בנט, ואם גדעון סער יפעל כמוהו, יווצר כאן גרעין שכמותו לא ראינו כבר שנים - גרעין שהודות לבנט יכול ליצור ממשלת אחדות עם יהדות התורה (שעדיין מלקקת פצעיה מעידן הקורונה ובוודאי שמה לב שלנתניהו אין מצפון בכל הנוגע אליה כששרידותו האישית על הכף), לקיים הבנות שקטות (יותר או פחות) עם אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, עם העבודה ועם מרצ, ולהגיע גם להסכם על הימנעות מהצבעה עם הרשימה המשותפת. המשותף לכל הגוש הזה - ההבנה שכל עוד נתניהו נאחז בכס ראש-הממשלה, העתיד של כל המערכת בסכנה.
מי שיקשיב בזהירות לנאומו של נפתלי בנט על בסיס הניתוח הזה, יבין עד כמה בנימין נתניהו צריך להיות מודאג נוכח תוצאות הבחירות. כי זה רק נראה כמו תיקו.
בשולי הדברים, כמה הערות למען הדיוק:
- כרגע יש הטוענים כאילו בנט וסמוטריץ' מתמודדים ראש בראש על תואר מנהיג הציונות הדתית. זה רק נראה כך. סמוטריץ', אחרי הכל, מוביל פדרציה של שלוש מפלגות, וברגע שהן תתפצלנה לצורך עצמאותן, 4 המנדטים שלו כבר לא ייראו כל-כך מרשימים. גרוע יותר, הצורך העתידי הידוע מראש של סיעות נועם, האיחוד הלאומי ורשימתו של סמוטריץ' (יהא שמה אשר יהא אז) להבליט את ייחודן יוכל להתבטא רק בתחרות הקצנה. וזו צפויה לשלוח חלק גדול מתומכי הציונות הדתית שהצביעו לרשימה המאוחדת הזו היישר בחזרה אל זרועותיו של נפתלי בנט.
- הדברים כמובן יכולים להשתנות לטובתו של נתניהו. כרגע מדובר במדגמים. כבר ראינו תוצאות אמת שהיו שונות מאוד מהמדגמים והיטיבו מאוד עם נתניהו והליכוד. אפשר לתאר תרחיש שבו הרגע ההיסטורי שתואר לעיל, המחייב ברית מורכבת ועדינה מאין כמוה, יהפוך פחות ופחות סביר. בעבר ראינו את המדגמים מפחיתים מאוד מכוחה של רשימת הליכוד. אם גם הפעם נראה אפקט דומה, עוד יכול להיות שהבחירות האלה יסתיימו עם חיוך על פניו של נתניהו.
- הדברים כמובן גם יכולים להיתקע בתיקו מוזר. אחרי הכל, שיתוף הפעולה בין הרשימה הערבית המשותפת לבין ליברמן לבין בנט הוא לא דבר שראינו עד כה. רגעים היסטוריים גם יכולים להתנפץ. תוצאה מרתקת אך לא אפשרית מכך היא שהעתיד החלופי שבו בני גנץ זוכה לכהן כראש ממשלה יתממש מול עינינו. האומנם העתיד הזה רע עבור נתניהו? ייתכן שנוכח החלופה שתוארה לעיל, של ממשלת בנט, נתניהו יעדיף להיות ראש ממשלה חלופי.
- הדברים גם יכולים להיות הרבה יותר מסובכים. הרשימה הערבית המאוחדת עוד עשויה לעבור את אחוז החסימה. במציאות שבה מנסור עבאס הופך להיות לשון מאזניים נוספת, מרחב האפשרויות הופך מורכב עוד יותר. לצערו של בנימין נתניהו, התרחיש של ממשלה ברשותו בתמיכת עבאס ובן-גביר הוא אכן לא סביר במיוחד בהינתן ששתי הרשימות חפצות חיים גם אחרי ימיו של נתניהו, ובניגוד לראש הממשלה, אינן מנהלות את לוח הזמנים שלהן על פי משפטו. מצד שני, כבר ראינו את נתניהו שולף שפנים מהכובע, ואחרי הממשלה שהצליח להקים עם גנץ, אסור לזלזל בכישוריו לחולל ניסים פוליטיים.
