הולכים לבחירות באפריל 2019

40 ימים לאחר מעשה התפוצצה הפצצה שהטמין אביגדור ליברמן לבנימין נתניהו. זוכרים את ההתפטרות של ליברמן והתנבאויות כל הפרשנים על בחירות קרבות? או שכבר הספקתם לשכוח הודות ל? 

ליברמן לא עשה את כל זה מעצמו. החרדים שקדו וחפרו ורבו ביניהם ויאיר לפיד חיכה בצד והודיע ברגע המתאים על משיכת תמיכתה של יש עתיד מחוק הגיוס כדי לוודא את חיסולה של הקואליציה הנוכחית. 

מה קרה לבנימין נתניהו, שלפני 5 שבועות הסביר שזה יהיה חוסר-אחריות ללכת לבחירות ועכשיו הסכים לכך ? הרי רק לפני 4 ימים פוצצה לראשונה מנהרה שחפר חיזבאללה בצפון ישראל והסבירו לנו שמדובר במבצע שעשוי להימשך חודשים ? 

קשה למתבונן ברצף האירועים הזה שלא לחשוד בכך שנתניהו התבונן בזהירות בהתנהלות המערכת המשפטית והגיע למסקנה שהתזמון הזה יהיה המיטבי עבורו. האם זה בגלל שהוא מעריך שהמערכת לא תספיק לגבש עמדה אלא בסמוך מדי לבחירות וכך הוא יגיע לבחירות עצמן כשהוא עדיין בחזקת מי שלא הוגש כנגדו כתב-אישום ? 

אבל אולי אולי זה לא נתניהו עצמו ? אולי אלמנט אחר פועל כאן, בדמות חששן של כל השותפות לקואליציה ממשבר כלכלי עולמי המחייב אותן להקדים ככל האפשר את הריצה אל הקלפי? 

ואולי אולי אולי מה שנאמר לנו הוא מה שקרה בפועל - הקואליציה הזו הגיעה אל הנקודה שבה אי-אפשר היה לדחות יותר הכרעה בסוגיית הגיוס, ולא היה בה (עוד ביולי) ואין בה (גם היום) קונצנזוס אפשרי בעניין ? 

השאלה הזו היא קשה ומורכבת מכפי שאולי נזכה לשמוע, נוכח אוירת הבחירות הממשמשת ובאה. כפי שכתבתי עוד במעבר החוק האומלל הזה בקריאה הראשונה  - החוק בנוסחו הנוכחי עתיד ליפול בבג"ץ מאותם נימוקים של קודמיו. אבל אפילו חוק שלא מבצע את התכלית שלו - הסדר גיוס כמעט שוויוני - אין הקואליציה הזו, הימנית ביותר שראינו כבר שנים הרבה - מסוגלת להעביר ? אם כך, איזה הסדר גיוס חרדים מסוגלת המדינה שלנו לחוקק ? 

ואם גם אחרי הבחירות לא תקום קואליציה שתוכל לחוקק הסדר גיוס חרדים אפקטיבי, אז מה הטעם בבחירות האלה ? 

כלומר, תצביעו למי שתצביעו - חשבו על נושא גיוס החרדים כשאתם בוחרים. נסו לבחור כך שהקואליציה שתקום תוכל למשול במדינה הזו בצורה שסוגיות שנגררות כאן עשרות שנים יגיעו סוף סוף להכרעה. העדר-המשילות הזו, שהיא (אולי אולי אולי) הסיבה האמיתית לקריסת הקואליציה הזו כמעט שנה לפני סוף זמנה, אפיין רבות מדי מממשלות ישראל לאורך השנים. בנימין נתניהו הוא אומנם מנהיג הססן, דפנסיבי, שמעדיף להימנע מהכרעה איפה שרק אפשר, אבל לא כל האחריות עליו. גם העם שמקפיד לבחור שוב ושוב קואליציות שלא מאפשרות הכרעות חדות אחראי למציאות הזו. 

בשולי הדברים, הבה ונביט על חצי הכוס המלאה. הממשלה השלושים וארבע תשלים ארבע שנים מלאות לכהונתה. בעשור האחרון ידעה ישראל יציבות נדירה יחסית. גם הממשלה השלושים ושתיים השלימה 4 שנים. אבל הממשלה ה-34 הגדילה לעשות, כי בניגוד לממשלה ה-32 שנשענה על קואליציות מתחלפות, הממשלה הנוכחית עשתה זאת עם קואליציה אחת, יציבה להפליא. סוג כזה של יציבות לא ראינו כאן. תגידו מה שתגידו על בנימין נתניהו בגירסתו הבוגרת והבשלה, הוא יודע להחזיק בשלטון.  

תשובות לשאלות בשולי הדברים

• אילו ממשלות אחרות הצליחו להחזיק 4 שנים ? ממשלת ישראל השמונה עשרה (הראשונה בראשות מנחם בגין) וממשלת ישראל החמש-עשרה (השניה בראשות גולדה מאיר, שכהונתה התארכה עקב מלחמת יום הכיפורים). אף אחת מהן לא נהנתה מיציבות קואליציונית כמו זו של הממשלה ה-34. 
• כמה שנים תוכנן מבצע 'מגן צפוני' נגד מנהרות החיזבאללה? על פי דובר צה"ל, המבצע תוכנן כבר 4 שנים לפחות. נתניהו ותומכיו מציגים אותו ככורח מיידי שמנע המשך פעילות בדרום. ליברמן כנראה חשב, בניגוד לאחרים, שתגובה בדרום היא צורך דחוף יותר. מי צדק? ימים יגידו. אבל העובדה המטרידה באמת כאן היא הכרעה ממשלתית שמשתקף ממנה תפישה של חוסר-יכולת של ישראל לנהל בו זמנית מאבקים כנגד ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס. המדינה שידעה להתמודד מול כמה צבאות במלחמות העצמאות, ששת הימים ויום הכיפורים, נרתעת מהתמודדות עם שני ארגוני טרור בו זמנית ? 
• אז מתי יתקיימו הבחירות ? על פי הודעת ראשי-הקואליציה, הולכים לבחירות ביום שלישי, 9 באפריל 2019. 

היררכיות

נדמה שבכל שיחה בה עולים 'השמאלנים האלה', מגיע לעמירה והס ולגדעון לוי מקום של כבוד. והנה עמירה הס, במאמר מבריק (לדעתי) האירה מחלוקת שנפלה בינה לבין לוי. הפתעה: השמאל הקיצוני איננו מקשה אחת. המחלוקת? בנוגע למחאה האזרחית הגדולה של השבועות האחרונים כנגד חוק ההמלצות. והיא מדגימה היטב עד כמה ההבחנות המכלילות האלה גורמות לרבים מדי לא לשמוע דברי-טעם. 

על מה מדובר? גדעון לוי פרסם מאמר, "מוחים, נמאסתם", בו טען, בתמצית, כי ההפגנות ברוטשילד צריכות להפסיק, כי יש דברים חשובים יותר. לוי גורס כי "ב–2017 אין זה מוסרי להפגין נגד חוק ההמלצות. כשנשיא ארה"ב דוחף את הפלסטינים אל קצה דרך הייאוש, כשבישראל מאיימים להשליך אזרחים לכלא על דעותיהם ולגרש מבקשי מקלט אל מותם, ובעזה אין חיים — ההפגנות ברוטשילד הן עוד דרך אופיינית ללכת עם ולהרגיש כל כך טוב בלי." 

הס הגיבה במאמר "מפגיני רוטשילד - המשיכו", והסבירה כי ההפגנות ברוטשילד חייבות להמשיך, מאחר וכל מאבק כנגד ההיררכיה הוא נכון ביסודו. 

היא העלתה שם אבחנות יפות, נכונות, הצריכות להילמד על ידי כל אזרח בדמוקרטיה: 

• "ההיררכייה — ארגון אנשים וקבוצות לפי חשיבותם, עושרם, יופיים, חוכמתם, כוחם, יעילותם וכו' — נדמית כה טבעית, שאנחנו ממעטים לערער ולהרהר עליה." 
• "המדרוג הוא בלב מעשה השליטה. המריבה על מיקום בכל שלב טובה לשליטים ולמעמד שהם משרתים, וגם למעבידים לסוגיהם במגזרים ציבוריים ועסקיים...ככל שמתקוטטים יותר למטה, בין השלבים והדרגות, כן מי שבשלב העליון מתנהג כעליון."
• "ככל שמדברים יותר על הפרט המוצלח או הכושל, או הקבוצה ואפיוניה התורשתיים, כן ממעטים לדבר על תפקיד ההיסטוריה והחברה במעשה הדירוג, ועל הכלכלה שמסלילה תלמידים ועובדים ונשים, כדי להנציח ריבוד מעמדי וחברתי ומגדרי. ועל אף שאנחנו כבר יודעים שתהליך המדרוג אינו ניטרלי וספונטני, עדיין קשה לנו לדמיין עולם שאינו פועל לפי חוקיה התחרותיים של ההיררכייה, ואנחנו מחילים אותם גם על פעולות האנוש שלנו."
• "כל פעולה שמתריסה נגד שרירותם של בעלי הכוח והשררה עשויה להרחיב את אופק ההבנה של אופני הדיכוי. כל הצלחה, ולו הזעירה ביותר, מוכיחה שלציבור שמתאגד יש כוח וזורעת מעט ספק בתבונת השלטון. היא גם עשויה לשלוח איתותים לפרקליטים וח"כים פחדנים, לעודד אחרים ואולי גם לגרום למעטים לקשר בין כמה סוגי עוול וכוחנות."
• חשוב "שחרדים יפגינו נגד גיוס והנכים בעד קצבאות הוגנות, שהמזרחים יחשפו את ההסללות הגזעניות והנשים ייאבקו בחיפצון. כולם פרושים אופקית במרחב ההתנגדות החברתית למוקדי כוח ושיטות ניצול, ולא בסולם מומצא של דרגות טוהר. במרחב אפשר להיפגש וללמוד זה מזה. בסולם – רק להתקוטט, להפיל ולמעוד, לשביעות רצון הבוס. כל התרסה נגד בעלי הכוח ראויה..." 

תקשיבו לעמירה. צאו להפגין כנגד כל עוולה שמטרידה אתכם. הילחמו כנגד הנסיון לארגן אתכם בהיררכיות. אל תשכחו לרגע שבחברה דמוקרטית שוויונית אמיתית, לכל אחד מהילדים הישראליים היה סיכוי שווה להצליח בחיים, גם אם אבא שלהם לא היה שר בממשלה או טייקון. 

כל עוד זה לא המצב, מחאה היא הכרח. 

---

ובשולי הדברים: אם כך, אתה מסכים עם כל מה שעמירה הס כתבה? 

כמובן שלא. כי הס, עם כל הרגישות שלה לחולשותיה של הדמוקרטיה הישראלית (רגישות מבורכת וחשובה) סובלת מעוורון בכל מה שקשור להיררכיות הפלסטיניות. למציאות הישראלית-פלסטינית אחראיות שתי חברות. העובדה שישראל היא הצד רב-העוצמה איננה מסירה כל אחריות שהיא מהצד השני. (יהיו שיגידו שאף להיפך, על הצד החלש מוטלת חובה גדולה יותר לחתור להסדר). במצב הנוכחי הפלסטינים מרשים לעצמם היררכיות כפולות. אחת בעזה. אחרת בגדה.

שתיהן מחוייבויות, יותר מכל דבר אחר, לשימור עצמי. במציאות הזו קשה לדמיין הסדר קבע אפשרי כלשהו מלבד, אולי, פתרון "שמונה האמירויות הפלסטיניות", שהציע בזמנו המזרחן מרדכי קידר. הפתרון אולי יהיה טוב להיררכיות ולחמולות אבל קשה להאמין שאכן ייטיב עם העם הפלסטיני. אפשר כמובן לדמיין גם פתרונות-קבע גרועים מאלה. אבל מה שלא נכון לעשות זה להתעלם לחלוטין מכל מה שקרה בין הנהר לים מאז 1993. ועמירה הס, בשיחה שלה על יחסי יהודים-ערבים, עושה בדיוק את זה. אז לא, אני לא מסכים עם חלק גדול ממה שכתבה עמירה הס (ועם מה שטוענים חבריה מהשמאל הקיצוני) בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני (את עמדותיי בנושא ביטאתי, ואבטא, בפוסטים אחרים). אבל אני מסכים לגמרי איתה בכל הקשור לחשיבותה של המחאה האזרחית לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית. 

מתכנסים לקראת נפילה?

המערכת הפוליטית הישראלית כמרקחה. הולכים ומצטברים סימנים לכך שאנחנו בתקופה של שינוי ממשמש ובא. 

מהבולטים שבין הסימנים:

• חזרתו של סער
• העצמאות המחשבתית-מדינית שפיתח לאחרונה ישראל כץ 
• ההיסטריה שהפגין ביבי סביב התאגיד 

כולם מצטרפים יחד לכדי אמירה אחת פשוטה וחדה: כולם, כולל ביבי עצמו, חושבים שביבי בדרכו החוצה מהפוליטיקה. 

למה הם חושבים כך ? קשה שלא להתרשם מהצטברות הפרסומים בפרשת נתניהו-מוזס. כמויות העשן אומרות דרשני. 

ובכל זאת, אין להסיק מכאן שהנפילה הממשמשת ובאה של ביבי תתרחש כבר מחר בבוקר. 

לו"ז פוליטי של נפילה כזו הוא תהליך מורכב שמצריך זמן לא-מבוטל. נפתלי בנט כנראה סבור כך. לכן החלטת הממשלה להגביל בניה ביו"ש  לא הביאה אותו לעלות עלי בריקדות (ייתכן שהוא גם מקפיד שלא להפוך לעילה של נתניהו ללכת לבחירות). 

למי שלא זוכר, נזכיר את הלו"ז של אהוד אולמרט בזמנו. הפרשיה העיקרית שהובילה את תהליך נפילתו הפוליטית של אהוד אולמרט היא פרשיית מעטפות הכסף: 

• באפריל 2008 התיר היועמ"ש דאז, מני מזוז, לפתוח בחקירה על קבלת כספים שלא כדין מאיש העסקים טלנסקי. 
• במאי 2008 אולמרט נחקר באזהרה בגין אותה פרשה. 
• לאחר שטלנסקי נתן עדות מוקדמת התחוללה הסערה הציבורית שהובילה להתחלת תהליך נפילתו בפועל של אולמרט. 
• אולמרט עצמו הגיש התפטרות (בעקבות מו"מ פוליטי עם שותפות לקואליציה) רק בספטמבר 2008. 
• הוא שימש כראש ממשלת מעבר עד לסוף מרץ 2009. 
• רק באותו חודש הודיע היועמ"ש על כוונה להעמיד את אולמרט לדין, בכפוף לשימוע. 
• באותה פרשיה, אגב, זוכה אולמרט בערכאה הראשונה, בשנת 2012, והורשע רק בעקבות ראיות חדשות, ב-2015. 

אם הלו"ז של אולמרט מנבא לגבי הלו"ז של נתניהו, הרי שעד דצמבר 2017, נתניהו כבר לא יהיה ראש-ממשלה. האומנם אפשר להסיק מסקנה כזו בצורה נחרצת? בוודאי שלא. אם נראה לכם שתיק 2000 הוא פרשיה סבוכה יותר מענייניו של אולמרט, אתם צודקים. בעיקר מאחר והחשוד הנוסף, ארנון מוזס, הוא אדם רב-עוצמה לא פחות מראש-הממשלה עצמו. 

ובכל זאת, הבחירה של סער וכץ וההיסטריה של נתניהו כולן מעידות על כך שהחודשים הקרובים צפויים להיות תקופת מפתח. 

מבחינת הלו"ז של בנימין נתניהו,  בפרשיית נתניהו-מוזס, שכרגע נראית כסיבוך העיקרי של ראש הממשלי (בניגוד לסיבוך המשני לכאורה בתיק המתנות), הדברים נראים כך: 

• בדצמבר 2016 התיר היועמ"ש מנדלבליט לפתוח בחקירה 
• במהלך ינואר 2017 נחקר נתניהו לראשונה באזהרה בגין אותה פרשה. מדובר בסדרת-חקירות שכנראה טרם הושלמה. החקירה הרביעית באזהרה נערכה במרץ 2017. 

כך שאם בכל זאת ננסה ללמוד מענייני אולמרט, 4 החודשים הקרובים צפויים להיות תקופת-מפתח בכל הנוגע לשאלת המשך-כהונתו של נתניהו בצל האפשרות שיועמד לדין. 

האם, כמקובל בפוליטיקה הישראלית, נראה נסיון של נתניהו להסיט את הדיון לעבר נושאים בטחוניים מדיניים? 

האם הוא יבחר לעשות זאת בדרך של מלחמה או של שלום ? 

ימים יגידו. אבל דבר אחד ודאי - יהיה מעניין. 

כסדום ועמורה היינו

במערכת ואלה! ראיינו את אריה דרעי והוא הסביר שהפרשיות של נתניהו הן לא כזה דבר נורא. 

לדידו - 

• לא נורא שראש ממשלה מנהל משא ומתן עם בעל עיתון לגבי מהלכים ציבוריים ואחרים שאיש הציבור יעשה בתמורה לשינויים בדרך בה העיתון מוסר מידע לציבור לגבי אותו ראש ממשלה 
• לא נורא שראש ממשלה מקבל מתנות בשווי מאות אלפי שקלים מגביר כזה או אחר
• אין כזה דבר התנהלות לא נאותה של איש ציבור...  

מפליא אתכם? 

בואו לא נשכח שמדובר ב-

• עבריין שהורשע בגין דברים שעשה בעודו איש ציבור 
• אדם שהמערכת המשפטית הקלה בענייננו בצורה מוגזמת ומטורפת 
• עד כדי כך שהתאפשר לו לחזור ולכהן כאיש ציבור (באותו משרד בו ביצע את פשעיו הקודמים! בישראל נותנים לחתול להמשיך ולשמור על השמנת...)

ועכשיו? 

באה מערכת ואלה! ועושה משהו לא נאות עבור כלי תקשורת: נותנים לאותו אדם לפרשן עניינים משפטיים. 

הבעיה היא לא עם אריה דרעי. הבעיה היא עם כולנו. איבדנו את המצפן הבסיסי ביותר - את מי לשאול מה בסדר ומה לא בסדר... 

כסדום ועמורה היינו. 

נתניהו הלך לבחירות האחרונות בגלל חוק ישראל היום!?

ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, שיתף את עם ישראל הערב בפוסט בפייסבוק בו כתב:

"כולם יודעים שהתנגדתי התנגדות נחרצת לחוק "ישראל היום", שאחרים רקחו ויזמו עוד הרבה לפני הבחירות של 2013.
במשך חודשים ארוכים מנעתי את הבאתו של החוק להצבעה טרומית.
משהגיעה ההצבעה, הצבעתי נגד החוק יחד עם קומץ חברי כנסת שכלל את רוב חבריי בליכוד.
גם ידוע שלאחר שהחוק עבר ברוב גדול, פירקתי את הממשלה והלכתי לבחירות לכנסת, בין השאר בגלל החתרנות מתוך הממשלה להעביר את החוק.
כולם גם יודעים שעם הקמת הממשלה החדשה לאחר הבחירות, הכנסתי סעיף מפורש בהסכמים הקואליציונים כדי למנוע הישנות חקיקה כזאת."

פשפשתי בזכרוני ובארכיוני הבלוג כדי לנסות ולהבין איך זה שאני לא זכרתי שזו היתה הסיבה לבחירות ההן. 

ואז נזכרתי. 

ביבי הלך לבחירות אז בטענה שניסו לעשות פוטש נגדו. 

פוטש שלא היו לו הרבה ראיות והביא רבים וטובים לתמוה מה בדיוק קרה כאן. 

בהחלט יכול להיות שביבי הלך לבחירות בגלל שהוא תפש את חוק ישראל היום כפוטש נגדו. 

אבל הוא לא טרח להגיד לנו שאנחנו מצביעים על השאלה האם זה בסדר או לא שישראל היום יחולק בחינם. 

נחמד מצדו שהוא משתף אותנו עכשיו בזה. 

ליתר ביטחון אני אשמור כאן תמונה של הציטוט הזה, לקראת הפעם הבאה שבה ביבי לא יסביר למה הוא הולך לבחירות: 

ראש הממשלה עתיד להחקר

ראש הממשלה עתיד להחקר. משיחות ומתגובות אפשר ללמוד שכל המהלך הזה הוא עניין של ימין-שמאל. 

זו טעות חמורה. זה עניין של שלטון החוק. 

עצוב וקשה שכל-כך הרבה דמויות בכירות נחקרות ונכלאות (שר פנים - אריה דרעי; שר אוצר - אברהם הירשנזון; ראש ממשלה - אהוד אולמרט; נשיא - משה קצב). 

אבל בצד העצב והקושי יש גם ידיעה - שבכיר ככל שיהיה אדם, עדיין מורא החוק מוטל גם מעליו. 

נתניהו איננו מעל החוק. ובהתחשב בהתבטאות תמוהה שלו מהזמן האחרון (על כך שהדרך בה נאלץ לעזוב עם משפחתו את בית ראש הממשלה לאחר הפסדו בבחירות 1999 דומה לפינוי בכוח של מתיישבי/מתנחלי עמונה) נדמה שהתזכורת הזו חשובה במיוחד כדי להשיבו אל קרקע המציאות. 

אבל חלקנו חושבים שכל נושא אכיפת החוק נובע ממניעים פוליטיים. והם נזעקים משום מה להגן על נתניהו

 כאילו יש בו עצמו איזושהיא חשיבות מיוחדת עבור הימין בישראל. 

האמת העצובה היא שיש בימין אנשים לא פחות טובים מביבי, שהוא מרחיק ומסרס כבר שנים ארוכות.

לולא ביבי, אפשר היה לדמיין שלטון ליכוד רצוף ולא זגזגני מאז 1996. 

עם אוסלו שבאמת נעצר ולא בדרכו הפתלתלת של ביבי (שהחזיר את חברון). 

עם יציאה מלבנון בלי זנב בין הרגליים. 

עם כלכלה שזוכרת להיות גם חומלת ולא רק צומחת. 

עם אנשים שמילה שלהם זו מילה. 

רק דמיינו איך היינו יכולים להינות מרשימת ראשי הממשלה הליכודניקים הבאה:

משה ארנס (1996-2000) 

אריאל שרון (2000-2006) 

בנימין זאב בגין (2012- 2006) 

גדעון סער (2012-היום) 

וכן, אפשר גם לדמיין רשימה פחות ניצית, אבל לא פחות טובה, אם רק רוצים:

דוד לוי (1996-2004)

דן מרידור (2004-2008)

ציפי לבני (2008-2012) 

שאול מופז (2012-2016) 

המבט הזה על בכירים שהיו יכולים להיות, ודרכם נעצרה ונחסמה על ידי נתניהו מלמד לקח פשוט אחד: מבחינה פוליטית, נתניהו הוא לא הנכס הגדול של הליכוד. 

הוא הקללה הגדולה של הליכוד. 

כי מפלגה היא סך העולה על חלקיו. 

אבל זה לא המצב בליכוד. 

ולכן, גם מהבחינה הזו, מעט צניעות לא תזיק לראש הממשלה שלנו. 

היש דרך טובה יותר ללמוד שיעור בצניעות מאשר מצב שבו אתה צריך להצדיק את מעשיך? 

נתנחם בכך שאם זה לא נעשה לפני הבוחר, לפחות זה יקרה לפני השוטר. 

זה לא צבי. זה צב. וזה לא מצחיק

נתקלתי בעוד כתבה צרכנית מתארת את תפקודו הלוקה של דואר ישראל. 

עצוב. 

כבר הסבירו לנו שהדואר בתהליך של שינוי. 

מדברים על תהליך של הבראה. 

אבל גם אם יש שירותים חדשים שצפויים לשפר את חוויית איסוף החבילות (כמו תור בקליק, הזמנת תור דרך האינטרנט, שהיא דבר רצוי מאוד נוכח לימבו ההמתנה בתוך סניפי הדואר) עדיין נ דמה שהדואר מחמיץ את הנקודה הבסיסית.

מכתבים צריכים להגיע בזמן. 

מכתבים צריכים להגיע.

מכתבים, זוכרים ? 

לא רק חבילות בחו"ל. 

כרגיל בישראל, נדמה שמתמקדים בפתרון של בעיה אחת, 

ההגיון שמנחה את ההתמקדות הוא כנראה שיקולי רווח והפסד,

ובדרך ? בדרך מאבדים הבחנה בסיסית בין עיקר וטפל. 

יהיו שיסבירו שזו בעיה נקודתית. וממילא אנחנו בעידן האינטרנט. 

אבל אותם מסנגרים צריכים לזכור שמה שקורה לדואר הוא דוגמא למשילות הישראלית. 

ולכן מה שקורה עם הדואר צריך להדאיג את כולנו. 

שירות ציבורי בסיסי הלך והתפורר במשך שנים. 

תהליך שיקומו הנוכחי הוא בעייתי, בלשון המעטה. 

והחשוב מכל: האם זה מעניין איזשהוא פוליטיקאי או איש ציבור ? 

איך קרה שהשירותים הציבוריים שלנו הפסיקו להיות בעיה שמעניינת פוליטיקאים והפכו להיות בעיה של מישהו אחר ? 

איך קרה שהמצב הזה של חוסר תועלת בפוליטיקאים הפסיק להיות אבסורד משעשע ונהיה חלק מהמציאות הכואבת ? 

כמה זמן יכולה מדינה מודרנית להמשיך ולתפקד כמערכת דמוקרטית, כאשר אין קשר בין בעיות האזרחים לבין תחומי-העניין של נציגי הציבור הנבחרים על ידם ? 

האדם מתכנן ואלוהים צוחק בגירסת ישראל ביתנו

"ווען דער מענטש טראכט, גאט לאכט" אומר הפתגם ביידיש. כלומר, האדם חושב לו מחשבות ומתכנן תוכניות ואלוהים רואה אותן וצוחק בידיעתו מה יילד יום. אין ספק שאביגדור ליברמן, מנהיג ישראל ביתנו מהרהר באמת שבפתגם הזה ברגעים אלה נוכח הפרסומים על חברת הכנסת ואנשי ציבור אחרים החשודים שקיבלו שוחד בתמורה לתקצוב עמותות במיליונים מקופת המדינה. ערוץ 7 פרסם כי סגנית השר החשודה בשחיתות היא פאינה קירשנבאום  וכי גם השר לשעבר, סטס מיסז'ניקוב, נחקר במשטרה בעניין.

איך שלא תתפתח הפרשה הזו, סביר מאוד להניח שהיא לא תתפוגג עד למועד הבחירות, וכנראה תלך ותצבור תאוצה. התזמון, מבחינת ישראל ביתנו, לא היה יכול להיות גרוע יותר.

עוד ליברמן עסוק במיצוב מחדש של המפלגה כאלטרנטיבה מתונה יותר מאחיותיה לימין, ומנסה להצטרף לגל המפלגות שמבקשות לקבל את האלקטורט הצף של מרכז המפה הפוליטית הישראלית, והנה באה לו הפרשה הזו.

המיצוב במרכז המפה הפוליטית הישראלית מחייב דימוי של נקיון כפיים. מצביעי המרכז הישראליים מקפידים לחפש שמות עתידי פוטנציאל נקיים וזכים וכשהם מתאכזבים - הם ממשיכים הלאה, כפי שלמדו על בשרם בכאב רב הגמלאים, קדימה וכפי שהסקרים מבטיחים ליש עתיד.  

ליברמן, שפעל כמי שמאמין שסוף ההליכים הפליליים נגדו יאפשר לו, סוף סוף, להביט נכוחה אל האפשרות להגיע אל ראשות הממשלה, יתקשה לנקות את הדימוי של המפלגה שלו מהמכה הזו, בלי קשר לשאלה איך יסתיימו ההליכים הפליליים האלה. 

לקריאה נוספת

• NRG - סגנית שר ואישי ציבור חשודים בשוחד והפרת אמונים
• ישראל היום - המשטרה התירה לפרסום חשדות חמורים לשחיתות בשירות הציבורי, לאחר שמזה כשנה מנהלת יחידה 433 חקירה סמויה נגד עשרות מעורבים. הבוקר החקירה הפכה לגלויה.  כ-30 חשודים ומעורבים, בהם בכירים בשירות הציבורי, עוכבו לחקירה. 

שקיפות מלאה

הניו יורק טיימס מדווח שראש ממשלת מדינת קראלה בהודו, אומן צ'אנדי, התקין במשרדו מצלמת וידאו הפעילה 24 שעות, ומאפשר בדרך זו לציבור אזרחי מדינתו לעקוב אחריו ולפקח על פעילותו.

הרעיון מעניין, ולמרות שיהיו שיצביעו על הקושי בהגעה לקונצנזוס בסוגיות רגישות מאוד, ועל החשיבות של מתן אפשרות לדיונים סודיים, עדיין נראה לי שהאפשרות לקיים דיונים בחדר אחר בעת הצורך, הופכת את האפשרות לראות את נבחרי הציבור בפעולה רוב הזמן מאוד מושכת.

אז מתי נראה אצלנו את הנכונות הזו לעמוד למבחן הציבור ? 

רגע של נחת: נשיא מצולם גונב עט יוקרתי במהלך חתימת הסכם מול מצלמות העיתונות, והוא לא ישראלי !

רגע של נחת לכל אזרחי ישראל.  הארץ מדווח על סרט בו  נשיא צ'כיה, וצ'לאב קלאוס, נתפש על חם. הוא צולם כשהוא מגניב לכיס מכנסיו עט יוקרתי, ששימש ככל הנראה לחתימת הסכם מול מצלמות העיתונות, והוא לא ישראלי. הארץ מדווח שבצ'כיה כבר מתנהל קמפיין פייסבוק לתרום לנשיא עטים. נדמה לי, לפי שפת-הגוף של הנשיא, שהוא שיחק כאן משחק, בו הוא ניסה להערים על כל המצלמות. לא הלך לו

חדשות טריות שהיינו רוצים שיהיו מתיחה ל-1 באפריל... אבל לא ... Fresh news that we'd like to be an April Fool's prank, but no...

חדשות מהזמן האחרון שהיינו רוצים שיהיו מתיחה ל-1 באפריל... אבל הן לא... כמה חבל... 

• מארגנים  משמר אזרחי בדרום ת"א, שתפקידו השבת הבטחון של התושבים אשר הופרע לכאורה על ידי זרם הפליטים מאפריקה (נתקלתי בדיווח הזה הודות לדיווח בנושא בבלוג החברים של ג'ורג'). 
• משטרת ישראל לא מבינה שתפקידה להגן על זכויות אדם, ולא לפגוע בהן. 
• עוד ראש-ממשלה ישראלי מתקשה, ככל הנראה, לממן את נסיעותיו בעצמו. 
• שר החוץ של ארגנטינה מסרב להכחיש את הידיעה על מו"מ בין ארגנטינה לאיראן, על עיסקה לפיה הסחר בין המדינות יורחב, וארגנטינה תוותר על המשך חקירת מעורבות איראן בפיגועים כנגד יהודים וישראלים בארגנטינה, מעורבות עליה הצביע שירות הבטחון הארגנטינאי, ובגינה הוצאו צווי מעצר כנגד 4 דיפלומטים איראנים. 
• הילארי קלינטון (בנסיון נואש לנמק מדיניות חוץ אמריקאית שנועדה להביא לאי-התערבות במפרץ הפרסי) מסבירה מדוע לא תהיה התערבות בינלאומית בטבח האזרחים בסוריה, תוך שימוש בנימוקים - בשאר אסאד הוא רפורמטור והרג האזרחים בסוריה הוא פעולות שיטור שנעשה בהן שימוש מופרז בכוח. 

הייתי יכול להביא עוד, אבל ה-1 באפריל בכל זאת צריך להיות יום נעים יותר.

Some news items of recent time that we'd like to have been an April Fool's jest, but they are real... what a shame....

• A civil guard is being organized in southern Tel-Aviv, to restore the safety of the citizens which is allegedly disturbed by the influx of refugees from Africa (surprisingly, this bizarre yet bothersome piece of news has not been reported in foreign media at all. Here is a link to the Hebrew news, scanned by the operator of the Israeli Leftist blog Friends-of-George). 
• Israeli Police does not understand its role is to protect human rights, not harm them. 
• Another Israeli Prime Minister apparently has difficulties financing his travels by himself. 
• Argentina's foreign minister refuses to deny the news regarding an ongoing negotiation between Argentina and Iran, over a deal which will broaden the trade between the two countries, and will bring to an end the continued Argentinian investigation of Iran's involvement in the Terror bombings of Jewish and Israeli buildings in Argentina, an investigation which reached the stage of arrest warrants for Iranian diplomats and officials. 
• US Secretary of state, Hillary Clinton (desperately attempting to give reasons for the  US foreign policy which aims at non-intervention in the Persian Gulf) explains why there won't be an international intervention in the citizens massacre taking place in Syria, and gives the reasons of Bashar Al-Assad being a reformer and the civilians' killing in Syria being police actions that "have exceeded the use of force".

I could bring more, but the 1st of April should be a happier day  than other days, after all.