25.3.2017

אובמהקר יישאר

הפסד משמעותי ראשון לממשל טראמפ - הנסיון לפרק את הaffordable care act (הידוע בכינויו obama care) -נכשל באופן חרוץ. הממשל משך את הצעת החוק, אחרי שהתברר שאין לו רוב בקרב הרפובליקאים. 


כל מי שצופה במסיבת העיתונאים של פול ראיין מבין - הרפובליקאים בבעיה קשה. הנסיון להפנות אצבעות מאשימות כלפי הדמוקרטים או לטעון שהיה כאן נסיון לעזור להם לא יסתיר דבר. תגובות השמחה מהצד הדמוקרטי אומרות את הכל...


ואם יש מישהו שעדיין סבור שמבחינת הרפובליקאים מדובר במכה קטנה בכנף, בואו ניזכר איך זה נראה רק לפני כמה שבועות, כשהחוק הזה הוצג לפני הציבור...


אז מה היה לנו כאן ? הבטחה מרכזית של דונאלד טראמפ לא מומשה. ולפחות כרגע, על פי ההצהרות, היא גם לא תמומש בעתיד הנראה לעין... לאן זה ייקח את הפוליטיקה האמריקאית?

דבר אחד בטוח - משעמם לא יהיה שם.

למרבה הצער שלנו, הישראלים, ככל שממשל טראמפ יתקדם מכשלון לכשלון, כך יגבר הלחץ על ישראל להתקדם להסדר בכל מחיר. למה למרבה הצער, בהתחשב בעמדה שהובעה כאן בבלוג באופן חוזר על כך שישראל צריכה לקחת אחריות כל עוד זה בידיים שלה ולקדם הסדר באיזור? כי עם היכולות הביצועיות הבינוניות שהממשל הזה מפגין בעניינים שאמורים להיות בשליטה מלאה שלו, שם בארה"ב, אפשר רק לדמיין כמה נורא ייראה הפתרון שממשל טראמפ יבשל לנו כאן, במזרח התיכון....

ובכל זאת, החשש שלנו מהצפוי לנו לא צריך להעיב על השמחה שלנו עבור אמריקאים רבים, רבים מאוד, שכשלונו של המהלך הזה של ממשל טראמפ מבטיח להם, לפחות בעתיד הקרוב, חיים עם ביטוח בריאות אפקטיבי.

נתנחם בחצי הכוס המלאה, גם אם היא לא שלנו ?

16.3.2017

ג'ון אוליבר מראיין את הדאלאי לאמה

יום אחד, בעתיד הלא רחוק, סין תהיה מעצמת-העל הראשונה במעלה על פני כדור-הארץ. כך מאמינים רוב הפרשנים הפוליטיים עלי-אדמות. 

זה לא יהפוך אותה לכוח היחיד עלי אדמות. בדיוק כפי שארה"ב לא היתה הכוח היחיד עלי אדמות מאז סוף המלחמה הקרה והתפוררות ברה"מ בסוף שנות ה-80' של המאה ה-20. בדיוק כפי שבריטניה לא היתה הכוח היחיד עלי אדמות בעקבות המלחמות הנפוליאוניות. 

מבחינה פוליטית מדינית, גם במציאות שבה סין תהיה המדינה רבת-העוצמה ביותר על פני הגלובוס, מדינות אחרות ימשיכו להיות שחקניות רבות חשיבות במערכת הבין-לאומית. כבר כעת קל להניח שב-30 השנים הקרובות תאלץ סין להתמודד מול מערך לא טריוויאלי של מעצמות אחרות, בדמותן של ארה"ב, רוסיה והודו. רבים האמינו שבמערך הזה יימנה גם האיחוד האירופאי. בימים אלה של Brexit סביר יותר לחזות התעוררות של מדינות כמו גרמניה אל המקום של מעצמה בין-לאומית מאשר מערך מדיני כלל-אירופאי. 

כך או כך, כאשר מדינה מקבלת את הסטטוס המיוחד הזה של מעצמת-על, ענייניה הפנימיים ומעשיה עם שכנותיה הופכים להיות מוקד של עניין עבור העולם כולו. לכן לנו, כאן, בישראל, אמור להיות עניין מיוחד בתוכנית Last Week Tonight של ג'ון אוליבר, שעסקה בטיבט ובמסגרתה רואיין הדאלאי לאמה. בתור מדינה שיש לה עניייני שטחים כבושים/משוחררים משלה, זו הזדמנות מאלפת לראות את הדרך שבה העולם המערבי, המפותח, רואה את העניין הטיבטי.


הסינים, כמובן, רואים את העניין הזה אחרת לגמרי. תקצר כאן הראייה לפרט את הפרספקטיבה הסינית, אבל המבקש להבין אותה, טוב יעשה אם יתחיל בעיון ולימוד של הסוגיות הבאות:

8.3.2017

כאשר מדברים על היפרדות חשוב לשים לב אל מה ואל מי מתכוונים...

כדאי לשים לב לנסיונות להעלות לדיון ציבורי את תוכנית האי-פרדות, אותה תוכנית של הקמת אי מלאכותי מול עזה, שבו יוקם נמל ובעתיד כנראה גם שדה תעופה. על פי התוכנית, האי יחובר לרצועה באמצעות גשר שעליו עמדת בידוק ויהיה בפיקוח בטחוני בינלאומי. 

במידה והתוכנית תבוצע - 
  • היא תאפשר לישראל ולמצרים להפסיק להיות הנאשמות העיקריות באוזלת-היד של חמאס לפתח את הרצועה 
  • והיא - אולי - גם תאפשר סוף סוף לעזתים עצמם להתנער מהקפאון אליו נקלעו מאז השתלטות חמאס, ולהתחיל לצעוד קדימה לעבר עתיד יותר לעצמם ולסביבתם 
ובמקרה וחמאס ישתלט על הנמל באלימות ויבקש להפעילו ללא פיקוח בינלאומי? 
התוכנית, ולא בקרה, עתידה ליצור מטרה שאפשר להשבית אותה בקלות רבה באמצעות העליונות האווירית והימית של ישראל.

אבל לא רק האפשרויות הבינלאומיות הטמונות במהלך כזה, בד בבד עם העובדה שיש בוושינגטון ממשל שאיננו מחוייב עוד לפתרון זה או אחר, הן שצריכות לעניין אותנו הישראלים. אצלנו, כפי שאמר פעם קיסינג'ר, אין מדיניות חוץ. יש רק מדיניות פנים.

ובפרספקטיבה הזו יש עניין מיוחד: מי שמקדם את התוכנית הוא ישראל כץ, שר התחבורה. וזה לא במקרה. כץ הבהיר לאחרונה שבכוונתו להתמודד על ראשות הליכוד. היה לו חשוב לא פחות להדגיש:
"אני אתמודד - לא מול בנימין נתניהו, אלא כשהוא יסיים. אתמודד על ראשות הליכוד ועל ראשות הממשלה".
חשוב להקשיב לא רק למילים, אלא גם למנגינה. והיא קובעת: בתוך הליכוד שוב קמים אנשים הרואים עצמם ראויים לתפקיד ראש הממשלה. וזה קורה אחרי שנים ארוכות בהן נתניהו הצליח ליישם בהצלחה לא מבוטלת את העצה הפוליטית המפורסמת שנתן תרסיבולוס ממילטוס לפריאנדר מלידיה (לוד המקראית). למי שלא מכיר את הסיפור, נזכיר בקצרה, שעל פי ההיסטוריות של הרודוטוס, שלח פריאנדר לתרסיבולוס שליח, ועמו בקשה של רודן אחד לאחר: כיצד יכול רודן לשלוט ללא הפרעה שנים ארוכות? תרסיבולוס לא השיב אלא לקח את השליח עמו לטיול ליד הארמון בשדה חיטה, ובמהלך הטיול הקפיד לעקור רק את החיטים הגבוהות והבולטות מעל כל השאר. השליח חזר עם הסיפור לאדונו פריאנדר, והוא הבין את המרומז היטב, בדיוק כמו בנימין נתניהו. שליט נבון המבקש להקדים רפואה למכה ולמנוע איומים על שלטונו ידאג להסיר את האנשים הבולטים שעשויים להפוך רבי-עוצמה מספיק כדי להתחרות עמו.

כולם יודעים כבר כמה שנים שנתניהו לא יאפשר למועמדים לראשות הממשלה להתפתח סביבו. אך נראה שהצטברות העננים של פרשיות פליליות סביב ראשו של ראש הממשלה המכהן הביאה סוף סוף בכיר בליכוד לחצות את הרוביקון.  הנכונות של כץ לקחת סיכון כזה מעידה על כך שהוא לפחות משוכנע שנתניהו לא ימשיך לקדנציה נוספת.

כך שכאשר מדברים אתכם על היפרדות ואי-פרדות, חשוב לזכור שלא מדובר בהכרח בעזה. ייתכן שהדובר מבקש, בסך הכל, להיפרד מבנימין נתניהו... 

ואיך נדע אם ישראל כץ איננו בודד בהערכתו? מסביב לליכוד - ככל שמפלגות יתניעו תהליכים שמבשרים על הערכות לבחירות (דוגמת פריימריז). בתוך הליכוד? ככל שדמויות אחרות יתבטאו תכופות יותר בעניינים של ביטחון ומדיניות-חוץ. הימים הקרובים יגידו הרבה...

לקריאה נוספת בנושא מניעה פוליטית של צמיחת מתחרים