אינך יכול לתת את מה שאין לך

אינך יכול לתת את מה שאין לך טוען המזרחן מרדכי קידר
כשהוא מסביר מדוע לא יהיה שלום במזרח התיכון בין ישראל לשכנותיה
כל עוד לא יהיה שלום בין הערבים לבין עצמם:


יש משהו מושך מאוד בטיעון זה של קידר.
אבל יש בו גם בעיה בולטת.

עובדה, לישראל יש הסכמי שלום יציבים עם שתי מדינות:

1. מצרים 
2. ירדן 

יתרה מכך, לישראל יש יחסים לא רשמיים יציבים עם כמה וכמה מדינות במזרח התיכון
(ששמן לא יוזכר מטעמים ברורים, אבל שלפחות לגבי חלקן, הסוד כבר מזמן גלוי לגמרי).

איך נבדיל בין הערבים שיודעים לעשות שלום לבין אלה שאינם יודעים לעשות שלום ?

יתרה מכך, במקרים מסויימים, ייתכן שעצם הסכם השלום ישנה את התהליכים הפנימיים באותה מדינה. אחרי הכל, מצרים של ערב הסכם השלום עם ישראל היא איננה אותה מדינה שלאחריו. התודעה היא קצת אחרת, אחרי מהלך שכזה.

אם כבר אפשר לטעון את ההיפך: בזכות עשיית השלום עם ישראל, ילמדו הערבים לעשות שלום בינם לבין עצמם.

ואם הטענה הזו נכונה, מה האחריות המוטלת עלינו ? 

לשנות או לא לשנות ?

לפעמים, הדרך היחידה למצוא תבונה בדברי מנהיג היא לחפש בתוך ערימת התבן את הגרגר של התבונה...

יצחק הרצוג עם ביקורת מעניינת:
הוא תקף את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ואת ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ואמר: "לשני המנהיגים אין את הכוח, המנהיגות והאומץ להסכים לפשרות כואבות. הקיצונים שלהם מחזיקים כל אחד מהם כבובת חוטים. זו תמונת ראי של שני מנהיגים משני עברי המתרס, שני מנהיגים מפוחדים, מבוהלים, שכל רצונם הוא להישאר בשלטון. שני מנהיגים שהפחד משתק אותם. וכשהמנהיגים משותקים - הקיצונים חוגגים, משני הצדדים. אנחנו תקועים. תקועים עם טרור פלסטיני וטרור היהודי. לא לבלוע ולא להקיא. "

אבל אז הוא התמקד רק באחד:
"עם נתניהו לא תהיה התקדמות. נתניהו חתם קבע עם הימין הקיצוני כי הוא פוחד מהם. ואנחנו רואים את התוצאות: אנחנו בתוך הפלסטינים והם בתוכנו. אין ביטחון. ביבי לא משתלט על הטרור. הילדים שלנו לא מוגנים".

לא חסר לכם משהו במסקנה המוזרה הזו ?
היא נועדה כמובן לשכנע אתכם בתשליל שלה: עם הרצוג כן תהיה התקדמות.

אבל עם מי הרצוג יתקדם בדיוק? הרי הוא בדיוק הסביר לנו שאבו-מאזן, אין את הכוח, המנהיגות והאומץ לפשרות כואבות.
אז מה? רק הרצוג יעשה פשרות? כבר ראינו לפני 20 שנה מה קורה בתהליך שבו הצד היהודי מחוייב לשלום בזמן בו הצד הפלסטיני מחוייב לטרור.

אז מה הוא כן מבטיח לנו?
הוא מבטיח לשתק "להם את הטלוויזיה והרדיו את הרשתות החברתיות ואת האינטרנט. לא יהיה להם אינטרנט ולא טלפון סלולרי. הם לא יוכלו להעביר הוראות למחבלים."
הוא גם מבטיח " ננקוט צעדים קשים וחריפים כולל נגד ההנהגה שלהם".
איך בדיוק הוא יעשה את כל זה ? מה, הרצוג באמת ישמיד את כל תשתיות התקשורת של עזה ? הוא באמת יורה על פגיעה בהנהגה של חמאס-עזה וייקח סיכון של טילים על תל-אביב אחרי כל פיגוע סכינאי ?
על מי הוא חושב שהוא עובד ?
מזכיר את ההבטחות של נתניהו לפני בחירות 2009. מהאופוזיציה כנראה אפשר להבטיח הכל...

אבל זה לא רק שהרצוג יהיה הרבה יותר רמבו מנתניהו. הוא גם יהיה ממש כמו נתניהו. כי הרצוג מבטיח "לא תהיה כאן עזה שנייה. לא נחזור על טעות ההתנתקות. צה"ל יישאר הצבא היחיד ממערב לירדן ששולט בביטחון ומונע טרור. צה"ל ימשיך לשבת על הגבול המזרחי בבקעת הירדן, ואחרי כמה שנים, אם יהיה שקט וביטחון, נדבר על מה הלאה."
אז מה בעצם יהיה ההבדל בין הרצוג לבין נתניהו?
זה לא מה שנתניהו עושה בדיוק עכשיו ?
אז או שהרצוג יהיה נתניהו מס' 2, או שהרצוג יהיה משהו אחר וכרגע הוא משקר....

לא. בכל זאת יש הבדל אחד.
"במקביל, נכנס ועידת ביטחון אזורית יחד עם המדינות הערביות המתונות. מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ חוששות מדעאש ומאיראן לא פחות מישראל, ודנו בכך ביומיים האחרונים כאן בכנס המכובד הזה שוב ושוב. זה יוצר לנו מפגש אינטרסים משותף. זה יכול ליצור יכולת לשיתוף פעולה צבאי, אסטרטגי, מודיעיני וגם שולחן ליזום מהלכים מדיניים. ועידה כזאת יכולה לשנות את המצב באזור".

וזאת הנקודה היחידה שבה הרצוג צודק. וזאת ההחמצה הגדולה של נתניהו. שיושב בשקט ורואה את המזרח התיכון כולו משתנה, ומדבר בעצמו על האפשרויות אבל לא עושה דבר.

דמיינו לעצמכם תהליך מדיני בין מדינת ישראל למדינות ערב, שמסתיים בהסכמי שלום, שאינם בנויים על שלום תמורת שטחים אלא על שלום תמורת שלום. רק דמיינו לכם, איך ייראה המשא ומתן המדיני העתידי עם הפלסטיני, כשלישראל יש הסכמי שלום לא רק עם מצרים וירדן, אלא גם עם ערב הסעודית ועם מרוקו ?

יש לי חלום.

רגע של נחת ואחריו רגע של פחד

קראתי השבוע שישראל מסרבת לחדש את המגעים המדיניים עם הרשות הפלסטינית מבלי שייפסק גל הטרור ותהיה רגיעה בשטח.

האמת? זה היה קצת מפתיע. חשבתי שבישראל טוענים שגל הטרור הוא ספונטני ולא בשליטה של גורמים פלסטיניים 'מלמעלה'.

אבל אז המשכתי אחרי הכותרת. ולמדתי שבעצם ישראל מסרבת למשהו אחר לגמרי.

הפלסטינים באמת יוזמים חידוש המגעים המדיניים, על פי הדיווח "בניסיון להשיב את השקט לגדה המערבית."

אבל היוזמה הזו היא לא משהו כזה פשוט או תמים.
על פי הדיווח, "הפלסטינים הציבו כמה תנאים".

איזה  תנאים?

• הקפאת הבנייה בהתנחלויות,
• הסכמה למסגרת משא ומתן על בסיס גבולות 1967
• שחרורם של 36 אסירים שהיו אמורים להשתחרר בפעימה הרביעית במסגרת המשא ומתן שהתנהל ב-2013-2014 והדבר נבלם עם פיצוץ המשא ומתן.

איזה תשובה הם קיבלו?

"רק לאחר שתהיה רגיעה בשטח והפיגועים ייפסקו, ישראל תוכל לשקול צעדים מדיניים והענקה של מחוות לרשות הפלסטינית."

אז מה היה לנו כאן? 

רגע של כעס על כלי תקשורת שאין קשר בין הכותרת של הכתבה המתפרסמת בו לבין תוכנה

רגע של גאווה ושמחה על ממשלה ישראלית שמתנהלת בצורה רציונלית, שפויה וחכמה

ורגע של בהלה, כשנזכרתי עם מי יש לנו עסק כאן. 

נתניהו צודק לגמרי בסירוב הזה:
מחוות חד-צדדיות מצדנו על רקע המציאות הנוכחית ייתפשו ככניעה לטרור.
כולנו יודעים שאפשר להתחיל משא ומתן גם בלי מחוות.

אפשר לבצע מחוות אחרי שהמשא ומתן מתקדם. 

אבל זה הרי אותו ביבי - 

שהבטיח לטפל בחמאס כמו שצריך - וכבר שבע שנים לא מטפל

שהבטיח להתמודד מול חטיפות כמו שצריך - ונכנע ושחרר יותר מאלף מחבלים

שהבטיח לא להתנצל לטורקיה על עצירת המרמרה - והתנצל ופיצה והתרפס פוליטית ומדינית לפני ארדואן

אז על מי נסמוך שיעמוד, יתעקש ולא יתקפל? 

הרי מי שיבוא מהשמאל ירוץ לעשות את המחוות האלה, כי ממילא, על פי השקפת עולמו המדינית, המשא ומתן ותכליתו חשובים יותר. 

הרי מי שיבוא מהמרכז (וכרגע זה נראה שאם יהיה כזה, זה יהיה יאיר לפיד) ישתבשב לו ויעשה את מה שיהיה קל יותר לעשות, וברור שנוכח לחץ מתון מארה"ב, קל יותר יהיה לו להתקפל. 

אין על מי לסמוך.גם לא על אבינו שבשמיים (זוכרים את השנים 1939-1945? זוכרים פוגרומים קודמים?)

אז מה נעשה? נקטר. 

ונפחד. 

ונייחל ליום שבו תהיה לנו הנהגה אמיתית

מהסוג שיודע לא רק להגיד 'או"ם שמו"ם', 

אלא גם לנהוג בהתאם.