בדרך על שביל הזהב אל הברירה הכוזבת

במדינה דמוקרטית
אנחנו לומדים
להגיע לפשרות
כדרך הנכונה להתנהל

אבל יש מצבים
בהם השביל הזה של הפשרה
איננו מוביל אל תוצאה ראויה

חשבו על הדיאלוג בין
המשעבד לבין המשועבד
הרוצח וקורבנו
הרוחש רע והתמים.

הבעיה שלנו היא 'שקרים גדולים'
מהם? שקרים כה גדולים
עד שרוב שומעיהם
מניחים שאיש לא יעיז לעוות את האמת
בצורה שכזו
ולכן הוא חייב להיות אמת.

ישראל מתמודדת עם 'שקרים גדולים'
עד שאפילו בתוכה יש רבים מדי
המאמינים בהם

ומה אתכם?
באיזה שקר גדול
אתם מאמינים ?

הפוך בה והפוך בה

יש לי מין קטע כזה,
שבכל פעם בה התקשורת מנסה למכור לי נרטיב של פוליטיקאי פלוני או אלמוני,
אני מנסה להפוך בדברים,
כדי לבחון אותם מזוויות אחרות
מאלה המוצגות.

אם כותבים לי שישראל עשתה מעשה לא ראוי
אני מנסה לדמיין מדינות אחרות
מבצעות את אותו המעשה
בקונטקסט דומה.

אם כותבים לי שיהודי עשה מעשה לא ראוי
אני מנסה לדמיין בודהיסט
מבצע את אותו המעשה
בקונטקסט דומה.

אם כותבים לי שערבי עשה מעשה לא ראוי
אני מנסה לדמיין יהודי
מבצע את אותו המעשה
בקונטקסט דומה.

דמיינתי לי
אנשי ציבור יהודים
באים לבקר משפחות שכולות
של פעילי מחתרות
(כמו פעם, בזמן המנדט הבריטי)
נושאים יחד תפילה לעילוי נשמת המתים
ולאחר-מכן באים בדין ודברים עם השלטונות
כדי להביא את המתים לקבורה.

אחרי זה,
משום מה,
לא הצלחתי למצוא הגיון רב
בהצעת החוק שמקדם ראש ממשלתנו 
ותכליתה להעניש את חברי-כנסת הערבים המבקרים משפחות מחבלים. 


אל תבינו אותי לא נכון.
זה מרגיש גם לי
כאילו הם מעודדים את הרצח, הטרור ושפיכות הדמים.
אבל אם היינו מצפים שהבריטים יכבדו פעילות כזו
מצד אנשי הציבור שלנו
אנחנו צריכים לדעת לכבד פעילות כזו
מצד אנשי הציבור שלהם.

תאמרו לי: אם הם אנשי הציבור שלהם, מה הם עושים בכנסת שלנו ?
אומר לכם: 20% מאזרחי המדינה, לערך, מיוצגים על ידם.
אותם 20%, נרצה או לא נרצה,
קשורים בקשרי-משפחה ודם עם אחיהם בגדה וברצועה.
זה חלק מובנה בסכסוך הזה.

כן, אנשי הציבור שלהם מייצגים מורכבות.
במקרים רבים, אם הייתי במקומם, הייתי בוחר בחירות פוליטיות אחרות.

אבל במקרה הזה,
כפי שראינו,
גם אנחנו היינו פועלים כמותם.

במקרים כאלה,
לא רק שהמורכבות הזו לא תיפתר על ידי גירוש מהכנסת
אלא שאנחנו נימצא משחקים לידיהם
מחזקים את הקיצוניים
ומחלישים את המתונים.

אז בואו נפעל על פי הנחייתו של השכל
ולא על פי זעקת הלב
ונכיר בכך
שמה שמותר היה לנו
מותר גם להם.

מבט במראה האמריקאית

בYNET סוקרים את התחלת מערכת הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית בארה"ב.

זה לא סתם עניין במעצמה שמנהלת את העולם

(או ניהלה; אם מביטים על מה שקורה בסוריה, הולך ומסתמן שאנחנו בדרך חזרה לעולם דו-מעצמתי; אם מביטים על מה שקורה באפריקה, אנחנו בדרך לעולם תלת-מעצמתי). 

זה עניין במראה. 

הדמות הנשקפת מולנו במראה האמריקאית יכולה לספר לנו הרבה מאוד על עצמנו. 

על פי הכתבה, הרבה צעירים תומכים בברני סנדרס. מדוע?

"הוא היחיד שמבין אותנו, הצעירים. הוא יודע מה בדיוק אנחנו צריכים: ביטוח בריאות והשכלה. מכל המועמדים שבחנתי עד כה הוא היחיד שמביא אידיאולוגיה וכשהוא מדבר על זה זה נשמע אמין".

ומה לגבי קלינטון ?
על פי ראיון בכתבה, תומכי סנדרס יעברו אל  קלינטון אם היא תהיה לבסוף המועמדת. "אבל היא לא נותנת לי את ההרגשה שהיא מבינה מה צריכים אנשים כמוני, צעירים שרוצים להתקדם בחיים ולהגיע למשהו".
ומה לגבי הטענה שמשמיעים נגד סנדרס כי הוא סוציאליסט?

על פי  תומכי סנדרס כולם רוצים ביטוח לאומי ורוצים ביטוח בריאות. 

ומה אתכם ? 

אתם מרגישים שהפוליטיקאים בהם אתם תומכים מבינים מה צריכים אנשים כמוכם ? 

אתם רוצים ביטוח לאומי ?  ביטוח בריאות ?  חינוך גבוה נגיש ? 

איזה עתיד אתם רוצים ? 

האם יש קשר בין הרצונות האלה לבין מי שמקבל את הקול שלכם בבחירות ?