ראש-הממשלה היוצא, חבר-הכנסת בנימין נתניהו הודיע לנשיא המדינה, שמעון פרס, כי הוא הצליח לעמוד בתפקיד שהוטל עליו - להרכיב קואליציה וממשלה. חתימת ההסכם הקואליציוני עם 'יש עתיד' ועם 'הבית היהודי' עליה דווח בתקשורת עוד לפני סוף-השבוע מבשרת שינוי. תוכן ההסכמים הקואליציוניים שפורסם, למשל עם יש עתיד, מבטיח רבות.
עכשיו רק נותר לראות אם ההבטחות יקויימו.
אבל עוד קודם לכן, אולי כדאי שנחכה לראות את פרסום כל ההסכמים הקואליציוניים, עם כל הסיעות חברות-הקואליציה, כדי להבין מהן באמת כל ההבטחות שניתנו, וחשוב מזה - האם הן אכן הולמות זו את זו.
שאלות שניתן לשאול כבר עתה ולחפש את התשובה בהסכמים, לכשיונחו על שולחן הכנסת (ראו לדוגמא את ההסכמים של הממשלה ה-32 ושל קודמותיה)- האם ההתחייבויות שקיבלה 'הבית היהודי' בתחום המדיני עולות בקנה אחד עם אלה שניתנו ל'תנועה' בראשות ציפי לבני ? ול'יש עתיד' ? ומה לגבי התחייבויות שניתנו בעבר ל'ישראל ביתנו' ? הרי גם היא, כידוע, איננה מפלגה אשר הסדר מדיני הוא בעדיפות העליונה בעיניה ?
ובל נשכח עוד סיעה הקשורה בהסכמים הקואליציוניים - הליכוד. לא רק היבטים אידיאולוגיים משפיעים, כזכור, על הדרך שבה הסכמים מקויימים. ובליכוד, כבר עם הידיעות על חתימת ההסכמים, היו שהתחילו להפנות את האש לעבר השותפה הנאמנה מכל - ישראל ביתנו.
גם אם כל הפוליטיקאים המעורבים ידעו להתגבר על השיקולים האישיים וגם אם כל ההבטחות יישמרו בקפידה, דומה שברור לכולנו שהקואליציה הזו מושתתת על שתי סוגיות שעשויות לקרוע אותה בכל עת, ממש כאילו נבנתה על קוי-שבר גיאולוגיים שרעידת-אדמה צפויה עשויה להרחיבם בכל עת:
- שאלת יחסיהם של החילוניים והחרדים בישראל.
- שאלת יחסיהם של הישראלים והפלסטינים.
בזמן שיש כאלה שכבר מתחילים להתעמק באשר יעשו שרי-הליכוד במשרדיהם תוך מבט שנה קדימה ויותר, יש הסוברים כי העימות בסוגיה הראשונה נמצא ממש מעבר לפינה - תקציב המדינה לשנת 2013. האם יבוא רגע של אמת, בו אכן יועברו תקציבים ממטרות חרדיות באופיין למטרות אזרחיות באופיין, כפי שמובטח, על פי התקשורת, בהסכמים הקואליציוניים ? או שמא, בדומה לממשלה ה-30, צפויים לנו בקרוב שינויים פוליטיים דרמטיים נוספים סביב השאלה של תקציבים לחרדים ?
נזכיר - על פי חוק יסוד הכנסת, היתה אמורה לעמוד לקואליציה החדשה תקופה של 45 ימים להעברת תקציב חדש, מיום כינונה, אחרת תתפזר הכנסת ויהיו עוד בחירות. על פי הפרסומים, אחד השינויים הראשונים שתעשה הקואליציה החדשה, היא שינויים של חוקי-היסוד החלים עליה כך שיעמדו לרשותה 120 ימים להעברת תקציב חדש, ואי-העברתו לא תביא לפיזור הכנסת, אלא להתנהלות תקציבית בהתאם לתקציב השנה הקודמת.
זהו מהלך שצפוי להתקפות פוליטיות ומשפטיות לרוב, ובכלל זה גם עתירות לבג"ץ על רקע הפגיעה בסמכות הכנסת, ובשינוי כללי-המשחק תוך כדי תנועה, אך קל לשער כי עתירות שכאלה יידחו , לאור מדיניותו המשפטית של בג"ץ בעתירות דומות בעבר, על כך שלכנסת יש גם את הזכות לשנות כללי-משחק תוך תנועה, וגם את הזכות להגביל עצמה ולהסיר מעליה סמכויות. כדבריו האלמותיים של כבוד השופט אליקים רובינשטיין: "לא נוכל לכבד את הכנסת יותר מאשר היא מכבדת את עצמה".
כך שהתוצאה הצפויה היא כי העימות על הקצאת התקציבים יוכל להידחות לפחות עד שלהי שנת 2013, ורק בזמן חקיקת חוק התקציב של תקציב 2014-2015 הוא עשוי להגיע לנקודת-רתיחה של ממש.
היבטים אחרים ביחסי חילוניים וחרדים צפויים לעורר פחות חיכוכים, בגלל ההסכמה הרחבה בין כלל השותפות על שצריך לעשות בנוגע לגיוס החרדים וללימודי-הליבה - הסכמה המדברת על סנקציות כלכליות כדרך להתמודד עם התחמקות מגיוס לצבא ועם התחמקות מלימודי-הליבה.
הדרך הזו גם תאפשר לצדדים ללמוד להכיר האחד את השני לעומק, ולקבל הכרעות בשאלה החשובה באמת עבור בנימין נתניהו - עד כמה 'יש עתיד' ו'הבית היהודי' מהוות איום עליו, לקראת הבחירות הבאות.
עצוב ככל שהדברים נראים, רק תמים ימצא מנוס מן המסקנה שהשרידות האישית, ממש כמו בהתנהלותו לאורך כל ממשלתו השניה, תנחה את ראש-הממשלה בנימין נתניהו, גם בהתנהלותו לאורך ממשלתו השלישית. אם התחזית הזו נכונה, יהיו שיציעו שלממשלה החדשה צפויים בשלב מאוחר יותר שני משברים קואליציוניים גדולים - האחד בו תושלך מן הספינה 'הבית היהודי', על רקע שיאפשר לנתניהו להציג את הסיעה כ'קלריקלית'; השני בו תושלך מן הספינה 'יש עתיד' על רקע שיאפשר לנתניהו להציג את הסיעה כ'שמאלנית'.
אך תחזית כזו מייחסת לנתניהו אומץ ויוזמה פוליטיים רבים יותר מזה שהפגין, מאז שלמד על בשרו, עם התפרקות ממשלתו הראשונה, שלפעמים הדברים לא מסתדרים, ובל נשכח את שני שותפיו, מימין ומשמאל - נפתלי בנט ויאיר לפיד - המודעים היטב לסדרי-העדיפות של נתניהו, אך גם לעקב האכילס שלו -העדפתו שלא להחליט ושלא להתעמת (כפי שהוכח שוב ושוב בהתנהלות ממשלתו מול עובדי הנמלים).
ניגוד האינטרסים הבסיסי של הממשלה החדשה הוא בכך שראש-הממשלה שלה מעדיף אמירות גדולות ועם עשייה מינימלית, דוגמת הפער בין ההצהרות לתוצאות מבצע עמוד ענן, בעוד שמנהיגי שתי הסיעות הגדולות האחרות בה - 'יש עתיד' ו'הבית היהודי' נדרשים לשינויים של ממש בחייהם של אזרחי-ישראל, כדי שיוכלו להתייצב בבחירות הבאות נוכח הציבור עם דימוי ציבורי המכבד את יושרתם ואמינותם.
אז יש לנו ממשלה שצפויה להיראות, בגלל ניגוד האינטרסים הזה, לפחות חלק מהזמן, כדוגמא מהלכת של המימרה הישנה על כך ש'גמל הוא סוס שתכננה ועדה ממשלתית'. ובכל זאת, כמו שכולנו יודעים, הגמל הוא אחד מכלי-התחבורה המיטביים לצליחתם של מדבריות. דווקא בגלל המורכבות הרבה שלה, עשויה הממשלה השלושים-ושלוש להפתיע את כל המתבוננים בה והמנבאים לקואליציה עליה היא מושתתת התפוררות מהירה.
כך או כך, לחובבי הפרשנות-הפוליטית, ממשלה וקואליציה כאלה הן תענוג. עבור האזרחים, לעומת זאת, ריבוי הרעשים בגלל המתחים הפוטנציאליים, עשוי להיות קצת פחות נעים. משנפלה ההכרעה נקווה - לטובת כולנו - שהממשלה הזו תפתיע לטובה, גם את החברים בה.
