ההתנהלות הפוליטית-תקציבית בארה"ב, בה נוצרה מציאות תקציבית של קיצוצים קשים, שאיננה רצויה על הדמוקרטים או הרפובליקנים, כתוצאה מהעדר יכולת של שני הצדדים להגיע להסכמות על בסיס פשרות, וההתנהלות של הרכבת הקואליצייה בישראל, בה נמשכת מציאות שאיננה רצויה על אף אחד מהמפלגות המעורבות במו"מ, שבסופה הן עלולות להגיע לבחירות חוזרות, הן 2 דוגמות לדרך הלא-רציונלית שבה מתנהלים משאים-ומתנים.
בארה"ב, משערים כולם, יעשה הזמן את שלו. עוד חודש ועוד חודש של פעולה במסגרת התקציב המקוצץ, יביאו ללחץ מספיק על הצדדים כדי לייצר הסכמות בנוגע לתחומי-תקציב שיוסכמו כחיוניים מספיק עד כדי הצדקת מקורות תקציביים שהרפובליקאיים מתנגדים להם מחד, ובנוגע לתחומי-תקציב שיוסכמו ככאלה שאפשר לקצץ בהם למרות התנגדות קודמת של הדמוקרטים.
גם בישראל, משערים כולם, יעשה הזמן את שלו. עם חודש מאחורינו, ועוד שבועיים של ארכה, מבינים כל המעורבים שהתמשכות תהליך המו"מ לא תועיל. נראה שהרושם הנדרש הופנם על ידי כל המעורבים - נתניהו יצר את מראית-העין הרצויה שאיננו נפרד מבני-בריתו מהעבר בקלות. בנט ולפיד יצרו את מראית-העין הרצויה שלא אצו-רצו אל תוך הממשלה תוך ויתור על ערכיהם. אבל כעת נשאלות השאלות הקשות, להן נדרשת להשיב רשימת ישראל-ביתנו: מה עמדות-הליבה שלה בנוגע לתהליך המדיני, לשוויון בנטל, ולגרעין האיראני. העובדה שהליכוד לא נדרש להכין מצע עד כה, הביא אותו למציאות מגוחכת משהו, בה לא הליבה הערכית הנחתה אותו במו"מ הקואליציוני, אלא עקרונות פרקטיים של מרחב מקסימלי של תנועה לראש-הממשלה. אחרי חודש, יידרשו מנהלי המו"מ מטעם הליכוד לגלות חוט-שדרה ערכי, או ללכת בכיוון המוזר משהו של מרחב מקסימלי של תנועה בכיוונים שבעצם לא היו החשובים ביותר עבור הליכוד בעבר.
אין ספק שנתניהו מביט בגעגועים אל מאי 2012. אז אפשר לו שאול מופז לקדם את סוגיות הנטל בשוויון והתהליך המדיני עם פרטנרית נוחה בהרבה. במציאות החדשה, של יש עתיד משמאל והבית היהודי מימין, המלחציים האלה לא מבשרות טובות להתנהלותו.
האם הוא עדיין מחזיק באשליה של ממשלת אחדות עם העבודה ? או בממשלה שתשנה כיוון תוך תנועה כפי שעשה בזמנו אריאל שרון ? מהלכים כאלה יחייבו אותו להכרעות ערכיות.
בנימין נתניהו מעולם לא ביצע הכרעות כאלה כראש-ממשלה. האם הוא סוף-סוף כבר בשל להתחיל ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה