קוראים לזה אנטישמיות

קוראים לזה אנטישמיות והיא שבה וזוקפת את ראשה - דווקא ב'ארצם של החופשיים', ארצות-הברית. ככה נראה הדיווח ב'הארץ': 

"ישיבת מועצת הסטודנטים של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) נראתה בתחילה שגרתית. על סדר היום היה צירופה של רייצ'ל ביידה — תלמידת השנה השניה בחוג לכלכלה, ששואפת להיות עורכת דין באחד הימים — לוועדה המשפטית של המועצה, שהיא המקבילה בקמפוס לבית המשפט העליון. ואז הגיעה שעת השאלות. "בהתחשב בעובדה שאת יהודיה ואת פעילה מאוד בקהילה היהודית", פתחה פביאן רוֹת', חברה ב'מועצת אגודת הסטודנטים לתואר ראשון', כשהיא מביטה בביידה מצדו השני של החדר, 'איך את חושבת שתוכלי לשמור על אובייקטיביות?' " 

אותה ישיבה הסתיימה בכך שביידה לא התקבלה לוועדה. לאחר מכן, כשמועצת הסטודנטים למדה מהיועץ המשפטי שלה שיהדות איננה שיקול שמותר לה לקחת, נערכה הצבעה נוספת, והיא כן התקבלה. הסיפור נגמר בהתנצלות.

אבל הוא מלמד אמת פשוטה - ומרה. אפילו בארה"ב, אפילו בקליפורניה, אפילו בלוס אנג'לס - נוהגים ביהודי אחרת. 

האם זו תוצאה של האנטישמיות החדשה? 

לקריאה נוספת 

• על הסיפור בNYTIMES 
• אנטישמיות בארה"ב

ראש בחול

באיחור קל קראתי השבוע פוסט מוזר מעט בבלוג 'החברים של ג'ורג' " שכותבו,יוסי גורביץ', סבור משום מה שהרפובליקה הצרפתית מנצחת את הטרור.

משום מה הוא מתעלם מכך שבעת הזו כלל לא ברור האם אמנים ימשיכו להתבטא בחופשיות בצרפת; בעת הזו כלל לא ברור מה יבחרו לעשות מיעוטיה הנרדפים ובראשם היהודים. מה שברור הוא שפיגוע טרור מתוכנן היטב הצליח מעל למשוער. 

אנשים שאוימו מתו. הם כבר לא יכתבו בעיתון, לא יציירו קריקטורות, לא יתבטאו. 

הלזה ניצחון ייקרא ? 

יתרה מכך, אותו הכותב מתווכח עם טענה שעלתה במאמר בNRG והציגה את הטרור האיסלאמי כאיום הטרור הגדול ביותר מולו ניצבת אירופה. ואתה קורא את ויכוחו ומוצא עצמך נבוך. זה נראה כאילו לוקחים כתבה בNRG ובונים ממנה איש קש כדי לפרק אותו. בכתבה בNRG פירטו 10 פיגועי טרור בולטים ב-20 השנים האחרונות (לאו דווקא הגדולים ביותר), באופן שרמז כי 7 מתוכם היו פיגועי של מוסלמים קיצוניים. אתה ממשיך לקרוא ואתה מגלה שבאיזשהוא שלב הכותב הפסיק להתווכח עם עצם הטענה שב-20 השנים האחרונות עיקר הטרור באירופה הוא על רקע קיצוניות מוסלמית (כש'הוא שואל בהיתממות למה רק 20' ). האמת היא פשוטה: מאז שנות ה-90 אירופה משתנה. ואכן - אם מנסים למיין את אירועי הטרור ב-20 השנים האחרונות באירופה, העמודה שתחתיה מתרכזים הכי הרבה מאירועי הטרור היא זו שכותרתה - על רקע קיצוניות מוסלמית. 

יתרה מכך, אם מביטים רק על 5 השנים האחרונות, לא ניתן למצוא שנה אחת חופשייה מאירוע טרור על רקע אידיאולוגיה של איסלאם קיצוני באירופה המערבית, שיש בו מאפיינים מדאיגים חדשים (ביטויים של השתרשות או הסלמה): 

2010  פיצוצי סטוקהולם 

2011 פיגוע הירי בפרנקפורט 

2012 פיגועי הירי בדרום צרפת 

2013 אירוע התקיפה בפאריז 

2014 אירוע הדריסה בדיז'ון 

טרור על רקע קיצוניות מוסלמית הוא כמובן לא בעיה מערבית. ראו למשל הקישור הבא עם פירוט (מפחיד) של התקפות על ידי מוסלמים קיצוניים ב2014. הפירוט הזה הוא חלקי בלבד. ברובו הוא סורק את מה שקורה בעולם הלא-מפותח. אבל בתקופה הזו כבר אי אפשר להגיד שזו בעיה ייחודית לאיזור מסויים. ראו את הרשימה הבאה של פיגועי טרוריסטים מוסלמיים, המחולקת על פי עשורים. 

ונקדים רפואה לטענה: ברור שבמסגרת התקפות הטרור האיסלמי באירופה יהודים זוכים לתשומת-לב מיוחדת. חלק משמעותי מתשומת-הלב הזו כלל איננו על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא על רקע אנטישמיות. ראו, למשל את רשימת ההתקפות על אתרים יהודיים במאה ה-21.

אבל זה לא אומר ששנאת-היהודים היא הבעיה. ראו ההתקפות הבאות בשנת 2014: בתימן  בקנדה  ובאוסטרליה כראיות שמדברות בעד עצמן. 

כל זה לא בא לומר מה הדרך הנכונה לפתור את הבעיה. 

אבל אי אפשר לפתור בעיה כאשר עוסקים בהכחשת המציאות. 

הברברים אכן מגיעים מ"המדבר" וזה קורה בכל העולם. 

כבר יש להם מדינה (דעא"ש; לשעבר ISIS כיום IS). 

היא הרבה יותר יציבה ממה שנעים לחשוב עליה והיא לא הולכת להעלם מחר בבוקר. 

ובכל העולם יש בני-אדם קיצונים ומקצינים שישמחו לעשות כמצוות מנהיגיה ולהגשים את האידיאולוגיה לה המדינה הזו והם שותפים. 

זמנית, זה הרבה יותר נעים לטמון את הראש בחול. 

אבל כמו שגודווין היה אומר, התעלמות מהמציאות לא עזרה לצ'מברליין ודלדייה ב-1938. והיא לא תעזור לממשיכי דרכם ב-2015. 

פיוס, כמו שההיסטוריה לימדה אותנו,  איננו דרך יעילה בהתמודדות עם אידיאולוגיה לוחמנית, רצחנית ושואפת התפשטות והשתלטות. 

העובדה שמדובר כאן באידיאולוגיה חוצת-גבולות ולאומים אשר יצאה מתוך דת האיסלאם מחייבת התמודדות נבונה שיודעת להבדיל בין הקיצוניים המסוכנים לבין המוסלמים המתונים. מבחינות רבות מוסלמים מתונים הם הראשונים להיות בסיכון מהאיסלאם הקיצוני. אחת הבעיות הגדולות של העולם היא שרוב המוסלמים המתונים בעולם עדיין לא הבינו את עובדת-היסוד החשובה הזו. 

לא רק המוסלמים המתונים, אלא העולם כולו צריך להתעורר ולהבין את המציאות הזו.

אבל הרבה יותר נעים להכחיש את המציאות ולדמיין שהרפובליקה מנצחת, לא ? 

Helen Thomas: The White House is in the pockets of Israel

Helen Thomas to Playboy: the White House is in the pockets of the Israelis.

I'm an Israeli. What can I say ?

I only wish it was true.

Political life would have been so much simpler.

I read some claim that Helen Thomas is not anti-Semite. Just Anti-Israel.

Wishing for the Jews to return to the lands of slaughter of Europe, where they have been persecuted during most of civilization's memory (starting way back at Rome's age), sounds like a rather anti-Semite wish in my eyes.

Furthermore, when someone portrays the world in colors which make the Israelis/Jews sound like the most powerful, able, successful humans around, you can guess he is anti-Semite.

You don't to have to agree straight away. But before leaving for your own thoughts, please read this old joke, and bear it in mind, when you read Helen Thomas' words:

Isaac is reading a newspaper on a park bench.

His friend Moses sees him and says:

"Isaac, why are you reading that anti-Semitic newspaper?"

"Mo, I like to read good things about the Jews."

"Good things?"

"Certainly. It says right here that we Jews control the banks,

Jews control the newspapers,

Jews control the government and all Jews are rich.

So what could be bad?"

(this version is taken from Zionism-Israel.com)

Only Israel

It is rarely than one encounters an effective Israeli propaganda move.
Not surprisingly, this isn't an official step, but something independently made.

Young Israeli musician, Yedida Freilich, working on a year-summary project in the Jerusalem academy of music, composed the music for lyrics written in her family, and performed the song.

This is a brilliant effort which expresses in a direct and yet moving manner the simple and repeating Israeli's feelings of global discrimination. That which states that only the jews are criticised for protecting themselves.

Due credit should also be given to the independent blog Real Israeli Hasbara, where I first encountered the song.

האנטישמיות החדשה נערכת למלחמה

האנטישמיות החדשה, אותה תופעה שעדיין מוכחשת מעת לעת על ידי ישראלים המעדיפים לנהוג בדומה לאותה פעולה המיוחסת (בטעות) לבנות-היענה, מנצלת את מלחמת עזה הראשונה לרכישת לגיטימציה נוספת. משום מה הידיעות האלה לא זוכות לכיסוי תקשורתי שהכותב סבור שהוא ראוי ונדמה שגם כאן, אנחנו מחקים את היענים...

דוגמאות:

בבריטניה, יהודי הוצא מרכבו והוכה ונעשה נסיון להצית בית כנסת....
בדנמרק, ערבי ירה לעבר דוכן של ישראלים בקניון...
בצרפת, נעשה נסיון להצית בית כנסת שבתוכו קבוצת תלמידים באמצעות מכונית בוערת...

המעניין הוא שהדברים קורים על רקע של הבנה בינלאומית יוצאת דופן לעצם הפתיחה במבצע, כנראה על היכולת האנושית הבלתי-נלאית לקלוט מתוך שורה של מסרים סותרים בנוגע לעמדה הבינלאומית כלפי מלחמת עזה השניה, רק את המסרים השוללים את זכותה של ישראל לצאת למערכה הזו.