הולכים לבחירות באפריל 2019

40 ימים לאחר מעשה התפוצצה הפצצה שהטמין אביגדור ליברמן לבנימין נתניהו. זוכרים את ההתפטרות של ליברמן והתנבאויות כל הפרשנים על בחירות קרבות? או שכבר הספקתם לשכוח הודות ל? 

ליברמן לא עשה את כל זה מעצמו. החרדים שקדו וחפרו ורבו ביניהם ויאיר לפיד חיכה בצד והודיע ברגע המתאים על משיכת תמיכתה של יש עתיד מחוק הגיוס כדי לוודא את חיסולה של הקואליציה הנוכחית. 

מה קרה לבנימין נתניהו, שלפני 5 שבועות הסביר שזה יהיה חוסר-אחריות ללכת לבחירות ועכשיו הסכים לכך ? הרי רק לפני 4 ימים פוצצה לראשונה מנהרה שחפר חיזבאללה בצפון ישראל והסבירו לנו שמדובר במבצע שעשוי להימשך חודשים ? 

קשה למתבונן ברצף האירועים הזה שלא לחשוד בכך שנתניהו התבונן בזהירות בהתנהלות המערכת המשפטית והגיע למסקנה שהתזמון הזה יהיה המיטבי עבורו. האם זה בגלל שהוא מעריך שהמערכת לא תספיק לגבש עמדה אלא בסמוך מדי לבחירות וכך הוא יגיע לבחירות עצמן כשהוא עדיין בחזקת מי שלא הוגש כנגדו כתב-אישום ? 

אבל אולי אולי זה לא נתניהו עצמו ? אולי אלמנט אחר פועל כאן, בדמות חששן של כל השותפות לקואליציה ממשבר כלכלי עולמי המחייב אותן להקדים ככל האפשר את הריצה אל הקלפי? 

ואולי אולי אולי מה שנאמר לנו הוא מה שקרה בפועל - הקואליציה הזו הגיעה אל הנקודה שבה אי-אפשר היה לדחות יותר הכרעה בסוגיית הגיוס, ולא היה בה (עוד ביולי) ואין בה (גם היום) קונצנזוס אפשרי בעניין ? 

השאלה הזו היא קשה ומורכבת מכפי שאולי נזכה לשמוע, נוכח אוירת הבחירות הממשמשת ובאה. כפי שכתבתי עוד במעבר החוק האומלל הזה בקריאה הראשונה  - החוק בנוסחו הנוכחי עתיד ליפול בבג"ץ מאותם נימוקים של קודמיו. אבל אפילו חוק שלא מבצע את התכלית שלו - הסדר גיוס כמעט שוויוני - אין הקואליציה הזו, הימנית ביותר שראינו כבר שנים הרבה - מסוגלת להעביר ? אם כך, איזה הסדר גיוס חרדים מסוגלת המדינה שלנו לחוקק ? 

ואם גם אחרי הבחירות לא תקום קואליציה שתוכל לחוקק הסדר גיוס חרדים אפקטיבי, אז מה הטעם בבחירות האלה ? 

כלומר, תצביעו למי שתצביעו - חשבו על נושא גיוס החרדים כשאתם בוחרים. נסו לבחור כך שהקואליציה שתקום תוכל למשול במדינה הזו בצורה שסוגיות שנגררות כאן עשרות שנים יגיעו סוף סוף להכרעה. העדר-המשילות הזו, שהיא (אולי אולי אולי) הסיבה האמיתית לקריסת הקואליציה הזו כמעט שנה לפני סוף זמנה, אפיין רבות מדי מממשלות ישראל לאורך השנים. בנימין נתניהו הוא אומנם מנהיג הססן, דפנסיבי, שמעדיף להימנע מהכרעה איפה שרק אפשר, אבל לא כל האחריות עליו. גם העם שמקפיד לבחור שוב ושוב קואליציות שלא מאפשרות הכרעות חדות אחראי למציאות הזו. 

בשולי הדברים, הבה ונביט על חצי הכוס המלאה. הממשלה השלושים וארבע תשלים ארבע שנים מלאות לכהונתה. בעשור האחרון ידעה ישראל יציבות נדירה יחסית. גם הממשלה השלושים ושתיים השלימה 4 שנים. אבל הממשלה ה-34 הגדילה לעשות, כי בניגוד לממשלה ה-32 שנשענה על קואליציות מתחלפות, הממשלה הנוכחית עשתה זאת עם קואליציה אחת, יציבה להפליא. סוג כזה של יציבות לא ראינו כאן. תגידו מה שתגידו על בנימין נתניהו בגירסתו הבוגרת והבשלה, הוא יודע להחזיק בשלטון.  

תשובות לשאלות בשולי הדברים

• אילו ממשלות אחרות הצליחו להחזיק 4 שנים ? ממשלת ישראל השמונה עשרה (הראשונה בראשות מנחם בגין) וממשלת ישראל החמש-עשרה (השניה בראשות גולדה מאיר, שכהונתה התארכה עקב מלחמת יום הכיפורים). אף אחת מהן לא נהנתה מיציבות קואליציונית כמו זו של הממשלה ה-34. 
• כמה שנים תוכנן מבצע 'מגן צפוני' נגד מנהרות החיזבאללה? על פי דובר צה"ל, המבצע תוכנן כבר 4 שנים לפחות. נתניהו ותומכיו מציגים אותו ככורח מיידי שמנע המשך פעילות בדרום. ליברמן כנראה חשב, בניגוד לאחרים, שתגובה בדרום היא צורך דחוף יותר. מי צדק? ימים יגידו. אבל העובדה המטרידה באמת כאן היא הכרעה ממשלתית שמשתקף ממנה תפישה של חוסר-יכולת של ישראל לנהל בו זמנית מאבקים כנגד ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס. המדינה שידעה להתמודד מול כמה צבאות במלחמות העצמאות, ששת הימים ויום הכיפורים, נרתעת מהתמודדות עם שני ארגוני טרור בו זמנית ? 
• אז מתי יתקיימו הבחירות ? על פי הודעת ראשי-הקואליציה, הולכים לבחירות ביום שלישי, 9 באפריל 2019. 

האם נתניהו חיפש רגיעה ומצא בחירות מוקדמות (מדי) ?

מסתמן ששאיפתו של בנימין נתניהו להגיע לרגיעה כמעט בכל מחיר בחזית עזה, תביא עמה הסלמה דווקא בכיוון אחר: יש רחשים בדבר אפשרות שסוף כהונתו של אביגדור ליברמן כשר ביטחון הולך ומתקרב.

למה שליברמן יתפטר ? יש הרבה סיבות. התקרבות מערכת הבחירות היא כנראה העיקרית.
על פי הפרסום בואלה!: 

"שר בכיר בממשלה העריך כי ליברמן עומד להודיע על התפטרותו מהממשלה. 'הוא ממותג ככישלון בביטחון. זו בחירה בין סוף קריירה, אם הוא נשאר בתפקיד, לבין סיכוי קטן להציל אותה'" 

אבל בואו ניתן לליברמן קרדיט. ייתכן שהוא עושה את זה מסיבות עקרוניות. אולי זה בגלל עזה. אולי זה בגלל משהו שאנחנו לא יודעים.

לגבי עזה, אפילו ישראל היום הרשה לעצמו לומר שבסיבוב האחרון: "חמאס אמר את המילה האחרונה".  ונתניהו הרי יצא מהארון בפריז והתגלה כיונה בטחונית: 

"אני רואה בחורים צעירים הולכים ליחידות שלהם. לוקחים צ'ימידן ונפרדים מההורים. וחלקם לא חוזרים. אני חי את זה. כשצריך אנחנו עושים פעולות אבל אני תמיד חושב על הצד הזה. כל ראש ממשלה צריך לחשוב על זה. אם יש צורך לשלוח אנשים עושים את זה אבל אם אפשר להימנע מזה אז זה מה שעושים. "

יונות מדינית זו עמדה לגיטימית. איפוק וחשיבה שניה ושלישית לפני יציאה לפעולה צבאית הם דברים ראויים ביותר. 

אבל אסור לראש ממשלה להגיד את הדברים בצורה הזו. כי התוצאה ברורה - מי שיעשה מה שאפשר להימנע משליחת אנשים לקרב, ימצא עצמו שולח אותם לקרב כל הזמן, בתנאים הכי גרועים, הכי מסוכנים והכי קטלניים. 

וכפי שכתב רונן איציק בישראל היום במאמר בכותרת "מה יגרום לממשלת ישראל להפיל את חמאס?" הרי 

"כמו שזה נראה היום, בעצם שום דבר לא יגרום לממשלת ישראל להפיל את שילטון חמאס. המהלך הזה פשוט נתפס כלא כדאי בשום אופן. קחו אוויר, כי מה שהיה הוא שיהיה, בטח בכל המדובר ברצועת עזה, מקום בו אנו נלחמים מאז 1948, ולא מצליחים לייצר יציבות, ואולי גם זה אומר משהו. המילה "כיבוש" שהפכה למוקצית בעידן בו אנו חיים היא לא פשוטה, בטח לא השלכותיה, אך בואו נשים את הקלפים על השולחן – האם קיים פיתרון אחר שייתן שקט לאורך זמן?

החיים לימדו אותנו כבר מזמן – שלא. גם לכיבוש יש מחיר, וגם למציאות שלאחריו יש מחיר, ואת המחיר הזה אף גורם היום לא מוכן לשלם. ולכן, עם כל תחושת התסכול והזעם, גם הסבב הזה יעבור, והמציאות לא תשתנה מן היסוד. " 

רובנו, אם לא כולנו, נסכים שזה נראה כמו סיכום תמציתי לא-רע של עמדת ממשלת ישראל הנוכחית. אם זו היתה ממשלת שמאל, איש לא היה מופתע. אבל כולנו זוכרים שזו כנראה הממשלה הימנית ביותר שהפוליטיקה הישראלית מסוגלת להעמיד מתוכה בזמנים האלה. 

אז אפשר להבין שליברמן החליט למתוח קו. כלומר, אם הוא החליט. כלומר, אם ההתפטרות שלו אכן קשורה לעזה. כלומר, אם אין דברים שאנחנו לא יודעים. 

לפני שנתייחס לבחירתו של ליברמן, זו הזדמנות טובה כמו כל אחת אחרת להזכיר שיש לפחות שני פתרונות אחרים שיש סיכוי לא רע שיתנו שקט לאורך זמן - 

• האחד , מה שראינו בלבנון #2. תגידו מה שתגידו, כבר יותר מעשור שהגבול הזה שקט כמעט לגמרי. נכון, מלחמת האזרחים הסורית עזרה מאוד. נכון, יש מצב שמתחת לפני השטח קורים דברים שאנחנו לא יודעים עליהם ושיתפוצצו לנו בפנים. ובכל זאת - מבט על האירועים שבין ישראל לחיזבאללה בעשור האחרון מלמד שעד כמה שיחסים כאלה יכולים להיות פחות אינטנסיביים ממה שיש לנו עם החמאס בעזה - הם שם. 
• השני, מה שלמדנו אבל יישמנו רק חד-צדדית אחרי 1967. יש מקומות שבהם הדרך היחידה להשיג שקט היא לפנות את השטח מאנשים מסויימים. טרנספר. זה נעשה ב-1948 לערבים ויהודים. זה נעשה ב-1967 לערבים. זה נעשה ב-1981 ליהודים. זה נעשה ב-2005 ליהודים. בשום מקרה זה לא הביא לשלום בסגנון אירופאי, אבל בכל המקרים היה שינוי מהותי ביחסים, ולפחות מהפרספקטיבה היהודית, ב-3 מתוך 4 מקרים, היה שיפור מהותי במצבה האסטרטגי של ישראל. גם לגבי הרביעי - ההתנתקות ב2005, יודו גם הגדולים שבמתנגדיה, נתקע טריז עמוק בקרב הפלסטינים שנכון להיום, נדמה שאין ביכולתם להתגבר עליו.
  נראה שהגיע הזמן ליישם את זה שוב על מקור הטרור ולא על אלה שהטרור מכוון נגדם. תחשבו על זה. לפחות ברמה המוצהרת, אם טרנספר יהיה בקונצנזוס ישראלי, נגיע לדבר אחד שיהיה מוסכם גם עלינו וגם על רוב מוחלט של העזתים . הרי בהתאם להנהגתם, הם לא רוצים להישאר שם. הם רוצים לעבור משם למקומות אחרים בארץ ישראל. אז אולי יימצא הפוליטיקאי הישראלי שישאף ללכת לקראתם ולהגשים להם 50% מרצונם - שלא יישארו בעזה? 

סביר להניח שלא נראה את ליברמן מרים את דגל הטרנספר. הוא בוודאי ידבר על קשירת-ידיים, אוזלת-ידיים, וההכרח בפעולה נחרצת - שהממשלה לא מתירה. ביבי יהיה האשם. 

אבל אחרי האיפוק שמערכת הביטחון בהנהגת ליברמן הובילה כבר חצי שנה נוכח הפגנות אלימות חוזרות ונשנות בעזה בהובלת החמאס, קשה להאמין שהוא יוכל לשכנע מישהו בזה. ובכל זאת - זה השלב האחרון שבו הוא יכול להחזיר את המפתחות ולנסות לתלות את האשם על ביבי. זה לא יעבוד במהלך מערכת-בחירות בה יצטרך להסביר מדוע ולמה נשאר בכסאו למרות שלא הסכים עם מדיניות הממשלה. 

וביבי? תסמכו עליו שהוא יצליח לתזמן איזשהוא מבצע או איזושהיא פעילות או איזושהיא תגלית איראנית או אחרת כדי להפתיע את ליברמן. במשחק הזה, בין אביגדור לבין בנימין, השני מנצח כבר יותר מ-20 שנים.

בשורה התחתונה, אם אכן ליברמן יתפטר, סביר להניח שאנחנו הולכים לבחירות בפברואר-אפריל. היו כבר תחזיות כאלה. משה כחלון חזה את זה עוד ביולי. וכולנו יודעים שמעברו של חוק הגיוס בקריאה הראשונה היה רק המערכה הראשונה בתיאטרון האומלל הזה. 

אז מה? בחירות? תגידו מה שתגידו על הקואליציה הזו, גם אם היא תגיע לסוף דרכה החורף, היא היתה המרשימה ביותר מבחינת יציבותה ותפקודה, בהשוואה לכל אלה שראינו כבר שנים ארוכות, כאן בארץ הקודש. 

הזדמנות למבט במראה- ובמציאות

הודאתו של חבר הלשכה המדינית של חמאס, סלאח אל-ברדוויל לסוכנות הידיעות הפלסטינית "וטאניה" כי 50 מההרוגים בעימותים בגבול עזה ביומיים האחרונים היו אנשי חמאס, היא הזדמנות נהדרת לשמאל הקיצוני הישראלי למבט נוקב במראה. 

כבר יומיים שאני מוצא עצמי מתעמת עם אנשים העסוקים בזעזוע מוסרי עמוק מכמות ההרוגים בהפגנות "הלא-אלימות" בגבול עזה. ולא עוזר כמה שאתה עובר איתם על תמונות ודיווחים מהשטח המבהירות היטב עד כמה אלימות הן ההפגנות הלא-אלימות האלה, ולא עוזר כמה שאתה מדבר על הזכות והחובה של מדינה להגן על גבולה, ולא עוזר עד כמה אתה מצביע על מעורבותו של חמאס בייזום וניהול ההפגנות האלה - התגובה היא עיקשת ומסרבת להאמין לכל נתון שמוסרת ממשלת ישראל.

אבל עכשיו, כשחמאס עצמו הודה שמתוך 62 ההרוגים ביומיים האחרונים בעזה, 50 היו אנשי חמאס, וכשהג'יהאד האיסלאמי עצמו הודיע אתמול ש-3 מההרוגים הם אנשי הזרוע הצבאית של הארגון, כבר אי אפשר להתכחש למהותן של ההפגנות האלה. 

זו גם הזדמנות מעולה עבור השמאל הקיצוני הישראלי להביט בראי ולהודות בעוד כמה נקודות:

1. אם 40,000 איש הפגינו, ובכל זאת, מתוך 62 הרוגים, רוב מוחלט הם אנשי-צבא פלסטיניים, אז אי אפשר שלא להכיר בכך שצה"ל באמת עושה מאמץ יוצא-דופן להימנע מפגיעה באזרחים. 
2. אם חמאס שולט בכל ההפגנות האלה, והוא מצליח להוציא לרחוב רק 40,000 איש, אז כנראה שרוב מוחלט של תושבי-עזה לא מסכימים עם המדיניות הזו. 
3. ואם מתברר שבעימותים מהסוג הזה ישראל אמרה את האמת, וחמאס לא אמר את האמת, אז אולי הגיע הזמן להחליף דיסק לגבי הנחות-היסוד של השמאל הקיצוני בכל מצב שבו פלסטינים וחיילים מתעמתים ? 

אבל זו לא רק הזדמנות עבור השמאל הקיצוני הישראלי. זו גם הזדמנות אדירה עבור הישראלים ועבור הפלסטינים. כל מי שהתבונן בזהירות בלהטוטי טראמפ סביב העברת השגרירות של ארה"ב לירושלים, הבין זאת. מבין הפרשנים, בלט אמיר אורן, שהאיר את הנקודה גם במרץ וגם ביום שני: 

1. בישראל יש שגרירות עם שתי שלוחות: בירושלים ובתל-אביב. 
2. בירושלים יש שתי נציגויות דיפלומטיות - עם שתי מחלקות נפרדות לטיפול באזרחים ובאשרות - השגרירות והקונסוליה הכללית, שהיא במעמד שגרירותי וממשיכה לדווח לוושינגטון מחוץ לשרשרת הפיקוד של השגרירות.
3. הקונסול הכללי דונלד בלום אינו כפוף לשגריר דייוויד פרידמן. "זה מצב חריג לחלוטין במשרדי חוץ והוא משקף את המציאות שטראמפ מכיר בה בשתיקה - בלום הוא השגריר האמריקני לפלסטין. אצלו, לא אצל פרידמן, גם יושב הגנרל האמריקני המפקח על מנגנוני הביטחון של הרשות. שתי שגרירויות, לשתי מדינות, לשני עמים." 

כלומר, טראמפ קצר שבחים וקרדיט זולים על מהלך שאין איתו הרבה משמעות, מעבר לסמליות של נוכחות נציגות דיפלומטית אמריקאית בירושלים המערבית. לא שינוי של המציאות אלא של הסמליות. 

מי שיחליט אם הסמליות הזו היא מהותית ומשנה מציאות או ריקה מתוכן, הם הצדדים. באורח אבסורדי, מי שמשרת את האינטרס הישראלי יותר מכולם, אלה הפלסטינים, שנאבקים כנגד המהלך הזה באופן שמקבע בתודעה הבינלאומית סמליות אחרת: ארה"ב הכירה בכך שירושלים היא של הישראלים. מהלך שלא רק שלא קרה, אלא שטראמפ התעקש, בצורה לא מאוד מנומסת יש לומר, בנאום הברכה המשודר שלו, להזכיר שמעמדה של ירושלים ומעמדו של הר הבית (שטראמם התעקש לקרוא לו חראם אל שריף) ייקבעו בהסדר מדיני בין הצדדים. 

אז מה קורה בעצם? תלוי בצדדים. מוסכם על רוב כלי התקשורת שחמאס שוב מנסה לקדם מו"מ ישראלי-פלסטיני כדי להשיג חופש פעולה רב יותר. זה אותו סוג של חופש פעולה שהסכם הגרעין שארה"ב פרשה ממנו לפני שבוע העניק לאיראן ושישראל כל-כך הוטרדה ממנו. אם בנימין נתניהו ישר עם עצמו כאשר הוא מביט במראה, הוא לא יוכל לקדם הסכם כזה, בלי בקרות אפקטיביות מאין כמותן. מאחר ונתניהו ידוע כמי שצריך להיגרר, וחמאס מבין את זה היטב, נראה שזו הסיבה האמיתית להפגנות האלה: דרך לגרור את נתניהו למו"מ שתכליתו הסדר ארוך טווח בין ישראל לחמאס בעזה. 

אפשר להתמודד עם הסדר כזה בכל מיני דרכים. אבל אחת השאלות המרכזיות היא האם האינטרס הישראלי הוא להתעקש שהסדר כזה איננו אפשרי כל עוד לפלסטינים אין הנהגה אחת, וכל עוד עזה איננה נמצאת תחת השליטה האפקטיבית של אותה הנהגה (פחות או יותר העמדה הישראלית המוצהרת מאז שחמאס השתלט על עזה ב-2007), או שמא האינטרס הישראלי הוא להמשיך ולקדם את תהליך ההתפצלות הפלסטיני לשברי-לאום ? 

(המתבונן מהצד יתקשה שלא לחשוד שיש בישראל הסבורים שזהו האינטרס האמיתי שלנו, בדרך לקידום מודל 7 האמירויות הפלסטיניות ויש להודות, שייתכן שאולי זה אפילו האינטרס של שכנינו האומללים, שכבר יותר מעשור אינם מסוגלים לייצר אחדות פוליטית אפקטיבית). 

כך או כך, כל הרעש המדיני-בטחוני הזה הוא טוב לבנימין נתניהו. נוכח המורכבות ואי-הודאות, השמאל והמרכז הישראליים שותקים, מתקשים להציע חלופה, ודרכו - דרך האי-עשייה - נראית כאילו היא החלופה האפשרית היחידה. 

וזה, חבריי, ההפסד האמיתי - של כולנו. 

לקריאה נוספת

• ואלה!: בכיר בחמאס מודה: 50 מההרוגים בהפגנות בעזה - אנשינו
• הארץ: בכיר חמאס: 50 מההרוגים בעימותים בגבול הרצועה הם אנשי הארגון
• ישראל היום: בכיר חמאס בעזה מודה: 50 מההרוגים במהומות בגדר הם אנשי הארגון

מושב הקיץ של הכנסת עתיד להיפתח, ואיתו קונפליקטים חדשים-ישנים: חוק הלאום ופסקת ההתגברות

מושב הקיץ של הכנסת מתחיל היום, ואיתו מתמקדת התקשורת בשתי יוזמות חקיקה:

• חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי צפוי לעלות במהלך המושב לקריאה ראשונה 
• פסקת ההתגברות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר צפויה להחקק במהלך המושב 

ההתמקדות הזו מאוד טיפוסית לדינמיקה תקשורת-ממשל בישראל. עושים הרבה רעש, נותנים הרבה מקום למבקרי היוזמות. אחרי הכל, קונפליקטים זה מה שמוכר עיתונים ומשכנע אנשים להקשיב לרדיו או לצפות בטלוויזיה. 

אבל האמת העצובה מאחורי הקונפליקטים היא שאין כאן בעיה של ממש באף אחת מהיוזמות. כל מי שנאחז במגילת העצמאות ומוטרד מהשינוי שיביא עמו חוק הלאום מנסה להעלים או להצניע עובדת יסוד: המגילה עוסקת בהכרזה על הקמת מדינה יהודית. 

כל מי שנאחז בפסקת ההתגברות שוכח שלפני כמעט 30 שנה, בראשית שנות ה-90', כשנחקקו חוקי היסוד, היה דיון בנושא פסקת ההתגברות, נקבעה פסקת התגברות בחוק יסוד: חופש העיסוק, ואיש לא טען שפסקת התגברות בחוק יסוד: כבוד האדם היא אסון חוקתי. כולנו יודעים שיש פסקאות כאלה בדמוקרטיות אחרות. ויתרה מכך, ברור לכולנו שמעגל אינסופי של חקיקה-ביטול שיפוטי-חקיקה-ביטול שיפוטי הוא איננו סביר. בדמוקרטיה - כמו בדמוקרטיה - יש ריבון עליון. הוא העם, רצונו מיוצג בכנסת. לכן, המילה האחרונה צריכה להיות של הכנסת. 

שאלת היחסים בין חוקה לבין המילה האחרונה של הפרלמנט היא שאלה דמוקרטית קשה מאוד. אבל אין לה פתרון טוב. מי שמבקש להאמין שאפשר להגן על דמוקרטיה מתדרדרת באמצעות חוקה איננו מבין דמוקרטיה מהי. ברגע שיש לך רוב מספיק כדי לחוקק פסקת התגברות, ממילא יש לך רוב מספיק כדי לשנות את החוקה. מבין שתי החלופות, עדיפה - לכולנו - פסקת התגברות. היא, ממילא, תוודא דבר אחד חשוב: שהדיונים סביב ההתגברות על פסיקת בג"ץ לא ייעשו במחשכים. שההחלטה לחרוג מאמירה שיפוטית של בית המשפט העליון של מדינת ישראל - תהיה החלטה מושכלת, אחרי דיון ראוי. 

זה לא מורכב במיוחד. זה מאוד דמוקרטי. אבל האינטרסים ביצור הקונפליקטים האלה הם עזים מדי. הם טובים לאופוזציה, שסוף סוף יכולה להציג עצמה לפני הגרעין הקשה של תומכיה כאופוזיציה לוחמת (למרות היותה, בפועל, אופוזיציה אנמית). הם טובים לקואליציה, שסוף סוף יכולה להציג עצמה לפני הגרעין הקשה של תומכיה כמי שעושה כאן שינוי של ממש (למרות, שבפועל, היא קואליציה שבעיקר משמרת את הקיים). הם טובים לתקשורת שיש לה הזדמנות לעשות רעש ולמכור פרסומות. 

למי זה לא טוב ? לדמוקרטיה הישראלית. כי מרוב רעש -

1. אין כאן דיון אמיתי בשאלות הפשוטות לכאורה האלה - איך יהיה הכי נכון לנו, כאן במדינה היהודית, להכריע באי-הסכמות בינינו (למשל: אולי בכלל היה עדיף ללכת למשאל עם בנקודות שכאלה?). 
2. שאלות חשובות לא פחות אינן זוכות כלל לדיון, בגלל שהן נתפשות כמשעממות (בחירות ארציות מול אזוריות, זוכרים?) 
3. חלק לא קטן של הציבור נופל שבי במקסם הקונפליקטים, ומאמץ השקפות עולם לעומתיות. העם משלם מחיר גבוה בגין הפופולריות שקונים הקונפליקטים - הוא הולך ומתפצל סביב קוי עימות שאין בהם כל טעם. 

זמן של חשיבה מחדש?

בשני איזורים בעולם - בכורדיסטאן ובקטלוניה - ניצב העולם הנאור, המפותח, הדמוקרטי

בפני אתגר שכמותו לא חווה כבר שנים הרבה. 

מול עינינו שב ומתייצב עקרון ההגדרה העצמית - אותו עקרון שלכאורה שב לחיים של חסד בעקבות

התפוררות ברית המועצות, 

ושוב קיבל את אותו תוכן ישן נושן שבמקור נועד להפוך את 'המלחמה הגדולה ' למשהו שלא היה לשווא. 

למשהו שהתחבר ישירות אל עקרונות אביב העמים של 1848. 

אותו עקרון שוב מקבל את אותו נופך של ציניות של תקופת המלחמה הקרה, כשהגדרה עצמית של 

בני-הברית שלי היא דבר חשוב, אבל הגדרה עצמית של בני הברית שלך היא דיקטטורה נוראה. 

עקרונות דמוקרטיים משמשים את ממשלת ספרד כדי לדכא את זכותם של הקטלונים להגדרה עצמית. 

הכורדים המשוועים לעצמאות מוצאים עצמם צפויים להילחם על כך מול כל שכניהם - 

איראן, ממזרח ; עיראק מדרום; טורקיה מצפון; רק ממערב יהיה להם שקט (מסויים), הודות למצבה המפורר של סוריה. 

מי צפוי לבוא לעזרתם של העמים הנדכאים האלה? לא ארה"ב של טראמפ, הנערכת לה לקראת עוד קמפיין נורא 

(או נורא-הוד) בדרום מזרח אסיה. לא האיחוד המערבי השוקע לו אט אט תחת כובד המשקל של החלומות שנועדו להפכו

לעוד ארצות-הברית, אבל אירופאית באופיה. 

דווקא רוסיה, הדמוקרטיה האוטוריטרית (שיש הסבורים כי היא כבר דה-פקטו דיקטטורה מתונה של הקג"ב) צפויה להיות

המשענת של העמים המייחלים למימוש זכותם להגדרה עצמית בעיראק ובספרד. לרוסיה יש אינטרס מהותי להדגיש את 

קוי-הדמיון בין מאבקם של הכורדים ושל הקטלאנים לעצמאות, אל העימות המתנהל באוקראינה. היא הרי טוענת כבר

מספר שנים שמדובר במימוש הזכות להגדרה עצמית של הבדלנים האוקראינים (ושואפת להסוות את האינטרסים הרוסים

סביב הנכסים הצבאיים של רוסיה באיזור שביקש להיפרד מאוקראינה, נוכח התקרבותה של זו אל מערב אירופה). ואכן יש ראיות מצטברות לתמיכה שקטה של רוסיה במאבק הקטלאנים לעצמאות בד בבד להפיכתה של רוסיה למממנת העיקרית של הכורדים.

נוכח חזיון התעתועים הזה אנחנו צפויים לשוב ולראות את העולם מסתחרר אל מרחב שבו האמת והשקר קשורים זה בזה.

איש לא יוכל להאשים את מנהיגי כורדיסטאן או קטלוניה אם יבחרו להעזר בכל מי שיעמוד לצדם. בגידת העולם המפותח בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה תותיר אותם בודדים וחלשים. חולשתם תחייב אותם לפעול בדרך היחידה שנותרה לטובת

עמם. פעם נוספת ניווכח באוזלת-היד של הארגון הבינלאומי שהקימה האנושות בדיוק כדי להתמודד עם מצבים כאלה. 

אבל שרוסיה של פוטין תהיה אבירת החירויות של האנושות ? 

קשה לי להאמין שמישהו היה מסוגל לדמיין או לחזות משהו כזה. 

convfefe - not as funny as it seems

It all started with a bizzarre twit by the Real Donald Trump, a.k.a the president of the United States of America:

A surge of funny internet memes followed. Among the best were:
The Toy story reference -

The Nuclear Weapons launch code joke:

The Obama related hack -

Even the queen of England got involved -

And the expected Star Wars reference -

As well as some true forms of art, which are worth clicking and checking at source -

• One that related intentional confusion to Trump
• One that stresses the serious side of the meaningless twit
• and One that deals with the psycological reasons for this convfefe surge of interpretations 

But fun aside, How long will covfefe stay with us ?
the hashtag surely will be relevant for a few more days.
But what about the incident ? and its meanings?  and its historical significance ?

Trump has already deleted it from his twitter. Then, instead, added a following twit:

Afterwards, his spokesperson, Sean Spicer claimed that Convfefe is an inside joke that "a small group of people" understand. 

So, we are left with a cryptic message and the repeating notion that the president of the United States of America does not think he owes it to the American public to be completely straightforward. Even if his conduct is less than comprehensible.

It is safe to assume it shall linger as another of those moments of the trump administration
that in any other time would have been seriously treated, but in this day and age,
are just joined to the pile of accumulating information that is moving the general description of this regime from peculiar to bothersome

But these bothersome moments are not as bothering as the real things, that happen behind the smoke cloud of convfefe-like vents. Such is the attempt to break the senate majority rule.

This democratic balance machinery is crucial for the ongoing maintenance of a majority consensus. Trump's inability to reach such a consensus, despite his alleged abilities as a negotiator, is a real warning bell for this administration.

Don't know about the 51 majority initiaitive ?

"Current Senate rules mandate that 60 senators -- three-fifths of the 100-member Senate -- must agree in order to end debate and move forward to a vote on a measure or piece of legislation -- a process known as invoking cloture. The Senate, however, has invoked the so-called "nuclear option" in the past to get certain nominations -- most recently of note Supreme Court nominee Neil Gorsuch -- through the Senate by a simple majority vote, but there is currently no method for doing so with legislation."

Trump wants to change that.
And that is bad news for America.

But when America deals with confefe, instead of the 51 majority initiative, that is very bad news for the democracy of this country, and for any other democracy in the world, seeing how an ancient bearer of the least worst of all forms of government, is slowly bringing down her banner.

לקראת יום העצמאות: השאלה הבסיסית היא אם עדיין יש על פני האדמה מטורף שטוף שנאה כלפי העם היהודי, שרוצה להשמיד אותנו

שר הביטחון של ישראל, אביגדור ליברמן, בראיון לוואלה!, ערב יום העצמאות, דיבר כשהוא מנסה ליצור רושם שהוא עדיין קשוח ונחוש כבעבר. ובין היתר הוא בחר לומר: 

 "השאלה הבסיסית היא אם עדיין יש על פני האדמה מטורף שטוף שנאה כלפי העם היהודי, שרוצה להשמיד אותנו. התשובה היא כן. ראינו את המצעד במרכז טהרן עם אותו טיל עם כיתוב בעברית 'למחוק את ישראל מעל פני האדמה', לא ראיתי שום מחאה מצד הקהילה הבינלאומית, ולכן הערובה היחידה לזה שהמחזות האלו לא יחזרו על עצמם היא צה"ל חזק, עוצמתי ונחוש, כור ההיתוך של החברה הישראלית והקונצנזוס הרחב ביותר בחברה הישראלית".

יש משהו מוזר בבחירה של השר לדבר על טהרן. 

מי שמחפש מטורפים שטופי שנאה כלפי יהודים ו/או ישראלים לא צריך ללכת לאיראן בשביל למצוא אותם. מספיק להיזכר באירועי השבוע האחרון בארץ הקודש: 

• בפיגוע האחרון בתל-אביב 
• או זה, הקטלני, שלפניו, בו נהרגה חנה בלדון ז"ל 
• או בנסיון פיגוע שנכשל לפני 3 ימים 
• או בכל נסיונות הפיגועים שבכלל לא מגיעים לכותרות העיתונים או מהדורות החדשות. 

אז למה שר הביטחון מדבר דווקא על איראן ? 

חשוב לדון באמירה הזו של שר הביטחון שלנו לא רק בגלל שברור שיש כאן עוד נסיון להסיט את הדיון מהאינתיפאדה השלישית הממשיכה לרחוש כאן. הסטת הדיון מהאיום הקונקרטי הברור, המוגדר והמיידי לאיום המופשט והמרוחק היא המסורת שייסד בנימין נתניהו, האיש שבמסגרת כהונתו פרצה האינתיפאדה הזו עוד ב2013. אחרי הכל, כולנו יודעים שממשלת ישראל לא הצליחה לדכא את האינתיפאדה הזו. למה אנחנו לא מדברים על זה? בזכות התקשורת הישראלית האימפוטנטית במיוחד ושליחי הציבור שלנו, שגם הם, איך נאמר בעדינות, לא משהו בייצוג האינטרסים האמיתיים שלנו. 

חשוב לדון באמירה הזו, כי היא משקפת בעיה ישראלית הרבה יותר גדולה. כל מי שמנסה לרכוש בקיאות בשיח ציטוטי ההשמדה של בכירים איראניים מגלה במהירות שיש להם, לאיראנים האלה, נטייה מוזרה להתנסח במורכבות הרבה יותר גדולה מהתקשורת הישראלית. כל מי שלא מכיר את העניין מוזמן לעיין בקישורים הבאים - 

• הערך בויקיפדיה על ציטוטי אחמדינג'אד בנוגע לישראל
• מאמר בוושינגטון פוסט שמתחקה אחרי השאלה היסודית: האם אחמדינג'אד אמר שישראל צריכה להימחק מעל המפה ? (רמז: לא, הוא אמר משהו מעט מורכב יותר) 
• מסמך של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (שימו לב: PDF)  אשר בא לשכנע בנוגע לכוונותיה האלימינציסטיות של הנהגת איראן וקורה לו, איך נאמר, משהו שמזכיר לא במעט את מה שקרה לבלעם בהקשר אחר 
• סרטון יוטיוב שבו מתועד אחמדינג'אד מדבר . התרגום לאנגלית, כרגיל, לא מנסה לדייק. 
• אפילו מתנגד עיקש לפרשנויות הרואות מורכבות בדברי אחמדינג'אד ואחרים מודה: אחמדינג'אד מעולם לא איים מפורשות במלחמה נגד ישראל ("Still, it is true that he has never specifically threatened war against Israel.")

למקרה שזה לא היה ברור מספיק, ככה זה נראה בתקשורת הישראלית: נשיא איראן: "למחוק את ישראל מהמפה". 

לעומת זאת, ככה זה נראה בעיניים של מי שמבקש לייצג את העמדה האיראנית:

Israel: “Wiped off The Map”: The Rumor of the Century, Fabricated by the US Media
'למחוק את ישראל מהמפה' : שמועת המאה, זיוף של התקשורת האמריקאית 

האם זה אומר שיש לאיראנים כוונות טובות כלפי ישראל ? בוודאי שלא.
העמדות האיראניות בנוגע לעתידה של ישראל ברורות:
בניסוחים העדינים ביותר, הנהגת איראן הביעה עמדה עקבית שיש לאפשר חזרה של כל פליטי  פלסטין לדורותיהם, ואז לקיים משאל עם בקרב כל האוכלוסיה בין הנהר לים איזו מדינה צריכה להתקיים כאן.
האם יש למישהו ספק שבעקבות משאל-עם כזה יבוא הקץ למדינת ישראל כמדינת העם היהודי? 

יתרה מכך, ברור לגמרי שיש בקרב הקיצוניים בהנהגה האיראנית (אלה המכונים hardliners בלע"ז) דעות אנטישמיות ברורות, וחלקם מאמצים בשמחה את הפרשנות הקיצונית של מחיקת ישראל מהמפה, אותה פרשנות אותה מאמצים בישראל כאילו היא מייצגת את כל מנהיגי איראן, מתונים כקיצוניים יחד.

אבל הכריכה הזו יחד, של מתונים וקיצוניים, מטשטשת את מורכבות התמונה האיראנית. דווקא רפסנג'אני, לכאורה מתון איראני ידוע, מאבות תוכנית הגרעין האיראנית, ביטא את הדברים בצורה המדוייקת ביותר (מצוטט בעמ' 13 למסמך המרכז הירושלמי שהוזכר קודם):

"If one day, a very important day of course, the Islamic world will also be equipped with the weapons available to Israel now, the imperialist strategy will reach an impasse, because the employment of even one atomic bomb inside israel will wipe it off the face of the earth, but would only do damage to the Islamic world"

ובעברית:

"אם יום אחד, יום חשוב מאוד כמובן, גם העולם האיסלאמי יצוייד עם הנשקים הזמינים לישראל כיום, האסטרטגיה האימפריאליסטית תגיע למבוי סתום, מאחר והפעלת אפילו פצצה אטומית אחת בתוך ישראל תמחק אותה מעל פני כדור הארץ, אבל תביא רק נזק לעולם האיסלאמי". 

במסמך המרכז הירושלמי בחרו לשים דגש על הפסוקית: "הפעלת אפילו פצצה אטומית אחת בתוך ישראל תמחק אותה מעל פני כדור הארץ". 

המצודדים בפרשנות איראן המתונה בוודאי יבחרו לשים דגש על הפסוקית "אבל תביא רק נזק לעולם האיסלאמי". 

אבל כל אדם בר-דעת החותר להבין את המורכבות האיראנית המשתקפת כאן, יבין שחייבים לקרוא אותן יחד.
המבוי הסתום עליו מדבר רפסנג'אני הוא הדדי. 

impasse במובן של תיקו.
חתירת העולם האיסלאמי לנשק גרעיני נועדה להביא אותו לשוויון.

כלומר - זה לא מאוד שונה מהדרך של ישראל. זוכרים? אנחנו מחזיקים בדוקטרינה האומרת כי "ישראל לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון, אולם גם לא תהיה השנייה לעשות זאת". דוקטרינה שעיקרה הרתעה ושימור סטטוס-קוו. לא הכרעה. 

האומנם שר הביטחון של ישראל איננו מודע כלל למורכבות הזו של איראן? האם אין לו כל מודעות לאפשרות שהאינטרס הבטחוני הישראלי לגבי איראן והגרעין הוא אחר מכפי זה שמוכרים לנו כאן בישראל ? האומנם דווקא הוא, מבקר ידוע של נתניהו בשלל נושאים, איננו מסוגל לנסות להתחבר לאחת הפרספקטיבות המעניקות מבט מפוכח יותר על הדרך הכושלת בה טיפל בנימין נתניהו - וטיפלה ישראל בהנהגתו - בתוכנית הגרעין של איראן ? 

סביר להניח שליברמן, בדומה לנתניהו, יודע את כל זה.
ובכל זאת - בדומה לנתניהו, הוא ממשיך לטפח תודעה של איום קיומי בקרב העם היושב בציון. 

למה הם עושים את זה? 

לקריאה נוספת

• גרעינים של שואה
• האתגר הגדול ביותר לחיינו כעת הוא לא לשכוח את החיים עצמם ולזכור (ולא לשכוח) את התחמשות איראן בנשק גרעיני

נתניהו הלך לבחירות האחרונות בגלל חוק ישראל היום!?

ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, שיתף את עם ישראל הערב בפוסט בפייסבוק בו כתב:

"כולם יודעים שהתנגדתי התנגדות נחרצת לחוק "ישראל היום", שאחרים רקחו ויזמו עוד הרבה לפני הבחירות של 2013.
במשך חודשים ארוכים מנעתי את הבאתו של החוק להצבעה טרומית.
משהגיעה ההצבעה, הצבעתי נגד החוק יחד עם קומץ חברי כנסת שכלל את רוב חבריי בליכוד.
גם ידוע שלאחר שהחוק עבר ברוב גדול, פירקתי את הממשלה והלכתי לבחירות לכנסת, בין השאר בגלל החתרנות מתוך הממשלה להעביר את החוק.
כולם גם יודעים שעם הקמת הממשלה החדשה לאחר הבחירות, הכנסתי סעיף מפורש בהסכמים הקואליציונים כדי למנוע הישנות חקיקה כזאת."

פשפשתי בזכרוני ובארכיוני הבלוג כדי לנסות ולהבין איך זה שאני לא זכרתי שזו היתה הסיבה לבחירות ההן. 

ואז נזכרתי. 

ביבי הלך לבחירות אז בטענה שניסו לעשות פוטש נגדו. 

פוטש שלא היו לו הרבה ראיות והביא רבים וטובים לתמוה מה בדיוק קרה כאן. 

בהחלט יכול להיות שביבי הלך לבחירות בגלל שהוא תפש את חוק ישראל היום כפוטש נגדו. 

אבל הוא לא טרח להגיד לנו שאנחנו מצביעים על השאלה האם זה בסדר או לא שישראל היום יחולק בחינם. 

נחמד מצדו שהוא משתף אותנו עכשיו בזה. 

ליתר ביטחון אני אשמור כאן תמונה של הציטוט הזה, לקראת הפעם הבאה שבה ביבי לא יסביר למה הוא הולך לבחירות: 

גל ההצתות חוזר- והפעם כדי להישאר

מתי אתה יודע שהמדינה שלך בצרות? כשאתה רואה איך מומחים מובילים את המדינה אל פי-התהום ועושים את זה בצורה הכי תמימה ומטופשת שאפשר לדמיין.

קלמן ליבסקינד,עיתונאי לא רע בדרך-כלל, פרסם תחקיר במעריב, על פיו ברשות הכבאות קבעו בתחקיר שמתוך גל השריפות הנורא שידענו כאן לא מזמן, ב80 שריפות שנבדקו, רובן נגרמו בהצתה.

אתה קורא, ומשפשף את העיניים. לא להאמין... קלמן, קלמן,קלמן.... ככה עושים תחקיר?

במינימום של המינימום, היו צריכים לספר לנו - מתוך 80 החקירות -  בכמה היו ממצאים מהסוג המרשיע באמת בהצתה (בנזין, בקבוק מולוטוב, זרדים מוכנים, תיעוד). כי התחקיר נוקט כזו לשון מעורפלת משהו, שממנה אפשר להבין שהמומחים של רשות הכיבוי קבעו שזו היתה הצתה מכוונת בכל דליקה בה היו כמה מוקדים.

זו קביעה מהסוג שמזכיר את האימרה של הנרי פורד, על זה שברגע שמישהו מגדיר את עצמו כמומחה, הוא מפסיק להעסיק אותו, כי מומחים, בעיניו של פורד, הם אנשים שהפסיקו לחשוב. למה אני חושב ככה? במזג אוויר כזה נורא כמו שהיה לנו, עם רוחות עזות, כמה נדירה לדעתכם דליקה של יותר ממוקד אחד ? אתם לא חייבים לחשוב לבד. תיזכרו בתמונות שראינו מחיפה. ראינו כיצד הרוח מפיצה את האש בעצמה, בלי מעורבות אדם, כך שהמוקדים התפשטו להם בצורה מפחידה.

עוד דבר אחד היו צריכים לספר לנו בתחקיר הזה, האומלל, ולא סיפרו - האם קרה בהיסטוריה האנושית ש80 הצתות שונות בשבוע אחד הסתיימו ללא חשוד אחד עם ראיות נגדו ???

כמו שאנחנו יודעים לא אלמן ישראל. אם השב"כ היה מאמין שמדובר בגל הצתות, המודיעין הישראלי כבר היה מניב לנו חשודים. העובדות מדברות בעד עצמן - החשודים האחרונים בהצתות מכוונות על רקע לאומני שוחררו לאחרונה. לא ידוע כרגע על כוונה להגיש כתבי אישום בהקשר הזה (בניגוד להיבט הרשלני, של הצתת אש ביום של יובש נוראי ורוחות איומות).

ואתם? אתם עדיין מאמינים לסיפורים שהיה כאן גל של הצתות? לא ישנה לכם אם נראה לכם מפות של האיזור ונראה שהיה גל שריפות בכל הלבאנט, מצרים, ישראל, הרשות, ירדן, לבנון, סוריה וטורקיה. נכון ? תיארתי לעצמי.

אז בואו תחשבו על זה אחרת. מתי נעלמו ההצתות? לא מייד כשהחל לרדת גשם. זה התחיל כמה ימים קודם לכן כשהטמפ התחילו לרדת.

אולי יעזור לכם אם תיזכרו בסופרטנקר חסר התעסוקה של ביבי?

עכשיו תחשבו על זה. חבורת מציתים זדונית פועלת בישראל. עושה עבודה כל כך טובה שעל פי 'התחקיר' מיום ליום כמויות השריפות הולכת ועולה.

ופתאום - הם מפסיקים. איזו סיבה היתה למציתים להפסיק דווקא כשהלך להם כל כך טוב?

זה פשוט לא הגיוני.

אלא אם כן לא מדובר בהצתות. אם מדובר בעניין של טמפרטורות ויובש ורוחות, אז הכל מתחיל להסתדר.

אבל כדי שהכל יתחיל להסתדר, אתה צריך מומחים שיודעים להודות שהם לא יודעים הכל, שהם לא מכירים את המצב החדש, פרי שינויי האקלים, שבאים עם ראש פתוח. שמוכנים להודות שכוחות הכיבוי שלנו התמודדו באומץ רב אך בקושי עצום עם גל הדליקות הזה בעיקר בגלל שהמסקנות הלא נכונות הוסקו מאסון הכרמל. לישראל אולי יש כוחות כיבוי טובים בהרבה ממה שהיה לה אז, אך עדיין אין לה כוחות שמוכנים להתמודד עם רוחות השרקייה של הסתיו, ההולכות ומחמירות בגלל שינויי האקלים. אין לה מומחיות באקולוגיית האש החדשה המתפתחת כאן. גרוע מזה, ההכרעות על סוגי טייסת הכיבוי שהתקבלו, שהונחו, כרגיל בכלכלה נאו-ליברלית, לחסוך ולחסוך, הניבו לנו טייסת לעניים, ומה אפשר לעשות, וישראל חייבת טייסת כיבוי מליגת-העל אם חפצת חיים היא.

אז יש לנו מומחים שאולי חוששים להצטייר כמי שנתנו עצות לא נכונות. כמי שקיבלו החלטות לא נכונות. הרבה יותר נוח עם ההסבר הזה של הצתות. אפילו אם הוא כל-כך לא מתיישב אם המציאות שהוא פשוט לא יכול להיות נכון.

וזה לא חייב להיות ענין של מומחה שחרד למשרתו. מספיק שיש לנו כאן עניין עם מומחה שלא מסוגל להתמודד עם הרעיון שהוא טעה. שלא יודע לעשות בקרת איכות על החלטות. שלא יודע לבדוק מחדש שרשרת של השערות לוגיות. שלא מסוגל להתמודד עם האפשרות שהקונצפציה שלו היא שגויה מהיסוד. (כן - מהיסוד - כי מי שמציע שמדובר בהצתות בלי שמץ של ראיה על בסיס אינטואיציה, מי שיודע שהאפשרות להוכיח הצתה מחייבת מאמץ עצום של עבודת מחקר שדורשת לעתים חודשים, מי שמסיק מסקנות ממקבץ אירועים שמאפיין איזור מסויים ומחיל אותו על איזורים אחרים לגמרי שבהם האוכלוסיה אחרת לגמרי והמתחים אחרים לגמרי - צריך לזכור שיש אפשרות שנקודת המוצא שלו מוטעית, וחייב לבדוק ולשוב ולבדוק אותה).

כן, מה שחשוב לזכור כאן הן שתי נקודות פשוטות:

1. אם זה היה גל הצתה: אין לנו שום הסבר מדוע הוא נעצר ולא המשיך והסלים.

2. אם זה היה גל הצתה: אין לנו שום הסבר מדוע השב"כ לא עלה על עקבות המציתים עד כה.

ולכן, ההגיון מכתיב לנו מסקנה פשוטה על בסיס תער אוקהם: זה לא היה גל הצתה אלא אסון טבע.

אבל עם מומחים כאלה ועם פוליטיקאים ששמחים לקבל מידע כזה מהמומחים כדי לצבור עוד נקודות לקראת בחירות

ועם ציבור שהולך אחרי כל מה שאומרים לו עם ביקורתיות נמוכה להחריד,

המדרון החלקלק פתוח לגמרי לפנינו.

ממש כפי שפעם, בגולה, היו מאשימים את היהודים בכל אסון טבע שהיה נופל על האיזור. ואחרי ההאשמות היתה באה ההסתה. ואחריה - הפוגרומים.

זה עלול להיגמר באסון נורא. כי בניגוד להצתות האלה, אין לישראל שירותי כיבוי להסתה נגד מיעוטים. רק ראש ממשלה שלמרבה הזוועה, נראה בשנים האחרונות כאילו הוא החליט לחקות את הקיסר הרומאי נירון מהסיפור ההוא על רומא הנשרפת. סביר להניח שראש הממשלה שלנו לא החליט להאשים את הערבים באסון הטבע הזה. אבל סביר עוד יותר להניח שהוא ינגן בנבל ההסתה עד שדליקת השנאה תאכל את כולנו.

זה כבר מזמן לא קרה לו. האומנם החלום הנורא של נתניהו מתקרב?

העלמם של החשדות לגבי גבי אשכנזי הם התגשמות החלום הנורא של בנימין נתניהו.
כלומר, הם פוטנציאל לאיום פוליטי בסדר גודל כמותו לא ראה כבר זמן רב.
מדוע זה איום כל-כך גדול ?

• כי בקרבות ראש-בראש מול בטחוניסטים נתניהו מפסיד (ראו אהוד ברק ואריאל שרון). 
• כי מזרחי בראשות העבודה מטהר אותה מחטאיה בנושא (האמיתיים והמדומיינים) ומציב אותה באותו מישור כמו הליכוד. 
• כי גבי אשכנזי נהנה מהדבר המוזר הזה שקוראים לו כריזמה, שאותו כל-כך קשה להגדיר אבל שלגביו כולנו נסכים שלבנימין נתניהו יש וליצחק הרצוג אין. 

עד כמה נתניהו מבוהל ?
בינתיים הוא כבר מתנגח באשכנזי בערמומיות פוליטית טיפוסית, ומנסה להציג את ההתנהלות של אשכנזי כבעייתית למרות שהוא עצמו עשה בדיוק את אותם דברים (ולא פעם אחת)

ובהמשך ? מאחר והצפי להשתלטות של אשכנזי על מפלגת העבודה (אם תהיה כזו) הוא כנראה לקראת 2017, אז דרך התמודדות אחת של נתניהו עם האיום הזה, היא בחירות מהירות.

אם זה יקרה, אל תופתעו מזה יותר מדי.
זה כמובן לא בהכרח ימנע מאשכנזי להתארגן לזה.
אבל זה בהחלט יוכל להקשות עליו.
ואם יש משהו שנתניהו הפגין אשפות בו, זה בהצבת קשיים גדולים בפני כל מי שמאיים עליו.

יש לכך עוד נימוק מעניין - בחירות מהירות לא רק ינקו את השולחן, אלא גם ישחררו את בני גנץ מהצינון ויאפשרו לו להצטרף לפוליטיקה.
ואז, במקום לעמוד לבדו מול 'האיום האשכנזי', נתניהו יוכל לשבת מהצד, כראש ממשלה,
 ולהתבונן בדרך שבה גנץ ואשכנזי נלחמים זה בזה, כנראה על ראשות העבודה,
או כל אחד מפלטפורמה פוליטית אחרת.

נימוק שלישי, ולא פחות חשוב להקדמת הבחירות - אם נתניהו ינהל את המשבר הפוליטי שיביא לבחירות נכון, זה יוכל להיות בשבילו נימוק מכריע לשינוי שיטת הממשל, ולמעבר לשיטה נשיאותית, חלום לו נתניהו מפלל מאז ראשית דרכו בפוליטיקה.

הייתכן?

ראיות ראשונות בשטח כבר נראו בדמות מלחמות הסקרים.
ערוץ 2 כבר מסביר לנו שאשכנזי הוא המועמד המוביל מול נתניהו. NRG ממהרים להבהיר שנתניהו אינו מאויים בסקרים. בערוץ 10 מדמיינים מרכז פוליטי חדש. וכולם כמובן לא אומרים את המובן מאליו: הסקירה מייד לאחר הידיעות התקשורתיות על סגירת התיק הן חסרות משמעות. מהבחינה הזו כל הסוקרים כולם עשו לנתניהו טובה גדולה.

אבל אני לא חושב שנתניהו יסתפק בזה.

הרי הבעיה העיקרית של נתניהו היתה ונשארה: החרדה. מרוב חרדה מיריבים אפשריים הוא מתנהל בצורה שנועדה להכחיד כל יריבות. זו הסיבה המרכזית לכך שצמרת הליכוד נראית כפי שהיא נראית.

כשאתה כל-כך חרד, זה לא באמת משנה מה קורה במציאות.
ומהבחינה הזו, החלום הנורא של נתניהו מתגשם כל הזמן.

מין תחושה מוזרה כזו של דיאלוגים להרחבת הקואליציה

כששומעים על הסתירה בין דברי שר האוצר, משה כחלון, לבין הערכות כלכלני האוצר לגבי שנת התקציב 2017, 

כשבוחנים את בחירתו בתקציב עם גרעון גדול יותר,

כשרואים את התנהלותו סביב הרפורמות השונות שהבטיח וכנראה לא יתקיימו בזמן הקרוב

(בנקים, דיור ועוד, שלא לדבר על ענייני הגז) 

קשה מאוד שלא לקבל תחושה מוזרה שכזו. 

תחושה שעומד מולנו אדם שיודע משהו שאנחנו לא יודעים.

משהו שיאפשר לו לעמוד ביום הדין (כלומר ביום הבחירות) כשהוא מסוגל להסביר מדוע לא הצליח לקיים את הבטחתו. 

איך יכול אדם להסביר שקיים את הבטחתו כשהדברים שהבטיח לא התממשו? 

הפתרונות הפוליטיים המקובלים בארצנו נמנים על פי רוב על אחד משני סוגי הפתרונות הבאים: 

• האשמה - משהו או מישהו מנע ממנו מלקיימם. 
• הסחה - משהו או מישהו אחר יתפוש את תשומת-הלב הציבורית. 

בשלב הזה, למרות שאפשר לדמיין מציאות שבה כחלון ונתניהו מאשימים זה את זה, סביר יותר להניח שהשניים מניחים שאותה הסחה תשרת את שניהם. 

נראה שאותו גורם יוכל לשמש הן כשעיר לעזאזל והן כהסחת הדעת.

מי ? 

מי אם לא הפלסטינים? 

אבל מה לגבי הבית היהודי? האם אפשר לדבר ברצינות על התפרקות או השתנות הקואליציה זמן כה קצר בסמוך לאחר שנתניהו מבטיח שהרחבת הקואליציה לא תהיה על חשבון מפלגה קיימת ? 

בוודאי. לא במקרה נשמעים הקולות במחנה הציוני. לא במקרה מתגברים הרעשים בין בנט לנתניהו. 

לא במקרה מתפרסמים הסקרים המתחילים לבשר על כך שאם הבחירות הבאות יתקיימו במועדן, הרצוג ולפיד יהיו מי שהיו ונתניהו ימצא עצמו מתמודד לראשונה זה שנים רבות עם יריב שמסוגל לאיים עליו ברצינות.  

האומנם אנחנו שומעים את קולותיהם של צעדים מדיניים קרבים ובאים ? 

אולי כן. אולי לא. 

אבל אנחנו עתידים לשמוע את הדיבורים על הצעדים האלה בעתיד הקרוב בצורה אינטנסיבית. כזו שאולי תאפשר לדמויות מסויימות במפלגת העבודה להימנע מתבוסה קרובה בבחירות פנימיות. כזו שאולי תאפשר לכל המעורבים האחרים להגיע לבחירות הקרובות סביב אג'נדה שאיננה כלכלית-חברתית. 

נוכח המצב הבטחוני הלא-פשוט ברחובות הארץ אפשר היה לחשוש מכך שהתחזקותה של החברה האזרחית הישראלית תיעצר. האם אפשר לקוות שהחשש הזה לא יתקיים? 

ג'ונתן פולרד שוחרר

ג'ונתן פולרד שוחרר מהכלא.

סוף סוף.

הוא נולד באוגוסט 1954 

נעצר בנובמבר 1985 

ושוחרר היום. 

כנראה שחלק מהרדיפה האמריקאית אחריו נבעה מייחוס מוטעה של פעולות הריגול של אולדריץ' איימס לפולארד. 

אם זה נכון, פולארד היה קורבן כפול, להחמרה גדולה כלפיו מצד ארה"ב ולנאמנות נמוכה כלפיו מצד ישראל. 

אבל הוא לא היה אלפרד דרייפוס 

פולרד בגד בארה"ב. 

מהפרספקטיבה הישראלית זה אולי נראה בסדר. 

מהפרספקטיבה האמריקאית זה לא נראה כך. 

המסר שמעבירה כליאתו, תהיה תכליתה המקורית אשר תהיה, הוא פשוט וקשה: 

אם יש לך נאמנות כפולה, אם יש לך איזושהיא מדינה בעולם שחשובה לך יותר מארה"ב 

בגלל מוצאך, דעותיך או סיבה אחרת, כדאי שתזכור דבר אחד לפני שאתה בוגד: 

אם נתפוש אותך, אתה תשלם את המחיר הגבוה ביותר שנוכל לגבות ממך. 

אז אולי יש מדינה אחרת בעולם שחשובה לך יותר, אבל האם היא חשובה לך יותר ממך עצמך ? 

השאלה הזו היא מחד שאלה קשה להפליא 

ומאידך השאלה הפשוטה ביותר שיש. 

כל חייל נדרש לה לפני צאתו לקרב. 

כל אזרח נדרש לה בבחירתו לחיות במדינה נאבקת כמו ישראל.  

ג'ונתן פולרד נדרש לשלם את המחיר הגדול ביותר שאפשר לבקש מפטריוט ישראלי. 

האם ישראל תדע לגמול לו ביום מן הימים? 

כמה משמעויות אפשריות לנסיעת נתניהו לרוסיה

ביבי נסע לרוסיה, והתזמון של הנסיעה מוסבר היטב במה שקורה בסוריה, אבל צריך להבין שהנסיעה הזו, ככל הנראה, מסמנת משהו שעוד לא קרה בהיסטוריה של מדינת-ישראל ושבהחלט עשוי להיות חשוב יותר מכל דבר אחר (כולל איראן). 

אחת משלוש המעצמות הגדולות בעולם מגיעה לגבולנו, כך לפתע. יש לה עניינים לסדר בסוריה. 

אחרי שהמעצמה מספר אחת נכשלה בעיראק, מגיעה מספר שלוש כדי לסדר את הבלאגן שנשאר. 

למה היא עושה את זה? שאלה טובה: 

• אולי מתוך הבנה שהדליקה שבוערת בעיראק-סוריה יכולה להמשיך לאורך המפרץ הפרסי ולהגיע עד לרוסיה עצמה, שתמצא עצמה עומדת אל מול החליפות הערבית המתחדשת. ואם חייבים להילחם, יגיד לעצמו שליט רוסיה, למה לחזור על השגיאות של סטאלין? לא עדיף להרוג אותם כשהם קטנים? 
• אולי מתוך הבנה שנוצר כאן איום נוראי על בנות הברית האחרונות של רוסיה במזרח התיכון? שאי-התערבות תביא לכך שאט-אט גם האיזור הזה יהפוך להיות דמוקרטי, וימשיך את הבידוד ? 
• אולי מתוך הבנה שנוצרה כאן הזדמנות אדירה להרחיב את האימפריה הרוסית, להשתלט על איזור שייתן לאמא-רוסיה גישה טובה למשאבי הנפט של המפרץ הפרסי ולנמלי מים חמים, בצורה שלא היתה לה, לרוסיה, כבר שנים רבות מאוד? הרי יש כאן סוג של חולשה של ארה"ב שלא תתערב, ושל סין שעדיין איננה חזקה מספיק להתערב, ושל אירופה קשישא שנראית כאילו ימיה הצבאיים הרחק מאחוריה, וכל זה אומר שאם פוטין רק ירצה - יושיט ידו וייקח. 

ומתוך ההסברים האפשריים - עולה השאלה - באיזו דמות נסע ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אל רוסיה? האם כפרטנר שווה בשיח? האם כראש מדינה החושש מאיום חדש בגבולותיה ? האם כווסאל ? 

השאלה הזו חשובה מכפי שאולי התקשורת הישראלית נותנת לנו להבין. היא עשויה לצבוע את ימינו ושנותינו הבאים בצבעים שטרם ראינו כאן. והתשובה מהי ? 

What would you do differently about the middle east, standing in Obama's shoes ?

I found myself discussing The U.S policy in the middle east, facing another of those who think Obama doesn't understand the current reality. I thought differently. Maybe I can persude you too.

Put yourself in Obama's shoes for a minute.

The United states has long term interests in the middle east. It might also be that the U.S still holds noble notions regarding the area. It might even be that the U.S still percieves itself as one of the few nations that truly has to fill a certain "moral role" in international relations.

But Obama's administration has a strategic problem - it can't send serious ground forces to the middle east. The U.S hands are tied in every aspect imaginable - military, financial and political.

The violent Balkanization of many areas of the middle east, and the rise of extreme islamist powers all over the place can only be stopped by the deployment of significant ground forces. Iraq and Syria are two closely tied arenas. Do you see any nation capable of building, training, arming and commanding significant ground forces other than Iran? Furthermore, Iran has a stronger interest than the U.S itself to stop Daesh.

If Iran fails in stopping Daesh, the next domino to fall is Pakistan (which isn't the most stable domino piece on the table as it is). If Pakistan falls or if some unbribable senior Pakistani officials make ideological decisions (of the kind that assisted Bin-Laden find refuge in Pakistan), the world has to deal with Nuclear Daesh. Put yourself in Obama's shoes - with whom would you prefer to negotiate - Iran (whose need in nuclear arms is not very different from Israel's, and has been very capable in keeping its cold war with Israel and other states in a desired temperature) or Daesh (whose willingness to take the world back to barbarism has been proven beyond every reasonable doubt)?

Iraq and Syria are only two arenas. Libya is another and Yemen is another. It may very well be that others are waiting ahead. The middle east is changing. The moderate Arab states have sent repeating messages to Israel that the times have changed. Senior Arab politicians all over the middle east have stated that there are worse enemies than Israel. Israel could have taken a leading role in helping moderates around the middle east unite. Just imagine how helpful it would be for problematic key states like Jordan to "sell" the moderate views if Israel moved forward with the Palestinians. Just imagine how helpful it would for Israel itself to finally stop standing as Iran's arch-rival, instead standing as one in a group of states, objecting Iran's dominance. But BB insists to stand aside, because of arguments that will sound very lame if Israel finds itself facing a new Arab caliphate in 20 years time.

Yemen has been in a civil war for most of the 20th century. either in an active war, or in its frozen stages. It was very hard to predict who is going to come on top. It still is. The temporary success of one group at the moment is not a proof of a lack of understanding of Obama's administration. It is a proof that you can't win wars without ground forces. And behold, what happens next - a series of allies of the U.S are working together to send ground forces there with the stated support of the U.S - both intelligence (the U.S has quite a good coverage of Yemen) and logistics.

What would you do differently, facing this complicated reality, standing in Obama's shoes ?

נתניהו לא דיבר מול הקונגרס בגלל הנשק הגרעיני האיראני. זה בגלל הנשק הגרעיני הישראלי !

הבלוג "שיח אסטרטגי" של שמואל מאיר מציע פרשנות שובת לב לנאום נתניהו מול הקונגרס האמריקאי: נתניהו נסע בגלל כינוסה באפריל 2015 של "ועידת הסקר החמש שנתית" של אמנת NPT (האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני). 

הפרשנות, לטעמי שגויה. אין קשר רציונלי בין המאבק סביב הכללתה של ישראל בNPT לבין הנאום של נתניהו בקונגרס:

1. אם התכלית היא שכנוע אישי של אובמה הרי ששכנוע כזה אף פעם לא נעשה מעל במה ציבורית, ובוודאי לא כשמדובר באקט שמשדר לציבור תומכיו של אובמה שנתניהו תוקע לו אצבע בעין. 
2. לנתניהו היתה אפשרות להיפגש ב-4 עיניים עם אובמה לאור התירוץ של נאום מול ועידת איפא"ק (בעידן המודרני במצב דחוף השניים יכולים אפילו להיוועד ב-4 עיניים בvideo conference. הסברה שרק נאום מול הקונגרס אפשר לנתניהו לתקשר עם אובמה היא סברה תמוהה, בלשון המעטה).  
3. הנחה נוספת בפרשנות הזו - שבזמן ועידת הסקר נתניהו יהיה מנוטרל בשל התהליך הפוליטי של אחרי-הבחירות שגויה לדעתי. אם נתניהו מניח שינצח בבחירות הקרובות - הרי ששום דבר לא ימנע ממנו מלנסוע שוב לחו"ל אחרי הנצחון לנאומים ופגישות נוספות. אם כבר - מעמדו האיתן כמנצח  רק יועיל לו (שהרי בני-שיחו יידעו שהם 'תקועים' איתו לעוד כמה שנים) וגם יכולתו בניהול מו"מ קואליציוני מתוך המקום של מי שמטפל בענייני החוץ רק תגבר. 
4. המגעים בין ישראל לארה"ב בנושא הNPT והגרעין הישראלי נמצאים כבר שנים ארוכות במעטה עבה של דיסקרטיות. היה זה הנרי קיסינג'ר, בתפקידו כיועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, שסיכם את הדילמה עבור הנשיא ניקסון, באופן שנותר נכון גם היום: ישראל היא אכן אחת המדינות הבודדות שקיומה מאויים. הם, יותר מכל מדינה אחרת, עשויים להשתמש בנשק הגרעיני שלהם. אפשר להפעיל על ישראל לחץ אפקטיבי מספיק כדי שתוותר על הנשק הגרעיני (למשל, לא לספק לה מטוסים) אבל כדי לעשות את זה לא יהיה מנוס מלחשוף את הסיבות להפעלת הלחץ, והתוצאה - ארה"ב תהיה זו שתחשוף את הנשק הגרעיני שבידי ישראל לידיעת העולם עם כל ההשלכות הכרוכות בכך. איזה אינטרס יש לישראל לקחת סיכון לגבי העמימות בנוגע לנשק הגרעיני הישראלי ? איזה אינטרס יש לארה"ב בהקשר הזה? 

גם כאשר מתבוננים במסמכי ההכנה לNPT 2015 דוגמת סיכום ה- Preparatoly Committee for the 2015 ReviewConference of the Parties to the Treaty on the 7 May 2014Non-Proliferation of Nuclear Weapons רואים שמבחינת  הבירוקרטיה בהחלט אפשרי שהשנה לא תהיה שונה מהותית מההתכנסויות הקודמות בפרספקטיבה הישראלית, וכי צפויה חזרה נוספת על הקריאה לישראל, הודו ופקיסטאן להתכנס אל הNPT (וקריאה דומה אך שונה לצפון קוריאה). 

מבחינה ריאל-פוליטית ברור שהאפשרות להכריח את ישראל להיכנס תחת כנפי ה-NPT רק פחתה לאור אירועי אביב העמים הערבי והשלכותיו בעת הזו. אפשר להבין את זה היטב כשמביטים על איראן. האינטרס האיראני בנשק גרעיני, המהווה חלק מהתפישה האסטרטגית האיראנית מאז שנות ה-80' של המאה הקודמת (בעקבות מלחמת איראן-עיראק) רק גבר בעקבות הופעתה של דעא"ש על המפה הפוליטית של המזרח-התיכון. דע"אש אולי תיפול במהרה ואולי לא, אבל בשלב הזה כבר ברור לכולנו שעיקר הסכנה בדעא"ש היא בסמליותה. החופש של אביב העמים הערבי הביא עמו גידולי פרא וסביר להניח שעד שהאיזור יבשיל ויתבגר ויאפשר מסגרות מדיניות דמוקרטיות יציבות, כמו בעולם הנאור, עוד נראה דעא"ש או שתיים. במצב כזה, אל נוכח התארגנויות האיסלאם הסוני הקיצוני, שוטה תהיה איראן אם תחדל לחתור אל נשק גרעיני שיאפשר לה ליצור מאזן אימה גם אל מול המטורפת שבמדינות העלולות לקום כאן.

ומה שנכון לאיראן - נכון גם לישראל. 

האם זה אומר שלא יהיה מנוס מהתגרענות של המזרח-התיכון? כמובן שלא. ארה"ב יכולה לנסות לעשות כל מיני דברים-

• ארה"ב יכולה להבטיח למדינות האיזור מטריה גרעינית מהסוג שהיא נותנת בעת הזו למדינות הנמצאות תחת טווח-האיום של צפון קוריאה. הן כמובן עלולות שלא להאמין לה ולפעול באופן עצמאי להשגת נשק מגן גרעיני. יש המסבירים את ביקור ראש-ממשלת פקיסטאן בערב הסעודית בהקשר הזה. 
• ארה"ב יכולה לנסות לקדם מהלך של הצטרפות ישראלית לאמנה בתורת חברה המחזיקה בנשק גרעיני ולהציג זאת למדינות האחרות במזרח-התיכון כצעד הראשון בדרך הארוכה לפירוקה של ישראל מהנשק הזה. האם איראן תקבל מהלך כזה כמספק להפסקת תוכנית הגרעין שלה? אם סבורים שהמניע האיראני הוא האיום הישראלי אפשר לשער כך. אם מבינים את המניע האיראני על הרקע של התפישה האיראנית את העולם שסביבה, ברור שכל ההתעסקות בישראל מהווה עבור איראן אמצעי נוח לא להתחייב. 
• ארה"ב יכולה לנסות לקדם סדרה של הסכמי-שלום בין ישראל למדינות האיזור שבמסגרתם תקודם גם תוכנית ארוכת-טווח של פירוק ישראל מהנשק הגרעיני שלה (שלום עכשיו וחתימה על הNPT אח"כ היא פחות או יותר העמדה הישראלית ארוכת-השנים).
• ארה"ב יכולה להמשיך ולהתייחס לישראל כאל מקרה מיוחד, יוצא-דופן, ולתבוע מהמדינות האחרות התנהלות אחרת. זה, פחות או יותר, מה שקרה עד היום. לכאורה, אם הסנקציות הכלכליות אכן מכבידות מספיק על איראן, זה גם יכול להמשיך ולהיות המצב בעתיד הנראה לעין. 

אבל ארה"ב יכולה גם להחליט שהאינטרסים שלה אינם עוד עם ישראל. האם החלטה כזו מצד ארה"ב יכולה לחזק את הפרשנות שהציע שמואל מאיר? הרי במציאות שכזו ארה"ב יכולה להוביל את המו"מ מול איראן כך שהאיראנים יודיעו על פרישתם מהאמנה (תוך תיאום אמריקאי-איראני של התזמונים). נוכח המציאות שתיווצר ביום שאחרי, תוכל ארה"ב לקדם מסגרת מו"מ רב-צדדית, שבה יהיו מעורבות גם מצרים, איראן וישראל, ותכליתה להפוך את המזרח-התיכון לבטוח יותר בהקשרים הגרעיניים, עם כל ההשלכות הכרוכות בכך עבור ישראל. תאורטית, זה אפשרי. ועדיין - מה הקשר בין הנאום שנשא נתניהו בקונגרס ובין התרחיש הזה ?

אני כמובן לא אומר שנתניהו לא עוסק בנושא הועידה הקרבה. הוא יהיה חסר-אחריות שלא לעסוק בו, בדיוק כפי שיהיה חסר-אחריות לא לעסוק במעקב אחרי תוכנית-הגרעין האיראנית ומשמעויותיה הצבאיות האפשריות. אבל יש הבדל בין עיסוק בנושא אחד, בין שלל הנושאים הממלאים את שולחנו העמוס של ראש הממשלה, להפיכת הנושא לתכלית הכל. 

מהבחינה הזו, לטעמי, הפרשנות הרציונלית העיקרית לנאומו של נתניהו היתה ונשארה צרכיו הפוליטיים הפנימיים. 

הפרשנות הזו נהנית מיתרון עצום - היא עקבית מבחינת הפרספקטיבה ההיסטורית של הפוליטיקה הישראלית.נתניהו איננו ראש-הממשלה הראשון בישראל שמקבל הכרעות לגבי מדיניות חוץ על סמך שיקולים שבמדיניות הפנים. היה זה קיסינג'ר שאמר שאין לישראל מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים. 

לקריאה נוספת

• ישראל ונשק גרעיני

דיאלוג דמיוני...

מי לא מאפשר הקמת קואליציה חלופית?

ישראל ביתנו מבקשת להבהיר: אנחנו לא מאפשרים הקמת קואליציה חלופית. 

הנימוק : קואליציה שתישען על 61 חברי כנסת היא קואליציה שבה כל חבר כנסת בודד יכול לאיים ולסחוט 

ולכן היא לא תחזיק מעמד הרבה זמן (בהסתמך על תקדים קדימה ושותפותה הקצרצרה בקואליציה שמאחורי הממשלה השלושים ושתיים). 

אבל כבר ראינו את יצחק רבין ז"ל מושל באמצעות קואליציית מיעוט ואף אחד לא יכול להתכחש לכך שהממשלה העשרים וחמש  בראשותו הצליחה להוביל ולבצע מדיניות ביצועית משלה, שהשיגה יעדים רבים מאוד שאותה ממשלה הציבה לעצמה, שלא היו בקונצנזוס.  האם אביגדור ליברמן סבור שרבין היה יכול לעשות משהו שנתניהו איננו מסוגל לו ? 

אולי משהו אחר מפריע לישראל ביתנו? אולי היא חוששת להסתמן בתור המפלגה שהסכימה לשבת עם המפלגות הדתיות יהדות התורה וש"ס? אומנם ישראל ביתנו מטילה את האחריות לכך שבקואליציה הנוכחית המפלגות האלה לא ישבו על כתפי הבית היהודי (ולא על כתפי "יש עתיד"), אבל דומה שנכון לעכשיו, המפלגה היחידה שמותחת קו אדום בפני האפשרות של גיבוש קואליציה חלופית של ימין-דתיים, היא דווקא ישראל ביתנו...

וישראל ביתנו בכלל לא מנסה להסתיר זאת. להיפך, היא רוצה לוודא שכל בוחרי ישראל יידעו שהיא זו אשר מנעה את הגיבוש של קואליציית הימין-דתיים עכשיו, שהיא זו אשר הובילה את ההליכה אל הבחירות, שהיא זו אשר 

איכשהוא, קשה שלא להתרשם מכך שאביגדור ליברמן יודע משהו שאנחנו לא יודעים... 

אז היה או לא היה פוטש?

ביבי טוען שהוא הולך לבחירות בגלל פוטש. 

האם אכן היה נסיון פוטש? 

לכל מי שלא היה מרוכז, במהלך נובמבר התפרסמו שמועות על מגעים שתכליתם החלפת-הקואליציה. למשל: 

• דיווח על מגעים אפשריים בין יש עתיד וישראל ביתנו 
• ודיווח על מגעים עם מרצ

איכשהוא, עיקר המעורבים במגעים האלה היו בכלל חברי-כנסת מטעם מפלגת העבודה, ובכל זאת בנימין נתניהו הגיע למסקנה ההחלטית שמדובר ביוזמה מטעמו של יאיר לפיד. אקדח מעשן, ככל הידוע לי, מעולם לא נמצא, אבל נתניהו ידוע כפוליטיקאי חשדן על גבול הפרנואידיות. ובהתחשב בכך שהיוזמה הגיעה בדיוק בזמן שבו הקואליציה הגיעה לשלב ההתפוררות של אמצע-הקדנציה כשהתעקשות של כל צד על הדברים החשובים לו הביאו לכך שהצדדים "טיפסו גבוה מדי" ולא מצאו את הסולם שיאפשר לכולם לרדת בשקט, אפשר בהחלט להבין אותו. כמובן, מצבים כאלה תמיד גורמים לך להיזכר שהאדם שייטה לחשוד באחרים הוא אותו האדם שהיה פועל באופן הנחשד בעצמו, אבל זו - בדיוק כמו החרדה של ביבי - איננה הסקה רציונלית, אלא ספקולציה. 

את זה שביבי הוא אדם חרד אנחנו זוכרים עוד מההתנהלות הכוללת שלו סביב הגרעין של איראן. אם אכן היה נסיון פוטש, היינו שומעים עדויות של ממש לעניין הזה מצד המעורבים. אביגדור ליברמן, למשל. אמירות ברורות שתכליתן להבהיר מי נגד מי. 

איפה הן העדויות האלה? למה היחידים שמעידים הם אותם האנשים שביבי שולט בהם או שרואים את עתידם קשור לביבי? 

ומעבר לכל זה - קצת שכל ישר. האומנם אדם חרד כביבי היה הולך לבחירות במצב הנוכחי בגלל פוטש? הרי הוא יכול היה (ועדיין יכול) להכניס לקואליציה את ש"ס ויהדות התורה, להעיף את יש עתיד והתנועה, ולחיות עם קואליציה חדשה, קטנה יותר אבל ממושמעת מאוד - לשארית הכנסת הנוכחית. 

האסטרטגיה של ביבי

אין לי כל-כך זמן כרגע להרחיב מה לדעתי קורה כרגע (הפוסט הזה עוד בוא יבוא) אבל בקיצור נמרץ - 

במסיבת העיתונאים הערב, ביבי יאשים את לפיד בהכל

ואז הוא יישב בצד ויחכה בסבלנות, עם סוקרים ואנשים, 

כדי להבין - 

האם המהלך הצליח, ויש עתיד עם לפיד אכן מתרסקת

או שמא הציבור לא קונה את הספין. 

ואם אכן הציבור לא יקנה את הספין,

גם אחרי שהחוק לפיזור הכנסת יעבור בקריאה ראשונה, 

גם לביבי, וגם לחרדים יהיה אינטרס משותף: לא ללכת לבחירות שיגדילו את כוחה של יש עתיד. 

ואז, כל מה שהם צריכים לעשות, הוא להקים קואליציה חדשה. 

בלי יש עתיד. בלי התנועה. 

עם החרדים וכנראה גם עם קדימה. 

ועם קואליציה של 63 חברי כנסת ממושמעים, להמשיך כל הדרך אל השקיעה. 

זה לא נראה טוב

קשה להביט על המצב הנוכחי של המאבק הדיפלומטי הישראלי-פלסטיני באופטימיות, אם אתה ישראל. 

אז נכון שתוכניות עבר של הפלסטינים סוכלו בהצלחה, להפתעת כותב הבלוג הזה. הקמפיין הפלסטיני של 2011 הצליח להגיע רק עד אונסק"ו וההצלחה הפלסטינית ב-2012 להגיע למעמד של מדינה משקיפה שאיננה חברה (החלטה 67/19) לא הורגשה במציאות חיינו או חייהם. אפילו הפניה החד-צדדית לארגונים בינלאומיים שונים שהיוותה את עילת הפיצוץ מבחינת ישראל) לשיחות הישראליות-פלסטיניות של 2014 לא הביאה לשינוי משמעותי. 

אבל זה לא צריך לגרום למישהו לחשוב שהפלסטינים מתנהלים ללא תוכנית מסודרת. הכרעת הפרלמנט הבריטי להכיר במדינה הפלסטינית ברוב עצום היא רק עוד קיסם שנוסף לו למדורה ההולכת ומתעצמת. זה הצד שעוסק בהגברת הלגיטימציה הפלסטינית. במקביל, הצד השני- הגברת הלחץ הישראלי גם היא נושאת פירות, למשל הכרעת הכנסיה הפסביטריאנית לפני כמה חודשים למשוך השקעות בחברות המעורבות במה שהכנסיה הגדירה ככיבוש.  

אפשר לא להסכים איתי לגבי הניתוח שלי של המצב הבטחוני הנוכחי בשטחים, אבל אי אפשר להביט על המציאות שלאחר צוק איתן, על רקע הדרך שבה הסתיים התהליך המדיני האחרון, ולאור הקמפיין הדיפלומטי הפלסטיני האגרסיבי, ולחשוב שהדברים מנותקים או יישארו מנותקים מן האירועים האחרונים סביב הר הבית. 

יחסי אבו-מאזן וראשי חמאס אולי לא לגמרי ברורים לעין הישראלית, אבל הנחת-המוצא של ישראל צריכה להיות שמבחינת החמאס, כל עוד אבו-מאזן יכול לספק הישגים מדיניים, הם יתנהלו באופן שיהיה המועיל ביותר עבורו. 

האם יש מקום להרהורי קונספירציה בנוגע לצוק איתן ובנוגע לכוונותיו המדיניות של ביבי נתניהו? ייתכן. 

קשה להחליט מה נראה יותר גרוע - האפשרות שישראל מתנהלת ביודעין ובמכוון מתוך כוונות קונספירטיביות אבל תוך הבנה עמוקה של השלכות מעשיה, או האפשרות שישראל מפסידה במלחמה הדיפלומטית תוך הפגנת יכולות מחרידות. 

לקריאה נוספת

• המו"מ הישראלי-פלסטיני 2013-2014