פעם ידענו לקחת את הכוח ולהשתמש בו בחכמה ובערמה, היום אנחנו משתמשים בו בעוצמה

רמ"ט פיקוד דרום לשעבר, תא"ל (מיל')צביקה פוגל, אמר כמה אמיתות כואבות וקשות. כדאי לחזור עליהן ולשנן אותן:

• "כבר מזמן אין לנו הנהגה יוזמת, שרוצה לעצב את המציאות. יש לנו מנהיגות מבוהלת, מפוחדת, שמקבלת החלטות רק על סמך ההתפתחות והיוזמה בצד השני. "
• "פעם ידענו לקחת את הכוח ולהשתמש בו בחכמה ובערמה, היום אנחנו משתמשים בו בעוצמה."
• "כדי להרוס 11 אלף בתים בעזה גם ניסים משעל יכול להפעיל את חיל האוויר, אבל בשביל להגיע אל האויב ולהכריע אותו, צריך קצת יותר מזה"
• "הייתי מגיע מחר בבוקר אל המנהרות מהמקום שהם נחפרו...אל הבתים, מתחת לבית חולים שיפא, לבית של איסמעיל הנייה, למקלט של מוחמד דף, לשם הייתי הולך. לא מחכה למנהרות אצלי, לא מחכה לקטיושה אצלי"
• "אתה רוצה לחיות בדו-קיום עם השכנים? בוא תהרוג את אלה שמפריעים לזה"
• "אם נצליח למצוא פתרון למנהרות הם ימצאו איום אחר. זה תכליתו של ארגון גרילה ששולט באדמה. אתה רוצה להפר את זה פעם אחת? לך תכריע אותו. מספיק כבר עם האגדה שאי אפשר להכריע את הארגונים האלה. הם כבר מזמן לא אמורפים. יש להם קרקע, שלטון, מוצבים, כל המאפיינים של מדינה וצבא. לך תפגע בזה. " 

כל מילה בסלע.

היה שווה לתלות את האמירות האלה לצד המראה של ראש-הממשלה שלנו.
אולי זה היה משנה משהו ?

שלח אותם אל מול פני המלחמה החזקה

סמיר קונטאר איננו, ברוך השם, והאחריות שישראל נטלה לא נטלה, הביאה לכוננות בגבול הצפון

זו מסוג הכוננויות שגורמות לך למרוט את שערות ראשך.

אחרי החיסול של בן השטן, ג'יהאד מורניה צורת ודרך הערכות המערכת לתגובה הביאה למותם של קצין וחייל צה"ל מירי טילי נ"ט על רכבים לא ממוגנים.

תגובת המערכת? רכב ממוגן לא היה מועיל

ומה לגבי הערכות טובה יותר? הסתרת הדרך מהאויב ? מיגון הדרך? תנועה בטנקים ? או, שמא שמיים, הרתעה ?

אבל הרי לא מדובר בחדלי-אישים.
מדובר בפטריוטים המקדישים את חייהם למען בניין ומשמר המדינה שלנו.
מדובר באנשים נבונים, אכפתיים וחרוצים.
מדובר באנשים כמונו.
אז למה הם פועלים כך?
אין מנוס מהסקת האמת העצובה.
עובדים עלינו בעיניים.
ההסבר הרציונלי היחיד הוא נורא פשוט ופשוט נורא.

המערכת שלנו מחשבת בתוך החיסולים האלה את התגובה החיזבאללית,
ומכריעה אם זה שווה לה.
שווה לה, ככל הנראה, מוות של 2 עד 10 גפרורים כדי להוריד נבלות כמו מורניה הקטן וקונטאר המכוער.
ואם זה היה שווה כדי להשיג את היעד הזה, היא מסיקה,
במחשבה קרה מקפיאה,
אז שווה לה גם אם הגפרורים האלה ימותו רק אחר-כך
בגלל התגובה לחיסול.

יהיו שיגידו שזו חשיבה אסטרטגית נבונה.

אבל אני מתקשה לישון עם הציניות הזו,
של הקרבה מראש,
ביודעין,
של מי שנע על קו הגבול,
כברווז במטווח,
למרות שהתנהלות אחרת,
הייתה יכולה להציל אותו.

האומנם אין הבדל בין מי שאתה עושה כל שביכולתך כדי להצילו
לבין מי שאתה שולח מראש, ביודעין, אל מותו?