מושב הקיץ של הכנסת עתיד להיפתח, ואיתו קונפליקטים חדשים-ישנים: חוק הלאום ופסקת ההתגברות

מושב הקיץ של הכנסת מתחיל היום, ואיתו מתמקדת התקשורת בשתי יוזמות חקיקה:

• חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי צפוי לעלות במהלך המושב לקריאה ראשונה 
• פסקת ההתגברות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר צפויה להחקק במהלך המושב 

ההתמקדות הזו מאוד טיפוסית לדינמיקה תקשורת-ממשל בישראל. עושים הרבה רעש, נותנים הרבה מקום למבקרי היוזמות. אחרי הכל, קונפליקטים זה מה שמוכר עיתונים ומשכנע אנשים להקשיב לרדיו או לצפות בטלוויזיה. 

אבל האמת העצובה מאחורי הקונפליקטים היא שאין כאן בעיה של ממש באף אחת מהיוזמות. כל מי שנאחז במגילת העצמאות ומוטרד מהשינוי שיביא עמו חוק הלאום מנסה להעלים או להצניע עובדת יסוד: המגילה עוסקת בהכרזה על הקמת מדינה יהודית. 

כל מי שנאחז בפסקת ההתגברות שוכח שלפני כמעט 30 שנה, בראשית שנות ה-90', כשנחקקו חוקי היסוד, היה דיון בנושא פסקת ההתגברות, נקבעה פסקת התגברות בחוק יסוד: חופש העיסוק, ואיש לא טען שפסקת התגברות בחוק יסוד: כבוד האדם היא אסון חוקתי. כולנו יודעים שיש פסקאות כאלה בדמוקרטיות אחרות. ויתרה מכך, ברור לכולנו שמעגל אינסופי של חקיקה-ביטול שיפוטי-חקיקה-ביטול שיפוטי הוא איננו סביר. בדמוקרטיה - כמו בדמוקרטיה - יש ריבון עליון. הוא העם, רצונו מיוצג בכנסת. לכן, המילה האחרונה צריכה להיות של הכנסת. 

שאלת היחסים בין חוקה לבין המילה האחרונה של הפרלמנט היא שאלה דמוקרטית קשה מאוד. אבל אין לה פתרון טוב. מי שמבקש להאמין שאפשר להגן על דמוקרטיה מתדרדרת באמצעות חוקה איננו מבין דמוקרטיה מהי. ברגע שיש לך רוב מספיק כדי לחוקק פסקת התגברות, ממילא יש לך רוב מספיק כדי לשנות את החוקה. מבין שתי החלופות, עדיפה - לכולנו - פסקת התגברות. היא, ממילא, תוודא דבר אחד חשוב: שהדיונים סביב ההתגברות על פסיקת בג"ץ לא ייעשו במחשכים. שההחלטה לחרוג מאמירה שיפוטית של בית המשפט העליון של מדינת ישראל - תהיה החלטה מושכלת, אחרי דיון ראוי. 

זה לא מורכב במיוחד. זה מאוד דמוקרטי. אבל האינטרסים ביצור הקונפליקטים האלה הם עזים מדי. הם טובים לאופוזציה, שסוף סוף יכולה להציג עצמה לפני הגרעין הקשה של תומכיה כאופוזיציה לוחמת (למרות היותה, בפועל, אופוזיציה אנמית). הם טובים לקואליציה, שסוף סוף יכולה להציג עצמה לפני הגרעין הקשה של תומכיה כמי שעושה כאן שינוי של ממש (למרות, שבפועל, היא קואליציה שבעיקר משמרת את הקיים). הם טובים לתקשורת שיש לה הזדמנות לעשות רעש ולמכור פרסומות. 

למי זה לא טוב ? לדמוקרטיה הישראלית. כי מרוב רעש -

1. אין כאן דיון אמיתי בשאלות הפשוטות לכאורה האלה - איך יהיה הכי נכון לנו, כאן במדינה היהודית, להכריע באי-הסכמות בינינו (למשל: אולי בכלל היה עדיף ללכת למשאל עם בנקודות שכאלה?). 
2. שאלות חשובות לא פחות אינן זוכות כלל לדיון, בגלל שהן נתפשות כמשעממות (בחירות ארציות מול אזוריות, זוכרים?) 
3. חלק לא קטן של הציבור נופל שבי במקסם הקונפליקטים, ומאמץ השקפות עולם לעומתיות. העם משלם מחיר גבוה בגין הפופולריות שקונים הקונפליקטים - הוא הולך ומתפצל סביב קוי עימות שאין בהם כל טעם. 

במקום לשבח התנהלות הוגנת הם תוקפים

ח"כ אמיר אוחנה הצליח למצוא פתרון מרשים לקונפליקט אליו נקלע בין המשמעת הקואליציונית שחייבה אותו להצביע נגד חוקים בהם הוא מאמין לבין צו מצפונו. הפתרון: נמצא לו קיזוז. 

הנה יש כאן איש ציבור שלבו ופיו שווים - מחד הוא מקבל את האחריות הציבורית שבתפקיד ולא מועל במשמעת הקואליציונית, ומאידך הוא לא מאבד את מוסריותו ולא מצביע נגד מה שאינו מאמין בו.

במקום לזכות בשבחים על כך מבקרים אותו אנשים שיודעים או צריכים לדעת שבהעדר תמיכה קואליציונית הצעות החוק האלה לעולם לא יעברו, שבקואליציה הזו יש בעיה קשה לחלק מההצעות בגלל הסיעות הדתיות/חרדיות, ושהדרך היחידה להגיע להישגים במציאות הפוליטית הנוכחית היא בהידברות. 

במקום להידבר ולנסות לשפר את האינטרסים שהם וח"כ אוחנה רואים עין בעין, הם תוקפים אותו.

על מה ?

על כך שהוא מבין שבלי משמעת קואליציונית לא תתכן מערכת פוליטית מתפקדת ?

על כך שהוא התעקש שלא להצביע נגד הצעות החוק בהן כולם תומכים?

האם היה עליו להכשיל את הקואליציה עליה הוא נמנע בהצבעה טרומית רק כדי לראות את ההצעות נכשלות לאחר מכן בתהליך החקיקה בגלל העדר התמיכה הקואליציונית ? 

ובאותה הזדמנות לשלם מחיר השווה להתאבדות פוליטית בקרב הדון-קישוטי הזה ? 

חוסר ההגינות של המבקרים הוא רב יותר מכך: הם יודעים או צריכים לדעת שגם בממשלות עבר בהם היו אנשים שיכלו לקדם את האינטרסים של הקהילה, האיזונים הקואליציוניים מנעו הישגים משמעותיים רבים.

המצב הזה לא השתנה ולא ישתנה כל עוד קואליציות בישראל לא יבטאו עמדה ברורה של ימין או שמאל.

(ולא, הקואליציה הנוכחית היא לא קואליציית ימין כפי שמתארים אותה. היא עוד וריאציה על ימין-מרכז, לא מאוד שונה מוריאציות שמאל-מרכז שראינו כאן עוד בשנות ה-50). 

אז למה הם עושים את זה? מהסיבות הפוליטיות הכי זולות שיש: ניצול הזדמנות להביך יריב פוליטי הגון בשעת מצוקה, כדי לנסות להיראות טובים על חשבונו. 

תרשו לי להבטיח לכם: אם יגיע יום בו הם יהיו בנעליו ובמקומו, במקרה הטוב ביותר הם יעשו בדיוק, אבל בדיוק, כמוהו. במקרים גרועים יותר, הם פשוט יישארו במליאה ויצביעו נגד הצעות החוק, 'בגלל המשמעת הקואליציונית'. 

בואו נהיה הגונים בביקורת שלנו

הופתעתי לקרוא בבלוג הפוליטי המשובח, הפלוג, כתבה שמציגה את הכנסת ה-20 בתורת כנסת שכמעט איננה עוסקת במהות. 

ביקורת נוקבת, אבל כזו שלטעמי  איננה הוגנת. 

מדוע אני סבור כך  ?

בואו נחשוב יחד - איך בוחנים פרלמנט ? מעיפים מבט באינדיקטורים השונים לפעילותו. 

פרלמנט מודרני עוסק בשתי פעילויות: התוויית הכללים לפעילות במדינה (חקיקה) וביקורת )(דיון ציבורי).

אז בואו נבדוק יחד את הכנסת שלנו כשהיא מתקרבת לאט לאט לסוף שנתה הראשונה. 

למשל - במה עוסקות הועדות? 

 סדר היום של הועדות מלמד על ועדות שעוסקות באינטנסיביות בסוגיות מהותיות 

3 דוגמאות מהשבוע האחרון:

• מעקב על תכנית פיתוח והעצמת היישובים הדרוזים והצ''רקסיים לשנת 2015 בועדת הכספים
• בקשה לחוות דעת מבקר המדינה עפ"י סעיף 21 לחוק מבקר המדינה בנושא: פיטורי עובדים וקיצוץ תקצוב מוסדות חינוך בעיריית ירושלים בועדת הכלכלה
• פניות ציבור בנושא הסעות בחינוך המיוחד בועדה לפניות הציבור 

האם אלה אינם דיונים מהותיים ? 

למשל - החקיקה 

הביקורת בפוסט אומרת: "רצים, רצים בלי להגיע לשום מקום. בכנסת הקודמת העבירו בשנה הראשונה חקיקה מסיבית; כמו חוק גיוס חובה או העלאת אחוז החסימה; הצליחו לחוקק תקציב בזמן; העבירו את חוק הריכוזיות וצמצום התחרות; והתמודדו עם בעיות בשוק הספרים. אך בכנסת ה־20, אוטוטו בת שנה, כמעט כלום לא קורה." 

אם נתעמק בהשוואה לכנסת הקודמת נראה את הנקודות הבאות:

• בכנסת הזו כבר אין צורך להתמודד עם אחוז החסימה, כי יאיר לפיד כבר עשה את העבודה לנתניהו וארגן לו משילות יציבה אפילו בתנאי קואליציה קטנטונת (ותדגים הצעת אי-האמון בממשלה שעברה השבוע ואפילו לא טלטלה לנתניהו את הכנף)
• נושא גיוס חובה טופל בחוק שירות ביטחון (תיקון מס` 21), התשע”ו–2015 (24/11/2015). אולי לא כולנו אוהבים את ההסדר החדש, אבל אי אפשר להגיד שבכנסת הזו לא העבירו חקיקה בנושא בשנה הראשונה.
• גם העברת התקציב הראשונה בכנסת הקודמת לא היתה בזמן. ההתמודדות עם האיחור נעשתה באמצעות תקציב דו שנתי  שהוא פתרון לא יותר טוב להתמודדות עם איחור מהפתרון שהלכו עליו בכנסת הנוכחית, של ריצה קדימה עם התקציב האוטומטי והעברות בועדת הכספים.
• מבט על חקיקה אחרת שכבר הושלמה בכנסת ה-20 (קישור לחקיקה שעברה קריאה שניה שלישית) מראה שמדובר בחוקים בשלל נושאים - חלקם חשובים מאוד:
  • רפורמות הדיור של משה כחלון (שאת מידת השפעתן רק העתיד יוכיח)
  • רפורמות בנוגע לשכ"ט עורכי דין מול בט"ל; 
  • רפורמת ההוצאה לפועל  (אשר מדגימה היטב עד כמה לפעמים חקיקה היא בעלת שורשים עמוקים וקשה להגיד באיזה כנסת תרמו להתפתחותה יותר, אבל הגיעה לקו הגמר בכנסת הזו

נכון, יש הרבה יותר חוקים ממשלתיים מאשר פרטיים, אבל זה תמיד כך בשנה הראשונה לפעולתה של כנסת. לוקח זמן עד שהצעות החוק הפרטיות מוגשות, עוברות את הבירוקרטיה, מונחות על שולחן הכנסת, עוברות את זמן ההמתנה, זוכות להתייחסות ממשלתית, גורלן מוכרע במו"מ ח"כ מול קואליציה וממשלה ומתקדמות בתהליכי החקיקה. מבט על הצעות החוק הפרטיות שהתקדמו בכנסת הזו (איזור באתר הכנסת שמשום מה עובד יותר טוב באינטרנט אקספלורר) :מלמד שפורסמו כבר 15 חוברות כחולות של הצעות חוק (חוברות 598 עד 613 ). חלקן עוסקות בסוגיות חשובות יותר, חלקן בסוגיות חשובות פחות, חלקן שנויות במחלוקת אבל כולן ישפיעו, אם יגיעו לקריאה שניה-שלישית ויאושרו, על חיינו בארץ הזו.

האם זו איננה עבודה חקיקה מהותית? 

בקיצור, קשה שלא להגיע למסקנה שהתיאור של הכנסת העשרים במילים "זו אולי הכנסת הגרועה מכולן. אין יעילות, אין רצון טוב, אין כוונה לעבוד לטובת האזרח הקטן. כנסת מנותקת מהעם" איננו הוגן. 

אז אפשר להגיד שהכנסת הזו איננה רעה יותר מהכנסות הקודמות. 

יכול להיות שדווקא בהתחשב בכך שמדובר בכנסת שפועלת עם קואליציה שנהנית מרוב קטן מאוד, 

 אפשר להגיד שהישגיה ופעילותה עד כה מלמדים שהיא טובה יותר מקודמותיה. 

את המבחן הסופי נוכל להעביר כשהכנסת הזו תתפזר (אם במלוא ימיה, אם כתוצאה ממשבר קואליציוני של אמצע הדרך). 

עד אז, בואו נהיה הגונים בביקורת שלנו. 

הכנסת העשרים התכנסה - כיצד נעקוב אחרי פעילותה?

הכנסת העשרים התכנסה היום. חברי הכנסת הושבעו לתפקידם. יו"ר הכנסת היוצא, יולי אדלשטיין, נבחר שוב לתפקידו. הוועדה המסדרת תתניע את עבודת הוועדות הזמניות. בשבועות הקרובים יורכבו הוועדות הקבועות וייקבעו ראשיהן במסגרת המו"מ הקואליציוני (והאופוזיציוני, כי חברי אופוזיציה יושבים בועדות, ותפקידי היו"ר של שתי ועדות נמסרים באופן מסורתי כמעט תמיד לאופוזיציה: יו"ר ועדת הכלכלה ויו"ר ועדת ביקורת המדינה). זו תקופה יחסית לא אינטנסיבית בחיי הכנסת, למעט הצעות החוק הרבות העתידות להיות מונחות על שולחן הכנסת בשבועות הקרובים. רובן המכריע לא יעברו את שלב ההנחה, אבל כל ח"כ מנוסה או בעל עוזרים מנוסים יבקש כבר עתה לאפשר לעצמו 'להרוויח' את ימי פגרת הפסח כך שימי ההמתנה של הצעת חוק על שולחן הכנסת ייספרו מוקדם ככל האפשר והוא יוכל לבקש להעלות את ההצעה לדיון (במסגרת המכסה של הסיעה), בלי שיצטרך לתת לממשלה להמשיך ולהמתין. זה כמובן לא מועיל באמת בעולם של קואליציה ואופוזיציה בלי הסכמה של ועדת השרים, אבל אחרי הכל, הצעות חוק, שאילתות,  דיונים ונאומים - אלה הם כלי נשקו של חבר הכנסת, וככל שיוכל לצבור יותר פוטנציאל - כך אולי יוכל יותר להשפיע. 

יש ויכוחים רבים על תפקידו של פרלמנט במשטר דמוקרטי מודרני. הכנסת הישראלית איננה יוצאת דופן בהקשר הזה. ברור לכל העוקבים אחריה כי עיקר עוצמתה אינה בהובלת התהליכים אלא באפשרות קיומו של שיח ושיג בהם. הובלה, ברוב רובם של המשטרים הדמוקרטיים המודרניים נעשית על ידי הרשות המבצעת. מה נשאר לכנסת? בעיקר להיות רשות מדברת, מבקרת, מדסקסת, מאזנת. קורה לעתים שהכנסת מובילה נושא, או מביאה לשינויים דרמטיים, אבל גם באותם מקרים נדירים בהם היא עושה זאת, כמעט תמיד היא פועלת כעזר כנגד הממשלה, ולא לבדה.

האומנם השיח המתנהל בכנסת חיוני ומועיל? שאלה טובה.
האם לא היה עדיף שנראה שינויים מערך היחסים בין הרשויות בישראל? שאלה טובה.
במה תורמת הכנסת לשגשוגה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית, דמוקרטית או סתם מדינה מתפקדת ? שאלה טובה.

נקווה שהכנסת העשרים תדע לתת לשאלות האלה תשובות טובות. 

קישורים מועילים

המבקש לעקוב אחרי תפקידה של כנסת ישראל ייעזר, קודם כל, באתר האינטרנט שלה. כמה קישורים שימושיים בתוך האתר: 

• סדר היום של מליאת הכנסת 
• סדר היום של ועדות הכנסת 

• הפרוטוקולים האחרונים ביותר של מליאת הכנסת  
• הפרוטוקולים המסודרים 
• הפרוטוקולים של הוועדות 

• הצבעות
• שאילתות
• הצעות חוק 

(בחודשים האחרונים עלה מאגר החקיקה של מדינת ישראל - המאפשר סקירה של חוק וההיסטוריה שלו על כל תהליכיו בתוך הכנסת, בצורה נוחה ומועילה) 

עוד על פעילות הכנסת 

• אתר הכנסת מאפשר לערוך בה סיור וירטואלי 
• לכנסת ה-20 יש עמוד פייסבוק 
• אפשר כמובן גם לראות שידורי טלוויזיה - בערוץ הכנסת 
• לכנסת יש גם ערוץ ביוטיוב 

המבקש לראות קצת יותר ממה שהכנסת עצמה מעוניינת להראות, ואינו מסתפק בדיווחי התקשורת ויחסי-הציבור של חברי-הכנסת והממשלה, יקפיד להעזר גם באתרים אחרים:

• אתר כנסת פתוחה - זהו פרויקט של הסדנא לידע ציבורי  שמטרתו לחשוף את פעילות הכנסת לציבור והוא עושה עבודה לא רעה בכלל 
• מכון על משמר הכנסת - מכון מעקב אזרחי אחר עמדות, התבטאויות, הצעות חוק והצבעות של נבחרות ונבחרי ציבור בתחום הדת והמדינה מיסודה של התנועה המסורתית בישראל 
• המשמר החברתי - אזרחים מפקחים על פעילות הכנסת (יוזמה שהתחילה אחרי המחאה החברתית ב-2011) ועוד ידה נטויה. שימו לב, למשל ל-
  • מאגר פירושי הצעות החוק החברתיות-כלכליות
  • מסעותיו של רכז משקיפים בכנסת
  • העברות תקציביות

• מעקב האגודה לזכויות האזרח אחרי הצעות חוק המובאות לפני הכנסת 

• התקציב הפתוח - אולי המיזם החשוב ביותר בנושא הפתיחות השלטונית בישראל כיום (שוב, מבית הסדנה לידע ציבורי). למה הכי חשוב? כי מדינת ישראל היא מדינה קפיטליסטית; מי שמבקש לדעת את תמונת הקצאת המשאבים של המדינה צריך להכיר את התקציב; הכלי המועיל ביותר בעת הזו, הוא ככל הנראה התקציב הפתוח; נדרשת עוד הרבה עשייה בתחום, אבל מהבחינה האזרחית היא תתחיל רק אם יותר ויותר אזרחים יעשו יותר ויותר מאמץ להכיר את המהלכים התקציביים שעושה הממשלה בפיקוח הכנסת.