נתניהו בונה לנו גדרות

על פי חזונו של ראש הממשלה שלנו,
גדר תקיף את כל מדינת ישראל.

מדוע?
"יגידו לי זה מה שאתם רוצים לעשות, להגן על הווילה? התשובה היא כן. האם נקיף את כל מדינת ישראל בגדר ובמכשול?
התשובה היא כן.
בסביבה שבה אנו גרים עלינו להגן על עצמנו מפני חיות הטרף".

יכול להיות שאין לנו שום ברירה אחרת.
אבל חשוב שנזכור
את הקטע המוזר הזה עם גדרות
שבאותה מידה שהן מונעות מאחרים להיכנס
הן מונעות מאיתנו מלצאת
שבאותה מידה שהן יוצרות הגנה
הן גם יוצרות כליאה
ושמרגע שהקמת אותן
יש להן נטיה מוזרה להתמיד
לא רק במישור הפיזי
אלא גם בתודעה.

לא רק בתודעה שלנו,
מוקפי הגדרות
אלא גם בתודעה של אלה שמסביבנו
הרואים כיצד אנו מקיפים עצמנו בגדרות.

האומנם שבנו לציון
כדי לחיות בה
מוקפים בגדרות ?

ממש כמו אז בגולה ?
בגטאות?
במחנות?

בעצם, אולי אל תהיו כחלונים ?

זה ממש מתחיל להיות הרגל. רק לפני שבוע כתבתי על בחירתו של משה כחלון להעלות את הארנונה והנה הוא מככב שוב.
בין ידיעות השבוע - שר האוצר, משה כחלון מבקש להציל את כולנו מירקות יקרים בפסח.
הפתרון שלו ? ייבוא.

רק לפני כמה חודשים ראינו מבצעי ירקות ב10 אג' וקראנו על שדות עם תוצרת שנרקבת
ואחר כך אכלנו ירקות מאוד יקרים בתקופת חגי תשרי
והיינו בטוחים שיעשו כאן איזה פתרון יסודי.

אבל זה פתרון זה ?
אכן, בטווח הקצר כך לא יהיו התייקרויות.
אבל בטווח הארוך, כך גם לא תהיה חקלאות ישראלית.

שר האוצר שלנו מביא פתרון סופי למשבר החקלאות הישראלית
והימין הפוליטי הישראלי, זה שהיה אמור להגן על המדינה 
מכל איום בטחוני תאורטי 
מנסר את ענף הביטחון התזונתי 
עליו יושבים כולנו.

יום אחד כולנו נזכור את הזמן הזה
שבו החקלאות גססה
ונשלם מחירי-עתק
על ירקות מיובאים
כי לא יהיה אף יצרן מקומי שיתחרה בהם.
האם אז נראה את הציונות חוזרת ?
או שנחכה למישהו שיסגור את האור ?

למה נתניהו שתק ?

היה לנו שבוע מעניין
עם הרבה עיסוק במחבל מסתתר ותפישתו
אבל עם הרבה פחות הניסוי הגרעיני של צפון קוריאה
ואלא אם החמצתי את זה בענק
נתניהו (בניגוד לעבר) פשוט ישב ושתק.

אולי הוא פחד
שאם הוא ידבר על הגרעין האיראני
האזרחים יסבירו לו
שסכינאות ברחובות מטרידה אותם יותר ? 

אולי הוא סוף סוף
הפנים
שהגרעין האיראני 
בתור בובת הפחדה ודרבון 
של העם והלאום
לא יעילה
כמו המיעוט הערבי ?

אולי הוא פשוט נורא מודאג
מהחקירות הפליליות של שרה, אשתו
ומהדרך שבה האש הולכת ומתקרבת אל הישבן שלו ?

המימד הפסיכולוגי של החיים

שר החינוך נפתלי בנט קרא הבוקר להורים בתל אביב לשלוח את ילדיהם לבתי הספר והגנים למרות החשש הביטחוני:

'משחר קיומה מדינת ישראל תחת סיכון, לצערי עדיין סיכוני תאונות הדרכים הם לאין ערוך יותר גבוהים מטרור ובוודאי יש את המימד הפסיכולוגי שעובד שעות נוספות. כולנו באיזו רמת סיכון אבל החוכמה היא לחיות את החיים' 

מה אני אגיד לך, כבוד השר?
בזמנו, במלחמות, היה כזה מנהג משונה כזה - לשלוח הרחק מאיזור הקרבות את הנשים והילדים.
ככה עשינו ב-1948.
ככה גם עשינו ב-1973.

איך שהזמנים משתנים.

שלח אותם אל מול פני המלחמה החזקה

סמיר קונטאר איננו, ברוך השם, והאחריות שישראל נטלה לא נטלה, הביאה לכוננות בגבול הצפון

זו מסוג הכוננויות שגורמות לך למרוט את שערות ראשך.

אחרי החיסול של בן השטן, ג'יהאד מורניה צורת ודרך הערכות המערכת לתגובה הביאה למותם של קצין וחייל צה"ל מירי טילי נ"ט על רכבים לא ממוגנים.

תגובת המערכת? רכב ממוגן לא היה מועיל

ומה לגבי הערכות טובה יותר? הסתרת הדרך מהאויב ? מיגון הדרך? תנועה בטנקים ? או, שמא שמיים, הרתעה ?

אבל הרי לא מדובר בחדלי-אישים.
מדובר בפטריוטים המקדישים את חייהם למען בניין ומשמר המדינה שלנו.
מדובר באנשים נבונים, אכפתיים וחרוצים.
מדובר באנשים כמונו.
אז למה הם פועלים כך?
אין מנוס מהסקת האמת העצובה.
עובדים עלינו בעיניים.
ההסבר הרציונלי היחיד הוא נורא פשוט ופשוט נורא.

המערכת שלנו מחשבת בתוך החיסולים האלה את התגובה החיזבאללית,
ומכריעה אם זה שווה לה.
שווה לה, ככל הנראה, מוות של 2 עד 10 גפרורים כדי להוריד נבלות כמו מורניה הקטן וקונטאר המכוער.
ואם זה היה שווה כדי להשיג את היעד הזה, היא מסיקה,
במחשבה קרה מקפיאה,
אז שווה לה גם אם הגפרורים האלה ימותו רק אחר-כך
בגלל התגובה לחיסול.

יהיו שיגידו שזו חשיבה אסטרטגית נבונה.

אבל אני מתקשה לישון עם הציניות הזו,
של הקרבה מראש,
ביודעין,
של מי שנע על קו הגבול,
כברווז במטווח,
למרות שהתנהלות אחרת,
הייתה יכולה להציל אותו.

האומנם אין הבדל בין מי שאתה עושה כל שביכולתך כדי להצילו
לבין מי שאתה שולח מראש, ביודעין, אל מותו?