‏הצגת רשומות עם תוויות חרדים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חרדים. הצג את כל הרשומות

24.12.2018

הולכים לבחירות באפריל 2019

40 ימים לאחר מעשה התפוצצה הפצצה שהטמין אביגדור ליברמן לבנימין נתניהו. זוכרים את ההתפטרות של ליברמן והתנבאויות כל הפרשנים על בחירות קרבות? או שכבר הספקתם לשכוח הודות ל? 

מה קרה לבנימין נתניהו, שלפני 5 שבועות הסביר שזה יהיה חוסר-אחריות ללכת לבחירות ועכשיו הסכים לכך ? הרי רק לפני 4 ימים פוצצה לראשונה מנהרה שחפר חיזבאללה בצפון ישראל והסבירו לנו שמדובר במבצע שעשוי להימשך חודשים

קשה למתבונן ברצף האירועים הזה שלא לחשוד בכך שנתניהו התבונן בזהירות בהתנהלות המערכת המשפטית והגיע למסקנה שהתזמון הזה יהיה המיטבי עבורו. האם זה בגלל שהוא מעריך שהמערכת לא תספיק לגבש עמדה אלא בסמוך מדי לבחירות וכך הוא יגיע לבחירות עצמן כשהוא עדיין בחזקת מי שלא הוגש כנגדו כתב-אישום
אבל אולי אולי זה לא נתניהו עצמו ? אולי אלמנט אחר פועל כאן, בדמות חששן של כל השותפות לקואליציה ממשבר כלכלי עולמי המחייב אותן להקדים ככל האפשר את הריצה אל הקלפי? 
ואולי אולי אולי מה שנאמר לנו הוא מה שקרה בפועל - הקואליציה הזו הגיעה אל הנקודה שבה אי-אפשר היה לדחות יותר הכרעה בסוגיית הגיוס, ולא היה בה (עוד ביולי) ואין בה (גם היום) קונצנזוס אפשרי בעניין ? 
השאלה הזו היא קשה ומורכבת מכפי שאולי נזכה לשמוע, נוכח אוירת הבחירות הממשמשת ובאה. כפי שכתבתי עוד במעבר החוק האומלל הזה בקריאה הראשונה  - החוק בנוסחו הנוכחי עתיד ליפול בבג"ץ מאותם נימוקים של קודמיו. אבל אפילו חוק שלא מבצע את התכלית שלו - הסדר גיוס כמעט שוויוני - אין הקואליציה הזו, הימנית ביותר שראינו כבר שנים הרבה - מסוגלת להעביר ? אם כך, איזה הסדר גיוס חרדים מסוגלת המדינה שלנו לחוקק ? 

ואם גם אחרי הבחירות לא תקום קואליציה שתוכל לחוקק הסדר גיוס חרדים אפקטיבי, אז מה הטעם בבחירות האלה ? 
כלומר, תצביעו למי שתצביעו - חשבו על נושא גיוס החרדים כשאתם בוחרים. נסו לבחור כך שהקואליציה שתקום תוכל למשול במדינה הזו בצורה שסוגיות שנגררות כאן עשרות שנים יגיעו סוף סוף להכרעה. העדר-המשילות הזו, שהיא (אולי אולי אולי) הסיבה האמיתית לקריסת הקואליציה הזו כמעט שנה לפני סוף זמנה, אפיין רבות מדי מממשלות ישראל לאורך השנים. בנימין נתניהו הוא אומנם מנהיג הססן, דפנסיבי, שמעדיף להימנע מהכרעה איפה שרק אפשר, אבל לא כל האחריות עליו. גם העם שמקפיד לבחור שוב ושוב קואליציות שלא מאפשרות הכרעות חדות אחראי למציאות הזו. 

בשולי הדברים, הבה ונביט על חצי הכוס המלאה. הממשלה השלושים וארבע תשלים ארבע שנים מלאות לכהונתה. בעשור האחרון ידעה ישראל יציבות נדירה יחסית. גם הממשלה השלושים ושתיים השלימה 4 שנים. אבל הממשלה ה-34 הגדילה לעשות, כי בניגוד לממשלה ה-32 שנשענה על קואליציות מתחלפות, הממשלה הנוכחית עשתה זאת עם קואליציה אחת, יציבה להפליא. סוג כזה של יציבות לא ראינו כאן. תגידו מה שתגידו על בנימין נתניהו בגירסתו הבוגרת והבשלה, הוא יודע להחזיק בשלטון.  

תשובות לשאלות בשולי הדברים

14.7.2018

חוק הגיוס עבר בקריאה ראשונה. אבל למי זה עוזר בעצם ?

חוק הגיוס עבר בקריאה ראשונה. כרגיל אצלנו זה לווה בדרמה גדולה שתכליתה לאפשר לכל הפוליטיקאים המעורבים להדגים את חשיבותם ופועלם לציבור בוחריהם הפוטנציאלי. 

אבל דרמה בצד, עודנו מתבוננים בעוד חוק אחד בדרכו לנסות ולהתמודד עם סוגית השוויון בגיוס לצה"ל, כפי שהיא מיושמת בנוגע לתלמידי הישיבות החרדיות, וקשה שלא לגרד בראש בתמיהה. 

האומנם החוק החדש מביא איתו חידושים כאלה שיעמדו בפני הנימוקים שהובילו את בג"ץ לפסול את הפרק הרלוונטי מהחוק האחרון (כמו גם את חוק טל ואת ההסדרים שלפניו) ? 

כדי לא להלאות אתכם, נסתפק בציטוט המפתח מאותו בג"ץ: 
"החוק אינו מנסה כלל להתכנס להסדר גיוס שוויוני או כמעט שוויוני".
 ואידך זיל גמור. 



לקריאה נוספת

12.3.2015

יהדות התורה סוף סוף מתעוררת? האם זה לא מאוחר מדי ?

העצרת של "דגל התורה" בבני ברק אמש מזכירה עד כמה קולה של יהדות התורה שקט בבחירות האלה. 
זה לא במקרה. גם על העצרת אמש איימו מחלוקות ארגוניות לא פשוטות. אפשר היה להסביר את השקט הזה גם ללא המחלוקות הארגוניות האחרונות, נוכח מה שנראה כמו שאיפה של רבים בתנועה לא לעשות יותר מדי רעש. אחרי הכל, התנועה נהנית משני יתרונות ברורים:
  • ליבת גרעין המצביעים שלה היא ככל הנראה הציבור המגוייס ביותר במערכת הבחירות. מדובר במצביעים המשוכנעים הן במישור הערכי והן במישור האינטרסנטי שרק המפלגה הזו מתאימה להם ומחוייבת להם. זו הסיבה העיקרית לכך שהתבוננות על ההיסטוריה האלקטורלית של יהדות התורה מציגה בפני המתבונן יציבות מרשימה: 
  • הכנסת
    מספר המנדטים
    מספר הקולות
    הכנסת ה-13 (1992)
    4
    86,167
    הכנסת ה-14 (1996)
    4
    98,657
    הכנסת ה-15 (1999)
    5
    125,741
    הכנסת ה-16 (2003)
    5
    135,087
    הכנסת ה-17 (2006)
    6
    147,091
    הכנסת ה-18 (2009)
    5
    147,954
    הכנסת ה-19 (2013)
    7
    195,892
    הציבור עדיין זוכר את פעולתו של יעקב ליצמן במשרד הבריאות בכנסת ה-18, ויחד עם עבודה מרשימה בכנסת של נציגיה האחרים של התנועה (חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב הם כנראה הבולטים ביותר, יחד עם ח"כ ליצמן) התנועה נתפשת כיום, בניגוד לעבר, כתנועה המקדמת חקיקה ועשיה חברתית, וככזו היא פונה גם אל הציבור הרחב, הלא חרדי.
מצד שני, התנועה מתמודדת עם כמה בעיות לא פשוטות:

  • תהליך הגדילה של מעמד הגברים החרדים העובדים, סוג של מעמד ביניים ההולך וגדל ואינו מיוצג כהלכה על ידי יהדות התורה אשר מציב סימני שאלה גדולים סביב השאלה האומנם חרדי עובד צריך לשים בקלפי רק ג'? האומנם זו התנועה שתדאג לנושאים המעניינים אותו
  • תהליך הגדילה של מעמד הנשים החרדיות. הן הטובות דיין כדי לעבוד מחוץ לבית ולפרנס את משפחותיהן, אך לא כדי לייצג את הציבור החרדי ככלל, ואת ציבור הנשים החרדיות בפרט, בכנסת ישראל. המאבק שלהן לייצוג נשי התבטא בקמפיין "לא נבחרות לא בוחרות" אשר הסלים עד לעתירה לועדת הבחירות המרכזית (שנדחתה) ולבג"ץ (נדחתה גם שם). והשאלה עדיין עומדת: האם ברגע האמת יהיו מספיק נשים חרדיות אשר יממשו את האיום "לא בוחרות"? 
  • עצם קיומו של הפיצול במחנה הליטאי בין מחנה הרוב בראשותו של הרב אהרון שטיינמן למחנה המיעוט בראשותו של הרב שמואל אוירבך. הפיצול הזה כבר התבטא בבחירות המקומיות ב-2013, ולקראת מערכת הבחירות הנוכחית היא התמקדה במחלוקת בתוך הציבור החרדי האם לשתף פעולה עם התוצאה הסופית של חקיקת השוויון בנטל הגיוס לצה"ל. התוצאה של חקיקת השוויון, שהיא לדעת רבים טובה לחרדים, נתפשת על ידי חלק מהציבור החרדי כמכה קשה. אנשי הפלג המכונה "הירושלמי" בהנהגת הרב שטיינמן מזהים עצמם כמובילים של ההתנגדות לחוק.  הם מאשימים את יהדות התורה בפשרנות רבה מדי בסוגיית הגיוס  וקוראים להחרמת הבחירות. היו שטענו כי מניע לא מבוטל של מחנה אוירבך הוא שאלת הייצוג ההולם ברשימה המשותפת לכנסת, וייתכן שיש דברים בגו. עם זאת, אין ספק שהפיצול בתוך החברה החרדית בנוגע לשאלת שיתוף הפעולה עם דרישות הצבא לעניין ההתייצבות לשירות וקבלת הדיחוי או הפטור איננו עניין של מה בכך. על פי התקשורת, מתקיימים מאמצים קדחתניים להשגת פשרה. האם יצליחו ביהדות התורה לשכנע את זרם 'המתנגדים' להסיר קריאתם להימנע מהצבעה ? אני בספק. 
  • כשמתלבטים בהערכת סיכוייה של יהדות התורה בבחירות הקרובות, אי אפשר להתעלם מכך שבבחירות הקרובות הציבור החרדי ניצב מול אלטרנטיבות שמחזרות אחריו בעקשנות ובהתמדה. במקום ש"ס אחת שכבר הפגינה בעבר יכולת לא מבוטלת למשוך אליה מצביעים מהאלקטורט 'הטבעי' של יהדות התורה, ניצבות כעת גם ש"ס בראשות אריה דרעי וגם "יחד" בראשות אלי ישי. גרוע מזה, מהפרספקטיבה של יהדות התורה, עבור החרדים הלאומיים, גם הבית היהודי בראשות נפתלי בנט עלולה להוות כוח שואב.
  • ראוי גם לזכור כי השאלה החב"דית האם יש להצביע למפלגה החרדית ביותר לא זוכה לתשובה פשוטה כל-כך, נוכח הנסיון של יהדות התורה לפנות בתעמולה שלה גם אל הציבור הרחב. כלומר, היתרון שבאפשרות המשיכה של הציבור החילוני עלול להפוך לחסרון שכן יתבטא בהרתעת מצביעים שמרניים יותר. 
כשמביטים על רשימת הבעיות, יש להבין שחלק מהן עדיין מתהוות. שאלות ייצוג מעמד הביניים החרדי והנשים החרדיות רק ילכו ויחריפו עם השנים ואני מעריך שיבוא היום בו הציבורים האלה ימצאו את ביתם הפוליטי מחוץ ליהדות התורה. זה כמובן יכול לקרות גם על רקע של שינויים באופייה של החברה הישראלית כולה, שתהפוך להיות דתית יותר, כך שלא בהכרח מדובר כאן בבשורה רעה למי שרואה בהגשמת תכליותיה של התנועה את עיקר-העיקרים. עם זאת, שאלת המחלוקת סביב גיוס בני הישיבות היא קונקרטית, וגם אם יצליחו הצדדים להגיע לפשרה, עצם קיומה של מחלוקת גדולה כבר השפיע בעבר על מידת הנכונות של הציבור החרדי לצאת ולהצביע ביום הבחירות. התבוננות בטבלה שלמעלה תראה כי בבחירות לכנסת ה-18 נשבר הקו המתמיד של שימור הכוח האלקטורלי או הגדלתו. מה אירע אז ? מאיר פרוש, יו"ר סיעת שלומי אמונים, המייצגת את החסידויות הקטנות יותר בתוך אגודת ישראל, היה מועמד לראשות עיריית ירושלים, אך לא נבחר, בין היתר בשל סכסוך עם חסידות גור ויעקב ליצמן. הסכסוך גרם לתומכים רבים של יהדות התורה שלא להצביע לה בבחירות אלה. האם שוב נראה הימנעות שכזו? אני סבור שכן וכי יהדות התורה צפויה להצליח פחות בבחירות הקרובות מאשר בקודמות. .

עם זאת, חשוב לזכור שאחרי הבחירות לכנסת ה-18, עם 5 מנדטים בלבד, כשלון אלקטורלי לכל הדעות, הפגינה יהדות התורה יכולת מרשימה בניהול מו"מ קואליציוני עם קדימה והליכוד. בעקבות אותן בחירות זכו נציגיה בתפקידי סגן שר במשרד הבריאות (עם סמכויות השר), סגן שר במשרד החינוך, ויו"ר ועדת הכספים. כל זאת בנוסף להישגים לא מבוטלים אחרים. 

אם יש דבר אחד שאפשר להסתמך עליו בנוגע לסקרים, הוא שהתמונה הפוליטית שיביאו הבחירות לכנסת ה-20 תהיה כזו אשר תחייב מו"מ קואליציוני לא פשוט למי שתוטל עליו מלאכת הרכבת הקואליציה, אחרי הבחירות. בהסתמך על לקחי הכנסת ה-18, סביר להניח שעבור יהדות התורה אלה הן בשורות טובות מאוד ומבחינה זו נראה שיתממש לגביה המכתם "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים". 

25.1.2012

איפה הם ?

צעירה הותקפה אמש בבית-שמש על ידי כנופיית פורעים חרדית. אין דרך אחרת לתאר את זה. הצעירה תלתה מודעות פרסום והותקפה על ידי קבוצת גברים שיידו בה אבנים השליכו עליה בקבוקי אקונומיקה ופגעו ברכבה. מעריב מסכם:
"רכבה של משיח הותקף באבנים ונגרם לו נזק. החרדים ניקבו את צמיגי המכונית וגנבו ממנה את המפתחות. הצעירה עצמה נפצעה קל מפגיעת אבן בראשה. כוחות המשטרה שהועזקו למקום מצאו אותה כשהיא רועדת מפחד וממררת בבכי. "
אל תטעו. זה לא אירוע נקודתי.  מדי שבוע שומעים על אירוע שכזה (דוגמא אקראית, ועוד דוגמא, ועוד דוגמא, ועוד דוגמא אחת. באמת שלא חסר. למחפש בגוגל נדמה שהן רבות כחול אשר על שפת הים).

המשטרה כבר עצרה חשודים במעורבות באירוע האחרון. ראש העיר הורה לפקחיו להגביר הסיורים וקרא למשטרה ולרשויות להתערב. בראיון הבוקר עם רזי ברקאי שמעתיו מגנה את האירוע נחרצות, אך מצהיר שאין בידיו להושיע. הפתרון, לגרסתו, בידי המשטרה או בידי רשויות הבריאות שיאשפזו את חולי-הנפש.

בית שמש, עיר שמתחרדת, מקצינה את הלכות הצניעות באופן ששורשיו ראויים לדיון נפרד, אבל שמאפיין את הציבור החרדי ככללו. תופעת הדרת הנשים אולי איננה מאפיינת את כל הציבור החרדי, אבל הציבור הזה מקבל אותה בהסכמה שבשתיקה, ואף בתמיכה נחרצת ברגע שהדיון הופך לעימות בין חילונים לחרדים.

הדיון הזה קשור ישירות לדיונים אחרים - על לימודי הליבה ועל מעורבותם של חרדים במשק ובחברה הישראליים.

אבל אסור לטעות - זו איננה סוגיה של חילונים-חרדים. זהו חלק מהמאבק ההולך ומתפתח על אופיה של מדינת ישראל. האם היא תהיה דמוקרטיה שמושתתת על עקרונות הומניסטיים-ליברליים, או שמא היא תהיה מדינה מסוג אחר.

למאבק הזה יש מאבקים אחים שאף הם הולכים ומקצינים. דוגמא מצויינת לכך היא ההסלמה במאבקם של המתנחלים על עתיד ההתיישבות בחבלי יהודה ושומרון, המכונה בהקטנה תופעת תג המחיר.

התהליך הזה שבו הקבוצות המרכיבות את מדינת ישראל הולכות ומקצינות את עמדותיהן הוא תהליך מסוכן, וסכנתו רבה במיוחד בגלל חוסר ההבנה של הרוב החילוני עד כמה ויתורים בסוגיות הליבה משליכים על העתיד.

אי אפשר לקיים מדינה דמוקרטית-ליברלית לדורות, כשהילדים המהווים את הדורות הבאים אינם מקבלים חינוך דמוקרטי ליברלי.  לכן אי-אפשר לקבל מצב שבו ילדות אינן מקבלות חינוך אזרחי, מצב שבו ילדות וילדים אינם מחונכים לערכי הדמוקרטיה הליברלית, מצב שבו מחוץ לכתלי ביתו של אדם הוא משליט נורמות של אפליה והדרה, מצב שבו הולכות ומתפשטות נורמות שמשמעותן אחת: דיכוי זכויות אדם, שאחריו חדלה הדמוקרטיה להתקיים במהות וממשיכה להתקיים רק בשם, כמיטב הדמוקרטיות העממיות של המאה ה-20.

מנהיגי מדינת-ישראל הניצבים מנגד בשם שלמות הקואליציה, הבדלי השקפות במדיניות החוץ והבטחון, ואינטרסים אישיים אינם יכולים להמשיך ולעמוד מנגד. עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית-ליברלית מונח על הכף, וככל שהזמן עובר, כך הולכים וגוברים הסיכויים שבעוד 30 שנה, העתיד הזה יהיה עבר נשכח ומבוזה.

אבל לא רק מנהיגי מדינת-ישראל צריכים לקום ולקבל החלטות קשות. האנשים שהרשו לעצמם לתקוף אישה בשם הצניעות, זו שאיננה מעוגנת בשום ציווי הלכתי והיא מבוססת רק על מנהגים המשתנים מדור לדור, מחזיקים בתפישת-עולם שחוקי המדינה ונורמות החברה הכללית משניים בעיניהם לציווי ההלכתי. מבחינתם, יותר חשוב מה שאומרים מורי-ההלכה מאשר מה שאומרים שופטי המדינה.

זה הזמן שבו מורי-הדור של הציבור ההלכתי גם הם צריכים לקום ולקבל החלטות קשות:
דרכי תלמידיהם, גם אם הקיצוניים ביותר בלבד בשלב זה, אינן דרכי-נועם.
נתיבותיהם אינן נתיבות שלום.
במעשיהם הם כבר אינם יהודיים, גם אם במחשבתם הם מדמים לעצמם, כפי שדימה לו הנוצרי לפני כך וכך שנים, שהם מבקשים לקדם את היהדות.

כאשר מורי-הדור של החרדים ממלאים פיהם מיים, הם יוצרים מראית-עין של הסכמה.
הסכמה להתנהגות שההלכה היהודית לעולם לא תוכל להצדיק.
התנהגות שבמקרה הטוב ביותר תביא לכך שהמדינה החילונית תקום ותעשה את כל הנדרש כדי שהחרדים לא יוכלו להמשיך ולנהל את ענייניהם בעצמם, ותאפשר לחרדים להינצל מעצמם.
התנהגות שבמקרה הרע ביותר תביא להשתלטות של הנורמות החרדיות הקיצוניות על כל מרחב המדינה, השתלטות שאחריה במהותם, כל החרדים כבר לא יוכלו להמשיך ולהיות יהודים. 

17.6.2010

ציפור הנפש החילונית

פרשיית התלמידות האשכנזיות/ספרדיות מעמנואל, היא מבחינות רבות קו פרשת מים.

פרשיית עמנואל, היא מבחן לערך החשוב ביותר שידעה להציב החברה הישראלית-היהודית, לתוכה פנימה: ערך השוויון. האינטגרציה היא אולי המהלך החברתי המוצלח ביותר שנעשה בישראל, בכל הנוגע ליחסים בין-עדתיים, ולקידומו של שוויון בחינוך ובהשכלה, ומשם אל השוויון החברתי. זה לא מקרה שכמה עשרות שנים אחרי שהאינטגרציה הגיעה לבשלות, וקשה מאוד להבחין ב-5 העשירונים העליונים של מדינת ישראל, מיהו אשכנזי ומיהו ספרדי.
הנסיון של החרדים להתנער מהערך הזה כשמנסים להחילו לתוכם פנימה, מובן - אולי - במישור התרבותי הפרטני - אבל מדובר כאן בהתנגשות יסודית בין ערך מהותי של חברה ליברלית-דמוקרטית, לבין החירות של פרטים - כיחידים או כקבוצה - לשמור על זהותם שלהם בדרכם שלהם.

יותר משאפשר לומר שהחרדים התחילו, מי שהתחילה היא החברה הישראלית הליברלית שבשורה של מקרים - הבולטים שבהם הם עניין בית הספר בעמנואל ושאלת ההפרדה העדתית שם , ועניין קצבאות הבטחת ההכנסה הניתנות לחרדים אך לא לסטודנטים - מבקשת לשוב ולשקול מחדש את שאלת השוויון. הפעם - לא בין יוצאי מערב ויוצאי מזרח, כולם חילונים או מסורתיים - אלא בין החברה החילונית הישראלית לבין המיעוט החרדי הגדול.

המהלכים האלה הם בעצם הכרח, אם החברה הישראלית חפצה למנוע את תהליך ההתבדלות המתחולל בקרבה, כשהמיעוטים הגדולים והגדלים - החרדי והערבי - הולכים ונפרדים להם ממנה.

מהרבה בחינות, יש כאן אותות ראשונים לנסיון של ישראל להתבגר ולהבשיל כחברה וכמדינה.

המאבק לא מובל בינתיים על ידי הפוליטיקאים הישראליים, וקשה להחליט אם טוב הדבר או רע הדבר, בבחינת תוחלת המאבק. מה שברור הוא, לאור חשיבות הערך המונח כאן על כף המאזניים, למיהותה של חברה כליברלית-דמוקרטית, שהרשות המבצעת דרוש תידרש להציב גייסות לרשות בית המשפט העליון הישראלי, שהחל להוביל כאן את המערכה העזה.

האם יידעו מנהיגי ישראל לעשות את שעשו מנהיגי ארה"ב כשעמדו מול אתגר לא-שונה-לגמרי בשנות ה-50 וה-60 שם ?
האם מדינת ישראל תשלח את צבאה כדי לכפות על לימודים משותפים של ספרדים וחילוניים בבית ספר חרדי ?
האם מדינת ישראל תשכיל לשמור על הוראות השוויון בין תלמידי ישיבות וסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות ?

רק הזמן יגיד.

אבל ממשל נתניהו, המוטרד ממקסם האיום הקיומי האיראני, צריך להתעורר.
לכידותה של החברה הישראלית, ועתידה, מונחים כאן על הכף.
המאבק הזה ישפיע הרבה יותר על שרידותה של מדינת ישראל בעוד 50 שנה ובעוד 500 שנה, מכל שייעשה בחזית האיראנית.