פרשיית התלמידות האשכנזיות/ספרדיות מעמנואל, היא מבחינות רבות קו פרשת מים.
פרשיית עמנואל, היא מבחן לערך החשוב ביותר שידעה להציב החברה הישראלית-היהודית, לתוכה פנימה: ערך השוויון. האינטגרציה היא אולי המהלך החברתי המוצלח ביותר שנעשה בישראל, בכל הנוגע ליחסים בין-עדתיים, ולקידומו של שוויון בחינוך ובהשכלה, ומשם אל השוויון החברתי. זה לא מקרה שכמה עשרות שנים אחרי שהאינטגרציה הגיעה לבשלות, וקשה מאוד להבחין ב-5 העשירונים העליונים של מדינת ישראל, מיהו אשכנזי ומיהו ספרדי.
הנסיון של החרדים להתנער מהערך הזה כשמנסים להחילו לתוכם פנימה, מובן - אולי - במישור התרבותי הפרטני - אבל מדובר כאן בהתנגשות יסודית בין ערך מהותי של חברה ליברלית-דמוקרטית, לבין החירות של פרטים - כיחידים או כקבוצה - לשמור על זהותם שלהם בדרכם שלהם.
יותר משאפשר לומר שהחרדים התחילו, מי שהתחילה היא החברה הישראלית הליברלית שבשורה של מקרים - הבולטים שבהם הם עניין בית הספר בעמנואל ושאלת ההפרדה העדתית שם , ועניין קצבאות הבטחת ההכנסה הניתנות לחרדים אך לא לסטודנטים - מבקשת לשוב ולשקול מחדש את שאלת השוויון. הפעם - לא בין יוצאי מערב ויוצאי מזרח, כולם חילונים או מסורתיים - אלא בין החברה החילונית הישראלית לבין המיעוט החרדי הגדול.
המהלכים האלה הם בעצם הכרח, אם החברה הישראלית חפצה למנוע את תהליך ההתבדלות המתחולל בקרבה, כשהמיעוטים הגדולים והגדלים - החרדי והערבי - הולכים ונפרדים להם ממנה.
מהרבה בחינות, יש כאן אותות ראשונים לנסיון של ישראל להתבגר ולהבשיל כחברה וכמדינה.
המאבק לא מובל בינתיים על ידי הפוליטיקאים הישראליים, וקשה להחליט אם טוב הדבר או רע הדבר, בבחינת תוחלת המאבק. מה שברור הוא, לאור חשיבות הערך המונח כאן על כף המאזניים, למיהותה של חברה כליברלית-דמוקרטית, שהרשות המבצעת דרוש תידרש להציב גייסות לרשות בית המשפט העליון הישראלי, שהחל להוביל כאן את המערכה העזה.
האם יידעו מנהיגי ישראל לעשות את שעשו מנהיגי ארה"ב כשעמדו מול אתגר לא-שונה-לגמרי בשנות ה-50 וה-60 שם ?
האם מדינת ישראל תשלח את צבאה כדי לכפות על לימודים משותפים של ספרדים וחילוניים בבית ספר חרדי ?
האם מדינת ישראל תשכיל לשמור על הוראות השוויון בין תלמידי ישיבות וסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות ?
רק הזמן יגיד.
אבל ממשל נתניהו, המוטרד ממקסם האיום הקיומי האיראני, צריך להתעורר.
לכידותה של החברה הישראלית, ועתידה, מונחים כאן על הכף.
המאבק הזה ישפיע הרבה יותר על שרידותה של מדינת ישראל בעוד 50 שנה ובעוד 500 שנה, מכל שייעשה בחזית האיראנית.
פרשיית עמנואל, היא מבחן לערך החשוב ביותר שידעה להציב החברה הישראלית-היהודית, לתוכה פנימה: ערך השוויון. האינטגרציה היא אולי המהלך החברתי המוצלח ביותר שנעשה בישראל, בכל הנוגע ליחסים בין-עדתיים, ולקידומו של שוויון בחינוך ובהשכלה, ומשם אל השוויון החברתי. זה לא מקרה שכמה עשרות שנים אחרי שהאינטגרציה הגיעה לבשלות, וקשה מאוד להבחין ב-5 העשירונים העליונים של מדינת ישראל, מיהו אשכנזי ומיהו ספרדי.
הנסיון של החרדים להתנער מהערך הזה כשמנסים להחילו לתוכם פנימה, מובן - אולי - במישור התרבותי הפרטני - אבל מדובר כאן בהתנגשות יסודית בין ערך מהותי של חברה ליברלית-דמוקרטית, לבין החירות של פרטים - כיחידים או כקבוצה - לשמור על זהותם שלהם בדרכם שלהם.
יותר משאפשר לומר שהחרדים התחילו, מי שהתחילה היא החברה הישראלית הליברלית שבשורה של מקרים - הבולטים שבהם הם עניין בית הספר בעמנואל ושאלת ההפרדה העדתית שם , ועניין קצבאות הבטחת ההכנסה הניתנות לחרדים אך לא לסטודנטים - מבקשת לשוב ולשקול מחדש את שאלת השוויון. הפעם - לא בין יוצאי מערב ויוצאי מזרח, כולם חילונים או מסורתיים - אלא בין החברה החילונית הישראלית לבין המיעוט החרדי הגדול.
המהלכים האלה הם בעצם הכרח, אם החברה הישראלית חפצה למנוע את תהליך ההתבדלות המתחולל בקרבה, כשהמיעוטים הגדולים והגדלים - החרדי והערבי - הולכים ונפרדים להם ממנה.
מהרבה בחינות, יש כאן אותות ראשונים לנסיון של ישראל להתבגר ולהבשיל כחברה וכמדינה.
המאבק לא מובל בינתיים על ידי הפוליטיקאים הישראליים, וקשה להחליט אם טוב הדבר או רע הדבר, בבחינת תוחלת המאבק. מה שברור הוא, לאור חשיבות הערך המונח כאן על כף המאזניים, למיהותה של חברה כליברלית-דמוקרטית, שהרשות המבצעת דרוש תידרש להציב גייסות לרשות בית המשפט העליון הישראלי, שהחל להוביל כאן את המערכה העזה.
האם יידעו מנהיגי ישראל לעשות את שעשו מנהיגי ארה"ב כשעמדו מול אתגר לא-שונה-לגמרי בשנות ה-50 וה-60 שם ?
האם מדינת ישראל תשלח את צבאה כדי לכפות על לימודים משותפים של ספרדים וחילוניים בבית ספר חרדי ?
האם מדינת ישראל תשכיל לשמור על הוראות השוויון בין תלמידי ישיבות וסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות ?
רק הזמן יגיד.
אבל ממשל נתניהו, המוטרד ממקסם האיום הקיומי האיראני, צריך להתעורר.
לכידותה של החברה הישראלית, ועתידה, מונחים כאן על הכף.
המאבק הזה ישפיע הרבה יותר על שרידותה של מדינת ישראל בעוד 50 שנה ובעוד 500 שנה, מכל שייעשה בחזית האיראנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה