הרצח הנורא של התינוק עלי דוואבשה בשריפת בית משפחתו בפעולת תג-מחיר, אפשר לנו לראות מחזה נדיר: מנהיג יהודי שלוקח אחריות, בדמות ראובן ריבלין:
"קמנו הבוקר ליום עצוב. רציחתו של עלי דוואבשה, תינוק שישן במיטתו, והפגיעה הקשה בבני משפחתו, אחיו, אביו ואמו הנאבקת על חייה, פצעו את לב כולנו.
יותר משאני חש בושה, אני חש כאב. כאב על רציחתו של תינוק קטן. כאב על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכינו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי.
לצערי הרב, עד עתה נראה שטיפלנו בתופעת הטרור היהודי ברפיון. אולי לא הפנמנו שמולנו ניצבת קבוצה אידיאולוגית, נחושה ומסוכנת שהציבה לה למטרה להרוס את הגשרים העדינים אותם אנו בונים בעמל רב. אני מאמין שככל שנבין שמולנו ניצבת סכנה מהותית למדינת ישראל נהיה נחושים יותר לעמוד מולה ולעקר אותה מהשורש.
אל מול גל הטרור הפוגע בחפים מפשע, הבז לחיי אדם, הבז לשלטון החוק, מדינת ישראל והחברה הישראלית מחויבות לחשבון נפש. חשבון נפש שיבוא לידי ביטוי במעשים ולא רק במילים. המנהיגות הישראלית, מימין ומשמאל, צריכה להביע קול ברור לא רק של גינוי לטרור אלא של מחויבות אמיתית למאבק באלימות, מאבק בגזענות, הכרה במחויבותנו להקפדה על ערכי החוק, כבודו של בית המשפט, ערכי הדמוקרטיה, וכבוד האדם שנברא בצלם.
ברגעים כואבים אלו אני פונה אליכם, אל העם הפלסטיני, אל כל אזרח שומר חוק - ומבקש מכם לא להיכנע לרגשות הזעם והכעס. זה הזמן לשלב ידיים. מערכות החוק והצדק ימצאו את הרוצחים וימצו איתם את הדין. עלינו לתת למערכת החוק לבצע את המוטל עליה ולהיזהר מלהיגרר למעשים מזיקים ומיותרים. לקיחת החוק לידיים וכניעה למעשי אלימות תהווה פרס לטרוריסטים. למרות הכאב והצער עלינו להמשיך ולהאמין ביכולת שלנו לבנות גשרים של דו קיום, של חיים משותפים.
אסור לתת לטרור לנצח."
ולהפתעתי מצאתי עצמי במהלך היום מתדיין עם רבים שסבורים שהוא הלך רחוק מדי.
חשוב להזכיר: התנצלויות בחצי-פה, על תנאי, או תוך התכחשות, הם מאפיין של מי שלא לוקח אחריות. נשיא המדינה שלנו, ראובן ריבלין, עשה את המעשה המנהיגותי היחיד שיכול וצריך מנהיג יהודי לעשות נוכח הידיעה הנוראה: יהודים שרפו תינוק. הוא לקח אחריות.
אך באים האומרים - ואולי בכלל המבצעים לא היו יהודים? הרי היו פעולות שהוצגו כאילו הן תג-מחיר כדי לכסות על מעשה פשע או כדי להסית.
בואו נחשוב על זה רגע:
- מה בסך הכל יקרה אם יתברר שהמבצעים לא היו יהודים ? ריבלין יוציא הודעה שהוא מצטער על מות התינוק אבל הוקל לו שידם של יהודים לא היתה במעל.
- אבל מה אם המבצעים כן היו יהודים? אם כן, הרי מדובר כאן בהתדרדרות מוסרית נוראה. האם לא ברור שצריך להבהיר שנחצה כאן קו אדום? האם לא ברורים נזקי הגמגום, הספק והשתיקה ?
ידע כל מי שמטיל ספק בזהות המבצעים, שמזכיר את מעשי הצד השני, שמנסה ליצור איזון -
- כי הוא מעודד את המבצעים.
- כי הוא מספק להם מעין הגנה.
- ובעיקר כי הוא ממשיך לשפוך שמן על המדרון החלקלק של התדרדרות החברה הישראלית לעבר הברבריות.
בזמנים כאלה, לאנשים מוסריים יש חובה.
ראובן ריבלין מילא את החובה שלו.
ואת/ה ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה