עוד עובר המשט ושוב חוזר הטקס הישראלי של השנים האחרונות.
תקלה קרתה ? קרתה.
בעולם מפנים אצבע מאשימה ? מפנים.
ישראל מוכנה לבדוק מה הביא לתקלה ? לא !
ובכל זאת, כולנו יודעים שאחרי החבטות הסמליות שהדימוי הישראלי חוטף בעולם,
גם את הדג המסריח הקרוי ועדת-בדיקה נאכל, גם נאכל.
על הגירוש מהעיר אדבר אחר-כך. בואו ונדחיק בינתיים, ונדון בעניינים של מעשה.
המהלך שבו ישראל מסרבת לבדוק את עצמה, איננו רק מטופש מבחינה הסברתית,
אלא גם שגוי מבחינה משפטית.
אם, אחרי כל תקלה, תהיה ישראל הראשונה להפעיל מערכת אמינה של בדיקה ובחינה עצמית,
הדרישות לבדיקות בינלאומית יעלו כמובן, שהרי כל כרסום בריבונות הישראלית הוא אינטרס של מתנגדיה,
אבל הן לא יעלו מהמקומות החשובים באמת - ודעת הקהל הבינלאומית תתקשה להרתם למאבקים שכאלה.
לישראל יש מערכת ביקורת עצמית - קוראים לזה מבקר המדינה.
כל מה שצריכה ממשלת ישראל לעשות, הוא להתחיל לקבל החלטות באופן מסודר.
התקבלה החלטה על מבצע, פעולה, או מהלך כלשהוא ?
המבצע, הפעולה, המהלך הסתיימו בתוצאות שלא נחזו מראש ושאינן רצויות ?
אז מישהו צריך לבדוק איך זה קרה.
יתכנס לו צוות בדיקה מיומן של מבקר המדינה, יחד עם האנשים שביצעו את המבוצע,
ידונו, יבחנו, יהרהרו, ויבהירו לנו מה היתה התקלה, ויציעו הצעות כיצד ניתן למנוע הישנותה.
לצורך כך נדרשים כמה שינויים בתרבות הישראלית של הביקורת -
1. לא לחפש את האשם, אלא את התקלה.
2. לקבל את האפשרות שהתקלה נבעה מחוסר במחשבה ובתכנון, ולעצב תהליך תכנון עתידי שיחייב התייחסות לתקלות.
3. להגן על הנחקרים והמעידים, כך שרק מקרים של רשלנות רבתי או זדון יהוו עילה אפשרית להעמדה לדין.
4. לזכור שיש תקלות שהן פועל יוצא הכרחי של מציאות, ושלא כל תקלה באמת היה ניתן למנוע.
5. לשנות את תהליכי הבדיקה והבקרה מתהליכים שאורכים חודשים לתהליכים שאורכים ימים. לצורך כך יידרש כמובן
להקצות משאבים נוספים לאנשי הביקורת, ותכנון מחדש של מבצעים ומהלכים - שכן המשתתפים בהם יידרשו להקדיש
מזמנם למהלכי הביקורת.
החשש משינויים שכאלה הוא כמובן בכך שממדינה שעושה נהפוך למדינה שעוסקת רק בביקורת.
אבל הסיכון הגדול יותר הוא שישראל תהפוך למועמדת סדרתית לכתבי-אישום בפורומים בינלאומיים, ושאזרחיה לא יוכלו עוד לנסוע בעולם בחופשיות מחשש להעצר שוב ושוב כחשודים במעורבות בפשעים כאלה ואחרים.
הביקורת העצמית חייבת להפוך להיות מהלך של יום-יום, והיא חייבת להתבצע כך שהעשייה לא תסורס כתוצאה מהחשש מהביקורת.
ויפה שעה אחת קודם.
תקלה קרתה ? קרתה.
בעולם מפנים אצבע מאשימה ? מפנים.
ישראל מוכנה לבדוק מה הביא לתקלה ? לא !
ובכל זאת, כולנו יודעים שאחרי החבטות הסמליות שהדימוי הישראלי חוטף בעולם,
גם את הדג המסריח הקרוי ועדת-בדיקה נאכל, גם נאכל.
על הגירוש מהעיר אדבר אחר-כך. בואו ונדחיק בינתיים, ונדון בעניינים של מעשה.
המהלך שבו ישראל מסרבת לבדוק את עצמה, איננו רק מטופש מבחינה הסברתית,
אלא גם שגוי מבחינה משפטית.
אם, אחרי כל תקלה, תהיה ישראל הראשונה להפעיל מערכת אמינה של בדיקה ובחינה עצמית,
הדרישות לבדיקות בינלאומית יעלו כמובן, שהרי כל כרסום בריבונות הישראלית הוא אינטרס של מתנגדיה,
אבל הן לא יעלו מהמקומות החשובים באמת - ודעת הקהל הבינלאומית תתקשה להרתם למאבקים שכאלה.
לישראל יש מערכת ביקורת עצמית - קוראים לזה מבקר המדינה.
כל מה שצריכה ממשלת ישראל לעשות, הוא להתחיל לקבל החלטות באופן מסודר.
התקבלה החלטה על מבצע, פעולה, או מהלך כלשהוא ?
המבצע, הפעולה, המהלך הסתיימו בתוצאות שלא נחזו מראש ושאינן רצויות ?
אז מישהו צריך לבדוק איך זה קרה.
יתכנס לו צוות בדיקה מיומן של מבקר המדינה, יחד עם האנשים שביצעו את המבוצע,
ידונו, יבחנו, יהרהרו, ויבהירו לנו מה היתה התקלה, ויציעו הצעות כיצד ניתן למנוע הישנותה.
לצורך כך נדרשים כמה שינויים בתרבות הישראלית של הביקורת -
1. לא לחפש את האשם, אלא את התקלה.
2. לקבל את האפשרות שהתקלה נבעה מחוסר במחשבה ובתכנון, ולעצב תהליך תכנון עתידי שיחייב התייחסות לתקלות.
3. להגן על הנחקרים והמעידים, כך שרק מקרים של רשלנות רבתי או זדון יהוו עילה אפשרית להעמדה לדין.
4. לזכור שיש תקלות שהן פועל יוצא הכרחי של מציאות, ושלא כל תקלה באמת היה ניתן למנוע.
5. לשנות את תהליכי הבדיקה והבקרה מתהליכים שאורכים חודשים לתהליכים שאורכים ימים. לצורך כך יידרש כמובן
להקצות משאבים נוספים לאנשי הביקורת, ותכנון מחדש של מבצעים ומהלכים - שכן המשתתפים בהם יידרשו להקדיש
מזמנם למהלכי הביקורת.
החשש משינויים שכאלה הוא כמובן בכך שממדינה שעושה נהפוך למדינה שעוסקת רק בביקורת.
אבל הסיכון הגדול יותר הוא שישראל תהפוך למועמדת סדרתית לכתבי-אישום בפורומים בינלאומיים, ושאזרחיה לא יוכלו עוד לנסוע בעולם בחופשיות מחשש להעצר שוב ושוב כחשודים במעורבות בפשעים כאלה ואחרים.
הביקורת העצמית חייבת להפוך להיות מהלך של יום-יום, והיא חייבת להתבצע כך שהעשייה לא תסורס כתוצאה מהחשש מהביקורת.
ויפה שעה אחת קודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה