בסוף זה עוד יפגע בבטחון הלאומי

לילה מרגלית, בטור חריף ומנומק היטב לטעמי בעין השביעית, מסכמת את הסכנות האמיתיות מאחורי מדיניות איסורי הפרסום שהפכה שגורה לאחרונה במדינת ישראל, החל בפרשת ענת קם, דרך פרשת אמיר מח'ול, מדיניות שהתדרדרה עד כדי צווי איסור פרסום גורפים שלעתונאים אסור לדעת את תוכנם, ושגורמת לכותב דברים אלה לתהות לעתים האם מישהו כאן איבד בורג.
דבריה של מרגלית נכוחים, וצריכים לחזור ולהישמע מעל כל במה ותחת כל עץ רענן:

אכן, קשה לחשוב על דבר זר יותר למדינה דמוקרטית מאשר ניסיון להסתיר מידע
מהציבור כדי להשפיע על דעת הקהל או "לעצב" אותה מלמעלה. כפי שבית-המשפט העליון
הדגיש עוד בשנת 1963, "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו
שהוא קובע מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאינה
'מודרכת' מלמעלה".
שיח חופשי, נוקב ומעמיק הוא סוד הצלחתה של חברה חופשית, והוא מתאפשר רק כאשר
הציבור יודע מה קורה ומה נעשה בשמו. חשאיות המנסה לכסות על שרירות, רשלנות, חלמאות
או אפילו סתם טעות מאיימת באופן ממשי לא רק על הדמוקרטיה, אלא גם על הביטחון
הלאומי.

בואו נחזור על זה יחד. לאט, כדי שלאנשים שאולי קשה להם להבין, יהיה פחות קשה:

1. שלטון שמחליט מה כדאי שהאזרחים ידעו, יחליט מה כדאי שהאזרחים יחשבו.
2. במדינה דמוקרטית, השלטון לא מחליט מה כדאי שהאזרחים יחשבו.
3. הסתרת מידע כדי להשפיע על דעת הקהל, מאיימת על המשטר הדמוקרטי.
4. זהו איום מסוכן יותר, במהותו על טיבו, מהותו ויציבותו של המשטר המדיני של מדינת-ישראל, מכל איום אחר שניתן להעלות על הדעת.

וכמו שהיו אומרים אצלנו פעם, ואידך זיל גמור - על השאר לכו ללמוד לבד, ולחשוב לבד.