על האדרה והדרה

העיסוק התקשורתי בהאדרה העצמית של בנימין נתניהו בטקס הזכרון לחללי אסון הכרמל, משעשע ככל שיהיה, מסיט את דעת הקהל מנושאים אחרים.

את הדוגמא הטובה ביותר לכך ניתן לראות בפרוטוקול הדיון בכנסת ממנו דווחו בהרחבה דבריו השנונים של ח"כ איתן כבל תוך התייחסות מועטה לדברים אחרים שנאמרו אחריו באותו דיון (מתוך  הישיבה המאתיים-ותשעים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה, יום שלישי, כ"ד בכסלו התשע"ב' 20 בדצמבר 2011. הקטע נערך למען השטף, תוך הוצאת קריאות ביניים ופרוצדורה):

"איתן כבל (העבודה): תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני עומד כאן לפניכם בחיל ורעדה, אוחזת בי התרגשות רבה, ואם יורשה לי, גם צמרמורת קלה. לכן, ברשותכם מכובדי, אקרא את דברי מן הכתב.

אתמול, בטקס האזכרה לקורבנות האסון בשרפת הכרמל, כששמעתי את הסופרלטיבים האדירים, דברי השבח וההלל המדהימים שנאמרו על ראש הממשלה, נפקחו אוזני ואורו עיני. לפתע פתאום הבנתי שכל אשר אמרתי עד היום בגנותו של ראש הממשלה הוא דברי הבל ושטות. אדוני ראש הממשלה, אני מתנצל בפניך. סלח לי, מחל לי, כפר לי על חטאי.

חשוב לי בהמשך לכך להוסיף על הדברים שנאמרו אתמול ולומר לך: אדוני הרם, הבנתי ואני מודה שאין כמוך. אתה גדול, אתה גיבור, אתה מדהים, שרירי, חזק ורגיש; אתה רחום וחנון, נושא חסד לאלפים; שערך שחור ושופע; אתה מכדרר יותר מהר ממסי; אתה קופץ גבוה יותר מג'ורדן; אתה מאמן מבריק יותר מגווארדיולה; אתה חוזה המדינה; אתה מקים המדינה. אתה, אדוני ראש הממשלה, שמש העמים.

בתוך ההתרגשות הזאת, אני מתכוון להניח עוד היום הצעת חוק על שולחנה של הכנסת. מעתה ועד לדיראון עולם יוכרז יום 1 באפריל כיום הודיה, לפאר את שמך, להלל ולקלס את הוד מעלתך. אוהבים אותך ראש ממשלתנו. אוהבים אותך ראש ממשלתנו. אוהבים אותך ראש ממשלתנו.

...

שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אני יכול להתחרות ברטוריקה של איתן כבל, אבל בכל זאת, דברי מכוונים לספסל הזה, אדוני היושב-ראש. הרב אייכלר, אני רוצה שאתה תקשיב טוב. אני פוסח עליך, דרך אגב, הרב אמסלם.

אני רוצה להקריא מכתב של גברת בשם רונית, שהיא תושבת חוזרת מאוסטרליה, שכתבה אלינו בענייני הדרת נשים: הצעתי את שירותי הייעוץ שלי למישהו בכיר בבית-ספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים, שענה לי כך: רעיון מצוין, אבל אני אדם דתי ומעדיף שהייעוץ ייעשה על-ידי גברים בלבד. אדוני היושב-ראש, גברים בלבד. כתושבת חוזרת מאוסטרליה, אחרי 15 שנה, שחזרה על מנת לגדל את שני בני בישראל, אני מרגישה שתגובה כזאת מתאימה לאירן. אני מצטערת שאני עדה לשינוי הקיצוני הזה שבני ייאלצו לחוות. אם לא נבלום את התופעה עכשיו, אנחנו נבכה בעתיד.

אכן, הרב אייכלר, אני מציע לכם לחשוב אם המרחב הציבורי לא עובר שינויים בגלל הקיצוניות שלכם והחברה בסופו של דבר לא תסכים אתכם. תחשבו גם על זה, אדוני.

ישראל אייכלר (יהדות התורה): קודם כול אני רוצה להתייחס לדבריה של ד"ר אדטו. אני אומר ד"ר אדטו מלבד חברת הכנסת אדטו, כי היא, היתה לה זכות גדולה לטפל בהרבה נשים חרדיות ותינוקות חרדים נולדו "באשמתה". את זה אני רוצה לומר לשבחך, בניגוד ליושבת-ראש מפלגתך, שהזהירה אתמול ב"גלי צה"ל" שיש כבר 50% ילדים שאינם ציונים בכיתות א', וזו סכנה שבעוד עשר שנים לא נוכל לטפל בה. אני לא יודע, מה היא מבקשת? שדוקטור תפסיק לילד ילדים חרדים, או שילדים חרדים יקבלו חינוך שהיא קיבלה וייראו כמוה, בניגוד לדעת הוריהם? זה בעניין הזה.

בעניין הדרת נשים, שאמרת שזה לא רק אוטובוסים, אני חוזר ואומר: במקום שאין צפיפות לא היתה שום בעיה של מהדרין. סבתא שלי מכרה עופות במחנה יהודה במשך 50 שנה, אני לא יודע אם הכרת אותה. אמא שלי היתה מוכרת רהיטים עד לפני כמה שנים בגאולה, במשך שנים רבות, לגברים ולנשים, ואין בעיה כזאת. כשיש צפיפות – והזכרתי אתמול במליאת הכנסת את המחקר של עיריית תל-אביב, ש-83% נשים התלוננו על הטרדות מיניות בתוך האוטובוסים בצפיפות בתל-אביב – אני מצפה מארגוני הנשים לדרוש את הזכות של נשים ושל גברים לא להידחס באוטובוסים ולהיות באופן נפרד.

לגבי מה שקורה כשאין צפיפות, אין שאלה של מהדרין. הזכרת את הסיפור של מה שהיה במשרד הבריאות. חבל שהרב ליצמן לא נמצא פה ואני לא יכול לשאול אותו מה היה שם. אני בטוח שאם האשה היתה רוצה לשבת איפה שהיא רוצה לשבת הוא לא היה אוסר עליה. כולנו מכירים את הרב ליצמן, הוא לא בן-אדם כזה.

...

לגבי חבר הכנסת מולה. על אותה מכללה שהזכרת בבית-וגן פרסמתי ושלחתי ל-120 חברי הכנסת מכתב של אשה שקיבלה אישור ותארים מאותה מכללה והתבקשה להתקבל לעבודה והיא לא התקבלה כי יש לה יותר מדי ילדים. זאת אומרת, יש תופעות כאלה. אם האיש הזה לא רצה אותה כיועצת בשבילו – אני יכול להגיד לך שאיש בכיר מאוד, שחבל שאני לא יכול לומר לכנסת את שמו, כי הוא לא בחיים, אמר לי: הבן שלי לא מעסיק נשים בתוך משרדו, רק גברים, כי הוא לא רוצה בעיות. יש היום מלחמת נשים בגברים וגברים בנשים שאין בחברה החרדית. ... ולא יצליחו להכניס את המלחמה הזאת אל תוך הבית החרדי. ... 

עכשיו לנושא שרציתי לדבר עליו. היום אנחנו מדליקים נר חנוכה. נר חנוכה היום זה נר שמאיר ומדליק בכל בית וכל נשמה יהודית בישראל. ידועה האגדה על ג'ורג' וושינגטון שבשעתו, בזמן המלחמה, מלחמת השחרור האמריקנית, היה לילה שחור וצברו המון תבוסות, והוא היה שבור לב, והוא ראה נר קטן מבצבץ באחד המחנות באיזה אוהל. הוא חשב שמישהו מסמן לאויב. נכנס לשם ופגש יהודי שהדליק נר חנוכה. הוא שאל אותו: מה זה? הוא אמר לו: היה היו החשמונאים בשעתם, שלא היה להם שום סיכוי מול היוונים והם ניצחו, וכל הסיפור של חנוכה שכולנו יודעים. אמר לו ג'ורג' וושינגטון: אני מודה לך, הצלת אותי. בדיוק עכשיו נקודת השבר שלי, ומעכשיו אני יוצא לניצחון. והוא היה מבקר אצלו הרבה פעמים בחנוכה.

אני מבקש, בניגוד לאלה שרוצים להוציא מפגן לפידים, לפידי אש, להצית את האווירה נגד הציבור החרדי בימי החנוכה, כמו הלפידים אצל היוונים באגדות – אני רוצה שכולם יאירו בנר הקטן, נר החנוכה, נר המצווה ואור התורה. תודה רבה.

חיים אמסלם (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה כמה שבועות שהציבור החרדי בכללותו נמצא במתקפה מצד התקשורת. במרבית התופעות המדוברות מדובר בשוליים קיצוניים בלבד, שאינם מייצגים את הציבור הדתי ואת החרדי השפוי, ואני מדגיש: השפוי. מרבית הציבור סולד מהדברים הללו. חשוב להדגיש זאת.

אבל ברשותך, אדוני היושב-ראש, שני סיפורים קצרים. שתי עובדות. האחת, בקשר לגאון עולם, רבי שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק לברכה. מסופר שהרב אוירבך תמיד היה רגיל לנסוע באוטובוס, ולא פעם התיישבה לידו אשה. מעולם הרב אוירבך לא קם בהפגנתיות, מעולם. אם לא היה לו נוח, הוא חיכה לתחנה הראשונה, והוא ירד. כי הוא ידע שדרך ארץ קדמה לתורה, וכבוד הבריות זה חלק בלתי נפרד מההלכה.

וסיפור שני, מספרים על שני רבני טבריה, עלה הראשון מתחנה לאוטובוס שהיה מלא מפה לפה. המקום היחיד שהיה לשבת, זה היה ליד אשה. הוא לא ישב. הוא עמד. עלה תחנה אחריו הרב האחר של טבריה, והמקום היחיד היה ליד אשה, והוא ישב. וכשהם ירדו שניהם, אחד הסתכל על השני, ואומר לו: כבודו? הוא אומר לו: כבודו. אומר לו: כבודו רב, אבל אני חכם.

אני מצטט את אחד הדברים החשובים שלימד אותנו אחד מגדולי הפוסקים, הרדב"ז, רבי דוד בן זמרא, לפני 400 שנה: צריך שיהיו משפטי תורתנו מסכימים אל השכל ואל הסברה.

רבותי, בואו נחזור לפרופורציות, ובל נכתים ציבור שלם בחינם בעטיין של תופעות שוליים. הסתה זה דבר מסוכן. בל נשכח: דסני עלך, לחברך לא תעביד – מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, ואת זה אני אומר לכולנו."