מדוע יש להחזיר אלוף שפרש לפני כמעט עשור לתפקיד ?

מאמרו של עמוס הראל ב"הארץ" על מינויו של שי אביטל, אלוף בדימוס, לתפקיד מפקד פיקוד העומק (הפיקוד האחראי על משימות מורכבות באיזורים מרוחקים משטח ישראל, בניגוד לפיקודים האחרים על צפון, מרכז ודרום המדינה והשטחים הגובלים לכל אחד מהאיזורים באופן יחסי) מעלה שאלה פשוטה: מדוע יש להחזיר אלוף שפרש לפני כמעט עשור לתפקיד ?
אבל המאמר מביא במוצנע גם את התשובה:

"כיום, קווי האחריות של הפיקודים המרחביים מוגבלים יותר ועוסקים בדרך כלל רק בשטח של כמה עשרות קילומטרים שמעבר לגבול. כך, נוצר במלחמת לבנון השנייה מצב שבו אלופים לא ששו להתנדב לפקד על מבצע עומק בבעל-בק בבקעת הלבנון ולהובלתו גויס לבסוף אלוף-משנה (ניצן אלון, שבשבוע שעבר הוחלט על קידומו לאלוף פיקוד המרכז) ש'הושאל' לשם כך מתפקיד מח"ט בשטחים." 

במילים אחרות: אלופים צעירים לא רוצים לקחת אחריות על משימות מסוכנות ומורכבות מדי שכשלון בהן עלול להרוס להם את המשך הקריירה הצבאית ואת מה (שבוודאות) מחכה להם באזרחות. היה צריך להביא לתפקיד מישהו שהוכיח בעבר נכונות לקחת אחריות כמפקד על משימות מורכבות ומסוכנות שהצלחתן לא ודאית, ושכבר עשה מספיק לביתו כדי שלא יהיה חרד מלקיחת אחריות על משימות שכאלה בעתיד.

למרות שזה נחמד להבין שעדיין יש אנשים כאלה, זה פחות נחמד להבין מה עומד בראש מעייניהם של רוב הקצינים הבכירים של צה"ל.