על רקע תהליכי השינוי שעוברת המחאה החברתית, התחושה שהמחאה איבדה מרוחה, והמהלכים של הקמת תשתית לחיבור בין "הגרעינים היצרניים, המתונים והדמוקרטיים שבכל המגזרים" שמטרתו "התחזקות הציבור מול הממשל",
מהלכים שיש בהם לסמן את תובנותיהם של מובילי קיץ-המחאה על הדרך הארוכה שתידרש במאבק לצדק חברתי, אבל שאולי גם יש בהםלהוסיף לאובדן הרוח של המוחים, באה קריאתם של מולי פלג ונחי אלון על הדברים שאפשר לעשות במצב הנוכחי (הלא-טוב) ואני חושב שכדאי לקרוא את דבריהם ולחשוב עליהם.
חשוב לי להבהיר -
אני לא מסכים עם הבחירה שלהם להתמקד בחלוקות של ימין ושמאל. אני סבור שהקטגוריזציה הזו היא שגויה. לצערי, הערה שלי לפוסט קודם שלהם נערכה באופן שהוציא מההקשר את אי-הסכמתי לגישה הזו, ולכן ארחיב כאן, (בבמה שלגבי תוכנה יש לי שליטה):
עוד חשוב לי להבהיר -
גם אם ישראל היום נאו-ליברלית מתמיד; גם אם נעשה מאמץ אינטנסיבי מצד הממשל הנוכחי להגביל את חופש הדיבור של שולי הצד השני; גם אם היבטים בציבוריות הישראלית מושפעים באופן בלתי-פרופורציונלי על ידי החרדים המקצינים - לא היתה כאן תבוסה של צד אחד. לא במישור הכלכלי; לא במישור המדיני; לא במישור הדתי-חילוני.
מדובר במאבקים נמשכים שדומים להם ניתן לראות על פני כל כדור הארץ - כל מדינה עם התבניות וההתפתחויות הייחודיות לעברה; אלו הם מאבקים שהתחילו עם קום מדינת ישראל ויימשכו כל זמן שהיא תתקיים; אלו הם מאבקים אופייניים לחברה דמוקרטית פעילה. לעתים כף המאזניים נוטה לכיוון אחד. לעתים היא נוטה לכיוון אחר
(למשל: את אותה לשון על תבוסה יכול היה לכתוב מאמין בארץ ישראל השלמה יום אחרי הסכמי אוסלו. לצערו הוא יכול לכתוב אותה גם היום, וזה לא מקרה שהימין (הקיצוני-מדיני?) הולך והופך אלים יותר כלפי נציגי הממשל הישראלי דווקא בזמן שבו השמאל (הקיצוני?) מדבר על תבוסתו).
אבל מה שעוד יותר חשוב לי להבהיר -
(וזו הנקודה שבה אני מסביר מדוע לדעתי כדאי לקרוא את דברי נחי אלון ומולי פלג ולחשוב עליהם)
הוא שכאשר כף המאזניים נוטה, היא עלולה לצאת משיווי משקל. ישראל היא עדיין דמוקרטיה. העיתונות עדיין חופשית וחופש הביטוי משגשג יותר מאי-פעם על גבי האינטרנט. בתי-המשפט של המדינה עדיין מכריעים על פי עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי. בבחירות עדיין קובעים מי האנשים שיישבו בכנסת, מי האנשים שיקימו את הממשלה, ומי האנשים שיתעמתו עם פקידי-הממשלה וינסו לשנות את היגוי הספינה הישראלית. כשממשל בישראל מפסיד בבחירות, הוא מעביר את השלטון לידי הממשל הנבחר.
היום עדיין אפשר לשנות.
עוד לא מאוחר מדי.
השינוי מתחיל קודם לכל בתודעה.
ובמבחן הזה, המחאה של הקיץ האחרון מקבלת ציון גבוה מאוד.
רבים מאוד הדגימו - ברגליהם - את נכונותם למחות על המצב החברתי. רבים אחרים, גם אם לא השתכנעו, נחשפו לכך שרבה אי-שביעות הרצון.
ככה מתחילות מהפכות. אדם אחד משתף אחרים בנהמת-ליבו.
וביחד הם מתחילים לדבר על זה, ואחרי הדיבור יכול גם להגיע השינוי.
לעתים נדרשות שנים ארוכות. לפעמים אפילו דורות.
אבל התהליך התחיל.
השלב הבא קרב ובא - מפלגות עתידות לנהל בחירות מקדימות בשנה הקרובה. ריחן של בחירות כלליות עולה באוויר. ייתכן מאוד שאתבדה בנבואתי והבחירות הכלליות עדיין רחוקות, אבל נציגי הציבור צריכים לשמוע מאזרחי-העם מה מפריע להם, וככל שהדברים ייאמרו על ידי אזרחים רבים יותר, כך יגבר הסיכוי לשינוי. יכול להיות שרק אחרי שיתחלף הדור הנוכחי של פקידי ממשלה ונבחרי ציבור נתחיל לראות שינוי. אבל כדי שהשינוי הזה יבוא, כולנו צריכים לחשוב על סוג השיח וסוג הערכים שעליהם אנחנו רוצים לחנך את הדור הבא. כולנו גם צריכים לזכור את החוכמה של מהפכנים ותיקים - גם מסעות ארוכים מתחילים בצעד אחד.
דבריהם של נחי אלון ומולי פלג בנושא "למה הובסנו ומה אפשר לעשות" חשובים בעיקר בגלל החלק השני - מה אפשר לעשות.
מהלכים שיש בהם לסמן את תובנותיהם של מובילי קיץ-המחאה על הדרך הארוכה שתידרש במאבק לצדק חברתי, אבל שאולי גם יש בהםלהוסיף לאובדן הרוח של המוחים, באה קריאתם של מולי פלג ונחי אלון על הדברים שאפשר לעשות במצב הנוכחי (הלא-טוב) ואני חושב שכדאי לקרוא את דבריהם ולחשוב עליהם.
חשוב לי להבהיר -
אני לא מסכים עם הבחירה שלהם להתמקד בחלוקות של ימין ושמאל. אני סבור שהקטגוריזציה הזו היא שגויה. לצערי, הערה שלי לפוסט קודם שלהם נערכה באופן שהוציא מההקשר את אי-הסכמתי לגישה הזו, ולכן ארחיב כאן, (בבמה שלגבי תוכנה יש לי שליטה):
- מי שמאמין שיש הבדל בין ימין לשמאל מבחינה כלכלית בישראל לא הבחין כיצד מאז 1985 ממשלות ימין ושמאל גם יחד מקצצות בחדווה במדינת-הרווחה. ימין ושמאל עשו כן מתוך אמונת-שווא נאו-ליברלית שככל שהמדינה תהיה קטנה יותר הכלכלה תגדל והשפע יתחלק בין הרבים. הם שכחו שכאשר יש הרבה שמנת והמדינה חלשה מכדי לדאוג לחלוקה הוגנת שלה, החזקים לוקחים את הרוב, ומותירים את החלשים עם פחות.
- מי שמאמין שיש הבדל בין ימין לשמאל מבחינת המדיניות כלפי הפלסטינים היושבים ביהודה, שומרון ועזה בוחר לעצום עיניו מלראות כיצד ממשלות ימין וממשלות שמאל בנו והרחיבו את מפעל ההתנחלויות, עצמו עיניהן מלראות את המשמעויות של הכבלים ההולכים וקושרים את העם הפלסטיני והעם היהודי יחד בארץ שבין הנהר לים, והקימו יסודות שהולכים ונהיים מוצקים מיום ליום למדינה הדו-לאומית שקום תקום כאן, אם לא תוקם מדינה פלסטינית לצד המדינה היהודית.
- מי שמאמין שיש הבדל בין ימין לשמאל מבחינת המדיניות כלפי החרדים והקצנת שוליהם, בוחר לעצום עיניו מלראות כיצד ממשלות ימין וממשלות שמאל עשו כל שביכולתן למצוא דרכים להעביר כספים ייחודיים, לא להחיל ליבה-חינוכית משותפת לכלל אזרחי ישראל, ולא להתנגש עם שולי הציבור שמביא לכנסת את לשון-המאזניים שמעלה לשלטון פעם את זה ופעם את זה.
עוד חשוב לי להבהיר -
גם אם ישראל היום נאו-ליברלית מתמיד; גם אם נעשה מאמץ אינטנסיבי מצד הממשל הנוכחי להגביל את חופש הדיבור של שולי הצד השני; גם אם היבטים בציבוריות הישראלית מושפעים באופן בלתי-פרופורציונלי על ידי החרדים המקצינים - לא היתה כאן תבוסה של צד אחד. לא במישור הכלכלי; לא במישור המדיני; לא במישור הדתי-חילוני.
מדובר במאבקים נמשכים שדומים להם ניתן לראות על פני כל כדור הארץ - כל מדינה עם התבניות וההתפתחויות הייחודיות לעברה; אלו הם מאבקים שהתחילו עם קום מדינת ישראל ויימשכו כל זמן שהיא תתקיים; אלו הם מאבקים אופייניים לחברה דמוקרטית פעילה. לעתים כף המאזניים נוטה לכיוון אחד. לעתים היא נוטה לכיוון אחר
(למשל: את אותה לשון על תבוסה יכול היה לכתוב מאמין בארץ ישראל השלמה יום אחרי הסכמי אוסלו. לצערו הוא יכול לכתוב אותה גם היום, וזה לא מקרה שהימין (הקיצוני-מדיני?) הולך והופך אלים יותר כלפי נציגי הממשל הישראלי דווקא בזמן שבו השמאל (הקיצוני?) מדבר על תבוסתו).
אבל מה שעוד יותר חשוב לי להבהיר -
(וזו הנקודה שבה אני מסביר מדוע לדעתי כדאי לקרוא את דברי נחי אלון ומולי פלג ולחשוב עליהם)
הוא שכאשר כף המאזניים נוטה, היא עלולה לצאת משיווי משקל. ישראל היא עדיין דמוקרטיה. העיתונות עדיין חופשית וחופש הביטוי משגשג יותר מאי-פעם על גבי האינטרנט. בתי-המשפט של המדינה עדיין מכריעים על פי עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי. בבחירות עדיין קובעים מי האנשים שיישבו בכנסת, מי האנשים שיקימו את הממשלה, ומי האנשים שיתעמתו עם פקידי-הממשלה וינסו לשנות את היגוי הספינה הישראלית. כשממשל בישראל מפסיד בבחירות, הוא מעביר את השלטון לידי הממשל הנבחר.
היום עדיין אפשר לשנות.
עוד לא מאוחר מדי.
השינוי מתחיל קודם לכל בתודעה.
ובמבחן הזה, המחאה של הקיץ האחרון מקבלת ציון גבוה מאוד.
רבים מאוד הדגימו - ברגליהם - את נכונותם למחות על המצב החברתי. רבים אחרים, גם אם לא השתכנעו, נחשפו לכך שרבה אי-שביעות הרצון.
ככה מתחילות מהפכות. אדם אחד משתף אחרים בנהמת-ליבו.
וביחד הם מתחילים לדבר על זה, ואחרי הדיבור יכול גם להגיע השינוי.
לעתים נדרשות שנים ארוכות. לפעמים אפילו דורות.
אבל התהליך התחיל.
השלב הבא קרב ובא - מפלגות עתידות לנהל בחירות מקדימות בשנה הקרובה. ריחן של בחירות כלליות עולה באוויר. ייתכן מאוד שאתבדה בנבואתי והבחירות הכלליות עדיין רחוקות, אבל נציגי הציבור צריכים לשמוע מאזרחי-העם מה מפריע להם, וככל שהדברים ייאמרו על ידי אזרחים רבים יותר, כך יגבר הסיכוי לשינוי. יכול להיות שרק אחרי שיתחלף הדור הנוכחי של פקידי ממשלה ונבחרי ציבור נתחיל לראות שינוי. אבל כדי שהשינוי הזה יבוא, כולנו צריכים לחשוב על סוג השיח וסוג הערכים שעליהם אנחנו רוצים לחנך את הדור הבא. כולנו גם צריכים לזכור את החוכמה של מהפכנים ותיקים - גם מסעות ארוכים מתחילים בצעד אחד.
דבריהם של נחי אלון ומולי פלג בנושא "למה הובסנו ומה אפשר לעשות" חשובים בעיקר בגלל החלק השני - מה אפשר לעשות.
אפשר יהיה ללכת לקונגרס החברתי אותו מבטיחים מייסדי המחאה החברתית, כדי לוודא שדעה כמו הדעה שלכם תישמע;
אפשר להתפקד למפלגה הקרובה לעמדותיכם, ולהתעקש על כך שלפחות בהזדמנות אחת, מתמודדים ישמעו מכם עד כמה צדק חברתי במובנו העמוק - מדינת רווחה שתומכת באזרחיה מהעריסה ועד הקבר - חשוב לכם (אפשר לעשות את זה גם באינטרנט וגם באמצעות הדואר; אם כל אזרח בישראל יעשה פעולה אחת כזו, מיליוני הפידבקים יהוו איתות רב-משקל לנבחרים הפוטנציאליים על כך שהגיע הזמן להתמקד מחדש);
והחשוב ביותר - אפשר להמשיך ולדבר עם כל מי שאתם מכירים, בכל הזדמנות סבירה, על כך שהגיע הזמן לשים את הצדק החברתי בראש מעייניה של מדינת ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה