יהדות התורה סוף סוף מתעוררת? האם זה לא מאוחר מדי ?

העצרת של "דגל התורה" בבני ברק אמש מזכירה עד כמה קולה של יהדות התורה שקט בבחירות האלה. 

זה לא במקרה. גם על העצרת אמש איימו מחלוקות ארגוניות לא פשוטות. אפשר היה להסביר את השקט הזה גם ללא המחלוקות הארגוניות האחרונות, נוכח מה שנראה כמו שאיפה של רבים בתנועה לא לעשות יותר מדי רעש. אחרי הכל, התנועה נהנית משני יתרונות ברורים:

• ליבת גרעין המצביעים שלה היא ככל הנראה הציבור המגוייס ביותר במערכת הבחירות. מדובר במצביעים המשוכנעים הן במישור הערכי והן במישור האינטרסנטי שרק המפלגה הזו מתאימה להם ומחוייבת להם. זו הסיבה העיקרית לכך שהתבוננות על ההיסטוריה האלקטורלית של יהדות התורה מציגה בפני המתבונן יציבות מרשימה: 
• הכנסת	מספר המנדטים	מספר הקולות
  הכנסת ה-13 (1992)	4	86,167
  הכנסת ה-14 (1996)	4	98,657
  הכנסת ה-15 (1999)	5	125,741
  הכנסת ה-16 (2003)	5	135,087
  הכנסת ה-17 (2006)	6	147,091
  הכנסת ה-18 (2009)	5	147,954
  הכנסת ה-19 (2013)	7	195,892

  הציבור עדיין זוכר את פעולתו של יעקב ליצמן במשרד הבריאות בכנסת ה-18, ויחד עם עבודה מרשימה בכנסת של נציגיה האחרים של התנועה (חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב הם כנראה הבולטים ביותר, יחד עם ח"כ ליצמן) התנועה נתפשת כיום, בניגוד לעבר, כתנועה המקדמת חקיקה ועשיה חברתית, וככזו היא פונה גם אל הציבור הרחב, הלא חרדי.

מצד שני, התנועה מתמודדת עם כמה בעיות לא פשוטות:

• תהליך הגדילה של מעמד הגברים החרדים העובדים, סוג של מעמד ביניים ההולך וגדל ואינו מיוצג כהלכה על ידי יהדות התורה אשר מציב סימני שאלה גדולים סביב השאלה האומנם חרדי עובד צריך לשים בקלפי רק ג'? האומנם זו התנועה שתדאג לנושאים המעניינים אותו? 
• תהליך הגדילה של מעמד הנשים החרדיות. הן הטובות דיין כדי לעבוד מחוץ לבית ולפרנס את משפחותיהן, אך לא כדי לייצג את הציבור החרדי ככלל, ואת ציבור הנשים החרדיות בפרט, בכנסת ישראל. המאבק שלהן לייצוג נשי התבטא בקמפיין "לא נבחרות לא בוחרות" אשר הסלים עד לעתירה לועדת הבחירות המרכזית (שנדחתה) ולבג"ץ (נדחתה גם שם). והשאלה עדיין עומדת: האם ברגע האמת יהיו מספיק נשים חרדיות אשר יממשו את האיום "לא בוחרות"? 
• עצם קיומו של הפיצול במחנה הליטאי בין מחנה הרוב בראשותו של הרב אהרון שטיינמן למחנה המיעוט בראשותו של הרב שמואל אוירבך. הפיצול הזה כבר התבטא בבחירות המקומיות ב-2013, ולקראת מערכת הבחירות הנוכחית היא התמקדה במחלוקת בתוך הציבור החרדי האם לשתף פעולה עם התוצאה הסופית של חקיקת השוויון בנטל הגיוס לצה"ל. התוצאה של חקיקת השוויון, שהיא לדעת רבים טובה לחרדים, נתפשת על ידי חלק מהציבור החרדי כמכה קשה. אנשי הפלג המכונה "הירושלמי" בהנהגת הרב שטיינמן מזהים עצמם כמובילים של ההתנגדות לחוק.  הם מאשימים את יהדות התורה בפשרנות רבה מדי בסוגיית הגיוס  וקוראים להחרמת הבחירות. היו שטענו כי מניע לא מבוטל של מחנה אוירבך הוא שאלת הייצוג ההולם ברשימה המשותפת לכנסת, וייתכן שיש דברים בגו. עם זאת, אין ספק שהפיצול בתוך החברה החרדית בנוגע לשאלת שיתוף הפעולה עם דרישות הצבא לעניין ההתייצבות לשירות וקבלת הדיחוי או הפטור איננו עניין של מה בכך. על פי התקשורת, מתקיימים מאמצים קדחתניים להשגת פשרה. האם יצליחו ביהדות התורה לשכנע את זרם 'המתנגדים' להסיר קריאתם להימנע מהצבעה ? אני בספק. 
• כשמתלבטים בהערכת סיכוייה של יהדות התורה בבחירות הקרובות, אי אפשר להתעלם מכך שבבחירות הקרובות הציבור החרדי ניצב מול אלטרנטיבות שמחזרות אחריו בעקשנות ובהתמדה. במקום ש"ס אחת שכבר הפגינה בעבר יכולת לא מבוטלת למשוך אליה מצביעים מהאלקטורט 'הטבעי' של יהדות התורה, ניצבות כעת גם ש"ס בראשות אריה דרעי וגם "יחד" בראשות אלי ישי. גרוע מזה, מהפרספקטיבה של יהדות התורה, עבור החרדים הלאומיים, גם הבית היהודי בראשות נפתלי בנט עלולה להוות כוח שואב.
• ראוי גם לזכור כי השאלה החב"דית האם יש להצביע למפלגה החרדית ביותר לא זוכה לתשובה פשוטה כל-כך, נוכח הנסיון של יהדות התורה לפנות בתעמולה שלה גם אל הציבור הרחב. כלומר, היתרון שבאפשרות המשיכה של הציבור החילוני עלול להפוך לחסרון שכן יתבטא בהרתעת מצביעים שמרניים יותר. 

כשמביטים על רשימת הבעיות, יש להבין שחלק מהן עדיין מתהוות. שאלות ייצוג מעמד הביניים החרדי והנשים החרדיות רק ילכו ויחריפו עם השנים ואני מעריך שיבוא היום בו הציבורים האלה ימצאו את ביתם הפוליטי מחוץ ליהדות התורה. זה כמובן יכול לקרות גם על רקע של שינויים באופייה של החברה הישראלית כולה, שתהפוך להיות דתית יותר, כך שלא בהכרח מדובר כאן בבשורה רעה למי שרואה בהגשמת תכליותיה של התנועה את עיקר-העיקרים. עם זאת, שאלת המחלוקת סביב גיוס בני הישיבות היא קונקרטית, וגם אם יצליחו הצדדים להגיע לפשרה, עצם קיומה של מחלוקת גדולה כבר השפיע בעבר על מידת הנכונות של הציבור החרדי לצאת ולהצביע ביום הבחירות. התבוננות בטבלה שלמעלה תראה כי בבחירות לכנסת ה-18 נשבר הקו המתמיד של שימור הכוח האלקטורלי או הגדלתו. מה אירע אז ? מאיר פרוש, יו"ר סיעת שלומי אמונים, המייצגת את החסידויות הקטנות יותר בתוך אגודת ישראל, היה מועמד לראשות עיריית ירושלים, אך לא נבחר, בין היתר בשל סכסוך עם חסידות גור ויעקב ליצמן. הסכסוך גרם לתומכים רבים של יהדות התורה שלא להצביע לה בבחירות אלה. האם שוב נראה הימנעות שכזו? אני סבור שכן וכי יהדות התורה צפויה להצליח פחות בבחירות הקרובות מאשר בקודמות. .

עם זאת, חשוב לזכור שאחרי הבחירות לכנסת ה-18, עם 5 מנדטים בלבד, כשלון אלקטורלי לכל הדעות, הפגינה יהדות התורה יכולת מרשימה בניהול מו"מ קואליציוני עם קדימה והליכוד. בעקבות אותן בחירות זכו נציגיה בתפקידי סגן שר במשרד הבריאות (עם סמכויות השר), סגן שר במשרד החינוך, ויו"ר ועדת הכספים. כל זאת בנוסף להישגים לא מבוטלים אחרים. 

אם יש דבר אחד שאפשר להסתמך עליו בנוגע לסקרים, הוא שהתמונה הפוליטית שיביאו הבחירות לכנסת ה-20 תהיה כזו אשר תחייב מו"מ קואליציוני לא פשוט למי שתוטל עליו מלאכת הרכבת הקואליציה, אחרי הבחירות. בהסתמך על לקחי הכנסת ה-18, סביר להניח שעבור יהדות התורה אלה הן בשורות טובות מאוד ומבחינה זו נראה שיתממש לגביה המכתם "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים".