היום, ב-17:30 אח"הצ ימסור יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, כבוד השופט סלים ג'ובראן, את תוצאות הבחירות הרשמיות לידי נשיא המדינה, רובי ריבלין. לאחר מכן, ב-19:30, ייפגש נשיא המדינה עם ראש הליכוד וראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו ויטיל עליו את תפקיד הרכבת הממשלה הבאה.
כבוד הנשיא ריבלין יעשה כן לאחר סבב השיחות שקיים נשיא המדינה עם נציגי המפלגות אשר לימד כי 67 מחברי הכנסת העשרים ממליצים על נתניהו כמועמד להרכיב את הממשלה הבאה. המתבונן מהצד עלול לחשוב שמחכה לנתניהו מלאכה קלה, אבל המציאות רחוקה מכך.
בממשלה הקודמת היו 22 שרים (שר החוץ נכנס לתפקידו באיחור) ו-8 סגני שרים והיא התבססה על קואליציה שהורכבה מ-5 סיעות (הליכוד, יש עתיד, ישראל ביתנו, הבית היהודי, התנועה). בהנחה שהמצב החוקי הנוכחי לא ישונה בגלל אילוצים קואליציוניים (וכבר היו דברים לעולם) הרי שבממשלה הבאה, מלבד תפקיד ראש הממשלה, יהיו 18 שרים . המשמעות היא ש-4 תפקידי שרים שהיו בממשלה השלושים ושלוש יהפכו ככל הנראה למשרדים המוחזקים בידי שרים שעיקר תפקידם הוא אחר. כלומר: לנתניהו יהיו פחות תפקידים לחלק. גרוע מזה, הממשלה הבאה תושתת, ככל הנראה, על קואליציה שתורכב מ-6 סיעות (הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ש"ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו) ומכאן שנתניהו צריך לרצות יותר סיעות בהרכבת הקואליציה מכפי שנדרש בממשלה הקודמת.
תסכימו איתי שזו מלאכה כלל לא פשוטה: לרצות יותר סיעות עם פחות תפקידים.
לנתניהו יעמדו כחודש וחצי (28 ימים + הארכה של 14 ימים) להקים ממשלה. סביר להניח שהוא יצליח במלאכה הזו, גם אם המו"מ - כמו תמיד - ייקח הרבה יותר זמן ממה שאפשר היה לצפות שיידרש ויהיו בו הרבה יותר משברים אמיתיים ומלאכותיים מכפי שתסריטאי יצירתי היה רוקח בדמיונו.
הבה ננסה לדמיין כיצד תראה ממשלתו הטבעית של נתניהו ? (או - מה יקרה אם נתניהו יקיים את הבטחתו ויקים ממשלה לאומית ?)
ראשית - מה יש לנו לחלק ?
נתחיל עם התפקידים המבוקשים ביותר. באילו תפקידי שרים מדובר?
1 שר החוץ
2 שר הביטחון
3 שר הפנים
4 שר האוצר
5 שר המשפטים
7 שר הכלכלה
7 שר החינוך
8 שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים
9 שר הבריאות
10 שר התיירות
11 שר לביטחון פנים
12 שר לפיתוח ענייני הנגב והגליל
13 שר להגנת הסביבה
14 שר הרווחה והשירותים החברתיים
15 שר הבינוי והשיכון
16 שר לקליטת עלייה
17 שר החקלאות ופיתוח הכפר
18 שר התרבות והספורט
התיקים הבאים, שהיו בידי שרים, צפויים להפוך למשרדים המוחזקים בידי אחד השרים האמורים -
1. משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל
2. משרד לאזרחים ותיקים
3. משרד לעניינים אסטרטגיים
4. משרד לענייני מודיעין
(המשרד לעניינים אסטרטגיים והמשרד לענייני מודיעין שהיו בידי השר יובל שטייניץ בכובעו כשר המופקד על יחסים בינלאומיים, הם אחד מכמה תיקים שלכאורה צפויים להפוך למשרד המוחזק בידי אחד השרים או בידי ראש הממשלה עצמו. השאלה החשובה כאן היא האם נתניהו יעניק לנאמנו, יובל שטייניץ, תיק בכיר יותר, ואם לא - האם שטייניץ ישתף פעולה כבעבר, והאם הפטרונית של שטייניץ, רעיית ראש הממשלה, הגברת שרה נתניהו, לא תצא חוצץ להגנתו של השר. אני נוטה לשער ששטייניץ יקבל תפקיד ביצועי יותר הפעם, ו).
תיק אחד שהיה איננו עוד - המשרד להגנת העורף שפורק בשנת 2014.
בנוסף יהיה צורך להפקיד את המשרדים הבאים -
1. משרד האנרגיה והמים
2. המשרד לשיתוף פעולה איזורי
(שניהם הוחזקו בידי השר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום)
3. משרד התקשורת
(הוחזק לאחרונה בידי שר הפנים, יובל ארדן; מדובר בתיק שבהחלט יכול 'להשביע' שר בפני עצמו, אם נתניהו יחליט להרחיב את הממשלה)
4. משרד לשירותי דת
5. משרד לירושלים והתפוצות
(הוחזקו בידי שר הכלכלה, נפתלי בנט)
מה אנחנו יודעים בודאות קרובה על מבנה הממשלה והקואליציה שנתניהו צפוי להקים ?
ראשית, ננסה לחשב את מפתח החלוקה:
גודל השותפות
הליכוד: 30
כולנו: 10
הבית היהודי: 8
ש"ס: 7
יהדות התורה: 6
ישראל ביתנו: 6
בהנחה שנתניהו לא ינסה לצרף עוד מפלגה פנימה ואכן יעמוד בדיבורו ויקים ממשלת ימין מדובר בסך 67 מנדטים, בחלוקה ל-18 תיקים, מקבלים מפתח ראשוני של 3.722 . כלומר, אפשר לדבר על המפתח הזה, או על מפתח של 4 ח"כים לשר או 3.5 לשר ואף 3 ח"כים לשר. אפשר גם לדבר על מפתח אחד לליכוד - לב הקואליציה - ומפתח אחר לסיעות האחרות. הסיעות האחרונות יטענו שאכן צריך לדבר על מפתחות שונים, וכי המפתח של הליכוד צריך להיות קטן יותר- כי הליכוד מקבל את תפקיד ראש הממשלה. אפשר גם לדבר על סוג אחר של מפתחות שמבדיל בין הסיעות שיכולות להפיל את הקואליציה בכל רגע (כולנו, הבית היהודי וש"ס), לעומת הסיעות שאין להן כוח כזה (יהדות התורה וישראל ביתנו).
לאור ריבוי המפתחות, בואו נלך על המפתח הראשוני (איזשהו מפתח צריך לבחור, לא?):
הליכוד מקבל 8 שרים
כולנו מקבלת 2 שרים (ושארית גבוהה בחלוקה)
הבית היהודי מקבלת 2 שרים
ש"ס מקבלת 2 שרים
יהדות התורה מקבלת שר אחד (ושארית גבוהה בחלוקה) (השר יומר בסגן שר כשתפקיד השר נותר אצל ראש הממשלה)
ישראל ביתנו מקבלת שר אחד (ושארית גבוהה בחלוקה)
סה"כ: 16 שרים. כלומר, אם נתניהו רוצה, הוא יכול להפתיע את כולם עם הממשלה הכי קטנה שראינו כאן כבר הרבה מאוד שנים. הוא יעניק לכל המפלגות עם שארית גבוהה בחלוקה סגן שר, ולליכוד עוד סגן שר אחד. הוא גם יכול לשמור על אותו מספר סגני שרים שהיו בממשלה הקודמת (8), ועדיין לצאת 'יותר חסכן' מכל קודמיו.
אבל לבנימין נתניהו יש עוד אינטרסים. אולי החשוב שבהם הוא לוודא שיש לו רוב בטוח בממשלה (בניגוד לרוב שנשען על הצבעתו שלו, שעלולה לסבך אותו בצרות במצבים שונים עם הקהילה הבינלאומית או ציבור בוחרים כזה או אחר) ולכן סביר להניח שהליכוד ירצה לפחות עוד שר אחד, אם לא שניים. בגלל 'החמדנות' הזו (כפי שבוודאי יטיחו בו שותפותיו) הוא יצטרך לפצות את הסיעות האחרות בסגני שרים.
עוד צריך לקחת בחשבון ש-2 סיעות מאוד רוצות את תפקיד יו"ר ועדת הכספים - כולנו ויהדות התורה (או לפחות אומרות את זה). סביר להניח שלפחות עבור אחת הסיעות האלה (יהדות התורה) תפקיד יו"ר ועדת הכספים שקול (אם לא יותר מזה) לתפקיד של שר.
עוד צריך לקחת בחשבון את האילוצים של המפלגות האחרות שלדעתי יביאו לפריצת המסגרת של סגני השרים
אם ניקח את זה בחשבון, נוכל להציע תרחיש שנראה סביר למדי לחלוקה הבאה:
הליכוד: 10 שרים וסגן שר.
כולנו: 2 שרים ו-2 סגני שר.
הבית היהודי: 2 שרים ושני סגני שר.
ש"ס: 2 שרים וסגן שר.
יהדות התורה: סגן שר (תפקיד השר אצל ראש הממשלה), סגן שר נוסף ויו"ר ועדת הכספים.
ישראל ביתנו: שר וסגן שר.
סה"כ: 18 שרים (אחד לא מאוייש) ו-9 סגני שרים.
ואם כבר מנחשים, אולי נציע גם את האנשים שייאיישו?
מה שנראה בטוח למדי:
ראש ממשלה בנימין נתניהו [ליכוד]
שר הביטחון משה יעלון [ליכוד]
שרת התרבות והספורט מירי רגב [הליכוד]
שר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום [הליכוד]
שר הכלכלה גלעד ארדן [הליכוד]
שר החינוך יובל שטייניץ [הליכוד]
שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ישראל כץ [הליכוד]
שר לקליטת עליה זאב אלקין [הליכוד]
שר המשפטים בני בגין [הליכוד]
השר להגנת הסביבה צחי הנגבי [הליכוד]
שר התיירות יריב לוין [הליכוד]
שר האוצר משה כחלון [כולנו]
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט [כולנו]
שר הפנים אריה דרעי [ש"ס]
שר הרווחה והשירותים החברתיים יעקב מרגי [ש"ס]
שר החוץ נפתלי בנט [הבית היהודי]
שר לביטחון פנים איילת שקד [הבית היהודי]
שר החקלאות אביגדור ליברמן [ישראל ביתנו]
סגן שר בריאות (בתפקיד שר) משה ליצמן [יהדות התורה]
סגן שר במשרד ראש הממשלה - מקשר בין הממשלה לכנסת אופיר אקוניס [הליכוד]
סגן שר במשרד הרווחה אלי אלאלוף [כולנו]
סגן שר במשרד החוץ מיכאל אורן [כולנו]
סגן שר במשרד החינוך מאיר פורוש [יהדות התורה]
סגן שר במשרד האוצר משולם נהרי [ש"ס]
סגן שר במשרד הביטחון אורי אריאל [הבית היהודי]
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלי בן דהן [הבית היהודי] (שיהיה מופקד על משרד הדתות)
סגן שר במשרד לקליטת עליה סופה לנדבר [ישראל ביתנו]
אם כבר דיברנו על הממשלה, בואו נשער כמה השערות לגבי הכנסת:
אחרי הכל, חלוקת התפקידים איננה מסתכמת גם בממשלה. יש בתוך הכנסת כמה וכמה תפקידים עתירי-כוח ונחשקים.
נראה לי שאפשר להניח כבר עתה, במידה רבה של ביטחון, את האיוש של התפקידים הבאים:
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין [הליכוד]
יו"ר ועדת הכספים משה גפני [יהדות התורה]
יו"ר ועדת הפנים יצחק כהן [ש"ס]
יו"ר ועדת חוץ וביטחון אבי דיכטר [הליכוד]
יו"ר ועדת עבודה ורווחה ובריאות חיים כץ [הליכוד]
עוד אפשר להניח שמבחינת האופוזיציה, נראה את ההכרעות הבאות:
יו"ר ועדת ביקורת המדינה עאידא תומא סלימאן [הרשימה המשותפת] (כנראה ברוטציה עם חברי-כנסת אחרים מהסיעה)
יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל [העבודה] (כנראה ברוטציה עם חברי-כנסת אחרים מהסיעה)
(המאבקים הסיעתיים והפרסונליים באופוזיציה בין 3 הסיעות הגדולות - העבודה/המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד על התפקידים המעטים השמורים מסורתית לאופוזיציה, צפויים להיות מעניינים לא פחות מתהליך הרכבת הקואליציה)
עד כמה התרחיש/הניחוש הזה לא מדוייק?
זהו כמובן תרחיש אפשרי אחד מני רבים. אפשר להניח שבתורת ניחוש הוא די לא מדוייק, למרות הנתונים הרבים שנלקחו בחשבון בהכנתו. הבה ננסה לבחון את החולשות שלו:
1. בנימין נתניהו נוטה להיות נדיב במו"מ עם הסיעות האחרות באופן שלא אחת בא על חשבון סיעתו שלו. וזה כנראה לא במקרה אלא חלק משיטה שנועדה לוודא שלא יקומו כנגדו - מתוך מפלגתו שלו - אנשים שעלולים להאפיל עליו או לאיים על מנהיגותו.
2. לסיעות האחרות יש בעיות משלהן. אריה דרעי, למשל, צפוי להיתקל בבג"ץ על מינויו. מאחר התקופת הקלון כבר עברה, אפשר להניח שאין עילה משפטית של ממש שתמנע את מינויו וההתנגדות בהעדר מסד טוב יותר להיסמך עליו מאשר things that are not done (שבישראל עושים כל הזמן) כנראה תידחה. אבל אם בג"ץ יפתיע בהלכה חדשה, יהיה מעניין לראות את ההתארגנות בתוך ש"ס לעניין (חוק חדש? אריה דרעי כיו"ר ועדה בכנסת כדי לשקם את דימויו הציבורי ? מינוי של אריה דרעי לתפקיד שר שאיננו טעון כל-כך, כמו שר החוץ?)
נפתלי בנט מוצא עצמו במצב קשה ביותר בתוך הסיעה שלו. אורי אריאל ותקומה לא 'סיפקו את הסחורה' אבל הם מצפים לתמורה. לכאורה - אם יש סיעה שתבקש מפתח שייתן לה יותר מכפי חלקה בכנסת - זוהי הבית היהודי. זאת, אלא אם בנט מבקש להתמודד עם אורי אריאל - ראש בראש - כמה שיותר מוקדם. התמודדות כזו עשויה להביא לפיצול כבר בשלב המוקדם הזה. האומנם יקומו אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ' ויפרשו ? קשה להעריך כרגע, במיוחד כששתי הסיעות יודעות שללא שינוי של אחוז החסימה, לתקומה אין עתיד ללא שותפות. השיקולים משליכים גם על נתניהו. עיקר בעייתו של נתניהו - בלעדי הבית היהודי הוא חייב ממשלת מרכז. אומנם זה לא כל-כך נורא במישור הבינלאומי, ובכל זאת, הבית היהודי היא שותפה טבעית ואם נתניהו אכן פועל על סמך אידיאולוגיה, בקדנציה הקרובה הוא צריך את הבית היהודי בפנים. בעיה נוספת היא שבנט רוצה תפקיד בכיר (כדי לא לפגוע בדימויו בתוך הציבור שלו ולהמשיך ולבנות את הקמפיין העתידי שלו לראשות הממשלה). תפקיד בכיר במצב הנוכחי, בהנחה שתיקי הביטחון, הפנים והאוצר אינם פתוח למו"מ, הוא רק תיק החוץ. האם בנט יהיה מוכן לשבור את הכלים אם לא יקבל תיק בכיר ? ובמצב הזה, מי יהיה הראשון שימצמץ - נתניהו או בנט ?
בין יהדות התורה, ש"ס והבית היהודי צפוי קרב לא פשוט על משרד הדתות. רוב הסיכויים הם כי המשרד ישוב ויופקד בידי ראש הממשלה. אבל האומנם יסכימו ש"ס ויהדות התורה כי הבית היהודי תשוב ותקבל את סגן השר שיהיה אחראי על המשרד?
מעמדו של אביגדור ליברמן הוא לכאורה החלש מכולם. ובכל זאת, נתניהו צריך אותו כדי להימנע ממשלה צרה במיוחד וליברמן צריך אותו כדי לא לגווע באופוזיציה. עד כמה מוכן ליברמן ומוכנה הסיעה להתפשר? הנחת היסוד שלי היא שלא מעט, מתוך התפישה הפרקטית של המציאות המאפיינת את הסיעה (שמאז הקמתה לא היתה כנסת אחת בה לא היתה בקואליציה, לפחות חלק מהזמן). ההנחה שישראל ביתנו תהיה הגמישה מכל במו"מ הקואליציוני היא סבירה, אבל חשוב לזכור שאחרי תוצאות הבחירות האחרונות המפלגה צפויה להיכנס למהלך של חשיבה מחדש וכנראה גם מיתוג מחדש. האומנם המהלך הזה ייעשה בצורה המיטבית מתוך הקואליציה בכל מחיר? לאביגדור ליברמן הפתרונים.
3. הממשלה ה-32 האריכה ימים יותר מהממשלה ה-33. היא היתה אחת מ-3 ממשלות בסה"כ בהיסטוריה של מדינת ישראל אשר כיהנה לפחות 4 שנים רצופות. אומנם היא נהנתה מהצטרפותה של קדימה בראשות שאול מופז (שבוודאי מתחרט על הצעד ההוא, בחוכמה שלאחר מעשה) אבל סביר להניח שבמבט לאחור פחות נוטים לראות את הטריקים והשטיקים ויותר את התמונה הגדולה - והממשלה ההיא היתה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, עם 30 שרים. מבט אופטימי קדימה עשוי לשכנע את נתניהו לנסות ולהרכיב ממשלה רחבה (כולל התיקון הנדרש בחוק היסוד), בתקווה שהתפקידים "ינעלו" את הסיעות החברות בקואליציה בתוך הממשלה, והויתור על הכסא ימנע את הסיכון של התפוררות מוקדמת מדי של הקואליציה. מצד שני, מבט פסימי קדימה יזכור שיש עתיד עתידה לתקוף את הנושא הזה מהאופוזיציה, וסביר להניח שיאיר לפיד יידע לעשות מהעניין הזה מטעמים. כשהאפשרות של בחירות בעוד שנתיים פחות או יותר היא לא לגמרי בלתי-ריאלית, נתניהו יצטרך להחליט האם הרחבת הממשלה היא יותר סיכון מסיכוי.
4. הלקח הצורב ביותר של בנימין נתניהו מימי ממשלתו הראשונה הוא הקושי שבהיותו הגורם השמאלי ביותר בממשלתו. לכן גם בממשלתו השניה וגם בממשלתו השלישית הוא דאג - קודם כל - לאגף השמאלי שלו (על פי הסדר - העבודה, קדימה, התנועה). בהתחשב בכך שיצחק הרצוג יודע שלמרות כל הקולות היפים, אם העבודה לא תיכנס לממשלת אחדות בשנה הקרובה, הוא עתיד למצוא עצמו בהתמודדות על מעמדו (שעל פי ההיסטוריה תסתיים בהדחתו והחלפתו במנהיג/ה אחר/ת), הרי שלנתניהו יהיה עם מי לדבר.
כולנו איננה חיפוי שמאלי טוב, בגלל חוסר העניין המוצהר שלה בקידום התהליך (בניגוד לעמדותיה לגבי סוף התהליך, התאורטי כל כך). יש עתיד איננה אפשרות בגלל יחסיה הנוכחיים עם ש"ס ויהדות התורה. כך שהרצוג יוכל להשיג עסקה יפה מבחינת תפקידים, אם יתעקש להיכנס ואם יצליח לעשות כן בניגוד לקולות המתנגדים בנחרצות מתוך מפלגתו שלו (ובניגוד לשכל הישר, שהרי אם היה גורם שדירדר את מפלגת העבודה בעשור וחצי האחרונים, היתה זו התעקשותה לשבת בממשלות אחדות בהן היא לא ביטאה את קולה כלל ועיקר). ראוי להעיר שמבחינת האינטרס הלאומי, בלי קואליציה כזו, ממשלת נתניהו עלולה להיות הראשונה בהיסטוריה של ישראל המובילה את המדינה אל תוך משטר סנקציות בינלאומי. ההתנהלות של ארה"ב בשבוע האחרון מעידה היטב שמבחינתה הזיגזוג של נתניהו לא יישאר סתם עניין של בחירות, אלא עתיד ללוות את כל כהונתו. הוא יידרש לעשות ולא רק לדבר. האם יוכל לעשות עשייה מדינית עם קואליציה המושתתת על הבית היהודי וישראל ביתנו (בגלגולה הימני הקיצוני הנוכחי)?
5. בקואליציה הטבעית שלו, נתניהו יהיה תלוי - בכל רגע נתון - ב-3 סיעות שונות:
- כולנו
- הבית היהודי
- ש"ס
שתי הראשונות יוכלו, כל אחת בפרישתה, להפוך את הממשלה לנשענת על קואליציית מיעוט. ש"ס תוכל להפוך בפרישתה את הממשלה לנשענת על קואליצייה של מחצית הכנסת (בהתחשב בהוראות חוק המשילות על אי-אמון קונסטרוקטיבי, פרישה של ש"ס היא הרעה הפחותה מה-3, אבל העוצמה שיקבל כל ח"כ יחיד בכל הקואליציה תהיה נוראה מבחינת ראש-הממשלה). התוצאה היא חד-משמעית: נתניהו חייב למקד את המו"מ הקואליציוני ב-3 המפלגות האלה, והוא יהיה חייב לנהל את הקואליציה בזהירות וברגישות ובצורה מדוייקת שלא אפיינה אותו עד כה. מבחינות רבות זה אתגר פוליטי עצום, וספק אם יש כיום בכנסת פוליטיקאי שמסוגל לו. נוכח המצב הזה, זה לא יהיה מפליא אם נתניהו, כפי שכתבתי כבר יעשה כל שביכולתו להגיע "לקואליציה גדולה יותר, או לשמר על יחסים טובים עם סיעות שמחוץ לקואליציה (בדרך שבה עשו זאת בזמנו ראשי הממשלה אריאל שרון ואהוד אולמרט). "
6. בסוף היום, המינויים האלה נוגעים באנשים. מה הם רוצים ? מה הם מוכנים לקבל? ידוע שאדם תופש את עצמו כעשיר או עני באופן יחסי ולא מוחלט. ובשפה פוליטית - איזה תפקיד יהיה מוכן לקבל ישראל כץ כשהוא יודע שגלעד ארדן זכה במשרד פלוני? ומה תהיה עמדתו של יריב לוין כשיידע שצחי הנגבי זכה במשרד אלמוני? לבנימין נתניהו תהיה דרך לתגמל את השרים שיהיו ממורמרים, על ידי שיתופים בקבינטים 'הנחשבים' יותר, אבל אחד השיקולים בקביעות האישיות, מעבר לרצון לתגמל נאמנים, לקרב או לשלוט ביריבים ולנקום באויבים הוא הרצון שמי שקיבל תיק יידע להעריך אותו ויידע להפגין נאמנות לראש הממשלה שהעניק לו את התפקיד. מי מהמועמדים יעמוד לפני הצעתו של ראש-הממשלה ויידע לדרוש תפקיד אחר, 'או שיישב בספספלים האחוריים' ? בהקשר זה, נזכיר דבר נוסף שאנחנו כבר יודעים, כקרוב לודאי: חברי הליכוד העתידים להיות שרים יהיו האחרונים לדעת זאת. בכל הפעמים הקודמות בהן נתניהו התפנה למינויים בתוך הליכוד, הוא הגיע לכך רק אחרי שהגיע להסכמים עם כל חברות הקואליציה האחרות. הנחתי שנתניהו ירצה לשמור לעצמו לשלב הזה, האחרון והמפרך, כמה שיותר תיקים. האם הוא יצליח בכך ?
לפני סיום
אם עד כה לא שכנעתי את המצפים להודעה מהירה על הרכבת הממשלה במורכבות הקשר המצפה להתרתו על ידי בנימין נתניהו, אזכיר דוגמא מהעבר, כדי לסייע בגיבוש ציפיות מציאותיות יותר: בחירות 2013 ותוצאותיהן.
- הבחירות התקיימו ב-22/1/2013;
- נשיא המדינה דאז, שמעון פרס, הטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו ב-2/2/2013;
- הכנסת ה-19 התכנסה ב-5/2/2013;
- בנימין נתניהו הודיע לנשיא המדינה דאז, שמעון פרס, כי הצליח להרכיב ממשלה ב-16/3/2013 (4 ימים לפני תום התקופה שעמדה לרשותו, 41 ימים לאחר שהתפקיד הוטל עליו).
- הממשלה ה-33 הושבעה ונכנסה לתפקידה ב-18/3/2013.
הבה נקווה שהפעם התוצאה תהיה יציבה יותר ותעניק למדינת ישראל את הממשלה הראויה לה - כזו המושלת באחריות, בהוגנות ומנתבת את המדינה לעתיד הטוב ביותר האפשרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה