תוצאות המדגמים

פרסום תוצאות מדגמי הטלוויזיה מלמד שוב על הפער בין הסקרים לבין המציאות.

הליכוד	המחנה הציוני	הרשימה המשותפת	יש עתיד	כולנו	הבית היהודי	ש"ס	יהדות התורה	ישראל ביתנו	מרצ
27	27	13	12	10	8	7	6	5	5

הפתעת הבחירות הגדולה היא הצלחת מפלגת השלטון, הליכוד, שהיתה בפיגור משמעותי (3-4 מנדטים) על פי רוב הסקרים האחרונים, להגיע למצב של תיקו (סקרי ערוץ 1 ו-ערוץ 10) או יתרון במנדט (ערוץ 2). אפשר להניח שהקמפיין הנמרץ, התוקפני והנואש שניהל בנימין נתניהו היום הביא את התוצאה הזו. אפשר רק לדמיין כיצד היתה נראית מערכת הבחירות הזו ומה היו תוצאותיה אם האיש היה בוחר לנהל כך את הקמפיין שלו מתחילתו במקום לבנות אותו על נאום בקונגרס.

מבט מהיר על חלוקת המחנות מלמד על כך שכמה מפלגות עומדות בפני הכרעות קשות:
לנתניהו עומדים, בהנחה זהירה, המנדטים הבאים:
27 (הליכוד) + 8 (הבית היהודי) + 7 (ש"ס) + 6 (יהדות התורה)  = 48
אבל חשוב להעיר שההנחה שש"ס ויהדות התורה יסכימו מיידית להמליץ עליו לנשיא המדינה איננה מובנת מאליה. מבחינת שתי המפלגות האלה יש יתרונות לא מבוטלים לישיבה על הגדר. במצב כזה, נתניהו מגיע לנשיא עם 35 ממליצים.

להרצוג עומדים, בהנחה זהירה, המנדטים הבאים:
27 (המחנה הציוני) + 13 (הרשימה המשותפת) + 5 (מרצ) = 45
אבל חשוב להעיר שההנחה שהרשימה המשותפת תסכים מיידית להמליץ עליו לנשיא המדינה איננה מובנת מאליה. מבחינת המפלגה יש קשיים פנימיים בהמלצה על מועמד ציוני (בגלל עמדות בל"ד, ואולי גם רע"מ-תע"ל). גם עבורה יהיו יתרונות לא מבוטלים לישיבה על הגדר. מנגד, בניגוד לש"ס וליהדות התורה, לרשימה ברור שממשל נתניהו הוא החלופה הגרועה יותר וברור שהזמן פועל נגדה. הרשימות הן בעלות אופי כל-כך שונה, שהזמן לניצול הכוח המשותף הוא עתה - או אולי אף פעם. בלי הרשימה הרצוג מגיע לנשיא עם 32 ממליצים.

מה שמשאיר אותנו עם השאלה כיצד יכריעו יש עתיד, כולנו וישראל ביתנו. מבין ה-3, לכאורה נדמה שהבחירה של ישראל ביתנו היא ברורה מאליה. אבל זה רק לכאורה. בפועל, אם ליברמן יכול לפעול במסגרת גוש חוסם של המרכז, ונוכח הכשלון של אסטרטגיית הזגזוג שלו, נדמה שמיצוב במרכז הוא בחירה נבונה יותר עבורו, הרי שהוא יכול להשיג מחיר גבוה יותר עבור המלצתו. יתרה מכך, לליברמן יש בעיות לא פשוטות בישיבה בממשלה אחת עם הבית היהודי וש"ס. מההיבט הזה, יש לו הרבה יותר מן המשותף עם יש עתיד. ובכל זאת, קשה לראות את ליברמן לא ממליץ על נתניהו, למעט מצב של ממשלת אחדות עם רוטציה.
נניח שלגוש הימין יש 53 ממליצים.

במה תבחר יש עתיד? המפלגה השאירה את כל האופציות פתוחות, אבל האם באמת אפשר לדמיין את יאיר לפיד נכנס לאותה ממשלה עם בנימין נתניהו ? קשה לי להאמין. נניח שיש עתיד הולכת על הרצוג.
נניח שלגוש השמאל יש 55 ממליצים.

במה תבחר כולנו? המפלגה השאירה את כל האופציות פתוחות וזה לא במקרה. נראה שזו תוכל להיות המפלגה שתכריע. יואב גלנט בזמנו התבטא לגבי תיאומים צפויים בין כולנו לישראל ביתנו. היו פרסומים על נסיונות לתיאומים בין כולנו ליש עתיד. סביר להניח שנראה מאמץ נוסף בעת הזו. מבחינת כולנו, מינוף תפקידה בתוך גוש מרכז גדול, יכול להביא לה כוח הרבה מעבר למנדטים אותם קיבלה. 

שחקן נוסף עתיד להשפיע על המערכת הזו. הנשיא, ראובן ריבלין, הודיע עם פרסום המדגמים כי בכוונתו לפעול להקמת ממשלת האחדות. הוא הצהיר כי ״חרף הפקפוקים וההתנגדויות, אני משוכנע שרק ממשלת אחדות תוכל למנוע התפרקות מהירה של הדמוקרטיה הישראלית ובחירות נוספות בזמן הקרוב״. זו היתה עמדתו ערב הבחירות ועקביותו מבשרת צרות לבנימין נתניהו שהודיע שוב ושוב כי הוא מתנגד להקמת ממשלת אחדות. נתניהו סבור שנשיא המדינה אינו יכול לדרוש הקמת ממשלת אחדות, ואולי הוא צודק בזה, אבל נשיא המדינה בהחלט יכול להטיל את תפקיד הקמת הממשלה על המועמד שנכון לפעול להקמת ממשלת אחדות. הדינמיקה שעלולה להתפתח סביב הדיון - ממשלת אחדות כן או לאו, עלולה להביא לכך שנתניהו, במו ידיו, אחרי שהצליח להביא את הליכוד לעמדת שוויון ואולי אף הובלה - יעניק ליריב פוליטי את התפקיד של הקמת הממשלה.

דווקא ברגע הזה מעניין להביט לרגע אחורה. כך נראתה הכנסת ה-19, אותה פיזר נתניהו בטענה שניסו לבצע כנגדו פוטש, וכי אינו יכול להקים ממשלה מתוכה:

הליכוד	ישראל ביתנו	יש עתיד	העבודה	הבית היהודי	ש"ס	יהדות התורה	התנועה	מרצ	רע"מ-תע"ל	חד"ש	בל"ד	קדימה
20 (18)	11(13)	19	15	12	11	7	6	6	4	4	3	2

(שינויי המספרים בליכוד ובישראל ביתנו נובעים מחילופי הגברא בתקופה בה המפלגות פעלו בתוך סיעה אחת, עד לפיצול).

נתניהו בוודאי מביט על הכנסת ההיא בגעגוע. תראו את המספרים. היו לו הרבה יותר קומבינציות אז משיהיו לו בכנסת הבאה (אם המדגמים נכונים). הוא כמובן לא לבד. אביגדור ליברמן בוודאי דופק את הראש בקיר בשקט כשהוא זוכר שהוא האיש שמנע הקמת ממשלה חלופית עם החרדים. גם נפתלי בנט, למרות החיוכים, בוודאי מביט אחורה בצער. תנועתו איבדה שליש מכוחה. גם ש"ס חוותה אובדן דומה. האם אריה דרעי מסוגל להרהר בספקנות בהכרעות שהביאו את אלי ישי לקום וללכת?

הבחירות האלה לא חיזקו את גוש הימין. הן גם החלישו את גוש המרכז (מקומבינציה של 27 מנדטים המחולקים בין 19 ליש עתיד, 6 לתנועה ו-2 לקדימה, הוא עבר לקומבינציה של 12 מנדטים ליש עתיד ו- 10 לכולנו). השמאל הישראלי הוא המרווח הגדול של הבחירות האלה. העבודה הצליחה להעביר את התנועה אל השמאל (כלומר 6 מנדטים שעברו שמאלה), ומ21 מנדטים משותפים השתיים הגיעו ל-27 מנדטים. מרצ אומנם איבדה מנדט אבל הרשימה המשותפת הצליחה להגדיל את כוח הסיעות השותפות בה מ-11 ל-13. בסה"כ עלייה של 7 מנדטים לשמאל הישראלי. אבל כמו בכל מערכות הבחירות מאז 1977, השמאל הישראלי איננו מגיע לנצחון אלא לכל היותר, לתיקו. יהיו שיגידו שהתיקו הזה מבשר את הבאות. יהיו שיגידו שאם במערכת בחירות כל-כך חלשה מצד הימין זו התוצאה, אין עתיד לשמאל הישראלי. ימים יגידו, אבל נראה שיותר מכל, לפחות בתחילת דרכה של הכנסת ה-20, תשפיע בחירתו של משה כחלון.